הכנה משבת לחול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הכנה משבת לחול הוא איסור עשיית מעשים משבת לצורך ימי החול שלאחריה, אף באופן שאין בעשייתם משום איסור מלאכת שבת.

בראשונים נחלקו האם איסור זה הוא מדאורייתא[1] או מדרבנן.[2]

מקור וטעם האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיסור מופיע בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ד, עמוד ב' בסוגיה הידועה בשם "קניבת ירק", והנידון שם הוא לעניין לנתק עלים מהקלח על מנת לחתוך אותם לאחר שבת.

בראשונים הובאו שלושה טעמים לאיסור הכנה:

  • משום הטירחה שבדבר.[3]
  • משום שנראה כמתקן.[4] אמנם להכין לצורך שבת עצמה לא גזרו.[5]
  • כיוון שזה זלזול בכבוד שבת.[6]

הדחת כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעניין הדחת כלים נאמר בברייתא: "תנו רבנן קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה, מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח, אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה" (שם). וכן פסק ברמב"ם.[4]

היתרים אלה תלויים בכך שיודע שישתמש באותן הכלים במהלך השבת, אך אם לא יודע שלא ישתמש בהן - אסור.[7] אם מסופק אם יצטרך לכלים אלו במהלך השבת, נחלקו האחרונים בדבר.[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י שם ד"ה "אלא": "דמידי דלאו מלאכה קאי עליה בעשה דשבתון שבות, וכיון דמדאורייתא אסור בכל שבתות השנה"
  2. ^ תוספות שם, ד"ה אלא: ""נראה לר"י דאסמכתא בעלמא הוא"
  3. ^ רש"י שם ד"ה "אסור": "דאסור משום שבות, דקטרח משבת לחול". משנה ברורה, סימן שכ"ג, ס"ק כ"ח.
  4. ^ 4.0 4.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ג, הלכה ז'
  5. ^ מרכבת המשנה, פרק כ"ג הלכה ז'
  6. ^ מעם לועז, ישעיהו פרק נ"ח אות ק"ט, "ובכלל האיסור לזלזל בשבת הכנה משבת לחול"
  7. ^ ארחות שבת, פרק כ"ב סעיף קנ"ט-ק"ס
  8. ^ מחמיר: תורת שבת ס"ק י"א
    מקל: מקור חיים, קיצור הלכות סוף סעי' ו', "להציע מטתו בספק שישן בו"

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.