הכנסייה השחורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכנסייה השחורה
Biserica Neagra, Brasov, Romania.jpg
הכנסייה השחורה ב-2014
מידע על המבנה
סוג קתדרלה, כנסייה עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת בראשוב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר בראשוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניהרומניה  רומניה
התחלת הבנייה 1383-1385
סגנון אדריכלי אדריכלות גותית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 45°38′28″N 25°35′17″E / 45.64101°N 25.58803°E / 45.64101; 25.58803
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הכנסייה השחורה (גרמנית: Schwarze Kirche; רומנית: Biserica Neagră) היא כנסייה בבראשוב, עיר בדרום מזרח טרנסילבניה ברומניה. היא נבנתה על ידי הקהילה הגרמנית של העיר והיא האנדרטה הגותית העיקרית במדינה, בנוסף להיותה אחת ממקומות הפולחן הלותרניים הגדולים והחשובים במדינה.

המבנה הרומי-קתולי נודע במקור כ"כנסיית מרים הקדושה", והוא החליף מבנה ישן אשר שימש לאותה מטרה[1]. בנייתו החלה בסוף המאה ה-14. ניתוח עדויות קשורות הביא מספר חוקרים למסקנה כי העבודות החלו בין 1383 ל־1385[2], במהלכן העסיקו עובדים ובעלי מלאכה בולגרים שהמשיכו להקים את המושבה הבולגרית בבראשוב.

על פי אגדה פופולרית, ילד גרמני הפריע לפועלים הבולגרים ואמר להם שאחד הקירות נטוי. אחד הפועלים דחף את הילד ממגדל הכנסייה ואז החביא את גווייתו בכנסייה כדי להסתיר את פשעו[3].

המבנה נהרס בחלקו במהלך שריפה גדולה שפרצה בזמן פלישת כוחות הבסבורג ב־21 באפריל 1689 (במהלך המלחמה הטורקית הגדולה) ומאז היא נודעת כ"כנסייה השחורה". חלק גדול מהמבנה הפנימי עבר שינוי במהלך המאה ה-18, תוך התייחסות לעיצוב המקורי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכנסייה השחורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    , , Vătăşianu, p.69, 228-229
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    , , Vătășianu, p.228
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    , , . Balkanski, "Окръг Брашов", in Трансилванските (седмиградските) българи. Етнос. Език. Етнонимия. Ономастика. Просопографии, IK "Znak '94", Veliko Tarnovo, p.44