הלחימה ברצועת עזה מההתנתקות עד מבצע עופרת יצוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה של רצועת עזה
מספר הרקטות שנורו מרצועת עזה על פי שנים

הלחימה ברצועת עזה מההתנתקות עד מבצע עופרת יצוקה הייתה שורה של תקריות אלימות ומבצעים צבאיים שהתרחשו בין צה"ל לארגוני הטרור הפלסטיניים בשטחי רצועת עזה ויישובי עוטף עזה. הערך מכסה את התקופה של אחרי ההתנתקות (החל מאוגוסט 2005) עד תום מבצע עופרת יצוקה (ינואר 2009).

במהלך תקופה זו גבר ירי רקטות קסאם וגראד מרצועת עזה לישראל, חמאס השתלט על הרצועה ודיכא באלימות את האופוזיציה של הפת"ח, נחטף החייל הישראלי גלעד שליט ומנגד ישראל הגיבה בתקיפות אוויריות ומספר מבצעים גדולים בהם נהרגו מאות פלסטינים. כמו כן בנתה ישראל מערך ביצורים סביב הרצועה, המכונה ציר הוברס, על מנת למנוע התקפות טרור על יישוביה. בתגובה לירי הרקטות וחטיפת שליט הכריזה ישראל על ממשלת חמאס ברצועה כ"יישות עוינת", סגרה את המעברים לרצועה והטילה עליה מצור (אך התירה מעבר סיוע הומניטרי לרצועה).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האינתיפאדה השנייה

האינתיפאדה השנייה פרצה בסוף ספטמבר 2000 והתלקחה תוך זמן קצר ממהומות לעימות צבאי שכלל פיגועי טרור. העילה הפלסטינית לעימותים הייתה עליית אריאל שרון להר הבית (בו נמצא מסגד אל אקצה) אך בישראל טענו שהאינתיפאדה תוכננה מראש על ידי יאסר ערפאת במטרה שישראל תיכנע לדרישותיו באמצעות טרור עקב כישלון פסגת קמפ דייוויד.

במהלך כל שנות האינתיפאדה השנייה (החל משנת 2000) יצאו רק מעט פיגועים מרצועת עזה לישראל, וזאת בזכות גדר ההפרדה המקיפה את הרצועה ומונעת מעבר אדם. פיגועים רבים נעשו כנגד חיילי צה"ל ששירתו ברצועה וכנגד ההתנחלויות ברצועת עזה. בנוסף, הקימו הפלסטינים ברצועה "ארגון גג" לארגוני ההתנגדות והטרור, שנקרא ועדות ההתנגדות העממית ומנהיגיו הבולטים היו ג'מאל אבו סמהדאנה ועבד יוסף קוקה.

כדי להתגבר על גדר המערכת סביב הרצועה ומערכות הביצורים סביב ההתנחלויות ברצועה ובסיסי צה"ל, הרבו ארגוני הטרור ברצועה להשתמש בנשק תלול מסלול - בעיקר מרגמות קלות ורקטות תוצרת-עצמית תחת השם הגנרי "קסאם". במהלך השנים 2000-2005 נורו אלפי פצצות מרגמה אל עבר ההתנחלויות ובסיסי צה"ל, וכן מאות רקטות שנורו גם אל עבר יישובי עוטף עזה, בהן בלטה כמטרה ראשית העיר שדרות. את חומרי הגלם לייצור הקסאמים וכן כלי נשק שונים ותחמושת הבריחו הפלסטינים במנהרות שנחפרו מתחת לציר פילדלפי (ראו הרחבה בהמשך) ואף ערכו ניסיונות הברחה דרך הים.

בתגובה לירי ביצע צה"ל חישוף שטחים נרחבים, תקיפות אוויריות, סיכולים ממוקדים של חוליות מחבלים ושל מנהיגי טרור (בהם בלט אחמד יאסין - ראש החמאס וממייסדיו) ושורה של מבצעים גדולים וכניסות עומק אל עבר הרצועה (אך אף אחד מהם לא היה בסדר גודל של מבצע חומת מגן ביהודה ושומרון).

ציר פילדלפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ציר פילדלפי

ציר פילדלפי הוא הכינוי הצה"לי לקו הגבול בין רצועת עזה למצרים. במרכז הציר נמצאת העיר רפיח החצויה בין שני צדי הציר. הפלסטינים, ובייחוד חמאס, השתמשו בקרבה זו כדי לחפור רשת של מנהרות תת-קרקעיות כדי להבריח נשק תקני (כגון חומר נפץ תקני, פצצות מרגמה, רקטות נ"ט, תחמושת ועוד) מאחר שהנשק המאולתר שייצרו בעצמם התגלה כלא יעיל כנגד כוחות צה"ל. צה"ל וארגוני הטרור ניהלו קרבות קשים על השליטה בציר, בהם נהרסו לטענת ארגוני זכויות אדם אלפי בתים הנושקים לציר, אך גם נגרמו אבדות לכוחות צה"ל.

תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות

"תוכנית ההתנתקות" הוא השם שנתנה ממשלת ישראל לתוכנית שבוצעה על ידה בקיץ 2005 ובה פינתה ישראל באופן חד-צדדי את ההתנחלויות הישראליות ואת מחנות צה"ל מרצועת עזה וכן ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון. משמעות התוכנית ברצועת עזה הייתה נסיגה מוחלטת של כוחות צה"ל לגבולות המדויקים של הקו הירוק (לרבות פינוי התושבים והצבא). משמעות התוכנית בשומרון הייתה פינוי ארבע ההתנחלויות, מבלי לערוך שינויים בתחומי אזורי יהודה ושומרון (אזור A, אזור B ואזור C) והגדרת השליטה בהם. את התוכנית יזם והוביל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון.

ביצועה של התוכנית נקבע ליום 15 באוגוסט 2005 (י' באב ה'תשס"ה). החלק של פינוי האזרחים שבה הושלם בתוך שמונה ימים. צה"ל השלים את יציאתו מרצועת עזה ב-11 בספטמבר 2005. למחרת היום נערכו ברצועה ובהתנחלויות החרבות שבה חגיגות פלסטיניות המוניות. בצפון השומרון הסתיימה התוכנית בפינוי מחנה דותן על ידי צה"ל ב־22 בספטמבר.

תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון בטרם היבחרו - אולם היא זכתה לרוב בכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישום התוכנית ב-16 בפברואר 2005.

ביצוע תוכנית ההתנתקות במהלך אוגוסט 2005 עבר בשקט, אך רבים בימין טענו שהנסיגה תהווה "רוח גבית לטרור" ואילו בשמאל, למרות שתמכו בפינוי ההתנחלויות, טענו שביצועה ללא הסכם עם הפלסטינים תחזק את הקיצונים ותחליש את המתונים.

