הלכה כסתם משנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הלכה כסתם משנה הוא כלל בפסיקת הלכה בספרות היהודית רבנית, הקובע כי כאשר קיימת משנה המציגה פסק הלכה ללא ציון שם אומרה, יש לפסוק את הנאמר בה כהלכה למעשה.

הכלל וגדרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל זה אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה[1]. וכתבו ראשונים סתם משנה הוא מה שלא נפלה עליו מחלוקת, או שקיבלוהו רבים מפי רבים עד משה[2]. ומכל מקום הלכה כסתם אפילו כשתנאים חולקים בדבר, לפי שרבי מסדר המשנה שנאם סתם, כדי שיהיו נראים כשנויים מפי הרבים[3].

יש אמוראים שחולקים וסוברים שרבי יוחנן לא אמר לכלל זה[4]. ויש מפרשים שהמחלוקת היא אם מצינו לפעמים שאין הלכה כסתם משנה[5]. והלכה, כדברי הסוברים שהלכה כסתם משנה[6].

אינה מפורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו הדברים יוצאים מדיוק המשנה, יש מהאחרונים סוברים שאף הם בכלל הלכה כסתם משנה[7]; ויש סוברים שדווקא בדברים המפורשים הלכה סתם משנה[8].

כשלא היה אפשר לומר בשם אומרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין סתם משנה לעניין זה אלא כשהתנא היה יכול להזכיר שזו דברי פלוני, אבל אם לא היה יכול להזכיר, מפני שייתכן שהמשנה סוברת כמותו בעיקר הדין בלבד, ולא באותו פרט המוזכר שם, אין זו בגדר סתם[9].

נשנית באגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה המשנה שנויה אגב הלכה אחרת, ואין עיקר מקומה כאן, אין היא בכלל סתם משנה[10].

כשנשנית באופן שהוא לדברי הכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהמשנה סתמה דין שהוא לדברי הכל, ולדעת תנא אחד דין זה ייתכן אף באופן אחר, נחלקו ראשונים אם הוא סתם משנה שלא כאותו תנא, או שהמשנה לא רצתה להיכנס כאן למחלוקת ותפסה הדין שהוא לדברי הכל[11].

בין כמה דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשסתם משנה אמרה כמה דוגמאות לדין אחד, ואחת מהן היא רק לדעת תנא אחד, אין הלכה כסתם משנה זו, שאין המשנה באה להשמיענו אלא שאותו דין ייתכן לכל אחד מהתנאים כפי מה שהוא סובר[12].

משניות סותרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני סתמי משניות, הסותרות זו את זו, נאמרו כמה כללים איך לפסוק ההלכה, והם:

משנה אחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכה כמשנה אחרונה (שבועות ד א, ורש"י ד"ה אלא; תוספות ביצה ב ב ד"ה גבי, וחולין מג א ד"ה והא, ועוד), לפי שראה רבי טעמה וחזר בו מהראשונה, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה (שבועות שם ורש"י), שמאחר שפשטה לא הייתה יכולת לשכחה, והניחו את שתיהן, והמשכיל יבין שאחרונה עיקר (רש"י שם). וכל זה במסכת אחת (תוספות חולין שם), אבל בשתי מסכתות, שאין סדר למשנה (ראה ערך משנה), וספק איזו מהן ראשונה ואיזו אחרונה, הולכים להחמיר (שו"ת הרשב"א א תמה; ר"ן על הרי"ף פסחים כז ב ד"ה גרסינן). ובדין דרבנן הולכים להקל (יבין שמועה סט; מהרי"ט אלגזי בכורות ד לב).

אם שני סתמי המשניות באו במקום אחד, כדבר והיפוכו (ראה חולין מב א, ושם נד א), אף שהן במסכת אחת, נחשבות כאחת, ואין הלכה כמשנה אחרונה (תוספות שם מג א ד"ה והא). ויש מהראשונים סוברים אף בזה הלכה כמשנה אחרונה (הר"י דאורלייניש בתוספות שם).

הלכה כרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם אחת מהן היא כשיטת רבים, והשנייה לדעת יחיד - הלכה כרבים (סנהדרין לד ב; נדה נ א. וראה תוספות בבא קמא ע א ד"ה כסתם). יש שפירשו שכשנושאי הדין שנויים בה בלשון רבים - כמו: "דנים" או "גומרים" - עדיפה ממשנה השנויה בלשון יחיד (רבינו חננאל סנהדרין שם, בשם יש מי שהיה פותר), ונדחו דבריהם (ראה רבינו חננאל שם).

