הלן דארוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלן דארוז
Hélène Darroze
לידה 23 בפברואר 1967 (בת 57)
מון-דה-מרסן, לאנד, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה KEDGE Business School עריכת הנתון בוויקינתונים
מסעדות הלן דארוז
פרסים והוקרה
  • אבירה בלגיון הצרפתי (1 בינואר 2012)
  • קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי (31 בדצמבר 2020)
  • אבירות במסדר ההצטיינות הלאומי (30 בינואר 2008)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות (17 באוקטובר 2022) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הלן דארוזצרפתית: Hélène Darroze; נולדה ב-23 בפברואר 1967) היא שפית צרפתייה. בעלת מסעדת "הלן דארוז" ברובע השישי של פריז אשר לה 15/20 נקודות בגו מיו והניקוד המקסימלי של שלוש צלחות במדריך פודלו (נכון ל-2010). דארוז היא האישה היחידה בצרפת שזכתה בשני כוכבים במדריך מישלן האדום מאז 2003 (אן-סופי פיק היא האישה היחידה בצרפת שקיבלה שלושה כוכבים). במהדורת 2010 של המדריך הורדה מסעדתה לכוכב אחד.

דארוז, היא הדור רביעי למשפחה של מלונאים ומסעדנים בלאנד. ב-1895 אבי סבה של הלן דארוז פתח את האוברז' "Le Relais" בווינלנב-דה-מארסאן, המרוחקת כ-20 ק"מ מזרחית למון-דה-מארסאן בלאנד. סבה ז'אן וסבתה שארלוט המשיכו בניהול המקום ואחריהם גם אביה פרנסיס. אביה הסתכסך עם סבה, עזב את המסעדה המשפחתית והפך לנגוסיאן של ארמניאק. לאחר זמן התפייס פרנסיס עם ז'אן ושב למסעדה המשפחתית. ברובן של מסעדות הצמרת בצרפת יש בקבוקי יין בני 20 עד 80 שנה הנושאים את השם "דארוז". האוברז' המשפחתי שהחל כטאבל ד'אוט, הפך לימים למסעדה ולרלה א שאטו.[1]

לאחר שדארוז סיימה את בית הספר למנהל עסקים של בורדו, היא עבדה במשך שלוש שנים במסעדת "לואי ה-15" באוטל דה פארי, אצל השף אלן דיקאס במונטה קרלו. בתחילה כקומיס ואחר-כך כמנהלת אדמיניסטרטיבית. דיקאס, שבדיוק קיבל 3 כוכבים במדריך מישלן האדום, עודד אותה להמשיך בתחום.

ב-1993 אחיה מארק, שהתכוון ליטול את הפיקוד על המסעדה המשפחתית החליט לבסוף להיעשות ליינן ומשווק של ארמניאק. החלטה זו של אחיה, אפשרה לה לתפוס את מקומו באוברז' המשפחתי, "שה דארוז", לצידו של אביה. ב-1995 החלה לנהל את המסעדה וקיבלה כוכב במישלן ו-16 נקודות בגו מיו. היא נבחרה ל"שפית הצעירה של השנה" בידי מדריך שאמפראר וב-1996 נבחרה ל"תקווה הצעירה" של גו מיו בדרום-מערב צרפת. באותה שנה אף נבחרה בידי רשת רלה א שאטו לבשל את ארוחתם של ז'אק שיראק והלמוט קוהל בפריגור, עליה קיבלה שבחים משיראק.

החל מ-2015 היא שופטת בתוכנית המציאות "Top Chef" בגרסתה הצרפתית החל מעונה השישית.

שדרות סן-ז'רמן בפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר האוכל במסעדת הלן דארוז
חזית המסעדה

ב-1999 מכרה דארוז את המסעדה המשפחתית, כשרצונה היה להקים את המסעדה המסורתית "הלן דארוז" ברחוב d’Assas בגדה השמאלית בשדרות סן-ז'רמן שברובע השישי של פריז. מי שעיצב את המסעדה היה בן-דודה, אנרי בק (Henry Becq). למסעדה מספר מאפיינים: סלון הלן, שהוא בר-סלון עם טאפאסים וקוקטיילים בקומת הקרקע. חדר אוכל המתבסס על המטבח של דרום מערב-צרפת ובעיקר חבל הבסקים ופריגור בקומה הראשונה. בנוסף, ה"בודואר" מציע תפריט טעימות של דארוז והחנות מוכרת מוצרים בסקיים תוצרת בית.

ב-2001, כשעוד לא עברה שנה מעת פתיחת המסעדה, היא זכתה בכוכב אחד במדריך מישלן האדום, וב-2003 זכתה בכוכב השני. דארוז היא האישה היחידה בצרפת, יחד עם אן-סופי פיק – שלה שלושה כוכבים במישלן, המחזיקה בדרוג זה. שתי הנשים ייסדו את מועדון "האמהות העובדות" שמטרתו לאתר, להכשיר ולקדם אז'ני בראזייה, אמא בלאן ואמא פולאר חדשות. דארוז איבדה את הכוכב השני שלה ב-2010.

מיזמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 פתחה דארוז את הביסטרו "Toustem" (שפירושו "תמיד" בגאסקונית), אך הוא נסגר באוגוסט 2008. הביסטרו מוקם ליד הרובע הלטיני ברובע החמישי של פריז, מול קתדרלת נוטרדאם.

ב-2008 דארוז קיבלה לידיה את מסעדות הקונאט בלונדון, מלון יוקרה בן 110 שנה במייפייר. דארוז מפקחת על כל עבודות השיפוץ של המלון, ובכלל זה על שירות החדרים, אירועים פרטיים והקונאט גריל. ב-2009 זכתה בכוכב במדריך מישלן הבריטי.

מטבחה של הלן דארוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרטר אויסטר וקוויאר

בישולה מושפע מהמטבח האזורי של מכורתה, מבורדו, עבור בחבל הבסקים, פריגור, והוא מושפע מנסיעותיה באיטליה, ספרד והודו.

המוצרים החביבים עליה הם: טלה מהבסקים, חלב כבשים מהפירנאים ומארץ הבסקים, פואה גרא, ירקות מווינלנב-דה-מארסאן, אויסטרים מקנקאל, קוויאר מאקוויטן, פילה של זאב הים ודג סנט פייר מסן-ז'אן-דה-לוז או ליז, עוף מהלאנד, כמהין מפריגור, פואה גרא של ברווז, אספרגוס, פטריות ספ, יונים, כמהין מאלבה, יינות בורדו, יינות מאניאן וארמניאק.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005: "Nobody tells me what I will fly in" by Helene Darroze, Coco Jobard and Bernard Penalba, photos by Jérôme Delafosse - Biography & Cookbook - Editions Le Cherche Midi. Winner of the Gourmand World Cookbook Awards
  • 2006: "Snacks" by Helene Darroze - Editions Perrin Academic Bookstore

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלן דארוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביטל ענבר, התענוגות של דרום מערב צרפת, הוצאת כתר, ירושלים, 2005. עמ' 142, 151–152, 154–158, 186.