רצועת עזה אחרי תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות של ישראל, לא השיגה הרשות הפלסטינית שליטה אפקטיבית ברצועת עזה, בפרט בכל הקשור לענייני ביטחון. בעייתה העיקרית של הרשות הפלסטינית היא השגת מונופול על השימוש בנשק, כלומר אי פירוק הארגונים הפלסטיניים החמושים האחרים מנשקם. עם הארגונים החמושים נמנים: חמאס, גדודי חללי אל-אקצא, הג'יהאד האיסלאמי, ועדות ההתנגדות העממית, חמולת אבו סמהדאנה, גדודי אבו ריש וניצי הפת"ח. ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן) סירב להשתמש בכוח כדי לפרק את הארגונים מנשקם, והעדיף לעשות זאת בדרך של משא ומתן, אם כי המצב הביטחוני ברצועה הידרדר במהירות.

מחבלים פלסטינים מארגון ועדות ההתנגדות העממית אף חדרו לשטח ישראל מרצועת עזה וחטפו חייל צה"ל, גלעד שליט, תוך הריגת שני חיילים אחרים ופציעת ארבעה נוספים. עקב החטיפה יצא צה"ל למבצע גשמי קיץ. ניסיונות נוספים לחטוף חייל לתוך הרצועה נחלו כישלון.

ההתדרדרות התבטאה במצעדים הכוללים הצגת נשק ברחובות, בחטיפת אזרחים פלסטינים וזרים, בירי לעבר ישראל ובקרבות בין אנשי הארגונים החמושים לבין שוטרים פלסטינים. באחד המצעדים של חמאס במחנה הפליטים ג'בליה התפוצצה כמות גדולה של חומר נפץ שהביאה להרוגים מבין עוברי האורח. תקיפת חמאס את ישראל בעקבות האירוע הביאה לירי תותחים לעבר הרצועה מצד ישראל ולחידוש הסיכולים הממוקדים, במבצע שנקרא "גשם ראשון".

לחץ ציבורי ברצועת עזה הביא להתחייבות חמאס לחדול מהמצעדים ומההתקפות על ישראל. במסגרת חטיפת אזרחים נחטף עיתונאי איטלקי, אם כי הוא שוחרר אחרי כמה שעות. שיא התקריות הללו היה חטיפת מוסא ערפאת, ראש "הביטחון המסכל" של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה, ורציחתו.

בעקבות הבחירות לרשויות המקומיות בדצמבר 2005, חלה התדרדרות נוספת כאשר פת"ח התפצל וכנופיות חמושות מגדודי חללי אל-אקצא הפעילו אלימות וטרור על מנת לשבש את הבחירות. מנגד, חמאס התחזק גם ברצועת עזה וגם ביהודה ושומרון לנוכח חדלונה של הרש"פ. לאחר ניצחון חמאס בבחירות הרשות בינואר 2006 גברו חיכוכים בין תנועת חמאס הנבחרת לבין תנועת הפת"ח, ופעילים מהתנועות היריבות נלחמו ביניהם וגרמו למרחץ דמים ברצועה. לבסוף, ביוני 2007 "כבשו" לוחמי חמאס את כל רצועת עזה.

לאחר יציאת ישראל מרצועת עזה השתנתה תפיסת הביטחון באזור והמצב הביטחוני באופן משמעותי. החיכוך המתמיד בין חיילים ואזרחים ישראלים לבין פלסטינים ברצועה הסתיים, ולפיכך ירד באופן משמעותי מספר ההרוגים הישראלים ברצועה עקב פיגועים וירי פצצות מרגמה. החייל ההרוג הראשון מאז הנסיגה מעזה נפגע כמעט שנה לאחר מכן וכמות הפצועים כמו גם ההרוגים ברצועה ירדה לאחוזים בודדים לעומת המצב בו צה"ל פעל באופן יומיומי בשטח, יחד עם ההתיישבות ברצועה.

מנגד, פעילות הטרור הופנתה לעבר יישובי עוטף עזה. גבר ירי רקטות קסאם על שדרות, יישובי הנגב המערבי (חבל אשכול), נתיב העשרה ונורו מספר קסאמים ורקטות גראד לעבר אשקלון, ובחודש פברואר 2008 הוחלט על התקנת מערכת "צבע אדום" באשקלון. שטח הריסות היישוב דוגית, שפונה בתוכנית ההתנתקות, שימש בסיס לשיגור רקטות על אשקלון וב-14 במאי 2008 שוגר משטח זה רקטת גראד שהתפוצץ בקומה השלישית של קניון 'חוצות' שבאשקלון. באירוע נפצעו 77 בני אדם, שלושה מהם במצב קשה, שניים במצב בינוני.

אירועים וכרונולוגיה של הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ביצוע ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות ערכו כל הארגונים הפלסטינים עצרות בהתנחלויות המפונות ומצעדי ניצחון ברחבי הרצועה. אחת מהן הסתיימה באסון (פיצוץ שגרם ל-19 הרוגים) עקב תאונת תחמושת של אנשי החמאס. החמאס ראה בישראל אחראית לפיצוץ שאירע, ובעקבותיו ירה מטח כבד של רקטות לעבר שדרות והנגב המערבי, בהמשך לירי רקטות בהיקף קטן יותר שבוצע על ידי הג'יהאד האיסלאמי בעקבות הריגת שלושה פעילים של הארגון בטול כרם. הירי הוביל לפתיחת מבצע גשם ראשון שבו פעל צה"ל לראשונה ברצועת עזה לאחר ההתנתקות[1]. המבצע דעך והופסק בתחילת אוקטובר, על מנת "לתת לאבו מאזן הזדמנות לפעול כנגד החמאס".

לעומת זאת, נתקלה הרשות הפלסטינית בקשיים במימוש החלטה לבצע איסוף נשק כללי ברשות, ואף ניסיון לעשות זאת ברצועת עזה לאחר ההתנתקות נתקל בהתנגדות[2] שכללה קרבות אש עם כמה הרוגים. כמו כן החמאס ניסה להשתלט למעשה[3] על מוקדי הכוח ברשות. מצב זה גרם לאווירת אנרכיה ברשות הפלסטינית, ולתחושה כי אבו מאזן מאבד שליטה על עמו.

ארגוני הטרור הפלסטינים ניסו גם לבצע פיגועים כנגד המעברים ואף לחפור מנהרות כדי לעבור את גדר המערכת בציר הוברס ולבצע פיגועים ביישובי עוטף עזה. כמו כן, במהלך אבטחת הגדר נפגעו ונהרגו גם חפים מפשע, כולל ילדים, דבר שזכה לתרעומת רבה בצד הפלסטיני ותרם להסלמת האירועים.

רקטת קסאם, כנראה מדגם קודס 101, שנחתה ליד כרמיה

מנובמבר התחדש ירי רקטות קסאם אל עבר ישראל. בדצמבר הוא הגיע לשיא חדש כאשר רקטות פגעו בדרום אשקלון ובבסיס הטירונים הסמוך לקיבוץ זיקים. ב-3 בפברואר פגע קסאם בקרווילה בקיבוץ כרמיה וגרם לשני פצועים. האירוע גרם לתרעומת גדולה על הממשלה ומערכת הביטחון, שהתחזקה על רקע דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה והמצב הפוליטי. בתגובה, חזר צה"ל להפגיז אזורי שיגור בצפון הרצועה וחידש את מדיניות הסיכולים הממוקדים ביתר שאת. החל מ-5 בפברואר ביצע חיל האוויר 4 תקיפות, שבהן נהרגו 9 מחבלים מגדודי חללי אל-אקצא והג'יהאד האיסלאמי, בהם בכירים בתעשיית הקסאם.[4] הפלסטינים בתגובה הגבירו את ירי הרקטות, ואף ניסו לתקוף פעמיים את מעבר ארז (שני הניסיונות סוכלו ו-3 מחבלים נהרגו).