וכתבו ראשונים שכשאמרו בתלמוד שסתם משנה זו היא לדעת יחיד, אין הלכה כמותה אפילו אם היא משנה אחרונה (ראה לעיל. ר"ן על הרי"ף גיטין מג א ד"ה הרי). ואחרונים כתבו שהלכה כמשנה אחרונה, אפילו כשנסתמה כדעת יחיד (מלא הרועים שונה הלכות ערך סתם אות ב).

אחרי טעם הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאין הכרע איזו מהן עיקרית - הדבר בספק, אבל אם מוצאים טעם לאחת מהן - הלכה כמותה (רש"י חולין מג א ד"ה אמוראי).

במקומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם אחת מהן שנויה במקום אחר, דרך אגב, ואחת מהן במקום עיקר הלכה זו, כמו משנה העוסקת בדיני קדושין וסתומה במסכת קדושין, וכיוצא, זו שבמקומה היא העיקר, והלכה כמותה (סנהדרין לד ב, ונדה נ א; רא"ש ברכות א ט, ופסחים י לח).

במסכת עדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאחת מהן במסכת עדיות, שכל הדברים העידו מפי הגדולים, הלכה כמותה (קדושין נד ב).

בהלכות פסוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם אחת מסתמי המשניות שנויה בין הלכות אחרות, שהן הלכות פסוקות, הלכה כמותה (תוספות קדושין סו ב ד"ה כל מקום; ר"ן על הרי"ף מגילה ז א ד"ה ולהקטר).

סתומה בכמה מקומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין שתי סתמי משניות עדיפות מהאחת או השלש מהשתים, אלא כולן חשובות בשוה (יבמות קא ב, וקדושין נד ב). ויש מפרשים דווקא כשאותה משנה עצמה כפולה בשני מקומות, אבל שתי משניות שונות מכריעות את האחת (שיטה לא נודע למי קדושין נד ב).

מחלוקת ואחר כך סתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנה השנויה במחלוקת תנאים, ויש משנה אחריה שנויה בסתם כדעת אחד החולקים, הלכה כסתם (יבמות מב ב ועוד; ירושלמי ערלה ב א, ופסחים ג ג, ויבמות ד יא), שודאי עמדו חכמים בטעמיהם ומסתבר להם טעמו (רש"י עבודה זרה ז א ד"ה מחלוקת).

וכתבו ראשונים שאפילו הסוברים אין הלכה כסתם משנה, ופוסקים כתנאים החולקים בברייתא (ראה לעיל: הכלל וגדרו, ולהלן: סתם במשנה ומחלוקת בברייתא), מודים במחלוקת במשנה ואחר כך סתם, לפי שרבי מסדר המשנה, אחר ששנה המחלוקת ראה דברי האחד וסתם כמותו (רשב"א בבא קמא קב א ד"ה אלא. וראה תוספות שבת פא ב ד"ה והאמר, בשם ה"ר שמואל מוורדון).

ויש מהראשונים סוברים שאף בזו נחלקו, אלא שמכל מקום יש לה דין של רבים לגבי יחיד (תוספות עבודה זרה שם ד"ה פשיטא, לדעת רב יהודה אמר שמואל).

בשתי מסכתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במה דברים אמורים במסכת אחת, שיש סדר למשנה (ראה ערך משנה), אבל בשתי מסכתות, שאין סדר למשנה (ראה ערך הנ"ל), אפשר שהסתם נשנית ראשונה, ואין זו מחלוקת ואחר כך סתם (בבא קמא קב א, ועבודה זרה שם).

ונחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שהדבר ספק, ופוסקים כמו בכל ספק איסור, בדאורייתא להחמיר ובדרבנן להקל (רי"ף חולין לז א; רא"ש שם ח ב).
  • יש סוברים שמכל מקום הסתם חשובה כרבים אצל יחיד, ואם החולק הוא יחיד, הלכה כמותה מדין הלכה כרבים (רשב"א גיטין נד ב, בשם התוספות, וראה ערך הלכה: על פי הרוב).
  • ויש סוברים שפוסקים ההלכה במחלוקת כפי כללי ההלכה שבכל מקום (רא"ש פסחים ב ג, בשם הגאונים והעיטור ורבינו יונה).

ויש מן הראשונים סוברים שרבי יוחנן סובר הלכה כסתם משנה אפילו במחלוקת ואחר כך סתם בשתי מסכתות, שאין לנו לומר שמקודם סתם רבי ואחר כך חזר בו ממה שפסק, אלא ששאר אמוראים חולקים עליו וסוברים שבשתי מסכתות אין הלכה כסתם (ר"ש מוורדון בתוספות יבמות מב ב ד"ה סתם, ועוד).

