הלל ברזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הלל ברזל
H Barzel.JPG
לידה 9 במאי 1925 (בן 95)
צפת, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ברוך קורצווייל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה פרס ביאליק (1985) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הלל ברזל (נולד ב-9 במאי 1925) הוא חוקר ספרות ישראלי, כיהן כפרופסור מן המניין לספרות עם ישראל ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלל ברזל נולד בצפת בשנת 1925. הוא למד בבית הספר העירוני של המזרחי ביל"ו בתל אביב, וכבר אז הפגין כישורי נאום.[1][2] הוא למד באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטה העברית בירושלים, שבה קיבל תואר שני. בשנת 1951 היה ראש שבט הצופים בתל אביב.[3] בשנים 1952–1959, עבד כמנהל לשכת הנוער של מחלקת החינוך בעיריית תל אביב יפו.[4][5] בתחילת 1960 קודם להיות סגן מנהל מחלקת החינוך[6] ומנהל משנה של מחלקת נוער וספורט.[7]

בסוף 1963 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן, על עבודה שכותרתה "היסוד האנטי-תנ"כי בשירתנו החדשה", בהדרכתו של פרופ' ברוך קורצווייל.[8] הענקת התואר, שהיה תואר הדוקטור הראשון שהוענק על ידי אוניברסיטת בר-אילן, הרגיזה את המועצה להשכלה גבוהה,[9] שהכריזה על התואר כבטל.[10][11] בהמשך יושרו ההדורים וברזל נותר עם תוארו. בשנת 1969 מונה למנהל האוניברסיטה העממית בתל אביב.[12]

בשנת 1971 הועלה לדרגת פרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן.[13] הלל ברזל כיהן כפרופסור לספרות עברית, ספרות משווה, ספרות ותנ"ך באוניברסיטת אינדיאנה. לימד גם באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת חיפה ובטכניון.

בשנים 1970–1971 כיהן בוועדת השופטים של פרס ביאליק.[14][15]

בשנת 1985 הוענק לו פרס ביאליק לחוכמת ישראל. בשנת 1998 הוענק לו התואר "יקיר תל אביב".