ב-28 במרץ 2006, יום הבחירות לכנסת השבע עשרה, נורו שתי רקטות קסאם ורקטת גראד 122 מ"מ לעבר אשקלון. זה היה הירי הראשון של רקטה תקנית מרצועת עזה. הג'יהאד האיסלאמי נטל אחריות.[5][6] בעקבות ירי זה ומספר מטחים של רקטות קסאם, פתח צה"ל במבצע "חץ דרומי" בו לראשונה הפגיזו את שטחי השיגור גם ספינות טילים של חיל הים הישראלי. נוסף על כך, הפציץ צה"ל באופן קבוע אזורים שמהם נורות הרקטות. בחודש אפריל 2006 נהרגו 4 אזרחים פלסטינים כתוצאה מכך. למרות הירי של צה"ל, ירי הרקטות נמשך. צה"ל הגיב בירי ארטילרי כבד אל עבר מרחבי השיגור וביצע סיכולים ממוקדים כנגד חוליות קסאם. כמו כן, סיכלו כוחות צה"ל מספר ניסיונות חדירה. ב-9 ביוני חיסל חיל האוויר הישראלי את ג'מאל אבו סמהדאנה, ראש ועדות ההתנגדות העממית ועוד 3 מחבלים. למחרת, חלה הסלמה בירי משני הצדדים. הפלסטינים הגיבו בירי רקטות קסאם וצה"ל חיסל שתי חוליות קסאם, בהן חוליית ועדות ההתנגדות העממית (3 מחבלים) ולראשונה מאז ההתנתקות, חוליית מחבלי חמאס (2 מחבלים) שהייתה בדרכה לביצוע ירי רקטות.
בפיצוץ שאירע בחוף סודנייה ברצועת עזה באותו יום נהרגו 7 אזרחים פלסטינים. צה"ל הביע צער על התקרית והפסיק את ירי התותחים עד לסיום תחקיר בנידון. ב-11 ביוני טען אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט שתחקיר אשר ביצע צה"ל העלה שהוא אינו קשור לאירוע והפיצוץ לא נגרם מירי ארטילרי, אך לא פירט בנושא. מנגד, הפלסטינים ורוב התקשורת העולמית המשיכו לראות בישראל כאשמה בתקרית.[7] מאוחר יותר פרסם צה"ל הוכחה לטענתו שההרג לא נגרם מירי צה"לי והיא ניתוח של הרסיס מגופה של אחת הפצועות - רסיס שאינו רסיס של פגז 155 מ"מ.[8] בתגובה לאירוע, החמאס, לראשונה מזה 16 חודשים, הכריז על סיום הפסקת האש מצדו והחל לקחת אחריות על ירי קסאמים אל ישראל. בנוסף, כתגובה לאירוע, שהתקבל בזעזוע רב ברצועת עזה והוציא עשרות אלפי אנשים להלוויית שבעת קרובי המשפחה, ב-10 וב-11 ביוני נורו על שדרות ויישובי עוטף עזה למעלה מ-50 קסאמים, מהם נפצעו מספר אנשים, אחד מהם קשה.[9] בסיכול ממוקד שביצע צה"ל יומיים לאחר מכן, נהרגו 11 פלסטינים, 8 מהם אזרחים ורק 3 מהם פעילי טרור, בהתקפה על מכונית מסחרית שהובילה רקטות גראד ונאלץ מאוחר יותר להתנצל על התקרית.[10]

חטיפת גלעד שליט ומבצע גשמי קיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע גשמי קיץ

ב-25 ביוני 2006, שנה לאחר החייל ההרוג האחרון ברצועת עזה ו-10 חודשים לאחר תוכנית ההתנתקות, תקפו מחבלים מהחמאס וועדות ההתנגדות העממית בירי נ"ט מוצב צה"ל, נגמ"ש וטנק ליד מעבר סופה וקיבוץ כרם שלום. בהתקפה נהרגו 2 חיילי צה"ל וחייל שלישי, רב"ט גלעד שליט, נחטף. שלושה מחבלים נהרגו בתקרית. כוחות צה"ל נכנסו לרצועה והחלו בחיפוש אחר החטוף.[11] באותו הזמן נחטף אזרח ישראלי נוסף בשומרון, ושלושה ימים לאחר מכן התגלה ירוי סמוך לרמאללה.[12]

בעקבות חטיפת החייל גלעד שליט והמשך ירי הקסאמים אל עבר ישראל, פתח צה"ל במבצע גשמי קיץ להשבת החייל החטוף והפסקת ירי הקסאמים. המבצע נפתח ב-28 ביוני 2006 בסדרת תקיפות אוויריות על רצועת עזה וכניסה מוגבלת של כוחות יבשה לפאתי הרצועה. לאחר ירי קסאם לעבר מרכז אשקלון פתח צה"ל במבצע אלוני הבשן בצפון הרצועה. ב-6 ביולי נכנסו כוחות יבשה לאזור בית חנון, בית להיא ואל-עטטרה וניהלו חילופי אש כבדים עם המחבלים. לכל אורך המבצע, נכנס ויצא צה"ל מן הערים למבצעים ממוקדים יחד עם התקפות חיל האוויר. ב-17 באוקטובר פתח צה"ל במבצע פרי סחוט בו נכנסו כוחות צה"ל לציר פילדלפי וחשפו 13 מנהרות להברחת נשק. ב-1 בנובמבר פתח צה"ל במבצע ענני סתיו בבית חנון בו נהרגו 68 פלסטינים. ב-8 בנובמבר פגע מטח פגזי ארטילריה תועה בבית חנון והרג 19 פלסטינים. ב-26 בנובמבר 2006 הסכימו שני הצדדים על הפסקת אש הדדית שכללה הפסקת ירי קסאמים ונסיגת צה"ל מרצועת עזה. השקט היחסי נשמר, אך ירי הקסאמים לא הופסק.

חודש יולי היה החודש הקטלני ביותר עבור הפלסטינים מאז מבצע חומת מגן באפריל 2002. לטענת "בצלם", 163 פלסטינים נהרגו ברצועת עזה בחודש זה, מתוכם 78 פלסטינים שלא השתתפו בלחימה בזמן שנהרגו, ובהם 36 קטינים ו-20 נשים.[13] על פי צה"ל, עד ספטמבר נהרגו 208 מחבלים ורק 16 עוברי אורח שלא השתתפו בלחימה. במבצע נהרגו 3 חיילים ישראלים, 2 אזרחים ישראלים (מרקטות קסאם), 270 מחבלים פלסטינים ו-116 אזרחים פלסטינים לא מעורבים.

