הכרוניקה הרוסית הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדף ה-14 של כרוניקת רדזיוויל (Радзивилловская летопись), הכרוניקה שבה נכללת בין היתר הכרוניקה הרוסית הראשונה, כולל איורים ייחודיים מן המאה ה-15; בדף זה מתואר מסע המלחמה של אולג נגד קונסטנטינופול

הכרוניקה הרוסית הראשונה, המכונה גם הכרוניקה של נֶסְטוֹר, כרוניקת קייב, הכרוניקה הראשונה או סיפורי השנים שחלפוסלאבית כנסייתית עתיקה:‏ Повѣсть времяньныхъ лѣтъ; ברוסית: Пóвесть временны́х лет; באוקראינית: Пóвість врéм'яних літ; בבלארוסית: Апóвесць мíнулых часóў; בפולנית: Powieść minionych lat) היא כרוניקה המגוללת את ההיסטוריה של רוס של קייב בסביבות השנים 8501110[דרושה הבהרה], אשר נערכה במקור בקייב בערך בשנת 1113[דרושה הבהרה] ולה שלושה מהודרות שנשתמרו בשני כתבי יד, שאבדו במרוצת השנים, אולם נשתמרו בהעתקי דפוס. ההשערה הרווחת במחקר היא כי הקובץ המקורי נערך בידי הנזיר נֶסְטוֹר על בסיס מקורות קודמים שאבדו גם הם ועל בסיס עדות אישית שלו.

בשונה מכרוניקות אחרות שנכתבו בידי נזירים אירופאים בימי הביניים, הכרוניקה הרוסית הראשונה ייחודית בהיותה העדות הכתובה היחידה בנמצא להיסטוריה המוקדמת של העמים הסלאביים המזרחיים. אין מקור המשתווה לדיווח המקיף שלה על אודות ההיסטוריה של רוס של קייב, אם כי הכרוניקה הראשונה של נובגורוד מוסיפה עליה מספר תיקונים משמעותיים. בנוסף, יש לכרוניקה ערך כדוגמה עיקרית לספרות הסלאבית-המזרחית העתיקה.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרוניקה פותחת בסיפור המבול, כפי הנהוג בכרוניקות נוצריות בנות התקופה.

לאחר מכן מתוארים:

שלושת המהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקובץ המקורי נחשב לעבודתו של הנזיר נֶסְטוֹר[דרושה הבהרה], ועל כן כונה "הכרוניקה של נסטור" או "כתב היד של נסטור".

על פי השערות חוקרים[דרושה הבהרה], עם המקורות הקדומים יותר לחיבור – אשר אבדו מזמן – נמנים:

  • כרוניקות סלאביות מוקדמות שאבדו

לפי השערות חוקרים המתבססות על גישתו האוהדת של הטקסט כלפי הוורנגים ועל כך שנסטור עבד בחצרו של סוויאטופולק השני, קרוב לוודאי כי הוא היה שותף לגישתו הפרו-סקנדינבית.

בשנת 1116 ערך ההֶגוּמֵן (ראש מנזר אורתודוקסי) סילבסטר מקייב באופן מקיף את הטקסט של נסטור, והוסיף את שמו בסוף הכרוניקה. הואיל וולדימיר השני היה פטרון הכפר וִידוּבִּיצִ'י (Выдубичи), שבו שכן המנזר, היללה המהדורה החדשה את הנסיך ועשתה אותו לדמות מרכזית בנרטיב המאוחר יותר. הגרסה השנייה של חיבורו של נסטור נשתמרה בקודקס הלורנטי.

כעבור שנתיים יצאה מהדורה שלישית, אשר התמקדה בדמותו של בנו ויורשו של ולדימיר, מסטיסלאב הראשון ("הגדול"). ייתכן כי מחבר ההוצאה החדשה היה יווני, שכן הוא תיקן ועדכן נתונים רבים בנוגע לנושאים הקשורים לביזנטיון. מהדורה זו, אחרונה בסדר, נשתמרה בקודקס ההיפאטי.

שני כתבי היד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הואיל וכתב-היד המקורי של הכרוניקה, כמו גם ההעתקים המוקדמים של החיבור (הקודקס הלורנטי והקודקס ההיפאטי), אבדו, קשה לשחזר את התוכן המקורי של הכרוניקה, מילה במילה.

הקודקס הלורנטי הועתק בידי הנזיר הניז'גורודי לורנטיוס עבור הנסיך דמיטרי מסוזדל בשנת 1377. הטקסט המקורי שממנו העתיק הנזיר היה קודקס אשר נערך עבור מיכאיל מטבר ב-1305, אשר אבד בינתיים. הדוח מגיע עד שנת 1305, אך מסיבה שאינה ברורה חסרות בו השנים 898922, 12631283 וכן 12881294. כתב היד נרכש על ידי הרוזן הנודע אלכסיי מוסין-פושקין (מגלה כתב היד של "משא מלחמת איגור") ב-1792, ובהמשך הוצג בספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג.

הקודקס ההיפאטי נתגלה במנזר אִיפַּאטְיֶיב (Ипатьев) שבעיר קוסטרומה על ידי ההיסטוריון הרוסי ניקולאי קַרַמְזִין (Карамзин). כתב היד ההיפאטי מתוארך למאה ה-15, ומאגד בתוכו מידע רב על הכרוניקות האבודות מן המאות ה-12 וה-13. החיבור נכתב בשפה שהיא גרסה סלאבית-מזרחית לסלאבית כנסייתית, עם "שגיאות מזרחיות" רבות (בדומה לקודקסים סלאביים-מזרחיים אחרים מאותה העת).

במהלך השנים נערכו מספר מונוגרפיות והוצאות לאור של הכרוניקה – המוקדמת שבהן ב-1767. הפילולוג הנודע אלכסיי שחמטוב פרסם ב-1908 ניתוח טקסטואלי חלוצי של הנרטיב. מאוחר יותר הוסיפו דמיטרי ליכצ'וב וחוקרים סובייטים אחרים באופן חלקי על ממצאיו. גרסאותיהם היו ניסיון לשחזר את הכרוניקה הקדם-נסטורית, אשר קובצה בחצרו של יארוסלאב הראשון באמצע המאה ה-11.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]