הלן טאוסיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הלן ברוק טאוסיג
Helen Brooke Taussig
Helen B. Taussig.jpg
לידה 24 במאי 1898
קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה 20 במאי 1986 (בגיל 87)
מחוז צ'סטר, קליפורניה
מדינה ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות מאונט אובורן עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל שאנט בליילוק-טאוסיג (לתיקון מום לב מולד)
השכלה הפקולטה לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס
שנות הפעילות 1927-1986
מקצוע רופאה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הלן ברוק טאוסיגאנגלית: Helen Brooke Taussig;‏ 24 במאי 1898, קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית - 20 במאי 1986, מחוז צ'סטר, קליפורניה, ארצות הברית) הייתה קרדיולוגית אמריקאית שפעלה בבולטימור ובבוסטון, אשר ייסדה את תחום הקרדיולוגיה הפדיאטרית. היא פיתחה את הרעיון להליך הרפואי שמאריך חיים של תינוקות שנולדים עם טטרלוגיית פאלוט (הסיבה הנפוצה ביותר למום הלב המולד המכונה תסמונת תינוק כחול). הרעיון מומש בהליך בשם שאנט בליילוק-טאוסיג, שפותח על ידי אלפרד בליילוק וויויאן תומאס, שהיו עמיתיה של טאוסיג בבית החולים ג'ונס הופקינס.

טאוסיג ידועה גם בשל מאבקה לאיסור על תלידומיד.

ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריה של טאוסיג היו פרנק טאוסיג, כלכלן באוניברסיטת הרווארד, ואידית' תומאס גילד, אחת הבוגרות הראשונות של מכללת רדקליף, ליד הרווארד. כשהייתה טאוסיג בת 9, מתה אמה משחפת. גם טאוסיג לקתה בשחפת, וסבלה ממנה שנים מספר, מה שפגע בלימודיה בבית הספר. בנוסף, סבלה טאוסיג מדיסלקסיה[1]

היא החלה לימודי תואר ראשון במכללת רדקליף, וסיימה אותו באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, בשנת 1921. לאחר מכן למדה היסטולוגיה, בקטריולוגיה, ואנטומיה, בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד וכן באוניברסיטת בוסטון, אך לא הורשתה להשלים תואר במוסדות הללו.[1] בקורס ההיסטולוגיה סבלה מאפליה חמורה במיוחד, כשנאסר עליה לשוחח עם עמיתיה הגברים, "מחשש לזיהום".[2]

בזמן לימודי האנטומיה באוניברסיטת בוסטון פרסמה טאוסיג מאמר מדעי ראשון, על מחקר בנושא שרירי הלב אצל פרים שערכה יחד עם אלכסנדר בג. טאוסיג נרשמה לבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, והתקבלה כתלמידה מן המניין.[1] שם השלימה את התואר דוקטור לרפואה (MD) בשנת 1927, ונותרה שם שנה נוספת כמתמחה בקרדיולוגיה ושנתיים נוספות כמתמחה ברפואת ילדים.[3] במהלך שהותה בג'ונס הופקינס, זכתה טאוסיג בשתי מלגות ארצ'יבלד, שכיסו את השנים 1927-1930.[1]

טאוסיג איבדה את שמיעתה בהמשך הקריירה שלה, והפכה חירשת עם הזמן. היא למדה קריאת שפתיים ונעזרה בעזרי שמיעה כדי לתקשר עם המתרפאים אצלה, ונעצרה באצבעותיה במקום בסטטוסקופ כדי לחוש את קצב הלב שלהם.[3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר לימודיה ותקופת ההתמחות, עבדה כראש מחלקה לטיפול בקדחת שיגרונית, ולאחר מכן שימשה ראש המחלקה לרפואת ילדים בג'ונס הופקינס בין 1930 ל-1963. שם חקרה רבות את תופעת האנוקסמיה ("תסמונת התינוק הכחול"), וגילתה שהסיבה לתופעה היא חסימה חלקית של עורק הריאה, כשלעצמה או בשילוב עם נקב בין החדרים בלב התינוק. היא שיתפה פעולה עם המנתח אלפרד בליילוק ועם טכנאי הניתוח ויויאן תומאס לפיתוח ניתוח לתיקון המום, שנקרא היום שאנט בליילוק-טאוסיג. הניתוח בוצע לראשונה בכלבים, אבל החל משנת 1946 הוא מבוצע בתינוקות.