בשנת 2014 הוענק לו פרס עיריית רמת גן לספרות למפעל חיים.[16]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תנועת הנוער: קורותיה בעמים ובישראל (המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשכ"ג)
  • בין עגנון לקפקא: מחקר משוה (בר אוריין, 1972)
  • משוררים על שירה (עקד, 1970)
  • השיר החדש: סגירות ופתיחות (עקד, 1976)
  • השיר החדש: משגב להתול (עקד, 1979)
  • סיפורי אהבה של שמואל יוסף עגנון – עיוני מחקר (אוניברסיטת בר-אילן, 1975)
  • משוררים בגדולתם: מסות מחקר על משוררים עבריים (יחדיו, 1979)
  • מספרים בייחודם: א"ב יהושע, אהרן אפלפלד, דוד שחר, יצחק בן נר, יורם קניוק, נסים אלוני, יצחק אורפז, עמוס עוז, חיים באר: סיפורת ההווה - עיונים בדרך ההשוואה (יחדיו, 1981)
    • משוררי בשורה (יחדיו, 1983). המשכו של "משוררים בגדולתם"
  • אמיר גלבע: מונוגרפיה (ספרית פועלים, 1984)
  • חיים נחמן ביאליק, שמואל יוסף עגנון: מחקר ופירוש (יחדיו, 1986)
  • חזון וחזיון: פרנץ קאפקא, גרשון שופמן, חיים הזז, נתן אלתרמן, אהרן אפלפלד, א' ב' יהושע (יחדיו, 1987)
  • שירה ופואטיקה: מביאליק ועד שירת ההוה: מסות מחקר (יחדיו, 1990)
  • דרכים בפרשנות החדשה: מתאוריה למתודה (אוניברסיטת בר-אילן, 1990)
  • גבהות הכיסופים: שירה מתקנת עולם (אגודת הסופרים העבריים בישראל, תשנ"ג)
  • דראמה של מצבים קיצוניים: מלחמה ושואה (ספרית פועלים, תשנ"ה)
  • מן הסתום אל המפורש: "שמחת עניים" לנתן אלתרמן: רמיזות לתנ"ך ורמזים לשקספיר (עקד, 1997)
  • סדרת תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו:
    • שירת חיבת ציון (ספרית פועלים, 1987)
    • שירת התחייה: חיים נחמן ביאליק (ספרית פועלים, 1990)
    • שירת התחייה: שאול טשרניחובסקי (ספרית פועלים, 1992)
    • שירת התחייה – אמני הז'אנר (ספרית פועלים, 1997)
    • שירת ארץ-ישראל: אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג (ספרית פועלים, 2001)
    • שירת ארץ-ישראל – אקספרסיוניזם נבואי: אורי צבי גרינברג, יצחק למדן, מתתיהו שוהם (ספרית פועלים, 2004)
    • שירת ארץ-ישראל – רומנטיקה, אידאולוגיה, מיתולוגיה: רחל בלובשטיין-סלע, אלכסנדר פן, אביגדור המאירי, יונתן רטוש (ספרית פועלים, 2006)
    • שירת ארץ-ישראל – מהפכות צורניות: אסתר ראב, אבות ישורון, אמיר גלבע, יהודה עמיחי (ספרית פועלים, 2007)
    • שירת ארץ-ישראל – מיסטיקה וסימבוליקה: ש. שלום, זלדה מישקובסקי, אבא קובנר (ספרית פועלים, 2008)
    • שירת ארץ-ישראל – ליריקה: יוכבד בת־מרים, נתן יהונתן, דליה רביקוביץ (ספרית פועלים, 2014)
    • שירת ישראל – מהפכים פואטיים: דוד אבידן, יונה וולך (ספרית פועלים, 2018)
    • שירת ישראל – מהפך פואטי: נצן זך (ספרית פועלים, 2018)
    • תוספות: מורשה ותמורה (ספרית פועלים, 2018)
    • תוספות: חדשנות ומהפכנות (ספרית פועלים, 2019)
    • תוספות: מסד וטפחות – פרקים בפואטיקה משווה: מקראית, חדשה, עכשווית (ספרית פועלים, 2020)
  • סדרת המאה החצויה – ממודרניזם לפוסט-מודרניזם: הספרות ורוח התקופה – תמורות בצורות יסוד:
    • מיטא-ריאליזם וריאליזם (ספרית פועלים, 2011)
    • מוניזם ופלורליזם (ספרית פועלים, 2013)
    • נאו-ריאליזם והיפר-ריאליזם (ספרית פועלים, 2015)

מעריכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבן פינה לבית ספר ביל"ו בת"א, הצופה, 6 באוגוסט 1937
  2. ^ מסיבת עונג השבת בבי"ס בילו, הצופה, 9 בפברואר 1940
  3. ^ יום הצופה, על המשמר, 29 במאי 1951
  4. ^ בית תרבות לנוער בחסן בק, חרות, 20 במרץ 1952
    נחנך מועדון שחמט לנוער, דבר, 19 במאי 1953
  5. ^ פרסי ייעול ל-80 עובדים בעירית ת"א, דבר, 18 במרץ 1959
  6. ^ מ. שמריהו, סכסוך לבנון - נמיר, מעריב, 18 בפברואר 1960
  7. ^ תפקידם של מרכזי נוער שכונתיים - בכינוס לחינוך משלים, דבר, 21 ביוני 1960
  8. ^ 92 תארים מדעיים תעניק אוניברסיטת בר אילן, מעריב, 10 בדצמבר 1963
  9. ^ יבדקו הענקת התארים באוניברסיטת בר אילן, מעריב, 18 בדצמבר 1963
  10. ^ אליקים פדרמן, פרופ' קורצוייל: המועצה להשכלה גבוהה, חרות, 28 בינואר 1964
  11. ^ המועצה להשכלה גבוהה, מעריב, 4 בפברואר 1964
  12. ^ נפתחה ההרשמה ללימודים באוניברסיטה העממית בת"א, מעריב, 31 במרץ 1969
  13. ^ מינויים והעלאות באוני' בר אילן, דבר, 8 באוגוסט 1971
  14. ^ הזז ונחמיה אלוני חתני פרס ביאליק, דבר, 9 בנובמבר 1970
  15. ^ חלוקת פרס ביאליק, דבר, 29 בדצמבר 1971
  16. ^ על מתן הפרס באתר עיריית רמת גן
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים ובנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.