הלבנט בונדד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלבנט בונדד
Levant bonded.jpg
מדינה ישראל, ארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון נמל יפו, נמל חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1922–הווה (כ־100 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ה"לבנט בונדד" - החברה המזרחית למחסני ערובה בערבון מוגבל
(The Levant Bonded Warehouses Co. LTD) היא חברה למחסני ערובה שנוסדה ביולי 1922, כחברת בת של החברה המצרית למחסני ערובה בערבון מוגבל (The Egyptian Bonded Warehouses). לחברה היו סניפים ביפו ובחיפה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 שימש נמל יפו כמרכז יצוא ההדרים מישראל.[1] בעת כיבוש הארץ על ידי הבריטים היה הנמל במצב התפוררות. עוד בימי הממשל הצבאי, דרשו סוחרי יפו להוסיף שטחי פריקה ואחסון.[2]

שלטונות המנדט הבריטי החליטו לבנות נמל עמוק-מים בשטחי ארץ ישראל. סוחרי יפו עמלו רבות בשכנוע הבריטים לבנות את הנמל ביפו, אולם לאחר בחינה מדוקדקת הוחלט לבנות את הנמל בחיפה. עם זאת בוצעו שיפורים הדרגתיים גם בנמל יפו.

יסוד החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוזמת הממשל הבריטי פתחה החברה המצרית למחסני ערובה ב-1919 שני סניפים בארץ ישראל - ביפו ובחיפה.[3] ב-1922 נוסדה חברת הבת - "החברה המזרחית למחסני ערובה", שקבעה את משרדיה הראשיים בחיפה.[4] ההון הבסיסי של החברה היה 20,000 לירות מצריות. מחצית מהמניות נרכשו על ידי החברה האם ומחצית נמכרו בארץ בעיקר לבנק אנגלו-פלשתינה.

עם הקמת החברה ומיד לאחר מינוי ההנהלה, הוקמה ועדה מקומית שתפקח על העבודה. בין חברי הוועדה היו אליעזר הופיין, שהיה גם סגן נשיא החברה, ושמואל פבזנר.

המחסנים הוקמו ביפו ובחיפה. במסמך שהודפס מטעם החברה ב-1924 נכתב שהמחסנים נמצאים באזור בית המכס עם גישה למסילות ברזל והם "מרווחים, מוארים למדי וגם מכונות לכיבוי אש בשעת סכנה נקבעו בהם". בחיפה נבנו שני בניינים מברזל שעלו כ 7,500 לירות מצריות, וביפו נבנה בניין מאבן ובטון מחוסם במחיר של 8,000 לירות מצריות.

פעילות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה פעלה כמחסן ערובה. היא יצגה את הבנקים כלפי הלקוחות, קִבלה על עצמה פדיון סחורות בהתאם להצגת חשבונות מתאימים, שִמשה כסוכן לסוחרים מרחבי העולם ואף הציעה ביטוח כנגד אש וביטוח ימי בהיותה נציגה בארץ של חברה בריטית ותיקה.[4]

הלבנט בונדד תרמה רבות לפעילות הכלכלית בארץ. במשך שלושים שנים דאגה לקבל את כל מטעני העולים מגרמניה ושלחה את החשבונות לסוכנות היהודית.[5]

בימי מלחמת העולם השנייה אִרגנה הלבנט בונדד, יחד עם אחרים, משלוחי סחורות מטורקיה לדרומה באמצעות מסילת הברזל דרך סוריה, צמח, ועד לחיפה. מחיפה נשלחו סחורות רבות למצרים ואף נשלח טבק לאוסטרליה.[3]

הלבנט בונדד הפכה לסוכן התחבורה של הצבא הבריטי בעיראק וארגנה הובלת אספקה דרך המדבר. בין היתר, נשלחו בכל חורף מארץ ישראל לעיראק כ-4000 טונות תפוזים.

הרכבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1927 יזם אליעזר הופיין הקמת רכבל מהים אל המחסנים שנבנו על הגבעה מעל לנמל, כדי להקל על הטענת משלוחי התפוזים.[6] הוא רתם למיזם את משה נובומייסקי ופנחס רוטנברג שהסכימו להקים חברת רכבל משותפת. הופיין קיבל את הסכמת חברת האם המצרית לתוכנית. הוא פנה למהנדס ארפד גוט שיתכנן את המתקן. ארפד גוט הציג תוכנית מפורטת, אולם בסופו של דבר המיזם לא יצא לפועל.

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קום מדינת ישראל עברו חלק מהמניות, שהיו בידי החברה המצרית למחסני ערובה, לידי משרד האוצר.[3]

בשנת 1955 נמכרה הלבנט בונדד לחברה יהודית שווייצרית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק רוקח, פרדסים מספרים, רמת גן: הוצאת מסדה, 1970
  2. ^ שמואל גילר, "נמל יפו בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית שנות המנדט הבריטי", מרחבים 7, החוג לגאוגרפיה וסביבת האדם אוניברסיטת תל אביב, 2016
  3. ^ 1 2 3 י. גד, "'לבנט בונדד' בחיפה לידיים חדשות", עיתון מעריב, 25.7.1955, עמ' 3
  4. ^ 1 2 החברה המזרחית למחסני ערובה בערבון מוגבל, תל אביב: דפוס איתן-שושני, התרפ"דאתר הספרייה הלאומית)
  5. ^ הארכיון הציוני S3/473
  6. ^ הארכיון הציוני L51/197