הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפגנה של כנסיית וסטבורו
מייסד הכנסייה פרד פלפס
מפגינים נושאים את הסיסמה "אלוהים שונא את אמריקה"

הכנסייה הבפטיסטית וסטבורואנגלית: Westboro Baptist Church) היא כנסייה בפטיסטית בדלנית[1][2] הידועה בהתבטאויות המעוררות במחלוקת שלה, וההפגנות הפרובוקטיביות שחברייה עורכים בארצות הברית. עקרונותיה המרכזיים הם התייחסות מילולית-פונדמנטליסטית לתנ"ך הנוצרי, שלילה מוחלטת של דתות וזרמים אחרים (כולל נצרות קתולית), אמונה שהומוסקסואליות היא חטא שדינו מוות, והאשמת היהודים ברצח ישו. הכנסייה טוענת שהשתתפה משנת 1991 עד 2018 ביותר מ-62,000 הפגנות ברחבי ארצות הברית.[3]

בניגוד למחשבה המקובלת, הכנסייה נוטה לא להתייחס לעניין הגזע, ואינה מציגה מוטיבים גזעניים בפומבי. מייסד הכנסייה פרד פלפס, עורך דין במקצועו, היה ידוע בעבודתו המשפטית לצד אפרו-אמריקאים במסגרת התנועה לזכויות האזרח.[דרוש מקור]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה נוסדה בידי פרד פלפס (Fred Phelps), כומר ועורך דין אמריקאי. פלםס נולד בקנזס בשנת 1929 ונפטר ב-24 במרץ 2014. הוא היה אב ל-13 ילדים.

בשנת 1955 הוא הקים את הכנסייה באופן עצמאי. לכנסייה שהקים יש אופי בפטיסטי וקלוויניסטי, אך מעולם לא היה לה קשר לקהילות או למוסדות רשמיים של הנצרות. ב-5016 היו בכנסייה כ-70 חברים, רובם בני משפחה של פלפס.

פעילות מחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית וסטבורו ידועה כארגון דתי קיצוני בעקבות ההפגנות הרבות שהיא עורכת תוך הנפת שלטים שעליהם סיסמאות פרובוקטיביות הקוראות להתמסרות וכניעות כלפי אלוהים וישו, ורמיסת דגל ארצות הברית. ב-1996 ערך הארגון הפגנה מול מוזיאון השואה האמריקאי וטען שהיהודים הביאו על עצמם את השואה משום שהם מבצעים מעשי סדום ומשום שהם רצחו את ישו. במשך השנים נערכו הפגנות נוספות נגד מוסדות יהודיים כמו הליגה נגד השמצה, שמתחה ביקורת על כנסיית וסטבורו. הארגון משווה את רוב הדתות כגון הנצרות הקתולית, אסלאם ובודהיזם לעבודת השטן.

הארגון מדגיש את איסור משכב זכר ומרבה למחות נגד הומוסקסואליות, וטוען שפיגועי 11 בספטמבר ואסונות טבע שונים הם נקמתו של אלוהים על פריצות מינית ועל כפירה.

ב-1998 ערך הארגון הפגנה בהלוויתו של מת'יו שפרד, צעיר הומוסקסואל וקורבן פשע שנאה שהוכה למוות. הארגון הרבה להפגין בהלוויות של חיילי צבא ארצות הברית שנהרגו באפגניסטן ובעיראק בקריאה שאלה נשרפים בגיהנום כעונש על נטישת המוסר האלוהי. בעקבות זאת, במספר מדינות נחקקו חוקים האוסרים הפגנות במרחק של עד 150 מטר מהלוויה, והסנאט האמריקני אישר את "חוק הכבוד לגיבוריה הנופלים של אמריקה". ארגוני ליברלים, הומוסקסואלים ויהודים מרבים לערוך הפגנות נגד בהן משתתפים מאות אנשים.

כנסיית וסטבורו תועדה בסרט דוקומנטרי של ה-BBC שנקרא "המשפחה השנואה ביותר באמריקה" אותו ערך והגיש העיתונאי לואי ת'רו, בתוכנית הטלוויזיה של מייקל מור, בתוכניתו של ביל אוריילי בפוקס ניוז ובתחקירים שונים של ערוצי חדשות אמריקאים ובריטים.