העימותים הפנים-פלסטיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה

לאחר ניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני (ינואר 2006), הלכו והחריפו העימותים הפנימיים ברשות הפלסטינית. בחודשים הראשונים של אותה שנה המאבקים נותרו בעצימות נמוכה, ולאחר חטיפת גלעד שליט ומבצע גשמי קיץ הם פסקו כמעט כליל. עם זאת, אחרי סיום מבצע גשמי קיץ העימותים בין חמאס לפת"ח החריפו שוב, על רקע מאבקי סמכויות בין הנשיאות (המזוהה עם פתח) לממשלה (המזוהה עם חמאס), כישלון במגעים על הקמת ממשלת אחדות, וריבי חמולות מקומיים ברצועת עזה.

ב-29 בינואר 2007 ביצע הג'יהאד האסלאמי, שלא היה מעורב בעימותים, פיגוע התאבדות באילת בו נרצחו 3 ישראלים.

ב-8 בפברואר הוכרז על סיומם רשמי של העימותים האלימים, בוועידת פסגה במכה בהשתתפות המלך עבדאללה הסעודי, אבו מאזן וח'אלד משעל. בפגישה הוסכם על הקמת ממשלת אחדות פלסטינית.[14] ממשלת האחדות הושבעה בפועל ב-17 במרץ 2007. למרות זאת, המשיכו העימותים, ברמת עצימות נמוכה יותר.[15]

ב-15 במאי 2007 התחדשו העימותים בעצימות גבוהה.[16] בלילה שבין 15 במאי ו-16 במאי ירו מחבלי חמאס כ-19 רקטות קסאם לעבר שדרות כדי לנסות ולהסיט את תשומת הלב מהעימותים הפנימיים.[17] ב-16 במאי נורו למעלה מ-25 רקטות קסאם אל עבר שדרות וגרמו לפצועים. ב-19 במאי נורו 16 רקטות, וקצב דומה נשמר גם בימים שלאחר מכן. מירי הרקטות נהרגו 3 אזרחים. מאות מתושבי שדרות, שהביעו מחאה על חוסר תגובה מצד הממשלה, עזבו ל"התאווררות" במימונו של ארקדי גאידמק ומאוחר יותר של משרד הביטחון.[18] בעקבות הירי הכבד החליטה הממשלה לשבור את מדיניות ההבלגה ולחזור לתקיפות אוויריות וסיכולים ממוקדים. חיל האוויר הישראלי תקף מבני חמאס, מכוניות קסאם וחוליות שיגור. לטענת צה"ל, בתקיפות האוויריות נהרגו 40 מחבלים מהחמאס[19] ו-4 מחבלים בכירים מהג'יהאד האסלאמי. בליל 23-24 במאי עצרו כוחות צה"ל והשב"כ 33 מחבלים מהחמאס ביהודה ושומרון. לפי דובר צה"ל, מאז 17 במאי נורו למעלה מ-200 רקטות אל עבר ישראל.ב-1 ביוני חיסלו מסוקי קרב של צה"ל את דובר הג'יהאד האסלאמי.[20]

ב-9 ביוני 2007 ניסו מחבלים מהג'יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא לחטוף חייל סמוך למעבר כיסופים, כאשר השתלטו על עמדה נטושה בתוך ישראל, אליה הגיעו בחסות ג'יפ לבן שעליו רשום TV. בקרב בין כוחות צה"ל למחבלים נהרג אחד המחבלים וכלב של יחידת עוקץ, וניסיון החטיפה נכשל.[21]

ב-11 ביוני התחדשו הקרבות בין פת"ח לחמאס.[22][23] במהלך העימותים השתלט חמאס על רוב הרצועה, ציר פילדלפי, וחלק ניכר ממפקדות מנגנוני הביטחון הפלסטינים.[24] הקרבות הסתיימו כעבור שבוע ובסיומם נהפך חמאס לשליט דה-פקטו של הרצועה. בתגובה, פירק אבו מאזן את ממשלת האחדות, הקים ממשלת חירום והוציא את המיליציות של חמאס מחוץ לחוק. מדינות העולם וישראל הגיבו בהפסקת החרם על הרש"פ ובכינוס פסגה מרובעת בשארם א-שייח' בה לקחו חלק אהוד אולמרט, אבו מאזן, חוסני מובארק ועבדאללה מלך ירדן.

הרצועה תחת שלטון חמאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביוני 2007 שיחרר חמאס קלטת שמע של גלעד שליט.[25]

ב-27 ביוני נהרגו 11 פלסטינים, רובם מחבלים ובהם בכיר בג'יהאד האסלאמי, בתקיפות צה"ל ברצועה.[26]

ב-5 ביולי בפעילות של צה"ל במרכז עזה נהרגו 11 מחבלים. ב-6 ביולי חשף כוח גדס"ר גבעתי 7 משגרי רקטות במטעים בבית חאנון.[27]

ב-14 באוגוסט נהרגו 11-12 מחבלים מחטיבת ח'אן יונס של ה"מורביתון" ("הצבא העממי" של חמאס) במבצע ריח אורנים בח'אן יונס. במבצע השתתפו גדוד 51 של גולני, כוחות שריון והנדסה. במבצע נהרסו מספר בתים, נתפסה חגורת נפץ וכ-120 פלסטינים נעצרו לחקירה. למחרת איתרו כוחות צה"ל מנהרת טרור בבית להיה שיועדה לביצוע פיגוע חדירה באזור נתיב העשרה.[28]

ב-6 בספטמבר סוכל פיגוע חטיפה סמוך למעבר כיסופים. חיל האוויר הישראלי פגע במשאית ומכונית פלסטיניות עמוסות במחבלים ומטעני חבלה וחיילי גולני הסתערו עליהם. בפעולה נהרגו 6 מחבלים. קודם לכן ובאותו יום נהרגו 3 מחבלים בח'אן יונס.[29] ב-8 בספטמבר טענו הפלסטינים כי מסתערבים חטפו ברפיח את "אבו ח'אלד", מוהאווש נועימאת אל-קאדי, בכיר ב"כוח המבצעי" של חמאס שהיה מעורב בחטיפת גלעד שליט ויודע גם היכן הוא מוחזק.[30]

ב-11 בספטמבר נפצעו 69 חיילים מפגיעת רקטות קסאם בבסיס הטירונות זיקים.[31]

ב-19 בספטמבר 2007, בעקבות ירי הקסאמים המתמשך, הכריזה ישראל על רצועת עזה כעל "יישות עוינת לישראל", דבר המאפשר פגיעה באספקת החשמל והדלק לרצועה ונקיטת צעדים נוספים. בכך הפרידה ישראל בין החלק של הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון שבשלטון הפת"ח, לבין החלק של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה שבשלטון חמאס.[32]

באוקטובר 2007 נמשך ירי הקסאמים ופצצות המרגמה (בין השאר, מתוך בית ספר[33]) והתגברה פעילות צה"ל בתוך הרצועה. בלחימה נהרגו 2 חיילים ישראלים ולמעלה מ-20 מחבלים פלסטינים. במהלך הפעילות נחשפו 7 מנהרות להברחת אמל"ח באזור נמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת על ידי כוח מגולני והנדסה.[34]

נובמבר 2007 המשיך בסימן ירי קסאמים ופצצות מרגמה, ומנגד צה"ל החל בתקיפת עמדות חמאס. בכיר בצה"ל העריך שמאז תחילת השנה האזרחית נהרגו ברצועה כ-250 מחבלים.[35] כמו כן, החליטה ישראל על קיצוץ באספקת החשמל והדלק לרצועה, וניהלה על כך מאבק משפטי עקב עתירות לבג"ץ.

