הכחשה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכחשה
Denial
Denial movie poster.jpg
כרזת הסרט הכחשה
בימוי מיק ג'קסון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט דייוויד הר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה הווארד שור עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום האריס זמברלוקוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 11 בספטמבר 2016 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 110 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט היסטורי עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכחשה הוא  סרט דרמה היסטורית שיצא לאקרנים ב-2016. הסרט בבימויו של מיק ג'קסון, נכתב על ידי דיוויד הייר, בהתבסס על ספרה של דברה ליפשטדט ההיסטוריה עומדת למשפט: המשפט שלי מול דיוויד אירווינג. בסרט מתוארת התביעה של דיוויד אירווינג כנגד דברה ליפשטדט והוצאת הספרים פינגווין על כך שהוציאה את דיבתו. בסרט מכבבים רייצ'ל וויז, טום וילקינסון, טימותי ספול, אנדרו סקוט, ג'ק לאודן, קרן פיסטריוס אלכס ג'נינגס.

הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו ב-11 בספטמבר 2016. והוא יצא לאקרנים בארצות הברית ב-30 בספטמבר 2016 על ידי חברת בליקר סטריט. הסרט התפרסם בבריטניה ב-27 בינואר 2017, על ידי חברת ההפקות אנטרטיינמנט וואן (Entertainment One).

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברה ליפשטדט אמריקאית, פרופסור ללימודי השואה, מעוררת את זעמו של דיוויד אירווינג, היסטוריון של גרמניה הנאצית, מטעם עצמו, שמתעמת איתה באמצע נאום שהעבירה. בנוסף הוא תבע אותה ואת הוצאת הספרים פינגווין תביעת דיבה, על כך שהאשימה אותו בהכחשת שואה, ובכך פגעה בפרנסתו. את התביעה הוא הגיש בבריטניה ששם נטל ההוכחה הוא על הנאשם. לכן, היה עליה ועל הצוות המשפטי, בראשות אנתוני ג'וליוס, כראש הצוות, וריצ'רד רמפטון כעורך הדין שהופיע בבית הדין, להוכיח כי אירווינג ידע כי הראיות שהציג שגויות, ולמרות זאת הציג אותם כדי להוכיח שהשואה לא התרחשה.

לקראת המשפט רמפטון וליפשטדט נוסעים ומבקרים במחנה ההשמדה אושוויץ עם כמה חוקרים מקומיים. ליפשטדט מזועזעת משאלותיו של רמפטון המזלזלות במעמד. היא רוצה לפעול על מנת לטהר את שמה, אך הצוות המשפטי מבקש ממנה להגביל את עצמה לגיוס כספים. זאת מתבררת כמשימה לא פשוטה כיוון שראשי הקהילה היהודית בלונדון רוצים שהיא תגיע להסדר פשרה עם ארווינג. הצוות המשפטי מנצל את יהירותו של אירווינג כדי לשכנע אותו להסכים למשפט עם שופט אחד ולא עם מושבעים. זאת על מנת למנוע מאירווינג להפעיל מניפולציות על מושבעים ולהשיג בכך יתרון.

אירווינג מייצג את עצמו, ומתייחס אל עצמו כאל דוד מול גוליית, מול הצוות המשפטי המרשים של ליפשטדט. אירווינג, כשהוא משתמש במניפולציות, וסטנדרטים כפולים, מצליח לעוות את טענותיהם של הצוות המשפטי לטובתו. לליפשטדט ניגשת ניצולת שואה, שמתחננת אליה לעלות על דוכן העדים ולהתעמת עם שקריו של אירווינג. אבל הצוות המשפטי התעקש שניצולי שואה לא יעלו לדוכן העדים, וגם לא ליפשטדט. מטרתם היא לא להסיח את דעתו של השופט מהסוגיה האמיתית של המשפט, שהיא הכשלים הרבים בעבודתו של אירווינג. ההגנה עוברת משבר, כאשר חקירתו של אירווינג בנוגע להריסות תאי גזים של אושוויץ (הוא טוען כי לא נמצאו חורים על הגג, ולכן כל התאוריה של הכנסת הגז למבנה מופרכת) מצליחות מאוד, ויוצרות סערה תקשורתית, עם אירווינג המשווייץ בססמתו החדשה, אין חורים, אין שואה. ליפשטדט זועמת על העיוות של העובדות, ודורשת מהצוות המשפטי לתת לה, ולשאר הניצולים להעיד. ג'וליוס מגיב בכעס, ומסביר לה, שזאת בדיוק ההזדמנות שאירווינג רוצה. הוא רוצה לחקור את הניצולים חקירה נגדית צולבת. הניצולים כבר מבוגרים, ולפעמים מתבלבלים, ואירווינג ינצל את הבלבול הזה עד תום. העלאת העדים תפגע בתיק נואשות הוא מסביר. ליפשטדט מתוסכלת.

רמפטון מגיע לביתה של ליפשטדט ומסביר לה את מטרתו, וכיצד הוא באמת מרגיש כלפי התיק. הוא זוכה באמונה. סבלנותה בצוות המשפטי משתלמת, לאחר שרמפטון חוקר את אירוינג וחושף את שקריו. עדויות מומחה חושפות את העיוותים הבוטים בכתביו של אירווינג.

עם סיום המשפט, השופט הלחיץ את צוות ההגנה בטענתו, כי אם אירווינג הוא אכן אנטישמי, והוא באמת מאמין בליבו כי לא הייתה שואה, אז הוא בעצם לא משקר. למרות זאת לאחר כמה שבועות מורטי עצבים השופט צארלס גריי פסק לטובת ההגנה ואמר שהראיות הוכיחו כי טענותיה של ליפשטדט כנגד אירווינג על כך שהוא מכחיש שואה נכונות. בהמולה התקשורתית אחרי המשפט שיבחו את האיפוק שליפשטדט גילתה לאורך המשפט. האיפוק הוא שאיפשר למשפט להתרכז בכשלים של אירווינג ולא בשואה עצמה. ג'וליוס בא לליפשטדט ואמר לה שלמרות שהפגינה איפוק ולא הרגישה שתרמה למאבק, היא לא הייתה צריכה להגיד דבר במשפט כי הספר שלה דיבר בשבילה. הספר היווה את כל הבסיס לניצחון.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בעיקר לביקורות טובות. באתר עגבניות רקובות הסרט זכה לציון 81. המבקרים טוענים שגם אם הסרט לא מגיע למיצוי מלוא הפוטנציאל שלו, הוא מתקרב בהחלט[1]. לעומת זאת שמוליק דובדבני מציין כי הסרט ריקני[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]