הכנסייה הקתולית הארמנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלט הכנסייה הקתולית הארמנית.

הכנסייה הקתולית הארמניתארמנית: Հայ Կաթողիկէ Եկեղեցի, במקורב: הַאי קָתּוֹרִיקֶה יֵקֶרֶצִי) היא כנסייה אוניאטית אוטונומית, "סואי יוריס", במסגרת הכנסייה הקתולית הפועלת בארמניה ובתפוצה הארמנית ברחבי תבל. היא משמרת את הנוסח וסדרי הטקס (ריטוּס) הנהוגים גם בכנסייה האפוסטולית הארמנית, אך בניגוד לה כפופה לאפיפיור ומצויה באחדות מלאה עם יתר הכנסייה הקתולית. היא מונהגת על ידי הסינוד הקדוש, המורכב מהארכיבישופים שלה וכמה בישופים, שבראשו עומד הפטריארך-קתוליקוס של קיליקיה. הנוכחי המכהן למניין הוא הפטריארך-קתוליקוס קריקור בדרוס (גרגוריוס פטרוס) העשרים.

הקתולים הארמנים נוהגים לפי מסורת הכנסייה הארמנית כמעט במלואה. התפילות מתנהלות בארמנית קלאסית גבוהה ומתוך סידורי התפילה הישנים. בכנסיות יש מעט צלמיות ווילון המפריד בין המזבח לקהל במקום איקונוסטאזיס, ואף מדי הכמורה דומים. אך הדמיון עם האפוסטוליים האוריינטלים הנו חיצוני בלבד, שכן הכנסייה קיבלה את הדוגמה והדוקטרינה הקתוליות עם הסתפחותה לרומא: האמונות המונופיזיטיות אודות טבעו היחיד של ישו נשללו ואומצה הכריסטולוגיה שהוגדרה בוועידת כלקדון וקבעה כי היו לו שני טבעים שלמים במלואם, אנושי ואלוהי. במסגרת השינוי תוקנו סידורי התפילה במקצת מקומות וטוהרו מהתייחסויות לא-כלקדוניות, בייחוד הנוסחה "אלוהים הכל-יכול אשר נצלב למעננו" (ממנה משתמע במתכוון שהאל האב ורוח הקודש סבלו יחד עם ישו על הצלב) שתוקנה על ידי פטריארך אנטיוכיה המונופיזיטי הקנאי פטרוס במאה החמישית.[1]

לכנסייה הקתולית הארמנית יש אפארכיות בארמניה ובמוקדי התפוצה הארמנית במזרח התיכון ובמזרח אירופה, וגם בארצות הברית, צרפת, אוסטרליה ודרום אמריקה. מושבם הטקסי של הפטריארכיה והקתוליקוס הם בקיליקיה, אך המטה שוכן בפועל בביירות שבלבנון. מספר מאמיניה נאמד ב-2015 ב-736,956 נפש.[2]

שורשי הכנסייה נעוצים כבר במאה ה-12, כשבממלכת קיליקיה הארמנית החלו מעטים לעבור לקתוליות. הקשרים עם הצלבנים חיזקו את הזיקה לרומא בקרב התפוצה בקיליקיה אך היו לכך פירות מעטים; ב-1698 קמה כנסייה ארמנית אוניאטית בתפוצה בטרנסילבניה, אך היא לא שרדה עד לתקופה המודרנית בגלל התבוללות מאמיניה בחברה הסובבת. ב-1710 מונה הכומר הצעיר אברהם בדרוס ארדזיביאן לבישוף הארמני-אפוסטולי בחאלב על ידי הקתוליקוס המקומי בדרוס, שישב בסיס (כיום בדרום טורקיה); ארדזיביאן התחנך אצל מורה שתמך בסתר באיחוד עם רומא, ועם הפיכתו לבישוף החל לקרוא לכך בגלוי. הוא נרדף ואולץ לצאת לגלות, אבל היו לו די אוהדים בחאלב כדי לגבש קהילה בעלת-משקל וב-1738 הוחזר למשרתו ומשח עוד כמה מאנשיו לבישופים. בשלב זה החליט להכריז על עצמו כפטריארך הארמני של קיליקיה, מול הקתוליקוס האפוסטולי המכהן שהחזיק בכס. ב-1742 יצא לפגוש את האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר שהכיר בו כפטריארך ואשרר את הקמתה של כנסייה ארמנית קתולית. ארדזיביאן סבל רדיפות קשות מהאפוסטוליים והשלטונות הטורקיים אך כנסייתו הקטנה שרדה וגדלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Leslie Houlden, Antone Minard, Jesus in History, Legend, Scripture, and Tradition: A World Encyclopedia, ABC-CLIO, 2015. עמ' 28.
  2. ^ The Eastern Catholic Churches 2015, פילוח דמוגרפי באתר סוכנות הסיוע של הוותיקן למזרח הקרוב.