ב-15 בינואר 2008 הרגו כוחות צה"ל 15 מחבלים בפעילות בצפון הרצועה, בהם בנו של בכיר החמאס מחמוד א-זהאר.[36] באותו יום נרצח בעין השלושה מתנדב זר בפיגוע ירי.[37] בימים שלאחר מכן ירו מחבלים עשרות רקטות קסאם.

ב-23 בינואר 2008 פוצץ החמאס את הגדר שבין הרצועה למצרים באזור רפיח, והמעבר בין רצועת עזה למצרים נפתח באופן זמני לתנועה חופשית. מאות אלפי פלסטינים נהרו מרצועת עזה לרפיח המצרית. בישראל הביעו חשש מהברחת נשק, חומר נפץ ומחבלים מסיני למצרים וממעבר מחבלים מרצועת עזה שינסו לחדור לישראל דרך ציר ה-ח'.[38][39]

ב-15 בפברואר 2008 נהרגו איימן אבו פאיד, בכיר בג'יהאד האסלאמי, ועוד 5 מבני משפחתו בפיצוץ בביתו שבמחנה הפליטים אל בורייג'. צה"ל הכחיש קשר למקרה.[40]

הסלמה ומבצע "חורף חם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחם יהל"ם עם רקטות RPG-7 שנתפסו ברצועת עזה במהלך המבצע

ב-27 בפברואר 2008 ביצע צה"ל סיכול ממוקד ברכב מסחרי ובו 5 פעילי חמאס שחזרו מאימוני טרור באיראן. בתגובה לסיכול ירה החמאס למעלה מ-42 רקטות קסאם וגראד אל עבר שדרות ואשקלון, שגרמו להרוג אחד במכללת ספיר, פצועים והפסקות חשמל. בתגובה תקף חיל האוויר יעדי חמאס ברצועת עזה וב-29 בפברואר נכנסו כוחות גדולים של צה"ל לפעולה קרקעית ברצועת עזה בשם מבצע חורף חם, ליד סג'עיה וג'בליה, וניהלו חילופי אש עם מחבלים פלסטינים.[41] ביום הראשון של הפעולה, ב-1 במרץ, דיווחו הפלסטינים על עשרות הרוגים ועשרות פצועים. לצה"ל 2 חיילים הרוגים ועוד מספר פצועים קל עד בינוני.[42][43] אבו מאזן גינה את הפעולה ואמר שהיא "יותר גרועה מהשואה".[44] ב-2 במרץ ירדה עצימות הפעולה. מטוסי חיל האוויר החריבו את לשכתו של איסמעיל הנייה, שלא שהה במבנה. במקביל, נמשך ירי הרקטות לעבר ישראל: באשקלון רקטת גראד פגעה ישירות בבית ליד ביתו של אבי דיכטר[45] ובשדרות פגעו רקטות, שהובילו לפצועים ונפגעי חרדה.[46] ב-3 במרץ יצאו כוחות צה"ל מהרצועה ובכך הסתיים חלקו הקרקעי של המבצע.[47] לטענת הפלסטינים בפעולה נהרגו 63 פלסטינים, מחציתם אזרחים. לטענת צה"ל נהרגו 100 פלסטינים, רובם הגדול מחבלים ורק מספר קטן מהם אזרחים.[48] לטענת בצלם נהרגו 106 פלסטינים, מהם 54 אזרחים.[49]

ב-6 במרץ 2008 נהרגו שני חיילי צה"ל ממטען קלע שהטמינו מחבלים ליד ציר הוברס. צה"ל חיסל 9 מחבלים מהג'יהאד האסלאמי בשתי תקריות נפרדות: אחת מירי טנק ליד מעבר כיסופים ואחת מתקיפה אווירית ליד ח'אן יונס.[50] ב-12 וב-13 במרץ ירו הפלסטינים כ-30 רקטות אל עבר יישובי עוטף עזה.[51]

ב-4 באפריל 2008 נורה ונפצע בינוני ראש הלשכה של השר לביטחון פנים אבי דיכטר בעת שהשר ופמלייתו ערכו תצפית בנזמית ליד ניר עם. מספר ארגוני טרור פלסטינים לקחו אחריות, בהם החמאס ושלוחה של אל-קאעידה.[52]

ב-8 באפריל חשפו כוחות צה"ל פיר מנהרה שנחפר מבית פלסטיני והגיע למרחק 700 מטר מציר הוברס. במהלך חילופי האש שנפתחו נהרגו שלושה מחבלים.[53] למחרת, נהרג בקרבות ברצועה חייל צה"ל, ובצהריים שני אזרחים נהרגו בפיגוע ירי במעבר קרני שבוצע על ידי ועדות ההתנגדות העממית, הג'יהאד האסלאמי וגדודי המוג'אהידין של הפת"ח. טנק של צה"ל הרג שני מחבלים, ושניים אחרים שנמלטו חוסלו בתקיפה אווירית.[54] ב-16 באפריל התנהלו חילופי אש כבדים ברצועת עזה, בהם נהרגו 3 חיילי גבעתי מירי ממארב במבצע שכונה על ידי החמאס "שדה המוות" ,[55] ו-20 פלסטינים, לפחות 11 מהם אזרחים, מתוכם חמישה ילדים, נהרגו בפעילות צה"ל. .[56] במהלך היום נורו 30 רקטות קסאם אל עבר יישובי עוטף עזה.[57]

ב-19 באפריל 2008 ערך חמאס התקפת טרור משולבת על מעבר כרם שלום. ההתקפה כללה ירי מרגמות, ניסיון חדירה, ירי משיריונית והחדרת 2 מכוניות תופת שהתפוצצו במעבר. במתקפה נפצעו 13 חיילים ישראלים. התקפת הטרור הוכוונה בידי סוכנים איראניים. צה"ל השיב אש והרג 3 מחבלים. מאוחר יותר, סיכלו כוחות צה"ל ניסיון חדירה של שיריונית סמוך לכיסופים.[58][59] בתגובה למה שהתקשורת כינתה "מלחמת המעברים" סגר צה"ל את המעברים כדי לבצע חשיבה מחודשת "כיצד יש להגן עליהם טוב יותר".[60]

ב-28 באפריל נהרגו תשעה בני אדם, ובהם אם וארבעת ילדיה, בבית חנון. לדברי צה"ל, פיצוץ מטען חבלה שנשאו חמושים פלסטינים, שאליהם נורה טיל מכלי טיס של חיל האוויר, גרם להרג הילדים. התקרית גונתה על ידי חברי הכנסת הערביים שהישוו אותה לפעולות הנאצים ועל ידי מזכ"ל האו"ם.[61] ב-2 במאי פרסם דובר צה"ל סרטון המוכיח שבני המשפחה נהרגו מפיצוץ אמצעי לחימה שנשאו המחבלים ולא מתקיפת חיל האוויר.[62]

במאי 2008 התגבר ירי הרקטות והפצמ"רים אל עבר עוטף עזה, שבו נהרגו שני אזרחים ישראלים.[63] מאוחר יותר נהרג עוד ישראלי מירי קסאם.