סיסמאות המשמשות אותה: "אלוהים שונא מתרוממים", "אלוהים שונא את אמריקה", "אלוהים שונא את ישראל", "היהודים הרגו את ישו", "תודה לאל על 11/9", "אובמה הוא האנטיכריסט", "כמרים (קתולים) אונסים ילדים". באתר האינטרנט הרשמי של הכנסייה מצוין כי איננה תומכות בגזענות, ובמעשי אלימות של ארגונים ניאו נאצים. לטענתם "הנאצים האמיתים בעולם הם המתרוממים".[4]

פסק דין שניידר נגד פלפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנות של אנשי הכנסייה לצד לוויותו של חייל שנהרג בשנת 2006 הובילו לתהליך משפטי ממושך, שבסופו, בשנת 2010, הכריע בית המשפט העליון של ארצות הברית, בפסק דין תקדימי, שהתבטאויות בנושאים בעלי עניין ציבורי והמצוקה הרגשית שהתבטאויות אלה גורמות לא יכולות להוות עילה לתביעת נזיקין, אפילו במקרים שבהם התבטאויות אלה מפורשות כשערורייתיות או פוגעניות.[5]

ב-10 במרץ 2006 הפגינו חברי הכנסייה מחוץ לבית לוויות במרילנד, בשעה שנערכה בו הלווייתו של מתיו שניידר, נחת אמריקני שנהרג בתאונה בעיראק שבוע קודם לכן.[6] חברי הכנסייה החזיקו שלטים עם ססמאות כגון "חיילים מתרוממים", "אלוהים שונא אותכם" ו"תודה לאל על החיילים המתים".[7] בנוסף, הם פרסמו מודעות אינטרנט בהן הם האשימו את הורי ההרוג על החינוך הקתולי שנתנו לבנם, בטענה שהם גידלו את בנם לשטן וכדומה.[8]

אלברט שניידר, אבי החייל ההרוג, תבע את הכנסייה, את פרד פלפס ואת שתי בנותיו בבית המשפט המחוזי במרילנד. הוא האשים את הנתבעים בלשון הרע, הסבה מכוונת של מצוקה רגשית ועבירות נוספות. האב טען שהמצוקה הרגשית שהסבו לו ההפגנות גרמה לו לדיכאון ולהחמרה של מחלת הסוכרת.[8] במרילנד, על מנת להוכיח הסבה מכוונת של מצוקה רגשית, על התובעים להראות שהנתבעים עסקו במכוון בפעילות "קיצונית ושערורייתית". השופט הורה למושבעים לבחון, בין השאר, האם אופן הביטוי של אנשי הכנסייה היה שערורייתי ופוגעני. המושבעים פסקו לטובת התובעים, ובית המשפט פסק פיצויים בסך 5 מיליון דולר.[9] אולם, הכנסייה ערערה לבית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים, שקיבל את טענתה כי פעילות המפגינים חוסה תחת ההגנה של חופש הביטוי, המובטח בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.[10] פסק הדין עורר זעם ציבורי, ומנחה הטלוויזיה ביל או'ריילי הבטיח לכסות את כל הוצאות המשפט של משפחת ההרוג בעתיד.[11]

שניידר ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון של ארצות הברית. בית המשפט העליון הסכים לדון בערעור, ובפניו ניצבה השאלה האם פעילות הכנסייה חוסה תחת הגנת התיקון הראשון לחוקה, הגם שהיא הופנתה כביכול כלפי אזרחים פרטיים בעניין פרטי. בית המשפט התבקש גם להכריע האם זכות הביטוי גוברת על הזכות לחופש הדת ולהתכנסות בלתי-אלימה; והאם הנוכחים בלוויה מהווים קהל שבוי שזכאי להגנה מפני תקשורת שאינה רצויה בעיניהם.[12] ‏22 ארגוני זכויות אזרח וחופש העיתונות הגישו לבית המשפט עמדות כידידי בית המשפט התומכות בזכות הכנסייה להפגין.[13]

שופטי בית המשפט העליון הכריעו לטובת המשיבים ברוב של 8 מול 1. נשיא בית המשפט ג'ון רוברטס כתב את החלטת הרוב. בהחלטתו נכתב שהמפגינים, אנשי הכנסייה, זכאים להגנה מיוחדת תחת התיקון הראשון לחוקה. רוברטס לא קיבל את טענתו של שניידר, שההתבטאויות של אנשי הכנסייה עסקו בנושא פרטי וכוונו באופן ישיר כלפיו וכלפי משפחתו. התקדים שקבע פסק הדין נוגע להגנה על התבטאויות שערורייתיות ופוגעניות. רוברטס כתב שההגדרה של התבטאות כ"שערורייתית" היא גמישה ביותר, ובמקרים מעין אלה סביר שהמושבעים לא יהיו נייטרלים ויהוו כלי להשתקה של התבטאויות מעוררות מחלוקת ומרגיזות.[14] הסיכון לחופש הביטוי הוא גדול מידי, ולכן התיקון הראשון לחוקה מגן גם על התבטאויות שנתפסות כשערורייתיות ופוגעניות:

