הכרזת המלחמה של יפן על ארצות הברית והאימפריה הבריטית

הכרזת המלחמה היפנית

המתקפה על פרל הארבור

הירוהיטו, קיסר יפן

הצו הקיסרי להכרזת המלחמה של אימפריית יפן על ארצות הברית והאימפריה הבריטית (ביפנית: 米國及英國ニ對スル宣戰ノ詔書) פורסם ב-7 בדצמבר 1941, 7.5 שעות לאחר שהכוחות היפנים פתחו בהתקפה על בסיס הצי של ארצות הברית בפרל הארבור והתקפות על כוחות בריטיים במלאיה, סינגפור והונג קונג. הכרזת המלחמה הודפסה בעמוד הראשון של כל מהדורות הערב של העיתונים היפניים של 8 בדצמבר. כדי להדגיש את נחישותם, המסמך הודפס מחדש ביום השמיני של כל חודש, עד כניעת האימפריה היפנית ב-1945.

רקע

המסמך המכריז המלחמה נגד ארצות הברית והאימפריה הבריטית, דן בפעולות המשבשות המשוערות שלהן נגד מדיניות החוץ של יפן, וקובע כי כל הדרכים למניעת מלחמה מוצו על ידי ממשלת יפן. יפן פלשה לחלק גדול ממזרח אסיה כדי ליצור את מה שהם כינו "מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי", שכיום נתפס ברובו כעילה לאימפריאליזם. בתגובה, הטילה ארצות הברית באוגוסט 1941 אמברגו נפט ופלדה על יפן. יפן ראתה בכך מעשה עוין ופרובוקטיבי, ונקמה בהפצצת פרל הארבור והכרזות המלחמה על ארצות הברית והאימפריה הבריטית.

הכרזת המלחמה הרשמית של יפן על ארצות הברית ועל האימפריה הבריטית התרחשה ב-7 בדצמבר 1941 (זמן טוקיו, 8 בדצמבר במזרח אסיה), מיד לאחר מתקפת פרל הארבור ופתיחת סדרת מתקפות יפניות על שטחים בריטיים באסיה, בהם מלאיה, סינגפור והונג קונג. יפן תכננה תחילה למסור לשגרירותה בוושינגטון הודעה על ניתוק יחסים, או נסיגה ממשא ומתן (ולא הכרזת מלחמה מלאה) כחצי שעה לפני תחילת המתקפה. אולם, בשל עיכובים בפיענוח, תרגום והקלדת הנוסח היפני הארוך, נמסרה ההודעה רק לאחר שהמתקפה כבר החלה. איחור זה חיזק את טענת ארצות הברית כי מדובר ב"מתקפת פתע" ובמעשה תוקפנות חסר תקדים. על אף האיחור, הכריזה יפן רשמית מלחמה על ארצות הברית ועל האימפריה הבריטית באותו היום.

ב-26 בנובמבר 1941 הוגש מזכר "הול נוט" (Hull note), לצד היפני על ידי מזכיר המדינה קורדל הול. המזכר נתפס בצד היפני כאולטימטום שסיים את המשא ומתן המדיני, והוביל להחלטה לפתוח במלחמה. בעוד הול עצמו טען כי המסמך היה בגדר טיוטה, ולא אולטימטום רשמי, ביפן ראו בפער שבין ההצעה היפנית לבין מזכר הול עדות לכך שהמלחמה הפכה לבלתי נמנעת. אחת הסוגיות המרכזיות במזכר הייתה הדרישה לנסיגת יפן מסין, ובייחוד השאלה אם מנצ'וריה, שהייתה מדינת בובות יפנית (מנצ'וקוו), כלולה בהגדרת "סין". שר החוץ היפני שיגנורי טוגו סבר לפני המלחמה שמנצ'וריה נכללת בדרישה, ולאחריה, טען במשפטי טוקיו, שפרשנות זו היא שדחפה את יפן למלחמה – טענה שנחשבת לניסיון התחמקות מאחריות. מנגד, יש הטוענים שאיש מבכירי יפן לא פירש אז את המזכר ככולל את מנצ'וריה, וכי מדובר בתאוריית קונספירציה שנוצרה בדיעבד על ידי הנאשמים, כדי לטעון שהם נאלצו להיכנס למלחמה. מעבר לוויכוחים הפרשניים, תוכן המזכר גרם לאכזבה בקרב מתנגדי המלחמה ביפן וחיזק את עמדת תומכיה, שראו בו הוכחה לכך שאין עוד טעם במשא ומתן. רק לאחר המלחמה, הטענה ש"הול נוט" הייתה שוות ערך לקבלת אולטימטום החלה להתפשט, לפחות באופן פומבי, כשטוגו העלה אותה במהלך משפטי טוקיו, כדי להתנער מאחריותו.

