הכנסת השמונה עשרה
ממשלות | הממשלה השלושים ושתיים |
---|---|
תקופת כהונה |
24 בפברואר 2009 – 5 בפברואר 2013 (4 שנים) |
מערכת בחירות | 10 בפברואר 2009 |
הנהגה | |
יו"ר הכנסת | ראובן ריבלין |
ראש הממשלה | בנימין נתניהו |
ראש הקואליציה | זאב אלקין |
ראש האופוזיציה | ציפי לבני, שאול מופז ושלי יחימוביץ' |
הרכב הכנסת | |
סיעות הקואליציה |
מספר חברי הקואליציה 66
|
מספר חברי הקואליציה |
66 / 120 |
סיעות האופוזיציה |
מספר חברי האופוזיציה 54 |
מספר חברי האופוזיציה |
54 / 120 |
מפלגת השלטון | הליכוד |
הכנסת השמונה עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השמונה עשרה, הושבעה ב-24 בפברואר 2009. ב-16 באוקטובר 2012 התפזרה הכנסת. הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013.
חלוקת המושבים בכנסת השמונה עשרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – הבחירות לכנסת השמונה עשרה
- קדימה – 28 מושבים
- הליכוד – 27 מושבים
- ישראל ביתנו – 15 מושבים
- העבודה – 13 מושבים
- ש"ס – 11 מושבים
- יהדות התורה – 5 מושבים
- האיחוד הלאומי – 4 מושבים
- חד"ש – 4 מושבים
- רע"ם-תע"ל – 4 מושבים
- הבית היהודי – 3 מושבים
- מרצ – 3 מושבים
- בל"ד – 3 מושבים
גושים פוליטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוש | רשימות | מושבים בכנסת |
---|---|---|
גוש הימין | הליכוד, האיחוד הלאומי, הבית היהודי, ישראל ביתנו. | 49 מושבים |
גוש המרכז | קדימה, העצמאות[א]. | 33 מושבים[ב] |
חרדים | ש"ס, יהדות התורה. | 16 מושבים |
ערבים | חד"ש, רע"ם-תע"ל, בל"ד. | 11 מושבים |
גוש השמאל | העבודה, מרצ-יחד. | 11 מושבים[ג] |
לקראת הבחירות לכנסת ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התפצלות סיעת העצמאות מסיעת העבודה, איחוד הרשימות ליכוד וישראל ביתנו, פיצול סיעת איחוד הלאומי לסיעה נוספת, עוצמה לישראל, וחלק מהאיחוד הלאומי שהתאחדה בהמשך עם סיעת הבית היהודי, פרישת ח"כ חיים אמסלם מסיעת ש"ס, פרישת ח"כ טלב א-סאנע מסיעת רע"ם-תע"ל (והקמת סיעת היחיד "מד"ע"), וכן התפצלות סיעת "התנועה" מסיעת קדימה, שהתרחשו במהלך כהונת הכנסת, תמונת המצב הייתה כדלהלן:
- סיעת הליכוד וסיעת ישראל ביתנו – 42 מושבים
- סיעת קדימה – 21 מושבים
- סיעת ש"ס – 10 מושבים
- סיעת העבודה – 8 מושבים
- סיעת התנועה – 7 מושבים
- סיעת העצמאות – 5 מושבים
- סיעת יהדות התורה – 5 מושבים
- סיעת הבית היהודי – 5 מושבים
- סיעת חד"ש – 4 מושבים
- סיעת רע"ם תע"ל – 3 מושבים
- סיעת מרצ – 3 מושבים
- סיעת בל"ד – 3 מושבים
- סיעת עוצמה לישראל – 2 מושבים
- סיעת מד"ע – מושב אחד
- חיים אמסלם – ח"כ יחיד – מושב אחד