בשני סדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יש סוברים שבשני סדרים של משניות יש סדר למשנה והלכה כסתם, שבסדרים יש סדר (ראה כסף משנה רוצח ט א, הביאו בתוספות יום טוב סוטה ט א), לפי שרבי סידר המשניות על סמך הכתוב וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ וגו' (ישעיה לג ו. ראה שבת לא א), והקפיד לסדרם כסדר הכתוב (תוספות יום טוב סוטה שם).
  • ויש סוברים שאף בשני סדרים אין סדר למשנה (ראה תוספות יום טוב שם בדעת תוספות ובשם מהר"ם מרוטנבורג [פראג] תתקפב, וראה תוספות יום טוב קדושין א ט בדעת הרי"ף והרא"ש).

באותה משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יש מהראשונים סוברים שאם הוזכרה המחלוקת באותה משנה עצמה, בין לפני הסתם ובין לאחריו, אין הלכה כסתם (ספר הכריתות ימות עולם ג י; מאירי יבמות מב ב ד"ה דברים אלו, בשם קצת מפרשים).
  • ויש סוברים שזו דעת הירושלמי, אבל בבבלי סוברים שסתם אחר המחלוקת אפילו במשנה אחת, הלכה כסתם (יד מלאכי תלג, בדעת רש"י ותוספות ועוד ראשונים, וראה תוספות יום טוב נגעים ב א).

דעת יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאמרו בגמרא בפירוש שסתם זו היא כדעת יחיד:

  • יש סוברים שאין הלכה כאותה סתם (יד מלאכי תלג).
  • יש סוברים שאף באופן זה הלכה כסתם (ראה כסף משנה ברכות ח י, בדעת התוספות והרא"ש והרמב"ם).
  • ויש מחלקים שאם אמרו רבי פלוני היא הלכה כסתם, ואם אמרו יחידאה היא אין הלכה כאותה סתם (כסף משנה מכירה כז י, בדעת הרי"ף, וראה יד מלאכי שם. וראה להלן: סתם במשנה ומחלוקת בברייתא).

סתם ואחר כך מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנה השנויה בסתם, ואחר כך שנויה מחלוקת בדבר, אין הלכה כסתם (יבמות מב ב, ובבא בתרא קכב ב; ירושלמי ערלה ב א ועוד), ואף רבי יוחנן שאמר שהלכה כסתם משנה מודה בזה (יבמות שם, ותוספות ד"ה וסתם).

באותה משנה ובשני מקומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יש סוברים שכלל זה הוא בין שהמחלוקת היא באותה משנה, ובין שהיא במשנה אחרת (רמב"ן יבמות שם ד"ה ומשמע).
  • יש סוברים דווקא כשהמחלוקת והסתם בשני מקומות (מאירי יבמות מב ב ד"ה דברים אלו, בשם יש מפרשים).
  • ויש מחלקים שאם היא מחלוקת של שני תנאים, הרי זה סתם ואחר כך מחלוקת, אפילו במשנה אחת; אבל אם המחלוקת מאחד, הרי זה סתם (מאירי שם)[13].

הטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטעם של סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם, כתבו ראשונים, לפי שרבי שסתם תחילה כאחד מהם, חזר בו, ונראים לו דברי האחר, וחזר ושנה המחלוקת, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה (רשב"ם בבא בתרא קכב ב ד"ה ופרכינן).

פירוש הכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו ראשונים בפירוש הכלל הזה:

