הכוחות המזוינים של בלארוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבא בלארוס
הכוחות המזוינים של בלארוסArmed Forces of Belarus emblem.png
דגל וסמל הכוחות המזויינים של בלארוס
תאריך הקמה 18 בפברואר 1992 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מטה מינסק
מנהיגות
ראש הצבא נשיא בלארוס, המפקד העליון
אלכסנדר וולפוביץ', רמטכ"ל
שר ההגנה ויקטור חרנין
כוח אדם
גיל הגיוס 18 לשירות מבצעי
כוחות פעילים 62,000
כוחות מילואים 344,750
תקציב
תקציב שנתי 560 מיליון יורו (2018)
אחוזי תמ"ג 1.2% (2018)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הכוחות המזוינים של בלארוסבלארוסית: Узбро́еныя Сі́лы Рэспу́блікі Белару́сь) נוסדו עם כינונה של המדינה לאחר התפרקות ברית המועצות והקמת הרפובליקה של בלארוס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה העממית הבלארוסית שהתקיימה במרץ 1918 עד 1919 לא הספיקה ליצור כוחות חמושים בקיומה הקצר, אף שתועדו ניסיונות ליצור צבא.[1]

עד 1991 כלל המחוז הצבאי הביילורוסי הסובייטי כלל ארמיית הטנקים החמישית שמפקדתה שכנה בבוברויסק, את ארמיית הטנקים השביעית ששכנה בבוריסוב, את הארמייה ה-28 שמוקמה בגרודנו, את החטיבה הרובאית הממוכנת 120, את מרכז ההדרכה של גבארדיה 72. בנוסף לכוחות אלה שכנו בבלארוס מספר יחידות שהיו כפופות ישירות למטכ"ל הסובייטי, כמו אוגדת הוטסים של הגבארדיה ה-103, החטיבה ה-38 של הגבארדיה ה-38, חיל ההגנה האווירי ה-11 של ארמיית ההגנה האווירי השני, צבא האוויר ה-26 וכן יחידות ותצורות של כוחות הטילים האסטרטגיים, תעופה ארוכת טווח, וכוחות מיוחדים.

בסוף 1991 כלל צבא הטנקים של הגבארדיה החמישית את חטיבה הרובאית הממוכנת של הגבארדיה ה-30, שחזרו באותה תקופה מצ'כוסלובקיה, ואת חטיבת הטנקים ה-193, ובנוסף שני בסיסי אחסון לחימוש וציוד. ארמיית הטנקים השביעית כללה את אוגדת הטנקים השלישית, דיוויזיות הטנקים ה-34 וה-37. הארמייה ה-28 כללה ארבע אוגדות, אחת מהן הייתה מחלקת גיוס בעלת מעמד נמוך. גם הגיעה מקבוצת הכוחות הדרומית בהונגריה הייתה חטיבת טנק המשמרות ה -19.

ב-20 בספטמבר 1991 קיבל הסובייט העליון של בלארוס את ההחלטה "על הקמת הכוחות המזוינים של הרפובליקה של בלארוס" וב-11 בינואר 1992 החלטה "על הכוחות המזוינים הפרוסים בשטח הרפובליקה של בלארוס." ב-18 במרץ 1992 קיבל הפרלמנט את ההחלטה "על הכוחות המזוינים של הרפובליקה של בלארוס" שחייב את הממשלה "להתחיל בהקמת הכוחות המזוינים של הרפובליקה של בלארוס החל מ 20 במרץ 1992" ולהגיש הסובייט העליון לאישור המבנה המוצע של הכוחות המזוינים, גודלם וסדר הכוחות הטכניים שלהם".

ב-6 במאי 1992 בוטל המחוז הצבא הביילורוסי של הכוחות המזוינים של ברית המועצות, משרד ההגנה הבלארוסי והמטה הכללי של הכוחות המזוינים של בלארוס הוקמו ממשאביו. ראש המטכ"ל לשעבר, סגן אלוף פ. קוזלובסקי, מונה לשר ההגנה ב-22 באפריל 1992, כשהוא נכנס לתפקיד ממלא מקום שר ההגנה פטר חאוס.

