הלמוט פון פנוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הלמוט פון פנוויץ
Helmuth von Pannwitz
Generals Shkuro and von Pannwitz.jpg
פנוויץ (שלישי משמאל בשורה הראשונה) יחד עם גנרלים גרמנים וקוזאקים. תמונה מ-1943
לידה 14 באוקטובר 1898
בוצנוביץ', הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
הוצאה להורג 16 בינואר 1947 (בגיל 48)
מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
השתייכות Wappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.png צבא הקיסרות הגרמנית
War Ensign of Germany (1921-1933).svg רייכסווהר
ורמאכטורמאכט  ורמאכט
תקופת שירות 19141945
דרגה גנרל-לוטננט (ורמאכט) גנרל-לוטננט
תפקידים צבאיים
מפקד דיוויזיית הפרשים הקוזאקים הראשונה
מפקד קורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

הלמוט פון פנוויץגרמנית Helmuth von Pannwitz;‏ 14 באוקטובר 1898 - 16 בינואר 1947) היה גנרל-לוטננט בוורמאכט אשר פיקד על כוחות של קוזאקים אשר לחמו לצד הנאצים במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנוויץ נולד ב-14 באוקטובר 1898 בעיר בוצנוביץ' שהשתייכה אז לקיסרות הגרמנית. העיר נמצאת כיום בתחומי פולין המודרנית. משפחתו הייתה משפחת אצולה אשר מוצאה היה מהכפר פנוויץ בלוזאטיה (Lusatia). בגיל 12 הוא נכנס לבית ספר לצוערים בשלזיה. חרף גילו הצעיר, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית כמתנדב. הוא הוצב ברגימנט האולאנים ה-111 (ליבן-ליגניץ - אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה), ובמרץ 1915 קודם לדרגת לוטננט. ב-16 בספטמבר של אותה שנה קיבל את צלב הברזל דרגה שנייה. הוא השתתף בקרב על הסום בחזית המערבית ובמתקפת הקרפטים בחזית המזרחית, וב-27 בינואר 1917 קיבל את צלב הברזל דרגה ראשונה. בהמשך המלחמה הוצב באגף האפסנאות של הארמייה ה-14.

עם סיום המלחמה ופירוקו של הצבא הקיסרי, הצטרף לפרייקור ולרייכסווהר, ולחם כנגד הבדלנים הפולנים בשלזיה. ב-1920 נאלץ לפרוש מהרייכסווהר בגלל פציעה, ועוד באותה שנה השתתף בפוטש של קאפ אשר נועד להחזיר את המונרכיה לגרמניה. הוא הצטרף לרייכסווהר השחור, ארגון אשר נועד להגדיל את כוחה הצבאי של גרמניה. ב-1923 הוא השתתף בפוטש של קיסטרין, אשר לאחריו פורק הרייכסווהר השחור. פנוויץ היגר לפולין. ב-1931 ניתנה חנינה למשתתפי הפוטש, ופנוויץ חזר לגרמניה. ב-1935 הוא הצטרף לוורמאכט, וקיבל דרגת ריטמייסר. הוא מונה למפקד גדוד ברגימנט הפרשים ה-2 (פרוסיה המזרחית), וב-1938 קודם לדרגת מיור והועבר לרגימנט הפרשים ה-11 ולאחר מכן מונה למפקד גדוד הסיור של הדיוויזיה ה-45.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, היה פנוויץ מפקד גדוד סיור. הוא השתתף במערכה בפולין והמערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, וכן במבצע ברברוסה. הוא הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט, וב-4 בספטמבר 1941 קיבל את צלב האבירים של צלב הברזל. ב-1942 הוא הועלה לדרגת אוברסט ומונה למפקד צוות קרב (קמפגרופה) עמו השתתף בקרב סטלינגרד. באפריל של אותה שנה, פנוויץ העלה במטכ"ל את הרעיון של הקמת כוח מתנדבים קוזאקים שיילחם לצד הוורמאכט. ילדותו של פנוויץ עברה עליו בערים שלגבול האימפריה הרוסית, והוא ראה במו עיניו את התועלת הצבאית שהקוזאקים מסוגלים להביא כפרשים. הקוזאקים זוהו לרוב כמלוכנים וכמתנגדי הקומוניזם, ולפיכך נרדפו והופלו לרעה בברית המועצות. בעיני רבים מהם נתפס הכיבוש הגרמני כשחרור, והם היו מוכנים לשרת בוורמאכט בתקווה לקבל אוטונומיה מסוימת. הצעתו של פנוויץ התקבלה בהסתייגות מצד אישים כמו היינריך הימלר שראו בקוזאקים עמים נחותים בדיוק כמו הרוסים, אך קצינים אחרים קיבלו אותה בהתלהבות.

בספטמבר 1942 קיבל פנוויץ אישור להקים כוח ניסיוני בן כ-1,000 פרשים קוזאקים, שעד מהרה התברר כהצלחה אדירה והצליח להשמיד יחידות פרשים שלמות של הצבא האדום. על מעשה זה ב-23 בדצמבר של אותה שנה הוא קיבל תוספת של עלי אלון לצלב האבירים שלו. באפריל הוקמה לבסוף דיוויזיה שלמה של פרשים קוזאקים שקיבלה את השם "דיוויזיית הפרשים הקוזאקים הראשונה". פנוויץ מונה למפקדה, ובמקביל הועלה לדרגת גנרל מיור. הדיוויזיה הועברה לאזור יוגוסלביה, והשתתפה שם בפעילות אנטי-פרטיזנית. במהלך הקרבות, הדיוויזיה ביצעה פשעי מלחמה רבים, ופנוויץ הועלה לדרגת גנרל-לוטננט במהלכם. בהמשך הוקמה דיוויזיה נוספת בשם "דיוויזיית הפרשים הקוזאקים השנייה", וב-2 בינואר 1945 אוחדו שתי הדיוויזיות לקורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15, אשר הוכפף לאס אס חרף התנגדותו של פנוויץ. פנוויץ עצמו מעולם לא היה חבר באס אס. פנוויץ היה אהוד מאוד בקרב הקוזאקים, ואף השתתף עמם בתפילות האורתודוקסיות. בתחילת 1945 העניקו לו הקוזאקים את התואר "האטמאן". הקורפוס שלו המשיך להילחם באזור יוגוסלביה, ובהמשך נסוג לאוסטריה. ב-9 במאי נכנע פנוויץ לצבא הבריטי, לאחר שהובטח לו כי אנשיו לא יוסגרו לסובייטים.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריטים הפרו את ההבטחה זמן קצר לאחר מכן, והקוזאקים הועמסו על משאיות בדרך לרוסיה שם היו עתידים להישפט כבוגדים. פנוויץ לא היה אמור להיות מוסגר, כיוון שלא היה אזרח רוסי, אך הוא בחר להמשיך עם חייליו, ונידון על פשעי מלחמה. הוא הוצא להורג במוסקבה ב-16 בינואר 1947 בגיל 48. ב-1996, לאחר עתירת משפחתו, טוהר שמו של פנוויץ, והוא הוכר כקורבן פשעי סטלין. עם זאת, ב-2001 חודשו ההאשמות נגדו בפשעי מלחמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]