הלל הילמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלל הילמן

הלל הילמן (28 באוגוסט 1892, דובלה, לטביה (אז חלק מהאימפריה הרוסית) – 17 ביולי 1968, רמת גן) היה תעשיין ישראלי. המייסד והמנהל של מפעל "פלאלום" לכלי מטבח מאלומיניום ברמת גן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד בבית ספר תיכון בעיר ריגה, ואחר-כך נסע ללמוד במחלקה למטלורגיה בבית הספר הגבוה להנדסת מכרות בעיירה לאובֶּן שבאוסטריה (אנ'), וכששב לרוסיה עבר את הבחינות במכון הממלכתי לכרייה בסנקט פטרבורג(אנ') וקיבל שם את התואר מהנדס מטלורגי. נשא את גיטה לבית בנימינוביץ' מריגה, ובני הזוג היו הורים לבן ובת, ישראל הילמן ופליה ברר.

בשנת 1932 עלה לארץ ישראל והשתקע בשדרות רוטשילד בתל אביב. בשנת 1933 יסד ברמת גן את מפעל "פַּלאָלוּם" (Palalum; השם הוא הלחם של 'פלשׂתינה' ו'אלומיניום') לייצור כלי מטבח ובית מאלומיניום עם שני שותפים, בעלי מפעל לייצור מוצרי אלומיניום בריגה, וניהל אותו במשך עשרות שנים.[1] בסוף שנות ה-30 הצטרף אליו בהנהלת המפעל בנו ישראל הילמן.

הילמן היה מעסקני התאחדות התעשיינים, וכן היה מיוזמי ומייסדי המועדון המסחרי והתעשייתי וכיהן כנשיאו הראשון.
בבחירות לכנסת השנייה (1951) נכלל ברשימת הציונים הכלליים.[2]

בשנת 1946 התאלמן מאשתו גיטה.[3] כעבור שנים ספורות נשא את יוליה שיינברג.

בשנת 1957 נקלע מפעל פלאלום לחובות, ועבר הליך של פירוק וכינוס נכסים.[4]

נפטר בבית החולים תל השומר ביולי 1968, בסמוך למלאת לו 76. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[5] הותיר את אשתו יוליה, את שני ילדיו ונכדיו.

בנו ישראל הילמן נשא את רות פרידמן-לבוב, פסנתרנית ומורה למוזיקה, מייסדת ומנהלת הקונסרבטוריון העירוני באר שבע (בתו של אריה פרידמן-לבוב, זמר, מורה לזמרה ומנצח מקהלות, ואחייניתו של דוד בן-גוריון).

אחד מאחיה של אשתו, המהנדס זאב בנימינוביץ', יסד בשנות ה-30 את המפעל הראשון בארץ למדחסים.[6]
אחותה אסתר שרה (טינה) נישאה לליאופולד שן (Schen;‏ 1891–1968), ממנהיגי הקהילה היהודית בבריטניה ומראשי קק"ל שם, ולאחר עלייתו לישראל נשיא ומנכ"ל חברת "קֶרֶת" לשיכון ולמשכנתאות, שבנתה שכונה ליוצאי ארצות אנגלו-סקסיות בקריית טבעון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Hillman, Hillel,' in: Who's Who, Israel, 1952, p. 341.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על בית החרושת פלאלום ראו: בתעשיות המתכת פלאלום, רמת-גן, דבר, 26 בפברואר 1936; ביה"ח פלאלום ברמת-גן, דבר, 28 באפריל 1937.
  2. ^ מי ומי ברשימת הציונים הכלליים: הלל הילמן, דבר, טור 2, 30 ביולי 1951.
  3. ^ גיטה הילמן, דבר, מודעת אבל, 30 בספטמבר 1946 (מודעה).
  4. ^ על סופו של המפעל ראו: תיערך חקירה נגד בעלי "פלאלום" לשעבר, דבר, 22 באוקטובר 1958; ח. קדמון, מקבל הנכסים הרשמי ומפרק פלאלום בע"מ בפרוק, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, דבר, 6 בפברואר 1959.
  5. ^ הלל הילמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  6. ^ ראו: מוצר מושלם – מהווה שם דבר, דבר, 28 במרץ 1977; "בנימינוביץ ובנו" – איכות וטיב תוצרת הארץ, דבר, 7 במרץ 1979.