ב-11 ביוני 2008 החליט הקבינט הישראלי בראשות אהוד אולמרט להיערך למבצע נרחב ברצועת עזה, אך במקביל להתאמץ לקיים דיאלוג על רגיעה עם מצרים וחמאס, ולקדם את תנאיה של ישראל לרגיעה, בהם קידום המשא ומתן בנושא שחרור גלעד שליט.[64] למחרת נהרגו בידי כוחות צה"ל 3 מחבלים שניסו לבצע פיגוע כנגד גדר המערכת.[65] מאוחר יותר נהרגו 6 בכירים בחמאס ותינוקת מפיצוץ בבית בבית להיא, צה"ל הכחיש כל קשר לאירוע.[66] בתגובה ירה החמאס למעלה מ-25 רקטות ו-40 פצמ"רים אל עבר יישובי עוטף עזה, בהם נתיב העשרה ויד מרדכי.[67] במקביל, צה"ל סיכל ניסיון חדירה של יעה אופני (שופל) ממולכד בחסות הירי הכבד. .[68] בערב תקף צה"ל חוליית משגרי קסאם והרג 3 מחבלים מהחמאס.[69]

תהדיאה 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך 19 ביוני 2008 החלה תקופה נוספת של רגיעה בין ישראל לבין רצועת עזה, והפעם רצועת עזה שנמצאת תחת שליטת החמאס. רגיעה זו הושגה לאחר משא ומתן בן מספר חודשים בתיווך עומאר סולימאן שר המודיעין המצרי. ההסכם כולל פתיחת המעברים והתקדמות בהשגת הסכם לשחרור החייל החטוף גלעד שליט.[70][71][72]

גם לאחר הפסקת האש נמשך ירי הרקטות והפצמ"רים אל עבר ישראל, אם כי במינון פחות. הפרה ראשונה של הרגיעה חלה עוד ב-24 ביוני 2008 כאשר רקטות שירו מחבלים מהג'יהאד האסלאמי פצעו 2 ישראלים בשדרות.[73]

התהדיאה נשברה ב-5 בנובמבר 2008 במבצע "אתגר כפול" אשר בו גדוד הסיור של הצנחנים (שרף), בפיקוד סא"ל ירון פינקלמן[74] והמח"ט הרצי הלוי, השמיד בית ממולכד ומנהרה שחפר החמאס שלוש מאות מטרים מעבר לגדר הגבול עם רצועת עזה. המנהרה הייתה אמורה לשמש לפעילות טרור[75] במהלך הפעילות הרגו הצנחנים 6 מחבלים .[76] חמאס הגיב בירי פצמ"רים, ממנו נפצעו 4 חיילים, בירי עשרות רקטות קסאם על עוטף עזה[77] ובירי רקטות על אשקלון .[78] ירי הרקטות נמשך גם אחרי שישראל נצרה את האש, ובתגובה סגרה ישראל את המעברים לרצועה. ב-12 בנובמבר הרג כוח צנחנים 4 מחבלים שהניחו מטען חבלה סמוך לכיסופים.[79] בתגובה פתחו ארגוני הטרור, לרבות חמאס, בירי רקטות על שדרות, אשקלון ועוטף עזה. הירי נמשך לכל אורך חודש נובמבר ובתגובה שר הביטחון אהוד ברק הורה על סגירת המעברים עד שהירי יפסק. ב-28 בנובמבר נורה מטח פצצות מרגמה אל עבר בסיס צה"ל בנחל עוז על ידי ועדות ההתנגדות העממית, מהירי נפצעו 8 חיילים, 2 מהם קשה.[80] בסך הכל ירו הפלסטינים במהלך החודש כ-215 רקטות לעבר ישראל. ב-17 בדצמבר נורו 21 רקטות קסאם אל עבר ישראל, כמה מהן פגעו בשדרות וגרמו לפצועים קל.[81]

הסלמת דצמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע עופרת יצוקה

ב-18 בדצמבר 2008 הודיע חמאס רשמית על הפסקת הרגיעה, יום לפני המועד שנועד לסיומה .[82] ב-24 בדצמבר ירו המחבלים הפלסטינים ובראשם חמאס למעלה מ-60 רקטות קסאם, גראד ופצצות מרגמה אל עבר אשקלון, שדרות, נתיבות ויישובי עוטף עזה .[83]

בתגובה פתח צה"ל ב-27 בדצמבר במבצע עופרת יצוקה בו כלי טיס של חיל האוויר הישראלי - לרבות עשרות מטוסי קרב - תקפו כ-170 מטרות טרור ברצועת עזה. המבצע נמשך גם בימים שלאחר מכן, כשישראל מתמקדת בתקיפה אווירית והפלסטינים בירי נרחב של רקטות לעבר ישראל. הפלסטינים דיווחו על כ-425 הרוגים ו-2,200 פצועים, רובם פעילי חמאס.[84] בתגובה לפעולה החל ירי נרחב של רקטות לעבר ישראל, ובהתאם לכך נתן פיקוד העורף הנחיות הגנה אזרחית לתושבי היישובים הסמוכים לרצועת עזה. מירי הרקטות נהרגו ארבעה ישראלים ונגרם נזק לרכוש. בעקבות ירי הרקטות החלה ישראל גם בהכנסת כוחות קרקע לרצועת עזה וטיהור בתים ממולכדים ששימשו למטרות טרור ואחסנת אמל"ח. בפעילות הקרקעית, שהתנהלה ביחד עם פעילות אווירית נרחבת, נהרגו מאות פלסטינים, בהם שר הפנים של חמאס ומפקד הכוח הביצועי סעיד סיאם. בסך הכל נהרגו במבצע בין 1160 ל-1400 פלסטינים, רובם פעילי חמאס, ונגרם נזק קשה לתשתיות ברצועת עזה (כוחות הנדסה קרבית השמידו 600 מבנים נגועים בנוסף למבנים רבים שנפגעו תוך כדי הלחימה). המבצע הסתיים בהפסקת אש חד-צדדית מצד ישראל לאחר החלטת או"ם ולחץ בינלאומי.

אחרי המבצע המשיך ירי הרקטות והפצמ"רים, אם כי במינון הולך ופוחת וירד באופן משמעותי בחודשים שאחרי המבצע. על הפרות השקט הגיבה ישראל בתקיפות אוויריות נקודתיות, בעיקר נגד מנהרות בציר פילדלפי. חמאס דרש את פתיחת המעברים כתנאי להשגת רגיעה ארוכת-טווח, אך ישראל הודיעה שהמעברים לא יפתחו ללא שחרור גלעד שליט.