  • יש מפרשים שפוסקים ההלכה שלא כאותה משנה (ראה רשב"ם שם ותוספות חולין קד ב ד"ה רבי יוסי, ועוד).
  • יש מפרשים שמכל מקום חשובה כרבים אצל יחיד (תוספות שבת קנו ב ד"ה והא ובעוד מקומות), שתהיה הלכה כמותה כשהחולק יחיד (ראה יבין שמועה רנט ורס), אם לא כשמסתבר טעמו (ראה יבין שמועה שג ושד. וראה ערך הלכה: על פי רוב). ויש שכתב שאם נשנית לדעת יחיד אין מוכרח שהלכה כמותה, אפילו אם החולק יחיד (מהרש"א יבמות מב ב).
  • יש מחלקים בין שהמחלוקת סמוכה לסתם, שרבי ראה דברי הרבים ושנאם כסתם, וכתב דברי היחיד בצדם, והלכה כסתם; ובין כששנויים בשני מקומות, שאז אין הלכה כמותה אפילו בתורת רבים (תוספות בבא בתרא קכב ב ד"ה סתם; ים של שלמה יבמות ד לא).
  • ויש מהראשונים מפרשים שאין הכרח לפסוק כסתם, אבל הלכה כמותה כשלא מצינו שפסקו ההפך (רמב"ן ועוד ראשונים יבמות מב ב; שו"ת רשב"א א קיד, ועוד), וכן חוזר הדין לכללי ההלכה המסורים בידינו במחלוקת של תנאים, כמו פלוני ופלוני הלכה כפלוני וכיוצא (ראה ערך הלכה. של"ה תורה שבעל פה כלל הלכה; באר שבע הוריות ד א).

נשאו ונתנו בה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סתם ואחר כך מחלוקת, ואמוראים נושאים ונותנים בדברי הסתם, הלכה כמותה (ר"ן על הרי"ף קדושין יט ב ד"ה היתה).

נזכרת בעוד מקומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מי שכתב שאם המחלוקת נזכרת אף במקומות אחרים, הלכה כסתם (מאירי ביצה ב ב); ויש חולקים (ראה תוספות ביצה שם ד"ה גבי, שפירשו באופן אחר).

מחלוקת בית שמאי ובית הלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סתם משנה כבית הלל ואחר כך מחלוקת בית שמאי ובית הלל, אין זו סתם ואחר כך מחלוקת, שבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה (ראה ברכות לו ב, וראה ערך הלכה), והלכה כסתם (תוספות חולין קד ב ד"ה רבי יוסי), אבל סתם משנה כבית שמאי, ואחר כך מחלוקת בית שמאי ובית הלל, הרי זה סתם ואחר כך מחלוקת שאין הלכה כסתם (נדה יא ב).

נסתמה בשנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סתם ואחר כך מחלוקת ואחר כך סתם, הלכה כסתם (שיטה מקובצת בבא מציעא נב א; רא"ש נדרים ט ה; תוספות יום טוב כלים ג ב, ונגעים ו ב, ומקואות ג ב; כנסת הגדולה כללי הגמרא כח, ועוד)[14].

יחיד חולק[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שכתבו שבמקום שהוזכרה דעת יחיד בלבד החולק עם המשנה הנשנית בסתם, אין זה סתם ואחר כך מחלוקת, אלא זו המחלוקת עצמה, והלכה כתנא קמא (תוספות יום טוב זבים ד א); ויש חולקים (שושנים לדוד זבים שם; חקרי לב או"ח עז).

במקומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם הסתם שנויה במקום שנשנו עיקרי הלכות אלו, הלכה כמותה, אף שבמקום אחר אחריה שנויה מחלוקת בדבר (תוספות יום טוב תמורה ז ה). וכן להפך, מחלוקת במקום שנאמרו עיקרי ההלכות, הולכים אחריה אף על פי שאחר כך נשנית משנה בסתם (תוספות יום טוב כריתות ב ג. וראה לעיל: משניות סותרות).

סתם במשנה ומחלוקת בברייתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

סתם משנה, שנחלקו בדבר תנאים בברייתא, הלכה כסתם משנה (יבמות מב ב). והדברים קל וחומר, אם כששנה רבי במשנה מחלוקת, וחזר ושנה סתם - הלכה כסתם, כשאחרים שנו המחלוקת, לא כל שכן (ירושלמי יבמות ד יא).

ויש מהראשונים שכתבו שזו דעת רבי יוחנן ותלמידיו, אבל שאר אמוראים חולקים, והרי זה כסתם ואחר כך מחלוקת, שאין הלכה כסתם, לפי שהברייתא נשנית אחר המשנה (תוספות שבת פא ב ד"ה והאמר; רשב"א בבא קמא קב ב ד"ה אלא).

