לדלג לתוכן

הכנסת השמונה עשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הכנסת ה-18)
הכנסת השמונה עשרה
ממשלות הממשלה השלושים ושתיים
תקופת כהונה 24 בפברואר 2009 – 5 בפברואר 2013
(4 שנים)
מערכת בחירות 10 בפברואר 2009
הנהגה
יו"ר הכנסת ראובן ריבלין עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הקואליציה זאב אלקין
ראש האופוזיציה ציפי לבני, שאול מופז ושלי יחימוביץ'
הרכב הכנסת
סיעות הקואליציה

מספר חברי הקואליציה 66

מספר חברי הקואליציה
66 / 120
סיעות האופוזיציה

מספר חברי האופוזיציה 54

מספר חברי האופוזיציה
54 / 120
מפלגת השלטון הליכוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכנסת השמונה עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השמונה עשרה, הושבעה ב-24 בפברואר 2009. ב-16 באוקטובר 2012 התפזרה הכנסת. הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013.

חלוקת המושבים בכנסת השמונה עשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – הבחירות לכנסת השמונה עשרה

גושים פוליטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוש רשימות מושבים בכנסת
גוש הימין הליכוד, האיחוד הלאומי, הבית היהודי, ישראל ביתנו. 49 מושבים
גוש המרכז קדימה, העצמאות[א]. 33 מושבים[ב]
חרדים ש"ס, יהדות התורה. 16 מושבים
ערבים חד"ש, רע"ם-תע"ל, בל"ד. 11 מושבים
גוש השמאל העבודה, מרצ-יחד. 11 מושבים[ג]

לקראת הבחירות לכנסת ה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפצלות סיעת העצמאות מסיעת העבודה, איחוד הרשימות ליכוד וישראל ביתנו, פיצול סיעת איחוד הלאומי לסיעה נוספת, עוצמה לישראל, וחלק מהאיחוד הלאומי שהתאחדה בהמשך עם סיעת הבית היהודי, פרישת ח"כ חיים אמסלם מסיעת ש"ס, פרישת ח"כ טלב א-סאנע מסיעת רע"ם-תע"ל (והקמת סיעת היחיד "מד"ע"), וכן התפצלות סיעת "התנועה" מסיעת קדימה, שהתרחשו במהלך כהונת הכנסת, תמונת המצב הייתה כדלהלן:

  • סיעת הליכוד וסיעת ישראל ביתנו – 42 מושבים
  • סיעת קדימה – 21 מושבים
  • סיעת ש"ס – 10 מושבים
  • סיעת העבודה – 8 מושבים
  • סיעת התנועה – 7 מושבים
  • סיעת העצמאות – 5 מושבים
  • סיעת יהדות התורה – 5 מושבים
  • סיעת הבית היהודי – 5 מושבים
  • סיעת חד"ש – 4 מושבים
  • סיעת רע"ם תע"ל – 3 מושבים
  • סיעת מרצ – 3 מושבים
  • סיעת בל"ד – 3 מושבים
  • סיעת עוצמה לישראל – 2 מושבים
  • סיעת מד"ע – מושב אחד
  • חיים אמסלםח"כ יחיד – מושב אחד

