הלל פבזנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב הלל פבזנר
אין תמונה חופשית
לידה 27 בפברואר 1922
כ"ט בשבט תרפ"ב
מינסק, רוסיה הסובייטית
פטירה 3 באוקטובר 2008 (בגיל 86)
ד' בתשרי תשס"ט
צרפת
מקום קבורה הר הזיתים
מקום פעילות צרפת
תחומי עיסוק הרבצת תורה, רבנות, הנהגה, חינוך
פרסים והוקרה לגיון הכבוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב הלל פֶּבְזְנר (פעווזנער; כ"ט בשבט תרפ"ב, 27 בפברואר 1922 - ד' בתשרי תשס"ט, 3 באוקטובר 2008) היה רב, פוסק, ומנהיג יהודי בצרפת. כיהן כרבם של חסידי חב"ד בצרפת במשך 55 שנים, וכאב"ד ועד רבני ליובאוויטש בצרפת. ייסד את בית הספר היהודי-תורני הראשון בפריז לאחר מלחמת העולם השנייה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר מינסק, רוסיה הסובייטית (כיום בלארוס), בנם הבכור של הרב אברהם ברוך, מרבני העיר מינסק ומשפיע חסידי חב"ד - שלוחו של הרבי הריי"צ למקום, והרבנית אלטא, בתו של הרב מנחם מענדל הילביץ, רב בעיירה זמבין (מובא בשדי חמד) שהיה חתנו של רבי אברהם סגל-לנדא מזמבין (המכונה ר' אברהמ'קה ז'עמבינער), מצאצאי ה"חכם צבי" ומחסידי הרבי ה"צמח צדק", שהיה ג"כ רב בעיר זו.

בזכרונותיו סיפר: ב"חדר" למדתי רק כמה ימים. שלטונות היבסקציה ביטלה את החדר כמו כל שאר מוסדות קדושה. זה היה בשנת תרפ"ז. ומני אז היה הכל אי-ליגלי ובהסתר.

בשנות ילדותו המוקדמות לקחו אביו לביקור אצל רבו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, לקראת שמחת תורה תרפ"ח. הייתה זו ההתכנסות הפומבית האחרונה של רבי יוסף יצחק עם חסידיו ברוסיה הסובייטית, טרם יציאתו את רוסיה. לרבים מהם - והלל ואביו ביניהם - הייתה זו הפעם האחרונה שראו את הרבי.

בימי ילדותו נאסר אביו וגורש מהעיר על ידי השלטונות הסובייטיים בעוון הרבצת תורה וחיזוק היהדות, ובשל כך עברה המשפחה להתגורר אצל הורי אמו, הרב מנחם מענדל ונחמה הילביץ, בעיר סנובסק, כשלאחר תקופה השתקעו בחרקוב, בה שוב עסק אביו בפעילות יהודית. בתקופה בה גרה המשפחה בחרקוב, נאסר אביו שוב ונשלח לגלות בקזחסטן, שם נפטר, בערב פסח ה'ת"ש, כשהוא בן 50.

בישיבות המחתרתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנערותו למד בישיבות חב"ד המחתרתיות. שם קנה לו ידיעות רחבות בנגלה ובחסידות. הלימודים התקיימו בסתר, ועקב הרדיפות נאלצו התלמידים לנדוד מעיר אחת לאחרת. בתחילה למד בעיר ברדיצ'ב, שם למד גם אחיו שלום דובער (שנרצח כעבור זמן על ידי הנאצים). מברדיצ'ב נדד לז'יטומיר ומשם לוורונז'.

בימי מלחמת העולם השנייה נמלט, כמו רוב חסידי חב"ד, מרוסיה לסמרקנד, שם למד יחד עם עוד שלושה בחורים: הרב שלמה מטוסוב (לימים השליח במרוקו), הרב ניסן פינסון (לימים השליח בתוניס), והרב מרדכי לוין (לימים ממנהלי סמינר בית רבקה בכפר חב"ד).

בתום המלחמה יצא יחד עם אמו, אחיו ר' שלום דובער, ואחיותיו מברית המועצות והגיע לעיר בענסהיים, ומשם למחנה העקורים פוקינג שבגרמניה, שם למד בישיבת תומכי תמימים שנפתחה במקום בראשות הרב אברהם אליהו פלוטקין.

