הכתם האנושי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכתם האנושי
The Human Stain
הכתם האנושי.jpg
עטיפת הספר בעברית
מידע כללי
מאת פיליפ רות
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה בשפת המקור Houghton Mifflin
שנת הוצאה 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית זמורה-ביתן
שנת הוצאה בעברית 2002
תרגום לעברית דוני ענבר
מספר עמודים 381 (במהדורה העברית)
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-2-07-075907-1
OCLC 223921878
הספרייה הלאומית 002255378
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכתם האנושיאנגלית: The Human Stain) הוא רומן מאת הסופר האמריקאי פיליפ רות, שיצא לאור בשנת 2000. הרומן מתרחש באזור הכפרי של ניו אינגלנד בשנת 1998, שבה הייתה ארצות הברית עסוקה בפרשת מוניקה לווינסקי. המספר ברומן הוא נתן צוקרמן, סופר בדיוני בן 65 המופיע ברומנים נוספים מאת רות, והוא חושף בהדרגה את תולדותיו של קולמן סילק, פרופסור בדימוס ללימודים קלאסיים.

הספר היה רב מכר, ובשנת 2003 עובד לסרט קולנוע באותו שם בבימויו של רוברט בנטון ובכיכובם של אנתוני הופקינס, ניקול קידמן וגארי סיניז. הספר תורגם לעברית בידי דוני ענבר, ויצא לאור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 2002.

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמנה, מקום התרחשותה ואווירתה של העלילה מתוארים בפתח הרומן:

"קיץ תשעים ושמונה בניו אינגלנד היה מרהיב בחומו ובזוהרו, ובאמריקה זה היה קיץ של הילולה דתית, הילולת טוהרה, כשאת מקומו של הטרור – שירש בשעתו את מקומו של הקומוניזם על תקן האיוּם המוחלט על ביטחון האומה – החליפו כעת מציצות, ונשיא נמרץ וצעיר בגיל העמידה ועובדת מחוצפת ונזופה בת עשרים ואחת שעשו את זה בחדר הסגלגל כמו שני בני־עשרה במגרש חניה. זה עורר לתחייה את הלהט הציבורי הנושן, אולי התענוג הכי בוגדני וחתרני בהיסטוריה: האקסטזה שבהתחסדות."[1]

קולמן סילק היה פרופסור ללימודים קלאסיים בקולג' אתֶנה שבהרי ברקשייר במערב מסצ'וסטס ודיקן הסגל בקולג' זה. לאחר ששאל את תלמידיו אודות שני סטודנטים שנעדרו משיעוריו מתחילת השנה "הם קיימים או שהם שדים שחורים?" נאלץ לפרוש, משום שהואשם בגזענות, אף שבפיו היה זה סתם ביטוי למי שאינו נראה. בזעמו הרב על העוול שנגרם לו, שלדבריו אף גרם למותה הפתאומי של אשתו, הוא דורש משכנו, הסופר נתן צוקרמן, שיספר את סיפורו.

סילק מנהל רומן עם פוניה פארלי, עובדת ניקיון בקולג' שגילה כחצי מגילו. הוא מספר לצוקרמן על כך:

"אני חייב את כל התוהו ובוהו והאושר הזה לוויאגרה. בלי ויאגרה שום דבר מזה לא היה קורה. בלי ויאגרה הייתה לי תמונת עולם שמתאימה לגילי, והמטרות שלי היו שונות בתכלית. בלי ויאגרה הייתה לי חזות מכובדת של אדם בגיל הזהב המשוחרר מתשוקה ומתנהג כהלכה. לא הייתי עושה דברים חסרי היגיון. לא הייתי עושה שום דבר פזיז, בלתי יאה, לא שקול, ושעלול להיות הרסני כלפי מי שמעורב בו. בלי הוויאגרה יכולתי להמשיך, בסוף דרכי, לפתח זווית ראייה רחבה ואובייקטיבית של אדם מלומד ורב־ניסיון שפרש אחר כבוד מתפקידו ולפני זמן רב ויתר על התענוגות החושניים של החיים."[2]

בעקבות רומן זה סילק מקבל מכתב אנונימי שבו נאמר: "כולם יודעים שאתה מנצל מינית אישה מוכה ואנאלפביתית שהגיל שלה חצי מגילך".[3] סילק מזהה ללא קושי שכותבת המכתב היא דלפין רוּ, עמיתתו לקולג' שאותה קיבל לעבודה אך לאחר מכן התעמת אִתה, בין השאר על כך שסטודנטית הלומדת אצלו התלוננה בפני רוּ, ברוח התקינות הפוליטית, שמחזות של אוריפידס שהוא מלמד חוטאים ב"השפלת נשים".[4]

ברומן מסופרים קשרי זוגיות שהיו לסילק בצעירותו, ומתברר שהוא למעשה אפרו-אמריקאי. בזכות עורו הבהיר יחסית התגייס לצי ארצות הברית כאדם לבן. לאחר שאהובתו הלבנה סטינה פאלסון נפרדה ממנו ברגע שנודע לה מוצאו בעקבות ביקורה בבית הוריו, החליט סילק להסתיר את מוצאו ולחיות כאדם לבן, ועקב כך ניתק את קשריו עם אמו ואחיו, שמראם היה מסגיר את מוצאו. את מוצאו הסתיר גם מאשתו היהודייה, אייריס גיטלמן, (שבעקבות נישואיו לה נחשב אף הוא ליהודי[5]) ומארבעת ילדיו. מנקודת מוצא זו ממשיך סיפורו של סילק קולמן בהמשך חייו, תוך התמקדות בתקופה שלאחר פרישתו מהקולג' שבו לימד.