בשנה שלאחר המבצע קטן הירי תלול-מסלול לעבר ישראל בכ-90 אחוז.[85] על פי מחקר שפרסם המרכז למורשת המודיעין במרץ 2011, חלה ירידה משמעותית בהיקף הטרור נגד ישראל מרצועת עזה ובאיכותו. עם זאת, לא נפסק ירי הרקטות לעבר הנגב המערבי, והרגיעה היחסית נוצלה לשדרוג ושיקום היכולות הצבאיות של ארגוני הטרור ברצועה.[86]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלכס פישמן, מנותקים מהמציאות. עשור להתנתקות, באתר ynet, 27 ביוני 2015
  2. ^ עלי ואקד ורועי נחמיאס, עזה: אחרי המהומות, חילופי האשמות, באתר ynet, 3 באוקטובר 2005
  3. ^ יהונתן דחוח הלוי (מאמר בלוג), "המהפכה הירוקה" של החמאס, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 2 ביולי 2005
  4. ^ ברק רביד ואמיר בוחבוט2 הרוגים בחיסול ברצועת עזה, באתר nrg‏, 7 בפברואר 2006
  5. ^ הותר לפרסום: קטיושה מתוצרת איראן נורתה הבוקר לעבר אשקלון, באתר ערוץ 7, 28 במרץ 2006
  6. ^ [1](הקישור אינו פעיל, 12.6.2010)
  7. ^ עזה: ממצאים חדשים מטילים ספק בגרסת צה"ל, באתר ynet, 17 ביוני 2006
  8. ^ [2](הקישור אינו פעיל, 12.6.2010)
  9. ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, שבעה פלסטינים נהרגו מירי פגזים לחוף עזה, באתר ynet, 9 ביוני 2006
  10. ^ חנן גרינברג, צה"ל מודה: האזרחים נפגעו מטיל שירינו, באתר ynet, 13 ביוני 2006
  11. ^ חנן גרינברג ועלי ואקד, המתקפה: קצין וחייל נהרגו, חייל נחטף, "כנראה חי", באתר ynet, 25 ביוני 2006
  12. ^ אפרת וייס ועלי ואקד, אליהו אשרי נרצח; גופתו אותרה ברמאללה, באתר ynet, 29 ביוני 2006
  13. ^ בצלם: 48% מההרוגים הפלסטינים הם אזרחים, באתר וואלה! NEWS‏, 3 באוגוסט 2006
  14. ^ סוכנויות הידיעות ועמית כהן, הפלגים סיכמו: יכובדו הסכמים עם ישראל, באתר nrg‏, 8 בפברואר 2007
  15. ^ עלי ואקד, רצועת עזה: פעילי חמאס הרגו בכיר בחללי אל-אקצה, באתר ynet, 21 במרץ 2007
  16. ^ אבי יששכרוף, עמוס הראל והסוכנויות, הפסקת אש רביעית בעזה ב-4 ימים, אך הירי נמשך, באתר הארץ, 16 במאי 2007
  17. ^ מיכל גרינברג, עמוס הראל וסוכנויות הידיעות, מטח רקטות על שדרות: פצועה בינוני ו-3 פצועים קל; הלימודים בעיר בוטלו, באתר הארץ, 14 במאי 2007
  18. ^ אלמוג בוקרמשרד הביטחון מפנה תושבים משדרות, באתר nrg‏, 17 במאי 2007
  19. ^ אמיר בוחבוט, צה"ל: הרגנו עשרות מחבלים של החמאס, באתר nrg‏, 19 במאי 2007
  20. ^ פליקס פריש ועמית כהן, צה"ל חיסל בכיר ג'יהאד איסלאמי בחאן יונס, באתר nrg‏, 1 ביוני 2007
  21. ^ אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, נכשל ניסיון לחטוף חייל בכיסופים, באתר nrg‏, 9 ביוני 2007
  22. ^ אבי יששכרוף, אלוף בן, עמוס הראל, יואב שטרן והסוכנויות, חמאס שולט כמעט לחלוטין ברצועת עזה; לפחות 24 הרוגים, מרביתם אנשי פתח, באתר הארץ, 11 ביוני 2007
  23. ^ עלי ואקד, חמאס: הנייה ניצל מניסיון התנקשות, באתר ynet, 12 ביוני 2007
  24. ^ סוכנויות הידיעות, 23 נהרגו ברצועה משעות הבוקר, באתר nrg‏, 13 ביוני 2007
  25. ^ עמית כהן"אני חולה מאוד וזקוק לטיפול בבית חולים", באתר nrg‏, 25 ביוני 2007
  26. ^ יובל אזולאי, אבי יששכרוף, מיכל גרינברג ושירות "הארץ", לפחות 12 פלסטינים נהרגו ושני חיילים נפצעו קל בשתי פעולות של צה"ל בתוך תחומי רצועת עזה, באתר הארץ, 27 ביוני 2007
  27. ^ מיכל גרינברג, יובל אזולאי, עמוס הראל ואבי יששכרוף, חמושי חמאס החרימו חומר כימי מאוניברסיטה בעזה, באתר הארץ, 6 ביולי 2007
  28. ^ אמיר בוחבוט, נמנע פיגוע גדול: צה"ל חשף מנהרה בדרום, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2007
  29. ^ אמיר בוחבוט, הפיגוע שסוכל: תכננו לחטוף חייל, באתר nrg‏, 6 בספטמבר 2007
  30. ^ עמית כהן, דיווח: צה"ל חטף בכיר בחמאס מלב רפיח, באתר nrg‏, 8 בספטמבר 2007
  31. ^ ירון ששון ואמיר בוחבוט, לפנות בוקר: 69 פצועים מקסאם בבסיס זיקים, באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2007
  32. ^ אורי יבלונקה, ישראל: רצועת עזה היא ישות עוינת, באתר nrg‏, 19 בספטמבר 2007
  33. ^ אמיר בוחבוט, השיטה: ירי מרגמות מבית הספר, באתר nrg‏, 31 באוקטובר 2007
  34. ^ אמיר בוחבוט, צה"ל חשף שבע מנהרות ברצועה, באתר nrg‏, 1 בנובמבר 2007
  35. ^ אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, 6 חמושים נהרגו בתקיפת צה"ל, באתר nrg‏, 1 בדצמבר 2007
  36. ^ אמיר בוחבוט ועמית כהן, 19 מחבלים נהרגו מאש צה"ל, באתר nrg‏, 15 בינואר 2008
  37. ^ אורי בינדר ואמיר בוחבוט, חקלאי נהרג מירי צלף פלסטיני בנגב המערבי, באתר nrg‏, 15 בינואר 2008
  38. ^ איי-פי, המון פלסטיני חדר למצרים והצטייד במזון, באתר nrg‏, 23 בינואר 2008
  39. ^ סוכנויות הידיעות, המעבר למצרים נמשך: חמאס פרץ פתח נוסף, באתר nrg‏, 25 בינואר 2008
  40. ^ סוכנויות הידיעות, עזה: בכיר בג'יהאד האיסלאמי נהרג בפיצוץ, באתר nrg‏, 15 בפברואר 2008