קבלת ההחלטה

ההחלטה הסופית והרשמית על פתיחת המלחמה התקבלה על ידי ממשלת יפן בישיבה הקיסרית שנערכה ב־1 בדצמבר בשעה 14:00, לאחר הסכמה מוקדמת בישיבות הקישור בין המטה הכללי והממשלה ב־27 וב־29 בנובמבר ובישיבת היועצים הבכירים ב־29 בנובמבר. לאחר ההחלטה על פתיחת המלחמה, שנקבעה עקרונית כבר ב־5 בנובמבר, נשקלו במשרד החוץ היפני דרכים שונות למועד ולצורת הכרזת המלחמה. בין האפשרויות שנדונו: פתיחה בלחימה זמן מה לאחר הכרזת המלחמה, הכרזה לאחר תחילת הלחימה, או הגדרת אזור מסוים כאזור מלחמה. לא ברור מה היו השיקולים המדויקים, אך לבסוף הוחלט להכריז מלחמה יום לאחר פתיחת הלחימה. ההחלטה נבעה, ככל הנראה, מהצורך בזמן לביצוע הליכים פורמליים – החלטת הקבינט, אישור מועצת הקיסרות והוצאת צו קיסרי – לאחר קבלת הידיעות על תחילת הלחימה.

בתחילה סבר שר החוץ טוגו כי המלחמה תחל ב־1 בדצמבר, שכן בשל עצמאות הפיקוד העליון אפילו לו לא היה ידוע לו המועד המדויק. עם זאת, לאחר שההחלטה על פתיחת המלחמה התקבלה בישיבת הקישור של 27 בנובמבר, ביקש הצי מטוגו להמשיך במשא ומתן עם ארצות הברית. כאשר השיב להם טוגו שהדבר מאוחר וחסר תועלת, נודע לו לראשונה במהלך השיחה כי מועד תחילת המלחמה נקבע ל־8 בדצמבר, וכי כוונת הצי היא להמשיך במשא ומתן עד הרגע האחרון כדי להרדים את ערנות הצד האמריקאי. ב־1 בדצמבר אושרה המלחמה באופן סופי בישיבה הקיסרית, אך הוחלט כי המטה הכללי ומשרד החוץ יקבעו במשותף האם להודיע על הפסקת המשא ומתן, ואם כן – מה יהיה נוסח האולטימטום. החלטה זו שיקפה את רצון הממשלה להמשיך בשיחות עד לרגע האחרון, כאמצעי להטעיית הצד האמריקאי.