באותה שנה הועלתה לדרגת פרופסור חבר בבית הספר לרפואה ג'ונס הופקינס, ובשנת 1959 לדרגת פרופסור. בשנת 1947, פרסמה טאוסיג את ספרה העיקרי, Congenital Malformations of the Heart (מומי לב מולדים), שהשפיע רבות על כינון קרדיולוגיה פדיאטרית כתחום ברפואה.[1]

רשמית, פרשה טאוסיג מג'ונס הופקינס בשנת 1963, אך היא המשיכה ללמד, להרצות בציבור, ולפעול למען שינויי חקיקה. בנוסף, המשיכה לפרסם מחקרים (41 מתוך 129 מאמריה המדעיים פורסמה לאחר שפרשה). היא תמכה בניסויים בבעלי חיים למטרות מחקר רפואי, ובהפיכה סיום הריון באמצעות הפלה מלאכותית לחוקי בארצות הברית, כמו גם ברפואה להפחתת כאבים ובמוסד ההוספיס.[1][2]

לאחר ביקור בגרמניה המערבית, שבו עבדה טאוסיג עם עוללים שסבלו מפוקומליה (עיוותים קשים בגפיים), היא נוכחה בהשפעות המזיקות של התכשיר תלידומיד על תינוקות, והעידה בפני בית הנבחרים של ארצות הברית בשנת 1967. כתוצאה ממאמציה, נאסר תלידומיד בשימוש בארצות הברית ובאירופה.[1]

טאוסיג הייתה חלוצה בשימוש בקרני רנטגן ובפלואורוסקופיה גם יחד לשם בדיקת שינויים בלב ובריאות של תינוק באופן פחות חודרני.[4] עד שנהרגה עבדה על מחקר על הבסיס הגנטי למומי לב מולדים, עם לבבות של עופות.[1]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 במאי 1986, ארבעה ימים לפני יום הולדתה ה-88, הסיעה טאוסיג קבוצה של חברים להצביע בבחירות מקומיות, כשמכוניתה התנגשה ברכב אחר בצומת, והיא נהרגה במקום.[1]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947, זכתה טאוסיג להצטרף ללגיון הכבוד. בשנת 1953, זכתה במדליית כבוד מן האיגוד האמריקאי לרופאי חזה. איטליה העניקה לה את פרס פלטרינלי בשנת 1954.[1] באותה שנה זכתה בפרס לסקר על עבודתה. היא נבחרה כחברה בהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1957.[5] בשנת 1963 זכתה בפרס "לב הזהב".[4] בשנת 1964 זכתה טאוסיג במדליית החירות הנשיאותית מידי נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון, ושנה לאחר מכן הפכה לאשה הראשונה המכהנת בנשיאות אגודת הלב האמריקאית.[1] בשנת 1965 קראה אוניברסיטת גטינגן למרפאת הלב שלה על שם טאוסיג.[1] בשנת 1967 זכתה בפרס אגודת הלב האמריקאית.

בשנת 1971 זכתה בפרס האוולנד מטעם האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים.[4] בשנת 1973 נבחרה טאוסיג לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית,[6] 27 שנים לאחר שבליילוק זכה בכיבוד הזה, על בסיס אותה עבודה משותפת על שאנט בליילוק-טאוסיג.[4] בשנת 1976 העניקה אוניברסיטת ג'ונס הופקינס לטאוסיג את המדליה על שם מילטון ס' אייזנהאואר על מפעל חיים.

בשנת 1982 זכתה במדליית אליזבת בלקוול (אנ').[7]

בליילוק וטאוסיג זכו במשותף בפרס הבינלאומי של קרן גרדנר הקנדית.[2]

במהלך הקריירה, זכתה טאוסיג ביותר מ-20 תארים לשם כבוד.[2]

לאחר מותה, חנכה אוניברסיטת ג'ונס הופקינס מרכז לקרדיולוגיה פדיאטרית על שם טאוסיג, ובשנת 2005 קרא בית הספר לרפואה בג'ונס הופקינס לאחד מארבע המכללות המרכיבות אותו על שמה.

בשנת 2004 הפיקה רשת HBO סרט בשם Something the Lord Made, ובו שיחקה מרי סטוארט מסטרסון את טאוסיג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלן טאוסיג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 ג'וי הארווי ומרילין אוגילבי, Biographical Dictionary of Women in Science, הוצאת רוטלדג', 2000‏, ISBN 0415920388.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 קלרה א' קאלהן, "הלן ברוק טאוסיג", בתוך Notable Women in the Life Sciences, בעריכת בנג'מין פ' שירר וברברה ס' שירר, 1996, ISBN 0313293023.
  3. ^ 3.0 3.1 "Changing the Face of Medicine: Dr. Helen Brooke Taussig", בהוצאת הספרייה הלאומית לרפואה, ארצות הברית.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 מרתה ג' ביילי, American Women in Science, הוצאת ABC-CLIO, ‏1994, ISBN 0874367409, עמ' 387.
  5. ^ ספר החברים של האקדמיה, באות T (אנגלית)
  6. ^ הלן טאוסיג (אנגלית) באתר האקדמיה הלאומית למדעים.
  7. ^ Elizabeth Blackwell Award, The American Medical Women’s Association