הלבירינת של סטרה
הלבירינת של סטרה (באיטלקית: Il labirinto di Strà), או בשמו האחר: "לבירינת האהבה", נמצא בווילה פיזאני (Villa Pisani) הבנויה על שפת התעלה המלאכותית, תעלת ברנטה, המובילה מהעיר פדובה ללגונה של ונציה, באיטליה.
הווילה שוכנת בתוך פארק רחב ידיים, הכולל בין השאר את הלבירינת של סטרה, שהוא אחד משלושת היחידים מסוגו באיטליה. משנת 1822 הווילה והפארק הם מוזיאון ציבורי.
הלבירינת של סטרה, קרוב לוודאי, שימשה השראה לרמח"ל, בבואו לתאר את הזהירות הנדרשת מהאדם במבוך החיים בספרו מסילת ישרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-16 הפך חלקו האחרון במישור של נהר ברנטה (Il Brenta, או בניב המקומי la Brenta), הזורם מהרי האלפים לחוף האדריאטי, לתעלת ברנטה (Naviglio del Brenta), בה שטו ספינות בין ונציה לבין פדובה. על גדות התעלה בנו משפחות האצולה מוונציה ארמונות עם גנים מפוארים ובריכות מים. האזור כונה ריביירה דל ברנטה (riviera dell brenta). כך יכלו אצילי ונציה ליהנות משהייה בתחומי היבשת כאשר ביקשו להתרחק מהלגונה של ונציה.
הגדול שבארמונות הוא וילה פיזני המכונה גם וילה נציונלה. היא נבנתה בשנת 1721 בהזמנת שליט ונציה, הדוצ'ה אלוויסה פיזני (Alvise Pisani) ואחיו אלמורה פיזני (Almorò Pisani). בווילה 114 חדרים; במקרה או לא, הדוצ'ה פיזני היה הדוצ'ה ה-114 של ונציה. בוילה התארחו נפוליאון בונפרטה, הצאר הרוסי, מלך איטליה וכן התקיים בו בשנת 1934 מפגש בין היטלר ומוסוליני.
בפארק של וילה פיזני מצויה בריכת מים ארוכת ממדים ששימשה לביצוע ניסויים הידראוליים של אוניברסיטת פדובה. כמו כן, בוצעו בה גם אימונים צבאיים בטורפדו ימי.
מבנה הלבירינת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלבירינת, או המבוך, הוא מסלול יחיד בעל כניסה ויציאה ללא התפצלויות או חלקים ללא מוצא. המסלול עובר בין שיחים גבוהים ואין המהלך בהם יכול להבחין בדרכים המובילות אל מרכזו וממנו אל היציאה מהמבוך. המהלך בו הולך בפיתולים, מגיע לפרשות דרכים וכל זה במטרה להגיע אל המרכז וממנו ליציאה. ככל שהמבוך מורכב יותר כן יקשה על המבקר למצוא את היציאה.
בלבירינת של סטרה מקבל כל מבקר דגל ארוך וכאשר הוא מתייאש מהאפשרות למצוא את הדרך למרכז או ליציאה הוא מניף את הדגל. במרכז המבוך יש מגדל גבוה וממנו ניתן לצפות במניף הדגל, הזקוק לעזרה. מניף הדגל מקבל מהעומד בראש המגדל הוראות איך לצאת מן המבוך.
גן המבוכה של הרמח"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
סביר להניח שהרמח"ל, אשר נולד בפדובה והיה נוסע לוונציה, הכיר את הלבירינת של סטרה. יש מעריכים[דרוש מקור] שהוא נעזר בו על מנת להמחיש את הדרך לפיה על האדם לכלכל את התנהגותו בזהירות. בספרו מסילת ישרים, אשר הפך ליסוד המרכזי והבסיסי בפעילות תנועת המוסר ומשפיע על עולם הישיבות עד היום, הוא מתאר את תפקידו של המבוך - לבירינת, או בלשונו, גן המבוכה:
הא למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים (הדגשה שלנו), שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שיישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בבירור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין. ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
— מסילת ישרים, פרק ג, בביאור חלקי הזהירות.
בלבירינת של סטרה אנו מוצאים את האלמנטים שבתיאור.
- הגן נטוע לצחוק - האמנם רק לבידור?
- והנה העומד כבר על האכסדרה - בראש המגדל בלבירינת.
- מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד - יגלה את היציאה.
- ומי שלא ירצה להאמין - לא יקשיב לעצת בעל הניסיון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הלבירינת של סטרה (באיטלקית, בגרמנית, באנגלית ובצרפתית)- אתר האינטרנט הרשמי של הלבירינת של סטרה
- וילה פיזני, באתר האגודה לקידום התיירות של ונציה