דמות נוספת ברומן היא לסטר פארלי, בעלה לשעבר של פוניה פארלי, הסובל מפוסט טראומה בעקבות שירותו במלחמת וייטנאם. במהלך נישואיהם סבלה פוניה מאלימותו. לסטר רואה את פוניה אשמה בשרפה בדירתה שבה נספו שני ילדיהם, והוא עוקב אחריה ומטריד אותה ואת קולמן.

"הכתם האנושי" ביצירתו של רות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הכתם האנושי" הוא רומן שלישי בטרילוגיה שבה המספר הוא נתן צוקרמן, המופיע בתשעה מספריו של רות ונחשב לאלטר אגו שלו. בטרילוגיה קדמו ל"הכתם האנושי" הרומנים "פסטורלה אמריקנית" משנת 1997, ו"התחתנתי עם קומוניסט" משנת 1998. הטרילוגיה בוחנת את המוסריות האמריקאית דרך עיסוק במלחמת וייטנאם, במקארתיזם, בתקינות פוליטית ובזהות גזעית. רות אמר שנושאים אלה הם רגעים היסטוריים בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה, שלהם ההשפעה הגדולה ביותר על בני דורו.[6]

ההשראה לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי ספרות אחדים, בהם אלה של ניו יורק טיימס,[7] מצאו דמיון בין דמותו של קולמן סילק ובין חייו של אנטול ברויארד (Anatole Broyard), שהיה מבקר ספרות ועורך ספרותי בניו יורק טיימס ונפטר ב-1990. רות שלל בתוקף השערה זו,[8] וסיפר שכהשראה לכתיבת הספר שימש אירוע בחיי ידידו המנוח של רות, מלווין טומין (Melvin Tumin), שהיה במשך כ-30 שנה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. רות תיאר את האירוע: במהלך הסמסטר טומין שם לב ששניים מהסטודנטים הרשומים בכיתתו לא הגיעו לשיעור כלשהו, ואף לא יצרו אתו קשר להסביר את היעדרותם. הוא שאל בכיתה “Does anyone know these people? Do they exist or are they spooks?” – בדיוק המילים שרות שם בפיו של קולמן סילק. למילה "spooks" יש שתי משמעויות: באנגלית תקנית פירושה רוחות רפאים, אך בסלנג היא שימשה כינוי גנאי לאפרו-אמריקאים.[9] כיוון ששני הסטודנטים הנעדרים היו אפרו-אמריקאים, נדרש טומין להסביר לשלטונות האוניברסיטה שלא התכוון לשימוש פוגעני במילה. למרבה האירוניה, בעבודתו האקדמית ואף קודם לכן עסק טומין ביחסים בין-גזעיים.

רות הוסיף וכתב: אירוע "שדים שחורים" הוא התקרית המניעה את הספר "הכתם האנושי". זו הליבה של הספר, אין רומן בלעדיה ואין קולמן סילק בלעדיה. כל פרט שאנו לומדים על קולמן סילק במהלך קריאת הספר מתחיל ברדיפתו הבלתי מוצדקת על שפלט "שדים שחורים" בכיתה. בביטוי זה, שנאמר בתום לב, נמצא המקור לכעסו של סילק, לצערו ולנפילתו.[8]

בליס ברויארד, בתו של אנטול ברויארד, הגיבה לדבריו של רות וציינה: "סביר לחלוטין שלרות תהיה המילה האחרונה בשאלה מי שימש השראה לספרו, ואפילו לערפל את מקורותיו אם הוא חפץ בכך, ... אבל אינני סבורה שזה סביר שרות יוכל להכתיב את המסקנות שאנשים אחרים יגיעו אליהן ביחס לדמויות שבספרו".[10]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר היה לרב-מכר, וזכה להוקרה ספרותית:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיליפ רות, הכתם האנושי, תרגום: דוני ענבר, זמורה ביתן, 2002, עמ' 10
  2. ^ הכתם האנושי, עמ' 40
  3. ^ הכתם האנושי, עמ' 46
  4. ^ הכתם האנושי, עמ' 198
  5. ^ "כשקולמן התקבל לעבודה באתֶנה, הוא היה אחד היהודים הספורים בסגל ההוראה בקולג', ואולי אחד היהודים הראשונים באמריקה שהורשה ללמד במחלקה ללימודים קלאסיים" - הכתם האנושי, עמ' 13
  6. ^ Elaine B. Safer, "Tragedy and Farce in Roth's the Human Stain", in Harold Bloom (ed.) Philip Roth, Chelsea House, 2003, p. 239
  7. ^ Michiko Kakutani, Confronting the Failures of a Professor Who Passes, New York Times, May 2, 2000
    Lorrie Moore, The Wrath of Athena, New York Times, May 7, 2000
  8. ^ 8.0 8.1 Philip Roth, An Open Letter to Wikipedia, The New Yorker, September 6, 2012
  9. ^ לשמירה על כפל משמעות זה המילה "spooks" תורגמה לעברית כ"שדים שחורים".
  10. ^ Prachi Gupta, Does Philip Roth know what inspired his novel?, Salon, September 20, 2012
  11. ^ Editors' Choice: The 10 best books of 2000, NY Times, December 3, 2000
  12. ^ Koret Jewish Book Awards
  13. ^ Book awards: WH Smith Literary Award
  14. ^ NJBA Winners
  15. ^ Past Winners & Finalists, PEN/Faulkner Award for Fiction
  16. ^ Prix : Médicis Etranger