סוגיה משמעותית שהתעוררה בהמשך נגעה לעיכוב במסירת ההודעה על סיום המשא ומתן לשלטונות ארצות הברית. ב־8 בדצמבר נמסר המסמך לשגריר האמריקאי על ידי השגרירים היפנים נומורה וקורוסו. נוסח המסמך הצהיר רק כי הצד היפני הגיע למסקנה שאין סיכוי להצלחת המשא ומתן, מבלי לכלול נוסח מפורש של ניתוק יחסים, הפסקת משא ומתן ובטח שלא הכרזת מלחמה. לאחר המלחמה טוגו הציג במשפטי טוקיו את ההודעה כתחליף להכרזת מלחמה רשמית. הטענה התפשטה ביפן לאחר שנוצר צורך להצדיק את פעולת הממשלה מול הקמפיין האמריקאי שתיאר את המתקפה על פרל הארבור כ"התקפת פתע פחדנית". מסמך דומה לא נמסר לבריטניה, משום שלא התנהל עמה משא ומתן מדיני ישיר. ביפן עצמה מסר שר החוץ טוגו את נוסח ההודעה לשגריר האמריקאי במעונו של טוגו ב־8 בדצמבר בשעה 07:30 בבוקר, ולשגריר הבריטי נמסר המסמך "לעיון" בשעה 08:00. לאחר מכן פורסם הצו הקיסרי לפתיחת המלחמה וניתנה הצהרת הממשלה להלן.

ההכרזה

ההכרזה נוסחה על ידי ראש הממשלה הידקי טוג'ו והקבינט, ואושרה על ידי הקיסר הירוהיטו. היא שיקפה את האידאולוגיה של "האקווה איצ'יאו" (שמונה כיוונים תחת גג אחד) – הרעיון של איחוד אסיה תחת שליטה יפנית. היא הודפסה בעיתונים ב-8 בדצמבר 1941 (זמן יפן), והודפסה מחדש ב-8 לכל חודש כסמל לנחישות, עד הכניעה היפנית באוגוסט 1945.

להלן הטקסט להכרזת המלחמה עם הטקסטים הבולטים שפורסמו בשמו של קיסר יפן:

הקיסר של האימפריה הגדולה של יפן, אשר מחזיק בחסד השמיים וירש את כס המלוכה הקיסרי של שושלת נצחית, מכריז בזאת בגלוי בפניכם, נתיניו הנאמנים והאמיצים:

אנו מכריזים בזאת מלחמה על ארצות הברית של אמריקה ועל האימפריה הבריטית. החיילים והקצינים של הצבא והצי שלנו יפעלו במלוא כוחם בניהול המלחמה. עובדי הציבור שלנו במחלקות השונות ימלאו בנאמנות ובשקידה את חובותיהם; האומה כולה, עם רצון מאוחד, תגייס את מלוא כוחה כך ששום דבר לא ישתבש בהשגת מטרות המלחמה שלנו.

הבטחת יציבותה של מזרח אסיה ותרומה לשלום העולם הם תוכניות רחוקות-טווח שהתוו אבותינו הקיסרים הדגולים והאצילים, ואנו מחויבים להן בכל ליבנו. כמו כן, טיפוח יחסי ידידות עם אומות זרות והנאה משגשוג משותף לכל העמים הוא עיקרון מדיניות החוץ של האימפריה מאז ומתמיד. אולם, למרבה הצער, הגענו למצב שבו אנו נאלצים לפתוח בעימות עם ארצות הברית ובריטניה. זוהי באמת ברירה שאין מנוס ממנה ורחוק מרצוננו שהאימפריה שלנו הובאה לידי הצלבת חרבות עם אמריקה ובריטניה.

ממשלת הרפובליקה הסינית, שלא הבינה את כוונותיה האמיתיות של האימפריה שלנו, עוררה תקריות באופן חסר אחריות, הפריעה לשלום מזרח אסיה, ולבסוף אילצה את האימפריה לאחוז בנשק. חלפו מאז למעלה מארבע שנים. למרבה המזל, הוקמה ממשלה לאומית חדשה, והאימפריה כרתה עימה ברית של שכנות טובה ושיתוף פעולה. אך המשטר שנותר בצ'ונגצ'ינג, הנשען על חסות ארצות הברית ובריטניה, עדיין אינו חדל מריב אחים מבית. ארצות הברית ובריטניה, מצידן, תמכו במשטר הנותר, הגבירו את התוהו ובוהו במזרח אסיה, להוטות להגשים את שאיפותיהן הבלתי רצויות לשליטה במזרח הרחוק תוך שהן מסתתרות מאחורי השם היפה של "שלום". בנוסף, הן שיכנעו מדינות שכנות להגביר את התחמשותן סביב האימפריה שלנו, אתגרו אותנו, חסמו בכל דרך אפשרית את המסחר השלו שלנו, ולבסוף העזו לנתק את היחסים הכלכליים, ובכך הטילו איום חמור על עצם קיומה של האימפריה.