  41. ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, פעולה בעזה: 35 פלסטינים נהרגו; 5 חיילים נפצעו, באתר ynet, 01.03.08
  42. ^ פליקס פריש, ירון ששון ותומר ולמר, מלחמה בדרום: שני חיילים נהרגו ו-6 נפצעו, nrg, 1 במרץ 2008.
  43. ^ שני חיילים נהרגו בפעילות ברצועת עזה, הודעת דובר צה"ל.
  44. ^ עלי ואקד ושרון רופא-אופיר, אבו-מאזן: הפעולה בעזה גרועה מהשואה, באתר ynet, 01.03.08
  45. ^ הותר לפרסום: טיל גראד נפל סמוך לביתו של השר דיכטר, מבזק ynet, 4 במרץ 2008
  46. ^ תומר ולמר וירון ששון, רקטת גראד פגעה ישירות בבית באשקלון, nrg, 2 במרץ 2008.
  47. ^ חנן גרינברג, המבצע נגמר: כוחות צה"ל יוצאים מרצועת עזה, באתר ynet, 03.03.08
  48. ^ עמית כהן, אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, הפלסטינים: 63 נהרגו ברצועה, nrg, 2 במרץ 2008.
  49. ^ הודעה לעיתונות: 3.3.08: בניגוד לטענת הרמטכ"ל, לפחות חצי מהרוגי הפעולה הצבאית בעזה לא השתתפו בלחימה, אתר בצלם, 3 במרץ 2008.
  50. ^ עמוס הראל, מיכל גרינברג ושירות "הארץ" שישה הרוגים לג'יהאד האיסלאמי בתקיפות בעזה, הארץ, 7 במרץ 2008.
  51. ^ ירון ששון ודפנה ורדי, 28 רקטות נורו אתמול לעבר הנגב המערבי, nrg, 14 במרץ 2008
  52. ^ ירון ששון ואמיר בוחבוט, צלפים פלסטינים פגעו ברל"ש של דיכטר, nrg, 4 באפריל 2008.
  53. ^ אמיר בוחבוט, עזה: נחשפה מנהרה סמוך לגדר, nrg, ‏8 באפריל 2008
  54. ^ אמיר בוחבוט וירון ששון, שני הרוגים בחדירת מחבלים למעבר קרני, nrg, 9 באפריל 2008.
  55. ^ עמית כהן, חמאס חושף: כך פגענו בחיילים, nrg, 16 באפריל 2008.
  56. ^ יואב שטרן, עמוס הראל, 20 פלסטינים נהרגו בעזה, יום אבל ברשות, באתר הארץ, 17 באפריל 2008.
  57. ^ אורי בינדר, גם הערב: מטחי קסאמים על הנגב המערבי, nrg, 16 באפריל 2008.
  58. ^ אמיר בוחבוט, 13 חיילים נפצעו בניסיון חדירה לכרם שלום, nrg, 19 באפריל 2008.
  59. ^ סרט וידאו מזירת הפיגוע, תמונות ודיווח, באתר דובר צה"ל.
  60. ^ אמיר בוחבוט ועמית כהן, צה"ל וחמאס מציגים: מלחמת המעברים, nrg מעריב, 21 באפריל 2008
  61. ^ יובל אזולאי וסוכנויות הידיעות, צה"ל: פיצוץ מטען גרם להרג הילדים בעזה, הארץ, 28 באפריל 2008.
  62. ^ סרטון מוכיח: המשפחה לא נהרגה מאש צה"ל, הארץ, 2 במאי 2008.
  63. ^ אורי בינדר, הרוגה מפגיעה ישירה של קסאם בבית ביישוב ישע בנגב המערבי, nrg, 12 במאי 2008.
  64. ^ הקבינט: מוכנים לרגיעה - נערכים למבצע, ynet, 11 ביוני 2008.
  65. ^ חנן גרינברג ועלי ואקד, צה"ל הרג שלושה מחבלים ברצועת עזה, באתר ynet, 12.06.08
  66. ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, 4 נהרגו בפיצוץ בעזה, בהם בכירי חמאס ותינוקת, באתר ynet, 12.06.08
  67. ^ שמוליק חדד ורועי מנדל, "גשם" פצצות ורקטות: אשה נפצעה ביד מרדכי, באתר ynet, 12.06.08
  68. ^ חנן גרינברג, צה"ל: סוכל פיגוע בחסות הירי מהרצועה, באתר ynet, 12.06.08 ראו גם: תמונות של השופל אחרי השמדתו על ידי טנק מרכבה סימן 4.
  69. ^ חיה"א תקף חוליית משגרי קסאם בצפון הרצועה; 3 חמושים נהרגו, nrg, 12 ביוני 2008.
  70. ^ רוני סופר, ישראל מאשרת רגיעה "בלי לפתוח שמפניות", באתר ynet, 18 ביוני 2008
  71. ^ רון בן ישי, רגיעה בעזה - מדריך למשתמש, באתר ynet, 17 ביוני 2008
  72. ^ עלי ואקד, חמאס: תגובה כואבת על כל הפרה ברגיעה, באתר ynet, 19 ביוני 2008
  73. ^ סוף לרגיעה: שני פצועים קל מרקטה שנפלה בשדרות, הארץ, ה-24 ביוני 2008.
  74. ^ אמיר בוחבוט, מדוע מנסה ברק להחיות את הרגיעה?, nrg, ‏ 14/11/2008.
  75. ^ אמיר בוחבוט, אורי בינדר וסוכנויות הידיעות, עזה: כוח צה"ל פעל לפיצוץ "מנהרה מתקתקת", nrg, ה-5 בנובמבר 2008
  76. ^ אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, צה"ל פועל בעזה; חיה"א תקף בחאן-יונס, 5 נהרגו, nrg, ה-5 בנובמבר 2008
  77. ^ אמיר בוחבוט ואורי בינדר, עשרות רקטות על הנגב – פיקוד העורף העלה כוננות, nrg, ה-5 בנובמבר 2008
  78. ^ תומר ולמר ושי גבעתי, זמן דרום, רקטות במרכז אשקלון - כמה בני אדם לקו בחרדה, nrg, ה-5 בנובמבר 2008
  79. ^ אמיר בוחבוט וירון ששון, חילופי אש בעזה: כח צה"ל הרג ארבעה מחבלים, nrg, ה-12.11.2008
  80. ^ אמיר בוחבוט, ירון ששון ואורי בינדר, מטח פצמ"רים פגע בבסיס בדרום; 8 חיילים נפצעו, שניים במצב קשה, nrg, ה-29.11.2008
  81. ^ עד כה מהבוקר ( רביעי) 21 נפילות קסאם 1 פצמ"ר, באתר yeshanews.com, ‏17 בדצמבר 2008
  82. ^ חמאס הודיע רשמית: הסתיימה הפסקת האש עם ישראל, nrg, ה-18.12.2008
  83. ^ אמיר בוחבוט, חיה"א תקף ברצועה; חמוש פלסטיני נהרג, nrg, ה-24.12.2008
  84. ^ רועי נחמיאס והסוכנויות, זעם וכאב בעזה: "בני אבד - שישראל תישרף", באתר ynet, 28 בדצמבר 2008
  85. ^ ארנון בן-דרור, שנה אחרי: ירידה של 90% בירי תלול מסלול מהרצועה, דובר צה"ל, 27.12.2009
  86. ^ הטרור נגד ישראל מרצועת עזה מאז מבצע "עופרת יצוקה": נתונים, מאפיינים ומגמות, אתר המרכז למורשת המודיעין (מל"מ), 1 במרץ 2011