חברי הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]חילופי גברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאפייני חברי הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכנסת ה-18 נבחרו 31 חברי כנסת חדשים, עשרה חברי כנסת ערבים, ארבעה דרוזים ועשרה המתגוררים מעבר לקו הירוק. ותיק חברי הכנסת בעת השבעת הכנסת היה חיים רמון מקדימה, שהחל לכהן ב-1983 (פרש במהלך כהונת הכנסת ה-18, ביום 2 ביולי 2009). את הישיבה הראשונה של הכנסת פתח, כנהוג, נשיא מדינת ישראל שמעון פרס. את הישיבות הבאות בכנסת ה-18, עד לבחירת יושב ראש קבוע, ניהל חבר הכנסת הוותיק ביותר שאינו מכהן כשר, מיכאל איתן מהליכוד, שנבחר לראשונה ב-1984. (רמון, ותיק חברי הכנסת, ובנימין בן אליעזר, הזהה בוותק לאיתן, אך מבוגר ממנו, הוסיפו באותה עת לכהן כשרים מטעם ממשלת ישראל השלושים ואחת). ביום השבעת הכנסת צעירת הח"כים הייתה ציפי חוטובלי מהליכוד, ילידת 1978, וזקן הח"כים היה בנימין בן-אליעזר, יליד 1936. עקב מינויו של ח"כ מתן וילנאי לשגריר ישראל בסין בפברואר 2012 ופטירתו של ח"כ גדעון עזרא במאי 2012, עלה מניינם של הח"כים הדרוזים לשישה.
לתפקיד יושב ראש הכנסת נבחר ראובן ריבלין ממפלגת הליכוד. זו הייתה כהונתו השנייה של ריבלין כיו"ר הכנסת, לאחר שכיהן בתפקיד זה במהלך כהונת הכנסת השש עשרה.
נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכנסת זו כיהנו 25 חברות כנסת, השיא של מספר חברות הכנסת שכיהנו במקביל היה 24:
- קדימה (9): ציפי לבני, דליה איציק, רוחמה אברהם בלילא, מרינה סולודקין, רונית תירוש, רחל אדטו, אורית זוארץ, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', נינו אבסדזה
- הליכוד (5): לאה נס, לימור לבנת, גילה גמליאל, ציפי חוטובלי, מירי רגב
- ישראל ביתנו (5): ליה שמטוב, סופה לנדבר, פאינה קירשנבאום, אורלי לוי-אבקסיס, אנסטסיה מיכאלי
- העבודה (2): שלי יחימוביץ', יולי תמיר
- העצמאות (2): אורית נוקד, עינת וילף
- מרצ (1): זהבה גלאון
- בל"ד (1): חנין זועבי
פילוגים בסיעות הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-17 בינואר 2011 התפלגה סיעת העצמאות מסיעת העבודה.
- ב-19 בנובמבר 2012 התפלגה סיעת עוצמה לישראל מסיעת האיחוד הלאומי.
- ב-3 בדצמבר 2012:
- התפלגה סיעת התנועה מסיעת קדימה.
- חיים אמסלם פרש מש"ס והפך לסיעת יחיד.
כהונת הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013. תקופת כהונתה של הכנסת השמונה עשרה הייתה כמעט ארבע שנים.
אם הייתה הכנסת משלימה את כהונתה, הבחירות היו נערכות ב-22 באוקטובר 2013, והכנסת השמונה עשרה הייתה מכהנת כארבע שנים ושמונה חודשים.
הרכבת הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושתיים
לאחר ש-65 חברי כנסת המליצו על בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ורק 28 חברי מפלגת קדימה המליצו על ציפי לבני לראשות הממשלה, הטיל הנשיא שמעון פרס ב-20 בפברואר 2009 את הרכבת הממשלה על נתניהו[1]. לרשות נתניהו עמדו 42 ימים (28 ימים לאחר הטלת המשימה על ידי הנשיא ועוד 14 ימי הארכת זמן שביקש מן הנשיא). נתניהו הודיע כי יעשה מאמץ להרכיב ממשלה רחבה, אך בתום שבוע ומספר פגישות עם אנשי קדימה, הודיעה ציפי לבני כי לא תצטרף לממשלתו של נתניהו בשל דרישתה להסכם רוטציה. לבסוף, נתניהו הצליח לצרף את מפלגת העבודה לממשלה, וב-31 במרץ הושבעה ממשלתו, הממשלה ה-32[2].