סתם כיחיד שבברייתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום שהמחלוקת בברייתא היא יחיד אצל רבים, וסתם משנה כדעת היחיד:

  • יש סוברים שאין הלכה כסתם משנה (רש"י חולין נה ב ד"ה שבלשון, ושם עז א ד"ה דאמר; מגיד משנה נזקי ממון ו ג; כסף משנה מעשה הקרבנות יד יג, ועוד).
  • יש שמוכיחים בדעת ראשונים שדווקא כשהגמרא אמרה במפורש שמשנה זו היא לדעת יחיד, כמו שאמרו: מתניתין יחידאה היא (בבא בתרא עט ב; סוכה יט ב ועוד), או: בלשון יחיד אני שונה (פסחים פד א; חולין נה ב ועוד), אבל כשאמרו מתניתין רבי פלוני היא, הלכה כסתם (כסף משנה מכירה כז י, בדעת הרי"ף והרמב"ם; באור הגר"א חו"מ ריד ס"ק מב).
  • ויש סוברים שאפילו אמרו בגמרא שזו דעת יחיד, הלכה כסתם משנה (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה מתניתין יחידאה; רא"ש נדרים יא ג, ועוד).

כנגד דברי אמוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם אמורא אומר מפורש הלכה כחכמים שבברייתא, אין הלכה כסתם משנה (רשב"א גיטין לז ב ד"ה כי; ר"ן שם ד"ה אמר; רא"ש כתובות ג ח), וכן אין דוחים מהלכה דברי אמוראים, כשיש סתם משנה כנגדם, שהם בקיאים בסדרי המשניות הסתומות, ויש להם טעם בדבר (מלחמות לרמב"ן על הרי"ף פסחים יג א).

וכן כשאמורא אומר דבר, והתלמוד מקשה עליו מן המשנה, ומתרץ שהמשנה לדעת יחיד, אין הלכה כאותה משנה, שהרי זה כאילו אמר האמורא שאין הלכה כמשנה (רשב"ם בבא בתרא עט ב ד"ה מתניתין).

כשאמוראים חולקים בתלמוד ירושלמי על סתם משנה, ובבבלי לא מצינו חולק על המשנה, נשמע מזה שדעת הבבלי כסתם משנה (דברי אמת קונטרס י בעניין חלה), והלכה כבבלי (ראה ערך הלכה; בבלי וירושלמי).

כשאין הלכה כסתם משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כשאמורא אומר על סתם משנה: "זו דברי פלוני, אבל חכמים - בברייתא - אומרים..." אין הלכה כאותה משנה[15], אלא שיש חולקים וסוברים שאין כאן הוכחה אלא שאותו אמורא אינו פוסק הלכה כמשנה, אבל הלכה כדברי רבי יוחנן שהלכה כסתם משנה תבנית:הראב"ד בהשגות על הרי"ף כתובות יד ב.
  • סתם משנה שסתם רבי לשיטת עצמו, יש שכתבו שאם יש בברייתא מחלוקת בדבר, אינה עדיפה לדחות דעת הרבים שבברייתא (הר"י קורקוס מעשר שני ו ג)[16].
  • כשהחולק בברייתא אמר בלשון תימה, כמו שאמרו לרבי יוסי בברייתא: הפלגת יותר מדאי (בכורות מג ב ורש"י), אף על פי שסתם משנה כרבי יוסי, אין הלכה כמותה, שבברייתא תמהו לומר שאינה סברא כלל (כסף משנה ביאת מקדש ח ז).

סתם במקום מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאצל הסתם נשנית מחלוקת בדין אחר, הרי זה מוכיח שמודים הם בדין הסתם, ואפילו שבמקום אחר מצינו שאחד מהחולקים חולק אף על דין זה, ודאי חזר והודה (יבמות קא ב ורש"י ד"ה הואיל).

מחלוקת במשנה וסתם בברייתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין הלכה כסתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקת תנאים במשנה, שבברייתא סתמו כאחד מהם, אין הלכה כסתם ברייתא, שאם רבי שסידר את המשנה לא שנאה לסתמה, רבי חייא תלמידו מנין לו (יבמות מב ב, ושם מג א ורש"י, ועוד), ואילו היה רבי עצמו חוזר בו היה כותבה במשנה, ולא היה סומך על סתימתה בברייתא (כללי הר"י קארו בהליכות עולם ה ג).

לפסוק הלכה כסתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מן הראשונים שפירשו שאין הכרח לפסוק כסתם, אבל אם רואה אמורא שהסברא נוטה כסתם, יכול לפסוק כמותה (רמב"ן יבמות שם ד"ה ומשמע).

הלכה כסתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מי שמפרש להפך, שאין הלכה כמשנה אלא כסתם ברייתא, שאם רבי לא אמר לרבי חייא לסתום הדין מנין היה לו לרבי חייא לסתום, אלא ודאי רבי חזר בו ואמר לו כך (יבין שמועה רנט בדעת הליכות עולם).

