הלל הזקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלל הזקן
הלל הזקן בתבליט ממנורת הכנסת
הלל הזקן בתבליט ממנורת הכנסת
לידה 113 לפנה"ס
מסופוטמיה, האימפריה הפרתית
פטירה 8 לספירה (בגיל 120 בערך)
ירושלים, האימפריה הרומית
תקופת הפעילות דור חמישי ואחרון של הזוגות תקופת שלטון הורדוס
השתייכות בית הלל
רבותיו שמעיה, אבטליון
תלמידיו יונתן בן עוזיאל, רבן גמליאל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי
בני דורו שמאי הזקן, מנחם
אב נעריהו
אם משפטיה
צאצאים שמעון בן הלל עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא הסנהדרין ה־5
30 לפנה"ס10
(כ־40 שנה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הִלֵּל הַזָּקֵן (על פי המסורת ג'תרמ"חג'תשס"ח; 113 לפנה"ס8 לספירה) היה תנא מחכמי הזוגות, בנו של נעריהו, אביו של רבן שמעון בן הלל ונשיא הסנהדרין. עמד בראש בית מדרש חשוב, הקרוי על שמו בית הלל, ותלמידיו ויוצאי בית מדרשו היוו נדבך משמעותי בהמשך תקופת התנאים. היה מייסדה של שושלת הנשיאות שעמדה בהנהגת העם עד המאה ה-5.

חברו ובן מחלוקתו היה שמאי הזקן, אב בית הדין לאחר שמנחם עזב את התפקיד, שעמד בראש בית שמאי. שניהם מכונים בספרות חז"ל "אבות העולם"[1]

מוצאו ותפקידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלל הוא מבית דוד המלך מצד אביו, נעריהו. אמו היא משפטיה.

הוא נולד בבבל למשפחה נכבדה, ועלה לארץ ישראל בגיל 40. על פי המסופר בתלמוד הבבלי כשהגיע ארצה היה עני מאוד, עבד כחוטב עצים[2] והשתכר טְרַפָּעִיק (חצי דינָר) אחד ביום. מחצית היה נותן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובמחצית השנייה השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כסף כלל, ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו שמעיה ואבטליון מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג. מיד הורידו אותו מהגג, ואף על פי שהייתה זו שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. "אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ה, עמוד ב').

המקורות התלמודיים אינם נותנים כל מידע על התקופה בה חי, למעט ציון כרונולוגי אחד: "הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה" (שבת טו), ומשמעות הדבר היא כי נשיאותו של הלל החלה סביב 30 לפנה"ס, כ-100 שנה לפני החורבן. אם נקבל את הקביעה כי נמשכה 40 שנה, הרי שסיום נשיאותו ומותו היו סביב 10 לספירה.

הלל היה מייסדה של שושלת נשיאי הסנהדרין, אשר התקיימה במשך 15 דורות ו-450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות במאה ה-5, גם לאחר חורבן ירושלים.

כנשיא הסנהדרין היה הלל מנהיג תקנות בעם. הידועה שבהן היא תקנת הפרוזבול, שנועדה לעקוף את שמיטת הכספים הנהוגה בשנת השמיטה. במשנה מסופר שהלל תיקן תקנה זו כיוון ששמיטת החובות הביאה את בעלי ההון להפסיק להלוות כספים, מחשש שכספם לא יוחזר כלל (משנה, מסכת שביעית, פרק י', משנה ג').

אין בידינו מהלכותיו של הלל אלא כמה פסיקות קצרות, בכמה עניינים שונים בהלכה.[3] עם זאת, חותמו של הדור שלאחריו נטבע בהלכות רבות במשנה. תלמידיו כונו בית הלל, והם מצוטטים פעמים רבות כמי שחלקו בהלכה על בית שמאי. לאורך הדורות, מרבית חכמי ההלכה הלכו בשיטת בית הלל כיוון שהיו נוחים לבריות ונתנו לחכמי בית שמאי להביע את דעתם ראשונים, והתקבלה הקביעה הגורפת ש"הלכה כבית הלל".

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת קבורה המיוחסת להלל ותלמידיו נמצאת במירון בסמוך למתחם קבר רשב"י. עם זאת, עיקר פועלו של הלל היה בירושלים וביהודה, ואין כל אזכור לפועלו באזור הגליל או למקום קבורתו במקורות קדומים. אזכורים למערת קבורה זו נמצאים החל מהמאה ה־11, ועד שלהי ימי הביניים היה אתר זה המרכזי מבין אתרי מירון, ומתוארת עלייה לתפילה שנתית באתר זה בפסח שני. מאוחר יותר עבר המוקד לקבר רשב"י ולל"ג בעומר, ומאז זהו אתר משני מבין אתרי מירון.

מידותיו והנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לייחס לבית הלל את הגוון המקל והרך של ההלכה, ולבית שמאי את הפן הקפדני והמחמיר, וכך עולה גם מעיון בהלכות שבהם חלקו הבתים. גם המסורות על דמויותיהם של הלל ושמאי מתאימות להבחנה זו, והסיפורים האישיים עליהם ממחישים את אופיים. עם זאת, מסכת עדויות מונה כ-30 הלכות, שבהן בית הלל החמיר ובית שמאי הקל דווקא.

בתלמוד ובמדרשים מופיעים סיפורים רבים אודות אישיותו ואופיו של הלל, ורובם, מובאים תוך השוואה למקבילו שמאי. כאמור, הלל נודע באופיו כענוותן, וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו, ואילו שמאי היה קפדן יותר.

