הלוח המהפכני הסובייטי

לוח שנה של שנת 1930. רואים צבעים של ימי השבוע אך גם מס' ימים בחודש רגיל וסידור לפי שבועות

הלוח המהפכני הסובייטי הוא לוח שנה שהונהג בברית המועצות בשנים 1930–1931. הנהגת הלוח החלה ב-1 באוקטובר 1929.

בלוח זה כל תריסר החודשים, כולל פברואר^{[דרוש מקור]}, היו בני 30 ימים, ובנוסף להם היו עוד 5 ימי פגרה (בשנים מעוברות - 6 ימים) שלא נכללו באף חודש. לפיכך, תאריכים שנרשמו ברוסיה בשנים 1930 ו-1931 עשויים להיות כאלה שאינם מקובלים כלל בלוח הגרגוריאני, כדוגמת 30 בפברואר.

החגים

ימי החג שלא היו שייכים לאף חודש, פוזרו במשך השנה באופן הבא:

1. יום לנין - יום אחד בין 30 בינואר ל-1 בפברואר.
2. חג הפועלים - יומיים בין 30 באפריל ל-1 במאי.
3. חג התעשייה - יומיים בין 7 בנובמבר ל-8 בנובמבר.
4. יום מנוחה מיוחד בשנים מעוברות בין 30 בפברואר ל-1 במרץ.

שילוב חג התעשייה בחודש נובמבר הביא לכך שבין 1 בנובמבר ל-30 בנובמבר היו למעשה 32 ימים.

שינוי החלוקה לשבועות

גם החלוקה לשבועות הוחלפה, תחילה ב"שבוע" בן חמישה ימים, כשלכל עובד היה יום פגרה אחר. כל יום בשבוע נקרא בשם של צבע - צהוב, ורוד, אדום, סגול וירוק - והעובדים חולקו לקבוצות של "צבעים", למשל "עובד צהוב" הוא עובד שנח ביום ה"צהוב" ועבד בארבעת ימי השבוע האחרים. זאת במטרה ליצור משק פעיל ללא יום פגרה שבועי, כשהעובדים יוצאים ליום מנוחה שבועי בתורנות. יישום הרעיון היה בעייתי מאוד - קשה היה לתאם את יום המנוחה השבועי בין בני משפחה אחת, וקשה היה לארגן פעילות קהילתית ביום המנוחה. כמו כן, הנתונים הראו שהשיטה החדשה אינה מייעלת את העבודה ואינה מגבירה את פריון העבודה. בנוסף, לא תמיד הצליחו לאכוף את השינוי, בייחוד באזורים הכפריים, אבל אפילו במוסדות הרשמיים. פראבדה, העיתון הרשמי של השלטון הקומוניסטי, מציין את התאריך 1 במרץ ביום שאחרי 28 בפברואר, וזאת בשנים 1930 ו-1931 שבהן נהג הלוח המהפכני באופן רשמי.

ב-1 בדצמבר 1931 הוחלט לחזור ולהנהיג את הלוח הגרגוריאני, וגם לבטל את שיטת התורנות ביום המנוחה השבועי. אורך ה"שבוע" נקבע לשישה ימים, כשיום המנוחה הוא כללי. ימי המנוחה היו ה-6, ה-12, ה-18, ה-24 וה-30 בכל חודש. בחודשים שבהם 31 יום היה ה-31 בחודש יום עבודה רגיל. כיוון שבחודש פברואר יש 28–29 ימים בלבד, נקבע ה-1 במרץ כיום מנוחה. גם השיטה הזאת החזיקה מעמד שנים ספורות בלבד, והיא בוטלה ב-1940 כשהתחוור לשלטונות שהם אינם מצליחים לאכוף את השינויים. גם הצורך בתיאום זמנים טוב יותר עם יתר מדינות אירופה הביא למסקנה כי יש לחזור לשיטה המסורתית.