הכתרת הבתולה (ולאסקס)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | דייגו ולאסקס |
| תאריך יצירה | בין השנים 1635–1644 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
180 ס״מ  |
| גובה |
178.5 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
P001168 (מוזיאון הפראדו) |
| מיקום |
מוזיאון הפראדו מדריד שבספרד |
  | |
הכתרת הבתולה (בספרדית: Coronación de la Virgen) הוא ציור שמן של הצייר דייגו ולאסקס, שצויר בין השנים 1635–1644. היצירה מוצגת במוזיאון הפראדו במדריד.[1]
רקע והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכתרת הבתולה הוא נושא באמנות הנוצרית שהפך פופולרי במיוחד באיטליה במאות ה-13 עד ה-15, אך המשיך בפופולריות רבה עד המאה ה-18. הוא מתאר את ישו בגן העדן, לעיתים בליווי האל האב ורוח הקודש בצורת יונה, מניח כתר על ראשה של אמו מרים הבתולה כ"מלכת השמים" (אנ'). בגרסאות מוקדמות גן העדן נראה כחצר ארצית המאוישת על ידי קדושים ומלאכים. בגרסאות מאוחרות רואים את גן העדן בשמיים, כאשר הדמויות יושבות על עננים.
ולאסקס צייר את "הכתרת הבתולה" עבור קפלת התפילה החדשה של המלכה אליזבת מצרפת במצודה בה שוכן הארמון המלכותי של מדריד, שם נועד להשלים סדרה בת תשעה ציורים דתיים שהקרדינל גספר דה בורחה שלח למדריד מרומא בשנת 1635. זה היה הציור הדתי האחרון של ולאסקס. האיקונוגרפיה של הציור היא מסורתית ודומה לעלייתה של הבתולה השמיימה של טיציאן ולציור "עליית הבתולה " (אנ') של רובנס. מידות הבד והדמויות הקטנות מהחיים הן לא שגרתיות עבור ולאסקס ועשויות לשקף את הצורך שלו להסתגל לסדרת הציורים הקיימת.[1]
היצירה מתוארכת לעיתים קרובות לתחילת שנות הארבעים של המאה ה-17, אך ישנן אינדיקציות לכך שהיא צוירה בשנת 1636. חוקר האמנות אנטוניו פלומינו (אנ'), שהכרונולוגיה שלו בדרך כלל מדויקת, העריך שנוצרה בו זמנית עם כניעת ברדה אשר הושלמה באפריל 1635. מותה של המלכה בשנת 1644 תוחם לשנה זו את טווח התאריכים.[1][2] בשנת 1819 היצירה הועברה למוזיאון הפראדו.
לדעתו של חוקר תולדות האמנות הספרדי חוסה לופס-ריי, הדוגמנית בציור זה שימשה גם עבור ונוס מול המראה ומשל ארכנה של ולאסקס.
תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומפוזיציה היא של משולש הפוך ומעניקה תחושה של איזון רב והרמוניה. המוקד הוא דמותה של מרים המביטה מטה כאשר פניה מביעות צניעות, יראת כבוד ורגש. הרכב הציור בכללותו, הן בצורתו והן בצבעו, מזכיר לב. הבתולה, המצביעה עם ידה הימנית על לבה, מחזקת את הרעיון הזה. צורת לב זו, שהיא הדבר המקורי ביותר בציור יחד עם הטבעיות של הדמויות, יכולה לדעתו של היסטוריון האמנות חוליאן גייגו, להיות קשורה לתמת "הלב הקדוש של מריה" (אנ') בכנסייה הקתולית.
מימין צופה האל האב, המיוצג בכבוד רב כאדם זקן ואדיב. משמאל ישו עם שיער ארוך, שניהם מכתירים את הבתולה עם זר פרחים. במרכז רוח הקודש בדמות יונה לבנה. שלוש הישויות הללו מסודרות באותו הגובה, לאורך קו היפותטי המגדיר את בסיס המשולש, ובכך מייצגות את אותה דרגת אלוהות של מרכיבי השילוש הקדוש.
הצבעים המשמשים הם כחול, בעיקר לפיס לזולי בגוונים עזים של מעיל הבתולה, אדום, סגול ולבן. לצורך הצבע האדום הועדף פיגמנט כרמין מיובא מדרום אמריקה על פני הפיגמנטים האיטלקיים המסורתיים.[3]
ששת הדמויות המלאכיות בתחתית הציור הן כרובים, או פוטי (המסמלים אהבה).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "Coronación de la Virgen". מוזיאון הפראדו. (באנגלית)
- ^ Steven N. Orso. "ON THE ORIGIN OF VELÁZQUEZ'S "CORONATION OF THE VIRGIN". אוניברסיטת שיקגו. (באנגלית)
- ^
Commented works: The Coronation of the Virgin, סרטון בערוץ "מוזיאון הפראדו (הרצאה של Lola Gayo ,חוקרת במוזיאון)", באתר יוטיוב (אורך: 6:01) (בספרדית)