באחד המקומות, מורה התלמוד באופן מפורש ללכת בדרכו של הלל ולא בדרכו של שמאי: "תנו רבנן, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל', עמוד ב').

דוגמה מובהקת נוספת היא מסורת הסיפורים על הגויים שבאו לפני הלל ושמאי להתגייר, כל אחד מסיבותיו. כל אחד מהם קיבל משמאי תשובות דוחות ומרחיקות, ואילו הלל היה זה שקיבל אותם אל היהדות, ולימד אותם לפי דרכם. לאחר זמן מה, נפגשו שלושת הגרים הללו ואמרו זה לזה: "קפדנותו של שמאי ביקשה לטורדנו מן העולם. ענוותנותו של הלל קירבנו תחת כנפי השכינה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א').

אחד הגרים הללו ביקש להתגייר תוך כדי לימוד כל התורה בעומדו על רגל אחת. לאחר שנדחה על ידי שמאי, בא לפני הלל. הלל גייר אותו ואמר לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'). המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח).

בתלמוד הבבלי עוד מסופר על כך שאדם חצוף התערב עם חברו על סכום כסף נכבד (ארבע מאות זוז) שיוכל להרגיז את הלל. בערב שבת, כאשר הלל התרחץ, הטריד אותו הלה בשאלות שווא, אך הלל הפסיק עם כל שאלה את רחצתו, התעטף במגבת ויצא לענות. כאשר ראה אותו אדם שהלל נותר שליו, התרגז בעצמו ואמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל... שלא ירבו כמותך בישראל", שאל אותו הלל לסיבת דבריו וענה לו האיש "שבעבורך הפסדתי ארבע מאות זוז", אמר לו הלל: "מוטב שתאבד ארבע מאות ועוד ארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד [יכעס]" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א').

הדרכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת אבות מובאות הדרכותיו ואימרותיו של הלל הזקן, שבהן הוא מדריך בין היתר:

  • לאהוב שלום ולהשכינו בעולם;
  • לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה;
  • לא לפרוש מהציבור;
  • לא להיות זחוח דעת;
  • לא לדון את החבר עד שתהיה במקומו;
  • לא לומר דבר שלא נשמע (שלא יתקבל);
  • לא להיות ביישן בלימוד ולא להיות קפדן בהוראה;
  • מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך - זו תמצית כל התורה, והשאר הוא פירוש, לך ללמוד;
  • לדעת שהצדק נעשה בסופו של דבר;
  • להרבות בתורה, חוכמה ורוח ולא בדברים חומריים (משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ד'-פרק ב', משנה ז').

בנוסף הוא מצוטט בידי רבי צדוק כמי שנהג לומר, כי אדם המשתמש בכתר תורה לענייניו האישיים יחלוף מהעולם (משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה ה').

שושלת הלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת הלל בהר מירון, המיוחסת כמקום קברו של הלל הזקן
מערת הלל מבפנים

צאצאיו של הלל שימשו אף הם נשיאי הסנהדרין, במשך 15 דורות:

לפי המסורת, הלל הוא גם צאצא ישיר של דוד המלך:

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיוט "חי ה' וברוך צורי" מופיעה שורה המזכירה את מידת הביטחון של הלל, שבשונה מרעו שמאי, לא חיפש אחר מאכלי שבת במשך השבוע ובטח בה' שיזמין לו לשבת, באמרו "ברוך ה' יום יום".[4] בגרסה הנפוצה של הפיוט מופיעה השורה: "אל ההרים אשא עיני, כהלל ולא כשמאי". בחלק מחצרות החסידות (למשל בחצרות רוז'ין וויז'ניץ) תיקנו את הנוסח ל"כהלל וכשמאי", וזאת כי יש פוסקים[5] שבנושא זה הלכה כשמאי, שיש לחפש במשך כל השבוע מאכלים טובים לשבת.

יום טוב עהרליך כתב את סיפור מסירות נפשו ללימוד התורה. הופיע באלבומו "תורה", וכן מופיע באלבום "ערליכע ניגונים" (משחק מילים: "הניגונים של עהרליך" ו"ניגונים קדושים") של ירמיה דמן.

אמרתו "אם אין אני לי מי לי" הולחנה בלחנים רבים[6] בהם לחנו של חיים בנט ("הנה אנכי"), שני לחנים של מרדכי בן-דוד ("אני מאמין" ו"כולם אהובים"), לחנו של אודי דוידי ("רוחות טובות") ולחנו של יצחק פוקס ("בעת ההיא").

אמרתו "הוי מתלמידיו של אהרן" גם היא הולחנה, בין היתר על ידי חיים בנט ("רננו חסידים") ויובל סטופל (ביצוע יוסי רוז, "הלל אומר", רובי בנט "רובי בנט ותזמורתו").

ארגון הסטודנטים היהודים "הלל" קרוי על שם הלל הזקן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת עדיות, פרק א', משנה ד'
  2. ^ חובות הלבבות שער הפרישות פרק ה. פירוש המשניות להרמב"ם אבות פ"ד משנה ז.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ט"ו, עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ט"ז, עמוד א'.
  5. ^ ראו טור ומשנה ברורה, סימן ר"נ.
  6. ^ אתר אקו"ם.
  7. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: יהושע חנא רבניצקי