חברי הכנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הליכוד בנימין נתניהו, גדעון סער, גלעד ארדן, ראובן ריבלין, זאב בנימין בגין, משה כחלון, סילבן שלום, משה יעלון, יובל שטייניץ, לאה נס, ישראל כץ, יולי אדלשטיין, לימור לבנת, חיים כץ, יוסי פלד, מיכאל איתן, דן מרידור, ציפי חוטובלי, גילה גמליאל, זאב אלקין, יריב לוין, ציון פיניאן, איוב קרא, דני דנון, כרמל שאמה הכהן, אופיר אקוניס, מירי רגב, אללי אדמסו
קדימה ציפי לבני, שאול מופז, דליה איציק, צחי הנגבי, רוני בר-און, זאב בוים, מאיר שטרית, רוחמה אברהם, אבי דיכטר, מרינה סולודקין, גדעון עזרא, יעקב אדרי, אלי אפללו, זאב בילסקי, רונית תירוש, חיים רמון, נחמן שי, יוחנן פלסנר, שי חרמש, ישראל חסון, אריה ביבי, עתניאל שנלר, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', נינו אבסדזה, דורון אביטל, אבי דואן, יובל צלנר, אכרם חסון, אחמד דבאח
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, עוזי לנדאו, סטס מיסז'ניקוב, יצחק אהרונוביץ', סופה לנדבר, אורלי לוי-אבקסיס, דני אילון, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, פאינה קירשנבאום, רוברט אילטוב, חמד עמאר, משה מטלון, ליה שמטוב אלכס מילר
ש"ס אלי ישי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, אברהם מיכאלי
העבודה יצחק הרצוג, אופיר פינס-פז, אבישי ברוורמן, שלי יחימוביץ', איתן כבל, בנימין בן אליעזר, יולי תמיר, עמיר פרץ, דניאל בן סימון, ראלב מג'אדלה, יורם מרציאנו
התנועה מאיר שטרית, יואל חסון, שלמה מולה, רוברט טיבייב, מג'לי והבה, רחל אדטו, אורית זוארץ
העצמאות אהוד ברק, מתן וילנאי, שלום שמחון, אורית נוקד, עינת וילף, שכיב שנאן
יהדות התורה יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר
רע"מ-תע"ל-מד"ע אבראהים צרצור, אחמד טיבי, טלב א-סאנע, מסעוד גנאים,
חד"ש מוחמד ברכה, חנא סוויד, דב חנין, עפו אגבאריה
מרצ חיים אורון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון
הבית היהודי דניאל הרשקוביץ, זבולון אורלב, אורי אורבך
בל"ד ג'מאל זחאלקה, סעיד נפאע, חנין זועבי
האיחוד הלאומי יעקב כץ, אורי אריאל
עוצמה לישראל אריה אלדד, מיכאל בן-ארי
סיעת יחיד חיים אמסלם

חילופי גברי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאריך חבר הכנסת היוצא חבר הכנסת המחליף רשימה סיבה
2 ביולי 2009 חיים רמון יוליה שמאלוב-ברקוביץ' קדימה התפטרות
10 בינואר 2010 אופיר פינס-פז עינת וילף העבודה
13 באפריל 2010 יולי תמיר ראלב מג'אדלה התפטרות (נבחרה לנשיאת מכללת שנקר)
9 בנובמבר 2010 צחי הנגבי נינו אבסדזה קדימה התפטרות (לאחר שנגזר עליו קלון בעקבות עדות שקר)
6 בפברואר 2011 מאיר פרוש ישראל אייכלר יהדות התורה התפטרות (במסגרת הסכם רוטציה)
18 במרץ 2011 זאב בוים דורון אביטל קדימה נפטר
25 במרץ 2011 חיים אורון זהבה גלאון מרצ התפטרות (המשיך לכהן כיו"ר מרצ עד פברואר 2012)
25 בינואר 2012 אלי אפללו אבי דואן קדימה התפטרות (מונה ליו"ר עמית של הקרן הקיימת לישראל)
14 בפברואר 2012 מתן וילנאי שכיב שנאן העצמאות התפטרות (מונה לשגריר ישראל בסין אך נשאר חבר בממשלה)
3 במאי 2012 ציפי לבני יובל צלנר קדימה התפטרות
17 במאי 2012 גדעון עזרא אכרם חסון נפטר
16 באוגוסט 2012 אבי דיכטר אחמד דבאח התפטרות (עקב מינויו לשר להגנת העורף ומעברו לליכוד)
16 בספטמבר 2012 יוסי פלד אללי אדמסו הליכוד התפטרות (מונה ליו"ר חברת קו צינור אילת אשקלון)
9 בדצמבר 2012 עמיר פרץ יורם מרציאנו העבודה התפטרות (עבר למפלגת התנועה)

מאפייני חברי הכנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכנסת ה-18 נבחרו 31 חברי כנסת חדשים, עשרה חברי כנסת ערבים, ארבעה דרוזים ועשרה המתגוררים מעבר לקו הירוק. ותיק חברי הכנסת בעת השבעת הכנסת היה חיים רמון מקדימה, שהחל לכהן ב-1983 (פרש במהלך כהונת הכנסת ה-18, ביום 2 ביולי 2009). את הישיבה הראשונה של הכנסת פתח, כנהוג, נשיא מדינת ישראל שמעון פרס. את הישיבות הבאות בכנסת ה-18, עד לבחירת יושב ראש קבוע, ניהל חבר הכנסת הוותיק ביותר שאינו מכהן כשר, מיכאל איתן מהליכוד, שנבחר לראשונה ב-1984. (רמון, ותיק חברי הכנסת, ובנימין בן אליעזר, הזהה בוותק לאיתן, אך מבוגר ממנו, הוסיפו באותה עת לכהן כשרים מטעם ממשלת ישראל השלושים ואחת). ביום השבעת הכנסת צעירת הח"כים הייתה ציפי חוטובלי מהליכוד, ילידת 1978, וזקן הח"כים היה בנימין בן-אליעזר, יליד 1936. עקב מינויו של ח"כ מתן וילנאי לשגריר ישראל בסין בפברואר 2012 ופטירתו של ח"כ גדעון עזרא במאי 2012, עלה מניינם של הח"כים הדרוזים לשישה.

