הכנסת השמונה עשרה
 | |
| ממשלות | הממשלה השלושים ושתיים |
|---|---|
| תקופת כהונה |
24 בפברואר 2009 – 5 בפברואר 2013 (4 שנים) |
| מערכת בחירות | 10 בפברואר 2009 |
| הנהגה | |
| יו"ר הכנסת |
ראובן ריבלין  |
| ראש הממשלה | בנימין נתניהו |
| ראש האופוזיציה | ציפי לבני, שאול מופז ושלי יחימוביץ' |
| הרכב הכנסת | |
 | |
| מפלגת השלטון | הליכוד |
  | |
| כנסות וממשלות ישראל |
| מועצת המדינה הזמנית
|
| פורטל - הממשל בישראל |
הכנסת השמונה עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השמונה עשרה, הושבעה ב-24 בפברואר 2009. ב-16 באוקטובר 2012 התפזרה הכנסת. הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013.
חלוקת המושבים בכנסת השמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – הבחירות לכנסת השמונה עשרה, רשימת חברי הכנסת השמונה עשרה
ערכים מורחבים – - קדימה – 28 מושבים
- הליכוד – 27 מושבים
- ישראל ביתנו – 15 מושבים
- העבודה – 13 מושבים
- ש"ס – 11 מושבים
- יהדות התורה – 5 מושבים
- האיחוד הלאומי – 4 מושבים
- חד"ש – 4 מושבים
- רע"ם-תע"ל – 4 מושבים
- הבית היהודי – 3 מושבים
- מרצ-יחד – 3 מושבים
- בל"ד – 3 מושבים
גושים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| גוש | רשימות | מושבים בכנסת |
|---|---|---|
| גוש הימין | הליכוד, האיחוד הלאומי, הבית היהודי, ישראל ביתנו. | 49 מושבים |
| גוש המרכז | קדימה. | 28 מושבים |
| גוש השמאל | העבודה, מרצ-יחד. | 16 מושבים |
| חרדים | ש"ס, יהדות התורה. | 16 מושבים |
| ערבים | חד"ש, רע"ם-תע"ל, בל"ד. | 11 מושבים |
לקראת הבחירות לכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפצלות סיעת העצמאות מסיעת העבודה, איחוד הרשימות ליכוד וישראל ביתנו, פיצול סיעת איחוד הלאומי לסיעת עוצמה לישראל וחלק שהתאחד בהמשך עם סיעת הבית היהודי, פרישת ח"כ חיים אמסלם מסיעת ש"ס, פרישת ח"כ טלב אלסאנע מסיעת רע"ם-תע"ל (והקמת סיעת היחיד "מד"ע"), וכן התפצלות סיעת "התנועה" מסיעת קדימה, שהתרחשו במהלך כהונת הכנסת, תמונת המצב הייתה כדלהלן:
- סיעת הליכוד וסיעת ישראל ביתנו - 42 מושבים
- סיעת קדימה - 21 מושבים
- סיעת ש"ס - 10 מושבים
- סיעת העבודה - 8 מושבים
- סיעת התנועה - 7 מושבים
- סיעת העצמאות - 5 מושבים
- סיעת יהדות התורה - 5 מושבים
- סיעת הבית היהודי - 5 מושבים
- סיעת חד"ש - 4 מושבים
- סיעת רע"ם תע"ל - 3 מושבים
- סיעת מד"ע - מושב אחד
- סיעת מרצ - 3 מושבים
- סיעת בל"ד - 3 מושבים
- סיעת עוצמה לישראל - 2 מושבים
- ח"כ יחיד אמסלם - מושב אחד