בתקופה זו, שבה יצאו-ברחו רוב חסידי חב"ד מרוסיה הסובייטית, במסגרת מבצע נועז ("הבריחה הגדולה"), עזר הבחור הלל בארגון הבריחה, הן ברוסיה והן בפראג. לאחר תקופה קצרה בפראג, חזר לספסל הלימודים בפוקינג.

בשנת תש"ז הגיע לפריז ולמד שם בישיבת תומכי תמימים. בפריז הוסמך לרבנות על ידי הרב שניאור זלמן גרליק, הרב נחום ששונקין והרב אברהם אליהו פלוטקין.

בחנוכה תש"ט נשא לאשה את עשקא, בתם של ר' אריה דוב, מחשובי ה"תמימים" וחסידי חב"ד שברחו מרוסיא, וסלאווא איידלמאן.

ברינואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נישואיו כיהן כמשגיח בישיבת חב"ד המפורסמת תומכי תמימים ליובאוויטש בעיירה ברינוא, ולאחר תקופה מסוימת עבר לתפקיד מגיד שיעור בישיבה, תפקיד בו שימש עד שנת תשל"ט, במשך כשני עשורים.

תלמידיו מספרים על בקיאות בש"ס ופוסקים, שניכרה היטב בשיעוריו, ומאידך היה מרבה לחוד חידות הלכתיות, וגם לספר מילתא דבדיחותא, כדי להקל על התלמידים את עומק השיעורים.

ניחן בזיכרון פנומנלי. היה בקי בכל מכמני התורה, וידע על פה מילה במילה את התלמוד ומפרשיו. בנוסף, התמצא במדעים שונים כגון הנדסה פיזיקה אסטרונומיה ועוד. ביטוי לזיכרונו היוצא דופן מתואר באפיזודה שתלמידי הישיבה היו נוהגים להגיש לו גזרי נייר קטנים שנקרעו מכרכי התלמוד ונמצאו ב"גניזה" כולל פירוש המהרש"א או "אבני מילואים", וכשהביט בהם אמר על איזה דף במסכת נסוב הפירוש.

רבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר היגר הרב זלמן שמעון דבורקין(אנ') מפריז לניו יורק בשנת תשי"ג מונה ר' הלל לרב קהל עדת חסידי חב"ד בצרפת.

בשנת תשכ"ב (1962) התמנה לרב בית הכנסת זיביצין ברחוב ראזיע בפריז.

ברבות השנים כינהו הרבי מליובאוויטש מספר פעמים במהלך ההתוועדויות בתואר "דער פאריזער רב" (הרב של פריז).

כאשר הקהילות החב"דיות בצרפת התרחבו, ומונו רבנים לכל קהילה, הוקם (בשנת תשמ"ח 1988) ועד רבני ליובאוויטש בצרפת, והרב פבזנר מונה לאב בית הדין של ועד רבני ליובאוויטש, ובתפקיד זה הדריך וכיוון את רבני חב"ד בצרפת כולה.

ממייסדי מרכז רבני אירופה וחבר הנשיאות.

מקוואות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומחיותו בכל תחומי הפסיקה היו לשם דבר. כל דבר קשה היו מביאים אליו, והיה מוצא פתרונות גאוניים לכל בעיה. גדלותו וגאונותו בתורה הייתה לשם דבר, וכל חוגי היהדות בפריז וצרפת (וגם מחוצה לה) הכירו בזה. וזה כולל מומחיות מיוחדת בתחום המקוואות. הרבי מליובאוויטש הפנה אליו שאלות בענייני מקוואות, ואף הורה לו לנסוע למקומות שונים באירופה בכדי לפקח ולתקן מקוואות. לאחר נפילת מסך הברזל היה נוסע למדינות חבר העמים בכדי לפקח על הקמת מקוואות. פעם התבטא כי בניית מקוואות בברית המועצות הייתה הנקמה הכי גדולה שלו בקומוניסטים.

מערכת הכשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות החמישים לאחר הגעתו לצרפת היה מתייגע רבות כדי להשיג חלב ישראל והיה צועד למרחקים עצומים כדי להביאו – וכך התחיל למעשה מפעל הכשרות, שבמהלך השנים הלך והתפתח לכדי מערכת כשרות עניפה, כשאחד מהאגפים הבולטים בו הוא מערך הכשרות על חלב ישראל. בשנת תשל"א 1971 התחיל לראשונה במתן הכשר על יין בורדו ויינות נוספים.