אנו הנחינו את ממשלתנו לשקם את המצב בדרכי שלום, והתאפקנו במשך זמן רב, אך יריבינו לא גילו שמץ של רוח פשרה, אלא רק עיכבו את פתרון המשבר, ותוך כדי כך הגבירו יותר ויותר את האיום הכלכלי והצבאי, כדי לכפות על האימפריה שלנו כניעה. אם מגמה זו, אם תימשך ללא מעצורים, כל מאמציה ארוכי הטווח של האימפריה, להבטיח את יציבות מזרח אסיה, יהיו לשווא, ועצם קיומה של אומתנו יעמוד בסכנה. בהיות המצב כפי שהוא, לא נותרה לאימפריה שלנו ברירה, למען קיומה והגנתה העצמית, אין מנוס אלא לפנות לנשק ולרסק כל מכשול בדרכה.

בנוכחות הרוחות הקדושות של אבותינו הקיסרים השומרים עלינו מלמעלה, אנו בוטחים בנאמנותכם ובאומץ לבכם, נתינינו, בציפייה הבטוחה להרחבת מורשת אבותינו, לבער במהירות את שורש הרעה, לכונן שלום נצחי במזרח אסיה ולשמר את תפארת האימפריה.

לעדות לכך, הנחנו בזאת את ידנו והנחנו את החותם הגדול של האימפריה בארמון הקיסר, טוקיו, ביום השביעי של החודש ה-12 של השנה ה-15 לשואה, המקבילה לשנה ה-2,602 מעלייתו לכס המלוכה של הקיסר ג'ימו.

חתום: הקיסר הירוהיטו, 8 בדצמבר, שנת שואה 2601 (1941).

תוכן ההצהרה מציג כי מדיניות החוץ היפנית ננקטה מתוך צורך בהגנה עצמית, וכי ממשלת יפן עשתה כל שביכולתה כדי להימנע ממלחמה. עם זאת, בפועל פלשה יפן לחלקים נרחבים מסין ומהודו-סין, במטרה להקים את "מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי", מושג שלימים נתפס, גם ביפן עצמה, כתירוץ לאימפריאליזם יפני. ארצות הברית, שביקשה להגן על זכויותיה בסין ובמנצ'וריה בהתאם לעקרונות אמנת תשע המעצמות שנחתמה בוועידה הימית בוושינגטון, והטילה סנקציות כלכליות על יפן ואסרה על ייצוא נפט וברזל אליה, במטרה לבלום את תוקפנותה הצבאית באסיה, לרבות כיבוש מנצ'וריה, סין והודו-סין הצרפתית באוגוסט 1941. יפן ראתה בצעדים אלה מעשה עוין ופרובוקטיבי, והגיבה בפתיחת מלחמה באמצעות המתקפה על פרל הארבור והכרזת מלחמה על ארצות הברית ובריטניה.