ראובן ריבלין - יו"ר הכנסת השמונה עשרה

לתפקיד יושב ראש הכנסת נבחר ראובן ריבלין ממפלגת הליכוד. זו הייתה כהונתו השנייה של ריבלין כיו"ר הכנסת, לאחר שכיהן בתפקיד זה במהלך כהונת הכנסת השש עשרה.

בכנסת זו כיהנו 25 חברות כנסת, השיא של מספר חברות הכנסת שכיהנו במקביל היה 24:

פילוגים בסיעות הכנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהונת הכנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013. תקופת כהונתה של הכנסת השמונה עשרה הייתה כמעט ארבע שנים.

אם הייתה הכנסת משלימה את כהונתה, הבחירות היו נערכות ב-22 באוקטובר 2013, והכנסת השמונה עשרה הייתה מכהנת כארבע שנים ושמונה חודשים.

הרכבת הממשלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושתיים

לאחר ש-65 חברי כנסת המליצו על בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ורק 28 חברי מפלגת קדימה המליצו על ציפי לבני לראשות הממשלה, הטיל הנשיא שמעון פרס ב-20 בפברואר 2009 את הרכבת הממשלה על נתניהו[1]. לרשות נתניהו עמדו 42 ימים (28 ימים לאחר הטלת המשימה על ידי הנשיא ועוד 14 ימי הארכת זמן שביקש מן הנשיא). נתניהו הודיע כי יעשה מאמץ להרכיב ממשלה רחבה, אך בתום שבוע ומספר פגישות עם אנשי קדימה, הודיעה ציפי לבני כי לא תצטרף לממשלתו של נתניהו בשל דרישתה להסכם רוטציה. לבסוף, נתניהו הצליח לצרף את מפלגת העבודה לממשלה, וב-31 במרץ הושבעה ממשלתו, הממשלה ה-32[2].

פילוג מפלגת העבודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בינואר 2011 הודיעו אהוד ברק וארבע חברי כנסת נוספים (מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד ושלום שמחון), במכתב לחברי מפלגת העבודה, על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה עצמאית בשם "עצמאות". ועדת הכנסת אישרה את המהלך[3]. בעקבות המהלך, התפטרו מהממשלה שלושת שרי מפלגת העבודה: יצחק (בוז'י) הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר[4].

הצטרפות קדימה לממשלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת חודש מאי 2012 הוחל בהכנות להקדמת הבחירות, כאשר חוק הקדמת הבחירות שיזמה הממשלה אף עבר ב-7 במאי בקריאה ראשונה[5], אך למחרת הודיעה מפלגת קדימה בראשות שאול מופז על הצטרפותה לממשלה ותהליך פיזור הכנסת נעצר[6]. במסגרת ההצטרפות של קדימה לא מונו שרים מטעם הסיעה. לאחר קצת יותר מחודשיים (70 יום) פרשה קדימה מהממשלה ב-17 ביולי 2012[7].

פיזור הכנסת והקדמת הבחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באוקטובר 2012 בערב הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על כוונתו להקדים את הבחירות על ידי פיזורה של הכנסת. הסיבה שציין היא רצונו להעביר "תקציב אחראי עם ראייה ארוכת טווח" לאור האתגרים בפניה ניצבת המדינה. נתניהו הסביר כי לאחר שקיים סבב שיחות עם ראשי הקואליציה הגיע למסקנה "כי בעת הזאת לא ניתן להעביר תקציב אחראי. אנחנו עומדים בפתח שנת בחירות ולצערי בשנת בחירות קשה למפלגות לשים את האינטרס הלאומי מעל האינטרס המפלגתי. התוצאה עלולה להיות פריצה תקציבית והגדלה מאסיבית של הגירעון מה שידרדר אותנו מהר מאוד למצב של הכלכלות הקורסות באירופה."[8]