שיטתו בכשרות הייתה להחמיר ולהדר ככל האפשר, וכתוצאה מזה כל חוגי היהדות החרדית בצרפת סמכו על הכשריו, ולדוגמה בעניין החלב הייתה כי בזמננו אי-אפשר לסמוך על משגיח יוצא ונכנס (שמשגיח אחד מגיע לכמה רפתות זה אחרי זה - וישנם כשרויות המסתפקות בזה). לדבריו, זה היה יכול הועיל בימים עברו, שהגוי לא יכניס בהמות טמאות או חלב טמא, כי חשש שמא עתה יבוא המשגיח ויתפוס אותו בקלקלתו. אולם בזמננו שיש טלפונים רגילים וסלולריים, הרי בנקל ניתן להודיע מרפת אחד לרפתות האחרות מתי המשגיח אמור לבוא אליהם ועד אז הם יכולים לעשות כרצונם[1].

"סיני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשכ"ה הקים את מוסד החינוך "סיני" במטרה להעניק חינוך יהודי שורשי לילדים היהודים בפריז. לימים הפך "סיני" לאחד מבתי הספר היהודיים הגדולים בפריז, המתפרס על פני 4 מבנים גדולים (הרביעי בשם "בית הלל" נוסף לאחר פטירתו) ומונה אלפי תלמידים החל מגיל גן עד לתיכון. במשך עשרות שנים כיהן כנשיא ומנהל המוסדות.

בתשרי תשנ"ב חנך בניין בן 7 קומות של מוסדות חינוך "סיני" לכל הגילאים, מקווה, בית חב"ד ועוד.

בתשנ"ה הקים את בניין היכל מנחם, בתשס"ג הקים בניין החינוך נוסף ובו גני ילדים, בית ספר יסודי ומקצועי, כולל אברכים ועוד.

לגיון הכבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקאים רבים בצרפת, יהודים ושאינם יהודים, היו בקשרים אתו, ובפרט עמד בקשרי ידידות אישיים קרובים עם נשיא צרפת ז'אק שיראק.

בשנת 2008 זכה בעיטור לגיון הכבוד מידי הנשיא שיראק, עיטור מסדר הכבוד החשוב ביותר בצרפת.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר בד' בתשרי תשס"ט מדלקת ריאות חריפה. בהלוויתו ספדו לו הרבנים דוד משה ליברמן, יוסף סיטרוק, דוד משאש ועוד. במהלך הלוויה הוכתר בנו הרב אברהם ברוך לממלא מקומו ברבנות.

נטמן בהר הזיתים שבירושלים.

ביום השלושים לפטירתו נערך מעמד במוסד "סיני" בפריז, מעמד זיכרון והכתרה רשמי לבנו[2].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביו הרב אברהם ברוך, משפיע ורב חסידי חב"ד במינסק, ולאחר מכן בחרקוב.
  • דודו (אחי אמו) הרב אלתר הילביץ, מעורכי האנציקלופדיה התלמודית.
  • אחיו שלום דוב־בער, נרצח בידי הנאצים בשנות נעוריו.

בניו וחתניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב נמנע, מסיבות אידאולוגיות, מלהעלות את חידושיו על הכתב, בכל זאת נשארו כמה דברים שכתב, ביניהם על פי הוראת הרבי, וצוות עריכה עמל להוציא ספר בענייני הלכה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשובות בהלכה ובירורי סוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית החינוך "בית הלל", הרביעית במספר של מוסד "סיני" בפריז, נקראת על שמו. הקומפלקס, הכולל מעונות יום ופעוטונים, בית ספר יסודי, ועוד, נחנך בשנת תשע"ד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שניאור ברגר, 'הרב הלל פבזנר', בתוך: המשפיע שלא חזר, עמוד 108–119, תשע"א.
  • יצחק גנזבורג, ספר התמימים, כרך א, קה"ת
  • שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, הוצאת קה"ת, תשמ"ט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאסף תורני בענייני כשרות המזון והשגחה, מרכז רבני אירופה, אדר תש"ע
  2. ^ במעמד מרגש: הוכתר הרב אברהם ברוך פעווזנר ● גלריה אתר שטורעם חשון תשס"ט