הרכב אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכנסת ה-18 נבחרו 31 חברי כנסת חדשים, 21 נשים, עשרה חברי כנסת ערבים, ארבעה דרוזים ועשרה המתגוררים מעבר לקו הירוק. ותיק חברי הכנסת בעת השבעת הכנסת היה חיים רמון מקדימה, שהחל לכהן ב-1983 (אשר פרש במהלך כהונת הכנסת ה-18, ביום 2 ביולי 2009). את הישיבה הראשונה של הכנסת פתח, כנהוג, נשיא מדינת ישראל שמעון פרס. את הישיבות הבאות בכנסת ה-18, עד לבחירת יושב ראש קבוע, ניהל חבר הכנסת הוותיק ביותר שאינו מכהן כשר, מיכאל איתן מהליכוד, שנבחר לראשונה ב-1984. (רמון, ותיק חברי הכנסת, ובנימין בן אליעזר, הזהה בוותק לאיתן, אך מבוגר ממנו, הוסיפו באותה עת לכהן כשרים מטעם ממשלת ישראל השלושים ואחת). ביום השבעת הכנסת צעירת הח"כים הייתה ציפי חוטובלי מהליכוד, ילידת 1978 וזקן הח"כים היה בנימין בן-אליעזר, יליד 1936. במהלך כהונת הכנסת, בעקבות התפטרותם של חברי הכנסת חיים רמון ואופיר פינס, נכנסו אליה שתי נשים נוספות - חברות הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ' ועינת וילף. בכך גדל מספר הנשים בכנסת ל-23. אך ב-13 באפריל 2010, פרשה חברת הכנסת יולי תמיר מתפקידה. את מקומה החליף חבר הכנסת לשעבר ראלב מג'אדלה ובכך ירד מספר הנשים בכנסת ל-22 ומספר הערבים עלה ל-11. ב 9 בנובמבר 2010 התפטר צחי הנגבי מהכנסת ובמקומו נכנסה נינו אבסדזה ובכך עלה מספר הנשים שוב ל 23 לאחר מכן ב 25 במרץ 2011 התפטר חיים אורון ובמקומו נכנסה זהבה גלאון וכך מספר הנשים עלה ל 24. ב 3 במאי 2012 התפטרה ציפי לבני ובמקומה נכנס יובל צלנר ומספר הנשים ירד ל 23. עקב מינויו של ח"כ מתן וילנאי לשגריר ישראל בסין בפברואר 2012 ופטירתו של ח"כ גדעון עזרא במאי 2012, עלה מניינם של הח"כים הדרוזים לשישה.
במהלך כהונת הכנסת ילדו ארבע מחברות הכנסת - אנסטסיה מיכאלי, גילה גמליאל (שילדה פעמיים במהלך כהונתה בכנסת), עינת וילף ואורלי לוי-אבקסיס. קדמה להן רק אסתר וילנסקה שילדה בן בתחילת כהונת הכנסת השנייה (1951).
לתפקיד יושב ראש הכנסת נבחר ראובן ריבלין ממפלגת הליכוד. זו הייתה כהונתו השנייה של ריבלין כיו"ר הכנסת, לאחר שכיהן בתפקיד במהלך כהונת הכנסת השש עשרה.
כהונת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013. תקופת כהונתה של הכנסת השמונה עשרה הייתה כמעט ארבע שנים.
אם הייתה הכנסת משלימה את כהונתה, הבחירות היו נערכות ב-22 באוקטובר 2013, והכנסת השמונה עשרה הייתה מכהנת כארבע שנים ושמונה חודשים.
הרכבת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושתיים
לאחר ש-65 חברי כנסת המליצו על בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ורק 28 חברי מפלגת קדימה המליצו על ציפי לבני לראשות הממשלה, הטיל הנשיא שמעון פרס ב-20 בפברואר 2009 את הרכבת הממשלה על נתניהו[1]. לרשות נתניהו עמדו 42 ימים (28 ימים לאחר הטלת המשימה על ידי הנשיא ועוד 14 ימי הארכת זמן שביקש מן הנשיא). נתניהו הודיע כי יעשה מאמץ להרכיב ממשלה רחבה, אך בתום שבוע ומספר פגישות עם אנשי קדימה, הודיעה ציפי לבני כי לא תצטרף לממשלתו של נתניהו, בשל רצונה של לבני בהסכם רוטציה. לבסוף, נתניהו הצליח לצרף את מפלגת העבודה לממשלה, וב-31 במרץ הושבעה ממשלתו, הממשלה ה-32[2].