פילוג מפלגת העבודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 בינואר 2011 הודיעו אהוד ברק וארבע חברי כנסת נוספים (מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד ושלום שמחון), במכתב לחברי מפלגת העבודה, על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה עצמאית בשם "עצמאות". ועדת הכנסת אישרה את המהלך[3]. בעקבות המהלך, התפטרו מהממשלה שלושת שרי מפלגת העבודה: יצחק (בוז'י) הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר[4].
הצטרפות קדימה לממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת חודש מאי 2012 הוחל בהכנות להקדמת הבחירות, כאשר חוק הקדמת הבחירות שיזמה הממשלה אף עבר ב-7 במאי בקריאה ראשונה[5], אך למחרת הודיעה מפלגת קדימה בראשות שאול מופז על הצטרפותה לממשלה ותהליך פיזור הכנסת נעצר[6]. במסגרת ההצטרפות של קדימה לא מונו שרים מטעם הסיעה. לאחר קצת יותר מחודשיים (70 יום) פרשה קדימה מהממשלה ב-17 ביולי 2012[7].
פיזור הכנסת והקדמת הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 באוקטובר 2012 בערב הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על כוונתו להקדים את הבחירות על ידי פיזורה של הכנסת. הסיבה שציין היא רצונו להעביר "תקציב אחראי עם ראייה ארוכת טווח" לאור האתגרים בפניה ניצבת המדינה. נתניהו הסביר כי לאחר שקיים סבב שיחות עם ראשי הקואליציה הגיע למסקנה "כי בעת הזאת לא ניתן להעביר תקציב אחראי. אנחנו עומדים בפתח שנת בחירות ולצערי בשנת בחירות קשה למפלגות לשים את האינטרס הלאומי מעל האינטרס המפלגתי. התוצאה עלולה להיות פריצה תקציבית והגדלה מאסיבית של הגירעון מה שידרדר אותנו מהר מאוד למצב של הכלכלות הקורסות באירופה."[8]
בעלי תפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הכנסת השמונה־עשרה, באתר הכנסת
- ירון דרוקמן, הפנים החדשות של הכנסת ה-18, באתר ynet, 11 בפברואר 2009
- עופר קניג, ייצוג שיא לנשים בכנסת החדשה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 15 בפברואר 2009
- יוסי קליין, רשמים מפתיחתו החגיגית של מושב החורף בכנסת, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרס החליט: נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, אתר "רשת"
- ^ אטילה שומפלבי, לבני: ביבי לא מחויב למשא ומתן; נתניהו: אין בה נכונות, באתר ynet, 27 בפברואר 2009
- ^ אטילה שומפלבי, אהוד ברק כתב: נמשיך את מסורת מפא"י, באתר ynet, 17 בינואר 2011
- ^ יהונתן ליס, השרים יצחק הרצוג, בנימין בן אליעזר ואבישי ברוורמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה, באתר הארץ, 17 בינואר 2011
- ^ מורן אזולאי, פיזור הכנסת אושר בקריאה ראשונה, באתר ynet, 8 במאי 2012
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ב-2012, ה"ח הממשלה 685 מיום 7 במאי 2012 - ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, נתניהו הפתיע: אין בחירות, אחדות עם קדימה, באתר ynet, 8 במאי 2012
- ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, מופז פרש מהממשלה: "נתניהו בחר במשתמטים", באתר ynet, 17 ביולי 2012
- ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, בנימין נתניהו הכריז על הקדמת הבחירות, באתר ynet, 9 באוקטובר 2012