הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית
United States Army Special Forces SSI (1958-2015).png
סמל הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית
De oppresso liber
(בנגוד לדעה הרווחת, אין פירושו "שחרור המדוכאים" אלא "ממדוכא לחופשי")
פרטים
כינוי The Green Berets
('הכומתות הירוקות')
Snake Eaters' ('אוכלי הנחשים')
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שיוך Emblem of the United States Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
בסיס האם פורט בראג, צפון קרוליינה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 19 ביוני 1952
מקים היחידה אדסון ראף
מלחמות המלחמה הקרה, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם, מבצע זעם דחוף, מבצע מטרה צודקת, מלחמת המפרץ, הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, מלחמת עיראק
פיקוד
יחידת אם פיקוד המבצעים המיוחדים של צבא ארצות הברית

הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית (United States Army Special Forces) הוא כינוי לכוחות מיוחדים בחיל הרגלים של צבא ארצות הברית המתמחים בפעולות קומנדו. יחידות אלו נחשבות ליחידת העילית של צבא ארצות הברית.

מפקד פלוגה בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית פוגש בזקני הכפר שבמחוז הלמנד, אפגניסטן 2007.
לוחמי הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית בטקס צבאי כשלראשם הכומתות הירוקות
גנרל ויליאם יארבורו עם נשיא ארצות הברית, ג'ון קנדי, בבסיס הכוחות המיוחדים בפורט בראג, 1961.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה היא יחידה בעלת מסורת ואתוס שנשענת על כמה יחידות שפעלו במלחמת העולם השנייה. הראשונה היא סוכנות ה-OSS (המשרד לשירותים אסטרטגיים), שבראשה עמד גנרל ויליאם ג'יי. דונובן, שהפעילה סוכני שטח, אשר צנחו לעורף האויב הנאצי ברחבי אירופה. הסוכנים, אשר פעלו במסגרת מבצע ג'דבורו, על שום העיר ג'דבורו שבסקוטלנד שבסמוך לה הוכשרו הסוכנים, שימשו כקציני קישור למחתרות כמו המחתרת הצרפתית וגייסו סוכנים ומרגלים. כמו כן פעלו כיחידות קומנדו וביצעו פשיטות על מטרות צבאיות של גרמניה הנאצית.

היחידה השנייה ממנה צמחו הכוחות המיוחדים היא יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית ובהם גדודי הריינג'רים ה-1, עליו פיקד קולונל ויליאם או. דארבי, והגדודים ה-3, וה-4 שהוקמו בעקבות הישגיו של הגדוד הראשון בפלישה לצפון אפריקה במסגרת מבצע לפיד. בפלישה לסיציליה ולאחר מכן לאיטליה בשנת 1943 כבר פעלו הריינג'רס כצוות קרב חטיבתי. הריינג'רס נחתו גם בחוף אומהה במסגרת הפלישה לנורמנדי ולחמו באירופה עד תום המלחמה[1]. בחזית האוקיינוס השקט לחם גדוד הריינג'רס ה-6[2]. וביצע פשיטה לשיחרור 500 שבויים ממחנה השבויים היפני שבקבנטואן אשר בפיליפינים[3].

היחידה השלישית ממנה צמחו הכוחות המיוחדים היא כוח השירות המיוחד ה-1 (ה-FSSF), יחידת קומנדו בסדר גודל חטיבתי שהורכבה ממגויסים אמריקנים וקנדים. היחידה, בפיקוד בריגדיר גנרל רוברט פרדריק, יועדה במקור לפעילות בנורווגיה אולם לאחר שהסתיימו אימוני היחידה היא פעלה כחלק מן הארמייה ה-5 במערכה על איטליה. היחידה ביצעה מספר משימות מיוחדות ובהן תפיסת נקודות שליטה ומעברים חיוניים[4]. בדצמבר 1943 כבשה היחידה את הר לה-דיפאנסה, משימה שנחשבה לבלתי אפשרית, אולם ספגו שיעור אבידות גבוה. לאחר מכן סופחו לדיוויזיית הרגלים ה-36 ולחמו בשורותיה כשהם סופגים שיעור אבידות חמור עוד יותר[5]. פרדריק הצטיין בלחימה עד כדי כך שוינסטון צ'רצ'יל הכריז כי הוא הגנרל הלוחם הגדול בכל הזמנים והכוח בפיקודו זכה לכינוי "בריגדת השטן" (Devil's Brigade). לאחר מכן נחתה היחידה באנציו והייתה לכוח הראשון שהגיע לרומא. הכוח פורק בדצמבר 1944.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הקמת היחידה הוחלט בשנת 1952, בהתבסס על המלצותיו של קולונל אדסון ראף, איש צנחנים בעברו, אשר פיקד על המבצע המוצנח הראשון שביצע צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. קבוצת הכוחות המיוחדים הראשונה נוסדה ביוני אותה שנה בפיקוד של קולונל אהרון בנק, איש צוותי הג'דבורו בעברו. בשנת 1961 הטיל נשיא ג'ון פ. קנדי, על הגנרל ויליאם יארבורו את המשימה להקים בית ספר ללוחמה מיוחדת בפורט בראג שיכשיר את אנשי הכוחות המיוחדים של הצבא באופן ממוסד ומאורגן. עוד קבע קנדי כי אנשי היחידה יחבשו לראשם את הכומתה הירוקה משום שבראשית דרכם הוכשרו הריינג'רס וצוותי ג'דבורו בסקוטלנד בידי מדריכי הקומנדו הבריטי אשר חבשו כומתה בצבע זה[6].

בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן הוחלט בצבא ארצות הברית כי יש להקים יחידה צבאית, מתוך הכוחות המיוחדים, שתתמחה בלוחמה בטרור. איש הכוחות המיוחדים, צ'ארלי "המסתער" בקווית', ותיק מלחמת וייטנאם, אשר השתלם באימונים עם יחידת ה-SAS הבריטית. לאחר חזרתו חיבר דו"ח מפורט בו הוא התריע כי לצבא האמריקאי אין יחידה המקבילה ל-SAS. הכומתות הירוקות, לדבריו, שהיוו את הגורם הדומיננטי בין הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, התמחו ב"לוחמה לא קונבנציונלית" (המונח המשמש בצבא האמריקאי לתיאור פעולות שמבוצעות בדרך כלל על ידי כוחות מיוחדים, בפרט הכומתות הירוקות - לוחמה נגד גרילה, לוחמה פסיכולוגית, אימון כוחות גרילה במדינת אויב ועוד) - אולם בקווית' זיהה את הפער בקיום צוותים עצמאיים, מאומנים היטב, שיתמחו בפשיטות ובפרט בלוחמה נגד טרור. הוא תידרך מספר גורמים בפנטגון ובצבא, אך הללו התנגדו לקיום יחידה מחוץ למסגרות הקיימות של הכומתות הירוקות. אולם לאחר שאיום הטרור גבר במחצית השנייה של שנות ה-70, הורה הפנטגון לבקווית' לייסד את כוח דלתא. בקווית' העריך שיקח ליחידה החדשה כשנתיים כדי "להבשיל" למוכנות מבצעית. בהתאם לזאת, הוקמה יחידה קטנה בשם "blue light" תחת קבוצת הכוחות המיוחדים החמישית, שהופקדה בינתיים על תחום הלוחמה בטרור, עד ש"דלתא" תהיה מבצעית ומוכנה לגמרי - בתחילת שנת 1980.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכשרת הכוחות המיוחדים נערכת בסיס צבא ארצות הברית פורט בראג, צפון קרוליינה במרכז ההכשרה ללוחמה מיוחדת על שם ג'ון קנדי[7]. היא כוללת לוחמה בטרור, סיור, צניחה, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה. השימוש ביחידה זו הוא בלחימה קונבנציונלית, כנגד כוחות סדירים, כמו גם בלחימה בעצימות נמוכה ומבצעים מיוחדים.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות הכוחות המיוחדים פרושות ופועלות בזירות המבצעיות בהן פועל צבא ארצות הברית ברחבי העולם. אלמנטים מן הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית לקחו חלק בלחימה בזירות לחימה רבות מאז הקמתם ובהן:

בין המפקדים הבולטים אשר שירתו בשורות הכוחות המיוחדים ועברו את קורס ההכשרה שלהם ניתן למנות את הגנרלים הנרי שלטון, סטנלי מק'קריסטל וויליאם גריסון ואת הקולונלים ארתור סיימונס וצ'ארלס בקווית'. מספר קצינים בצה"ל השתלמו לאורך השנים בקורס ההכשרה של הכוחות המיוחדים בפורט בראג ובהם יחיאל סופר[9] גדי שמני ובני גנץ[10].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירון פלינט, התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה, מערכות 408, אוגוסט 2006, עמוד 31.
  2. ^ המפטון סיידס, חיילי רפאים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2005, עמודים 27-30.
  3. ^ המפטון סיידס, חיילי רפאים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2005, עמודים 228-232.
  4. ^ טל טובי, כוחות מיוחדים בסדר כוחות רגימנטי - רגימנט הריינג'רס 75, מערכות 409-410, דצמבר 2006, עמודים 35-36.
  5. ^ ירון פלינט, התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה, מערכות 408, אוגוסט 2006, עמוד 32.
  6. ^ ליאור לוטן, היחידות המובחרות של צה"ל, מתוך אתר הירחון "ישראל דיפנס", ‏ 29/9/2011.
  7. ^ ynet, יועצים מצה"ל מקימים "יחידות חיסול" לאמריקנים, באתר ynet, 9 בדצמבר 2003
  8. ^ דוד טל, האם אפשר ללמוד משהו מהניסיון האמריקאי להכריע את וייטנאם, הארץ, ‏ 25.09.2006.
  9. ^ גיא זקהם, "על הכישלון", במחנה, ‏ 29.03.2002, עמוד 9.
  10. ^ יגאל מוסקו, "עשו ממנו רמבו", מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, ‏ 01.04.2005, כפי שפורסם באתר "פרש"