פילוג מפלגת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 בינואר 2011 הודיעו אהוד ברק וארבע חברי כנסת נוספים (מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד ושלום שמחון) במכתב לחברי מפלגת העבודה על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה עצמאית בשם "עצמאות". ועדת הכנסת אישרה את המהלך[3]. בעקבות המהלך, התפטרו מהממשלה שלושת שרי מפלגת העבודה: יצחק (בוז'י) הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר[4].
הצטרפות קדימה לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת חודש מאי 2012 הוחל בהכנה להקדמת הבחירות, וחוק הקדמת הבחירות שיזמה הממשלה אף עבר ב-7 במאי בקריאה ראשונה[5]. אך למחרת הודיעה מפלגת קדימה בראשות שאול מופז על הצטרפותה לממשלה, ותהליך פיזור הכנסת נעצר[6]. במסגרת ההצטרפות לא מונו שרים מטעם הסיעה. לאחר קצת יותר מחודשיים (70 יום) פרשה קדימה מהממשלה ב-17 ביולי 2012[7].
חילוף גברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תאריך | חבר הכנסת היוצא | חבר הכנסת המחליף | רשימה |
|---|---|---|---|
| 2.7.2009 | חיים רמון | יוליה שמאלוב-ברקוביץ' | קדימה |
| 10.1.2010 | אופיר פינס-פז | עינת וילף | העבודה |
| 13.4.2010 | יולי תמיר | ראלב מג'אדלה | העבודה |
| 9.11.2010 | צחי הנגבי | נינו אבסדזה | קדימה |
| 6.2.2011 | מאיר פרוש | ישראל אייכלר | יהדות התורה |
| 18.3.2011 | זאב בוים | דורון אביטל | קדימה |
| 25.3.2011 | חיים אורון | זהבה גלאון | מרצ |
| 25.1.2012 | אלי אפללו | אבי דואן | קדימה |
| 14.2.2012 | מתן וילנאי | שכיב שנאן | מפלגת העצמאות |
| 3.5.2012 | ציפי לבני | יובל צלנר | קדימה |
| 17.5.2012 | גדעון עזרא | אכרם חסון | קדימה |
| 16.8.2012 | אבי דיכטר | אחמד דבאח | קדימה |
| 16.9.2012 | יוסי פלד | אללי אדמסו | הליכוד |
| 9.12.2012 | עמיר פרץ | יורם מרציאנו | העבודה |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הכנסת השמונה עשרה, באתר הכנסת
- ירון דרוקמן, הפנים החדשות של הכנסת ה-18, באתר ynet, 11 בפברואר 2009
- עופר קניג, ייצוג שיא לנשים בכנסת החדשה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 15 בפברואר 2009
- יוסי קליין, רשמים מפתיחתו החגיגית של מושב החורף בכנסת, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרס החליט: נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, אתר "רשת"
- ^ אטילה שומפלבי, לבני: ביבי לא מחויב למשא ומתן; נתניהו: אין בה נכונות, באתר ynet, 27.02.09
- ^ אהוד ברק כתב: נמשיך את מסורת מפא"י, אתר "ynet"
- ^ יהונתן ליס, מזל מועלם, השרים יצחק הרצוג, בנימין בן אליעזר ואבישי ברוורמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה, באתר הארץ
- ^ מורן אזולאי, פיזור הכנסת אושר בקריאה ראשונה, באתר ynet, 8 במאי 2012
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ב-2012, ה"ח הממשלה 685 מיום 7 במאי 2012 - ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, נתניהו הפתיע: אין בחירות, אחדות עם קדימה, באתר ynet, 8 במאי 2012
- ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, מופז פרש מהממשלה: "נתניהו בחר במשתמטים", באתר ynet, 17 ביולי 2012
| הקודמת: הכנסת השבע עשרה 2006–2009 |
הכנסת השמונה עשרה 2009–2013 |
הבאה: הכנסת התשע עשרה 2013-2015 |