ביחס לשאר כללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הכלל של הלכה כסתם משנה עומד בניגוד לכלל אחר, כגון הכלל של רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה (ראה ערך הלכה), והסתם כרבי מאיר, נחלקו גאונים:

  • יש סוברים שכללי הלכה האחרים עדיפים (רב צמח גאון, הובא ברי"ף ורא"ש שבת קכד ב; מגיד משנה שבת כ ד, בדעת הרמב"ם, וראה בארוכה בכנסת הגדולה או"ח לשונות הרמב"ם בכורים ד ג).
  • יש סוברים שבמקום סתם משנה אין הלכה ככללים אחרים (ראה רי"ף ורא"ש שבת שם ובעוד מקומות; תוספות ביצה כא ב ד"ה לכם, וזבחים ו א ד"ה אחד; מגיד משנה שבת כ ד, בדעת הרמב"ן והרשב"א; כסף משנה פרה אדומה י י, בדעת הרמב"ם, ועוד)[17]. ויש שכתבו אף לדעה זו, שלא אמרו אלא בסתם שמחלוקת בצדה, אבל בסתם גמור הלכה כמותה (כנסת הגדולה או"ח לרמב"ם בכורים ד ג; יעיר אוזן עין זוכר מערכת ה אות מה. וראה רשב"א נדרים מה ב ד"ה ורבי יוחנן, וריטב"א עבודה זרה כ א, בשם הרמ"ה).
  • ויש שכתבו שאפילו במקום שהמחלוקת בצדה, הלכה כסתם, אלא אם כן הגמרא הביאה ברייתא לומר שהסתם כרבי מאיר, שמוכח שדעת הגמרא נוטה שאין הלכה כמותה (ראה שדי חמד מערכת כ ז ד"ה ודע).

כשהגמרא מזכירה כלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמרו בגמרא בפירוש שהמשנה לדעת רבי מאיר, ורבי יהודה חולק - יש מהראשונים סוברים שכוונת הגמרא לגלות שכאן אין הלכה כסתם משנה, וחוזרים לכלל של רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה[18].

הלכה שנשנית בכרם ביבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכה שנשנית מפי חכמים בכרם ביבנה - יש מהראשונים שכתבו שהיא עיקר אפילו כשהיא נגד סתם משנה[19].

מעשה רב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאמוראים עשו מעשה כנגד סתם משנה, אין הלכה כסתם[20], ש"מעשה רב" עדיף[21]; ויש חולקים[22].

על סתם משנה שהיא נגד הכלל של הלכה כדברי המכריע, ראה ערך הלכה כדברי המכריע.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ו, עמוד א'
  2. ^ מתוך הקדמת פירוש המשניות לרמב"ם
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ב', עמוד ב' ברש"י ד"ה מאן סתם
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ט"ז, עמוד ב' ועוד אמוראי נינהו כו', ותוספות שם ד"ה אמוראי
  5. ^ ברכי יוסף או"ח שז; יעיר אוזן ה ח
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ט"ז, עמוד ב' בתוספות ד"ה קסבר; רמב"ן במלחמות על הרי"ף מגילה ה א; יראים השלם רלו ורעא
  7. ^ שו"ת שאילת יעבץ ב עה
  8. ^ מלא הרועים ב קונטרס שונה הלכות ערך סתם אות א
  9. ^ תוספות עירובין לד ב ד"ה נוטל; ריטב"א ביצה לא ב ד"ה ונפחת
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ע', עמוד ב' ר"ן ד"ה ואיבע"א; ותוספות יום טוב נדרים י ב
  11. ^ ראה ר"ן על הרי"ף מגילה ד ב ד"ה ותניא, לדעת הרמב"ן
  12. ^ תוספות יום טוב נגעים י ה, בשם מהר"ם
  13. ^ וראה להלן מהתוספות יום טוב שיחיד אחר הסתם בשתי משניות דינו כתנא קמא.
  14. ^ וראה חזון נחום זבחים יא שכתב להפך.
  15. ^ רי"ף כתובות יד ב
  16. ^ וראה רדב"ז מעשר שני שם שפירש באופן אחר.
  17. ^ וראה בארוכה ביד מלאכי תקפא, ובשדי חמד מערכת כ ז.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ג, עמוד ב', ר"ן בשם הרי"ץ גיאת); ויש חולקים (ר"ן שם, בשם איכא אחריני דאמרי
  19. ^ ספר התרומה קלג
  20. ^ רא"ש גיטין ד כ
  21. ^ ראה קרבן נתנאל שם. וראה ערך הלכה: על פי מעשה
  22. ^ ראה רא"ש שם, בדעת הרי"ף