ב-3 בנובמבר 1992 חוקקה בלארוס את החוק "אודות הכוחות המזוינים של הרפובליקה של בלארוס", המסדיר את מעמדם, המבנה והעקרונות המנחים של הכוחות המזוינים. בהמשך תוקן החוק פעמיים: ב-4 בספטמבר 1996 וב-9 בנובמבר 1999 אך באופן כללי החוק שומר על תוכנו הראשוני.

ב-1 בינואר 1993 כל אנשי השירות באדמת בלארוס נדרשו לבצע שבועת נאמנות לבלארוס, או לעזוב. עם זאת השבועה הזו לא הקלה את החששות בנוגע לנאמנות לרוסיה בזמן משבר, מה גם שכמעט 50% מכלל אנשי הצבא היו רוסים מבחינה אתנית בסוף 1992.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים בלארוסים צועדים ברחובות מינסק, מאי 2019

ב-1994 בבלארוס היו כוחות קרקעיים של 52,500 חיילים. הם היו מאורגנים בשלושה מטות חיל, שתי חטיבות מוטוריות, חטיבה אחת מוטסת, חטיבת התותחנים של הגבארדיה ה-51 באוסיפוביצ'י, שלוש אוגדות ממוכנות, חטיבה מוטסת אחת, שלוש חטיבות טילים קרקע-קרקע, שתי חטיבות אנטי-טנקיות, חטיבת חובות מיוחדת אחת, ושבע חטיבות טילים נגד מטוסים.

בשנת 1993 ארגון הטנק השביעי התארגן מחדש כחיל הצבא השביעי. בשנת 1994 עוצב חיל הצבא השביעי כחיל הצבא 65, שעדיין ממוקם בבוריסוב.

עד 1 בינואר 1995 השתנה הרכב כוחות היבשה בבלארוס. ספריית הקונגרס העריכה באותה תקופה שכוחות הביטחון כללו את החטיבה הטיסית ה-103 של המשמרים ואת חטיבת הנחיתה התקיפה ה-38; חיל הצבא ה-28 (אזור גרודנו ואזור ברסט), המורכב ממפקדה בגרודנו, חטיבת החי"ר הממונית הנפרדת השישית, חטיבת החי"ר הממונעת ה-11, חטיבת החי"ר הממונעת ה-50, בסיס החימוש והציוד, ויחידות חיל (טיל) חיילים, כוחות נ"מ, כוחות כימיים ומהנדסים, איתותים ושירותים אחוריים); חיל הצבא ה-65 (אזורי מינסק וויטבסק), המורכב ממפקדות בבוריסוב, שלושה בסיסי חימוש וציוד ויחידות חיל; וחיל הצבא המשמר החמישי (אזורי מינסק ומחליוב) המורכב ממפקדה בבוברויסק, חטיבת הרובה המוטורית הנפרדת ה-30, שני בסיסי חימוש וציוד ויחידות חיל.

למעשה, מחלקת המשמר המוטסת ה-103 אורגנה מחדש כמפקדה, כוחות ניידים, בשנת 1993. ב־1 באוגוסט 1996 אורגנה מחדש החטיבה הארטילרית של משמרות 51 כקבוצת התותחנים המרכזית של השומרים 51, שעדיין ממוקמת באוסיפוביצ'י.

ב־21 בדצמבר 2001, ארגון מחדש גדול של כוחות היבשה הניב שתי פקודות מבצעיות-טריטוריאליות, שהוקמו משני מטות החיל לשעבר. כל כוחות היבשה בבלארוס היו מקובצים כעת בשני הפיקודים הללו, פיקוד המבצע המערבי בגרודנו, לשעבר מחיל הארמייה ה-28,של הכוחות המזוינים של ברית המועצות, והמפקדה המבצעית בצפון-מערב, הארמייה ה-65, בבריסוב.

כוחות ההגנה הטריטוריאליים, המהווים מעין כוח של הגנה אזרחית שמנו כ-150,000 איש בשנת 2002, התארגנו לגדודים, פלוגות ומחלקות הפרוסות ברחבי בלארוס.

בשנת 2012 דווח כי ישנן שש חטיבות ממוכנות בכוחות היבשה: שלוש בריגדות מלאות, החמישית שבסיסה בגרודנו, ה-11 בסלונים, וחטיבה מכוננת של הגבארדיה ה-120 במינסק. בשנת 2017 צומצם מספר החטיבות הממוכנות לארבע, כששניים בעוצמה מלאה ושניים בעוצמה המופחתת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]