העיכוב במסירת ההודעה

הנוסח מתאר את סוגיית העיכוב במסירת ה"הודעה" (Tsūkoku) היפנית לארצות הברית לפני המתקפה על פרל הארבור, עורר ויכוח סביב משמעותה. המסמך, שהובא לוושינגטון בידי השגרירים נומורה וקורוסו, נועד להודיע כי הצד היפני הגיע למסקנה שאין סיכוי להצלחת המשא ומתן בין המדינות. ההמסמך לא הכיל מילים המכריזות במפורש על ניתוק יחסים דיפלומטיים, הפסקת משא ומתן, ובוודאי שלא על הכרזת מלחמה. אף שהמסמך תוכנן להימסר לפני תחילת ההתקפה, הוא נמסר באיחור – ב-8 בדצמבר (7 בדצמבר לפי השעון המקומי בארצות הברית). לאחר המלחמה החלה להתפשט ביפן הטענה כי המסמך היה למעשה שווה ערך להכרזת מלחמה, וכי הבעיה נבעה רק מן העיכוב במסירתו. טענה שראש הממשלה לשעבר הידקי טוג'ו העלה להגנתו במשפטי טוקיו, ואשר אומצה ביפן בתגובה לקמפיין האמריקאי שתיאר את המתקפה כ"מתקפת פתע פחדנית". במקביל, שר החוץ שיגנורי טוגו מסר את המסמך לשגריר האמריקאי ביפן, גרו, במעונו בשעה 7:30 בבוקר (זמן טוקיו), ולשגריר הבריטי סר רוברט קרייגי נמסר העתק לעיון בלבד, מאחר שלא התנהל מול בריטניה משא ומתן ישיר. רק לאחר המסירה פורסם הצו הקיסרי לפתיחת המלחמה וניתנה הצהרת הממשלה באופן רשמי.

תגובות

בעקבות צעדי יפן, הכריזה ארצות הברית מלחמה עליה למחרת, ב-8 בדצמבר 1941, לאחר נאומו הידוע של הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט שכונה "נאום הקלון". בריטניה, וכן קנדה ומדינות נוספות מחבר העמים הבריטי, הקדימו והכריזו מלחמה על יפן כבר ב-7 בדצמבר 1941, שעות ספורות לאחר המתקפה היפנית על מלאיה. הכרזות אלה סימנו את התפשטות מלחמת העולם השנייה לזירת האוקיינוס השקט ואת הצטרפותה הרשמית של ארצות הברית ללחימה העולמית.

• ארצות הברית: ב-8 בדצמבר 1941, הקונגרס אישר הכרזת מלחמה פה אחד (פרט לקול אחד נגד של ג'נט רנקין). רוזוולט כינה את 7 בדצמבר "תאריך שיהיה לקלון לדיראון עולם".
• בריטניה: וינסטון צ'רצ'יל הכריז מלחמה מיד, ואמר: "סוף סוף נכנסנו למלחמה עם בעל ברית חזק". עבור צ'רצ'יל, כניסתה של ארצות הברית למלחמה סימלה את הכרעת המלחמה. הוא האמין שללא המשאבים הבלתי נדלים, כוח הייצור, וכוח האדם של ארצות הברית, לבריטניה לא יהיה סיכוי לנצח את גרמניה הנאצית. המתקפה על פרל הארבור סיימה סופית את הדיון הפנימי בארצות הברית לגבי הישארותה נייטרלית, והכניסה אותה למלחמה באופן מלא. המתקפה על פרל הארבור הייתה אכן מכה כואבת, אסון צבאי ואנושי נורא עבור ארצות הברית. מול ההפסד הזה, הניצחון הגדול הוא שמעתה ואילך, בריטניה וכל העולם החופשי זכו לבעלת הברית החזקה ביותר בעולם, מה שהפך את ההפסד המידי של הצי האמריקאי לזניח יחסית לעתיד המלחמה כולה.
• יפן: ההכרזה עוררה התלהבות לאומית, אך גם הסתירה את הקשיים הכלכליים (יפן ידעה שהמלחמה תהיה ארוכה).
• מדינות אחרות: אוסטרליה, ניו זילנד והולנד הכריזו מלחמה ב-8 בדצמבר; סין (שכבר הייתה במלחמה עם יפן) תמכה רשמית. גרמניה ואיטליה (בעלות ברית יפן) הכריזו מלחמה על ארצות הברית ב-11 בדצמבר, מה שהרחיב את המלחמה.