בעלי תפקידים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלי תפקידים בכנסת ה-18
התפקיד שם סיעה הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין הליכוד
יושבי ראש הוועדות הקבועות
ועדת הכנסת זאב אלקין הליכוד עד ל-4 באוגוסט 2009
יריב לוין הליכוד מ-4 באוגוסט 2009
ועדת הכספים משה גפני יהדות התורה
ועדת הכלכלה אופיר אקוניס הליכוד עד ל-10 בדצמבר 2010
כרמל שאמה הכהן הליכוד מ-10 בדצמבר 2010
ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי קדימה עד ל-9 בנובמבר 2010
שאול מופז קדימה 16 במאי 2012 - 9 בנובמבר 2010
רוני בר-און קדימה מ-16 במאי 2012
ועדת הפנים והגנת הסביבה דוד אזולאי ש"ס עד ל-18 במאי 2011
אמנון כהן ש"ס מ-18 במאי 2011
ועדת החוקה, חוק ומשפט דוד רותם ישראל ביתנו
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ליה שמטוב ישראל ביתנו עד ל-8 בנובמבר 2010
דני דנון הליכוד מ-8 בנובמבר 2010
ועדת החינוך, התרבות והספורט זבולון אורלב הבית היהודי עד ל-8 בנובמבר 2010
אלכס מילר ישראל ביתנו 13 ביוני 2012 - 8 בנובמבר 2010
עינת וילף העצמאות מ-13 ביוני 2012
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חיים כץ הליכוד
ועדה לענייני ביקורת המדינה יואל חסון קדימה עד ל-27 ביולי 2011
רוני בר-און קדימה 16 במאי 2012 - 27 ביולי 2011
אורי אריאל האיחוד הלאומי מ-16 במאי 2012
ועדה לקידום מעמד האישה ציפי חוטובלי הליכוד
ועדת המדע והטכנולוגיה מאיר שטרית קדימה עד ל-3 באוגוסט 2011
רונית תירוש קדימה מ-3 באוגוסט 2011
ועדת האתיקה שלי יחימוביץ' העבודה עד ל-17 במאי 2011
יצחק וקנין ש"ס מ-17 במאי 2011
יושבי ראש הוועדות המיוחדות
ועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול מוחמד ברכה חד"ש עד ל-27 בדצמבר 2010
טלב א-סאנע רע"מ-תע"ל מ-27 בדצמבר 2010
הוועדה לזכויות הילד דני דנון הליכוד עד ל-8 בנובמבר 2010
זבולון אורלב הבית היהודי 18 ביוני 2012 - 8 בנובמבר 2010
אורלי לוי-אבקסיס ישראל ביתנו מ-28 ביוני 2012
ועדה מיוחדת לפניות הציבור אורי מקלב יהדות התורה עד ל-3 באוגוסט 2011
דוד אזולאי ש"ס מ-3 באוגוסט 2011
ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים יעקב כץ האיחוד הלאומי עד ל-2 באוגוסט 2011
ניצן הורוביץ מרצ מ-2 באוגוסט 2011
ראשי הקואליציה והאופוזיציה
יושב ראש הקואליציה זאב אלקין הליכוד
ראש האופוזיציה ציפי לבני קדימה עד ל-2 באפריל 2012
שאול מופז קדימה 9 במאי 2012 - 2 באפריל 2012

מ-23 ביולי 2012

שלי יחימוביץ' העבודה 23 ביולי 2012 - 9 במאי 2012
בעלי תפקידים
מנכ"ל הכנסת דן לנדאו
מזכיר/ת הכנסת איל ינון עד-2 באפריל 2010
ירדנה מלר-הורוביץ מ-2 באפריל 2010
היועץ המשפטי לכנסת נורית אלשטיין עד-2 באפריל 2010
איל ינון מ-2 באפריל 2010
קצין הכנסת יצחק שד"ר
יוסף גריף

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ התפלגה ממפלגה העבודה במהלך הכהונה
  2. ^ לפני התפלגות העצמאות ממפלגת העבודה מנה גוש המרכז 28 מנדטים
  3. ^ לפני התפלגות מפלגת העצמאות ממפלגת העבודה, הגוש מנה 16 מנדטים

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]