הלשון השוודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלשון השוודית הוא שיר של המשורר נתן אלתרמן שפורסם במסגרת "הטור השביעי" בעיתון "דבר" בתאריך ט' בתשרי התש"ד, 8 באוקטובר 1943. באמצעות השיר משבח אלתרמן ומודה לאומה השוודית על כך שהיא מקבלת את היהודים הזקוקים למקלט מדיני בזמן השואה.

זהו אחד משיריו של אלתרמן העוסקים בשואת יהודי אירופה, הכוללים, בין היתר, את "מכל העמים" מ-1942 ואת "מכתבו של מנחם מנדל" מ-1945.

ניתוח השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מעטים הם יודעי הלשון השודית..."
"...כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת,
וקטן ומוצנע העם."

הבית הראשון הוא מעין הקדמה לשיר, והוא כביכול מסביר ומתאר את בידודה של האומה השוודית ואת "דלות" שפתה: "כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת".

הבית השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ועת שודיה אמרה: "הנני מקבלת
מגבול דניה את כל היהודים הגולים"...

נראה כי השיר מתייחס ונכתב בעקבות המבצע להצלת יהודי דנמרק מידי הנאצים, שאירע ימים מעטים קודם לפרסום השיר. בבית זה אנו רואים זאת בבירור באמצעות השורה: "ועת שודיה אמרה: "הנני מקבלת מגבול דניה את כל היהודים הגולים".

הבית השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית זה, עושה אלתרמן אנלוגיה בין שפתם הדלה, כביכול, של השוודים לבין האומה עצמה. לדבריו, בשפות של "עמי החלד" ישנן מילים כגון: "אינפילטרציה", "קווטה", ו"ויזה", אך בלשון השוודית מקבלים אורחים בזרועות פתוחות ובלי דרישות ואישורים:

"היא כותבת פשוט: "הכניסה מותרת","
"ויסלח לה האל על דלות הסגנון."

הבית הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר ממשיך להלל את מדיניותם האנושית של השוודים.

הבית החמישי, השישי והשביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתים האלה חלה תפנית קלה בשיר. אלתרמן מפנה אצבע מאשימה לכיוון המדינות שלא קיבלו את פליטי המלחמה היהודים, ומוכיח אותן על קור ליבן.

הבית השמיני והתשיעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתי הסיום, עובר אלתרמן לעולמות עליונים, ומדגיש את גודל המעשה ("הולידו דמעה בעיני מרום") עד כדי כך שגרם לאל לדמוע, כביכול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]