מילים הן כלי רב עוצמה. הן יכולות להניע קהל לפעולה, לדמעות של צער ושמחה, וכמו במקרה זה, להסב כאב רב. על פי העובדות שלפנינו, איננו יכולים להגיב לכאב זה באמצעות הטלת עונש על הדוברים. כאומה בחרנו בדרך אחרת - להגן אפילו על התבטאויות פוגעניות בנושאים ציבוריים, על מנת להבטיח שאנו לא שמים מעצורים בפני הדיון הציבורי. בחירה זו מצריכה אותנו להגן על וסטבורו מפני אחריות נזיקית באשר להפגנותיהם במקרה זה.

המקור באנגלית
Speech is powerful. It can stir people to action, move them to tears of both joy and sorrow, and—as it did here—inflict great pain. On the facts before us, we cannot react to that pain by punishing the speaker. As a Nation we have chosen a different course—to protect even hurtful speech on public issues to ensure that we do not stifle public debate. That choice requires that we shield Westboro from tort liability for its picketing in this case.

רוברטס ציין בהחלטתו שהמפגינים נשמעו להוראות רשויות החוק, וסירב להכיר במשפחת שניידר כקהל שבוי.[15] שבעה שופטים הצטרפו לעמדתו. השופט סטיבן ברייר הצטרף להחלטה, אך הגיש עמדה נפרדת לפיה הפסיקה מתייחסת רק להפגנות ולא לפרסומים האינטרנטיים שקדמו להן.[16]

השופט סמואל אליטו היה היחיד שהתנגד להחלטה, בציינו כי "מחויבותנו הלאומית העמוקה לדיון חופשי ופתוח אינה רישיון לתקיפה המילולית המרושעת שהתקיימה במקרה זה".[17] אליטו כתב שהכנסייה משתמשת במכוון ובאופן אסטרטגי בפגיעה במשפחה על מנת להשיג סיקור תקשורתי, זאת מתוך ציפייה ש"התקיפה מצד המשיבים תפגע במשפחה ובחברים של הנפטר, ומשום שהתקשורת נמשכת בעל כורחה למראה אנשים באבל. ככל שההפגנות בלוויה הן שערורייתיות יותר, כך הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו יכולה לקבל פרסום רב יותר".[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "A Westboro Baptist Church Defector Describes Life After Leaving The Infamous 'Cult'" (באנגלית). 25 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2018. 
  2. ^ "'I had to pray for people to die': Woman who escaped 'hate cult' Westboro Baptist Church finds peace with new life full of freedom". Mail Online. בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2018. 
  3. ^ Locations of Westboro Baptist Church Pickets, www.godhatesfags.com (באנגלית) (ארכיון)
  4. ^ Westboro Baptist Church FAQ, www.godhatesfags.com (באנגלית)
  5. ^ Supreme Court of the United States, Snyder vs. Phelps et al., October 2010
  6. ^ Marine Lance Cpl. Matthew A. Snyder Died March 3, 2006 Serving During Operation Iraqi Freedom, Military Times
  7. ^ Gina Davis, "At Carroll funeral, a national protest", The Baltimore Sun, March 11 20006
  8. ^ 1 2 District Court of Maryland, Snyder v. Phelps, June 5 2006
  9. ^ United States District Court, D. Maryland, Albert SNYDER, Plaintiff, v. Fred W. PHELPS, Sr., et al., Defendants., February 4 2008
  10. ^ United States Court of Appeals, Fourth Circuit, Snyder v. Phelps, 2009
  11. ^ CBS and AP, "Fallen Marine's Dad Gets O'Reilly Backing", CBS News, April 1 2010
  12. ^ 09-751 Snyder v. Phelps, March 8 2010
  13. ^ Supreme Court of the United States, Brief Amici Curiae of the Reporters Committee for Freedom of the Press and Twenty-one News Media Organizations in Support of Respondent
  14. ^ Supreme Court of the United States, Snyder v. Phelps, October 2010, pp. 12
  15. ^ Supreme Court of the United States, Snyder v. Phelps, October 2010, pp. 13
  16. ^ Supreme Court of the United States, Snyder v. Phelps, October 2010, Bryer J., Concurring, pp. 1-3
  17. ^ Supreme Court of the United States, Snyder v. Phelps, October 2010, Alito J., Dissenting, pp. 1
  18. ^ Supreme Court of the United States, Snyder v. Phelps, October 2010, Alito J., Dissenting, pp. 5