המאמן (סרט, 2018)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המאמן
Тренер
Trener 2018.jpg
כרזת הסרט
בימוי דנילה קוזלובסקי
הפקה דנילה קוזלובסקי
פיוטר אנורוב
תסריט דנילה קוזלובסקי
שחקנים ראשיים דנילה קוזלובסקי
אולגה זוייבה
ולדימיר אילין
אנדריי סמוליאקוב
אירינה גורבצ'ובה
מוזיקה אדוארד ארטמייב
מפיץ Central Partnership
רוסיה-1
מדינה רוסיהרוסיה  רוסיה
אולפן DK Entertainment
KinoSlovo
אולפני T3
הקרנת בכורה רוסיהרוסיה 19 באפריל 2018
ישראלישראל 20 באפריל 2018[1][2]
משך הקרנה 132 דקות
שפת הסרט רוסית
סוגה סרט דרמה, סרט ספורט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 390,000,000 רובל
הכנסות 830,491,388 רובל[3][4]
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המאמן (ברוסית: Тренер) הוא סרט דרמת ספורט רוסי של דנילה קוזלובסקי, שזהו סרטו הראשון כבמאי, תסריטאי ומפיק. בכורת הסרט נערכה ב-19 באפריל 2018, לקראת אירועי גביע העולם בכדורגל[5][6].

הסרט הפך לשובר קופות, משהרוויח 13,236,939 מיליון דולרים לעומת תקציב הפקה של 6.4 מיליון דולר בלבד.

תקציר עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפטן נבחרת רוסיה בכדורגל יורי סטולשניקוב מפספס בעיטת עונשין בדקות המכריעות של משחק גביע העולם בכדורגל נגד נבחרת רומניה בכדורגל. לאחר מכן הוא מתקל שחקן יריב, צועק על השופט, חוטף כרטיס אדום ומתקוטט עם האוהדים בדרכו לרדת מהמגרש. רוסיה מפסידה 1:0 וסטולשניקוב מושהה מהנבחרת. לבסוף הוא מחליט לעזוב את ספרטק מוסקבה בשורותיה שיחק ופורש ממשחק פעיל.

שנתיים לאחר מכן. סטולשניקוב מתקשה למצוא עבודה והוא מקבל הצעה לאמן את קבוצת "מטאור" נובורוסיסק, המתמודדת בליגת הכדורגל הלאומית. סטולשניקוב מסכים ועם הגעתו לנובורוסיסק הוא מתוודא לנשיאת הקבוצה, לריסה וולסקאיה, בתו של ראש העיר. היא מספרת לו שהקבוצה מכרה שניים משחקניה הטובים ביותר. בשיחתו עם ראש העיר יורי מבין שהם לא מצפים ממנו יותר מדי. הקבוצה מהווה נטל לעירייה שנאלצת לתקצב את הקבוצה ב-200 מיליון רובל מדי שנה ואם הקבוצה תרד ליגה, יקטן גם התקציב. נשיאת הקבוצה גם אומרת לו שייתכן שאצטדיון מטאור בעיר ייהרס לטובת מרכז מסחרי. יורי פוגש בקבוצה באותו הלך רוח: השחקנים אינם בכושר ויורי מחליט להיאבק בזה. הוא מגביר את קצב האימונים אבל סופג ביקורת מתוך הקבוצה: הרופא מאשים אותו בפציעות השחקנים, מאמן קבוצת הילדים ברגר מסרב לעזור לו וצוות הקבוצה אינו משתף עמו פעולה.

הקבוצה מפסידה את המשחק הראשון בהדרכתו של סטולשניקוב. יורי מדוכא ומשתכר ומכיר את רופאת הקבוצה, ואריה ומתקרב אליה. הוא חוזר למגרש ומציב בפני שחקניו את התנאים הבאים: הוא לא יפריע להם אך עליהם להימנע משתיית אלכוהול ולשחק כדורגל ולא לשחק בכדור, אם ישחקו ייאלצו לשלם קנס של 1,000 רובלים. יורי מציע לברגר להיות עוזרו בקבוצה. יורי מגייס את האוהדים לעזור לקבוצה ואלה מגיעים לאימון הקבוצה. כשהם רואים כשהשחקנים אינם משחקים בכדור הם צועקים שמשעמם לצפות בהם והשחקנים מתחילים לשחק בכדור, מתעלמים מהקנס המאיים שיורי הטיל עליהם. יורי מסביר לשחקניו שמצבם בליגה אינו מזהיר ולכן עליהם להתמקד בגביע ולנסות לנצח שם. הקבוצה מנצחת את המשחק הבא שלה בשלב 32 האחרונות של הגביע הרוסי. יורי מגלה שלא אושרה לו העברת שחקן בחלון ההעברות וראש העיר מתעקש בפניו שהוא לא יאפשר בזבוז כספים עבור המועדון, כי אף אחד בעיר לא צריך את הקבוצה. יורי נוסע לאביו במוסקבה ומבקש ממנו להתלוות אליו לנובורוסיסק. האב מציע לו לצאת למגרש בעצמו אך יורי משיב שהוא מאמן כדורגל ולא שחקן.

בשלב רבע גמר הגביע מטאור פוגשת בקבוצה שנחשבת לחביבת שופטי הכדורגל. במשחק מתברר שהשופטים קיבלו הוראה לא לאפשר למטאור להעפיל לשלב הבא, אך על המגרש שחקני מטאור נלחמים ומנצחים את היריבה. יורי מקבל לפתע טלפון ממוסקבה בו מדווחים לו על פטירתו של אביו. הוא טס למוסקבה.

בשלב חצי גמר הגביע "מטאור" מצליחה לנצח בדקות האחרונות. קהל האוהדים במגרש פורס שלט "יורה, אנחנו איתך!" עם דיוקן אביו. יורי מתפרק ובוכה. בהמשך הוא מקבל הזמנה לאמן את ספרטק מוסקבה. במטאור נובורוסיסק הלך הרוח ירוד מאוד אך הם מבינים את בחירתו של יורי. סטולשניקוב מגיע למוסקבה ורואה בדירת אביו חולצה של "מטאור" ומחליט לבסוף שלא לחתום בספרטק. הוא חוזר לנובורוסיסק כשחקן, כשהוא מבין שזה מה שאביו היה רוצה.

קרסנודאר. אצטדיון קרסנודאר. גמר הגביע הרוסי בכדורגל, מטאור פוגשת את ספרטק מוסקבה. המחצית הראשונה מסתיימת כשספרטק מובילה 2:0, אבל המחצית השנייה מתהפכת כשמטאור משווה ל-2:2 ולקראת סיום המשחק מובילה 3:2 וזוכה לבסוף בגביע.

סצנת הסיום: לונדון. סטמפורד ברידג'. צ'לסי מארחת את "מטאור" במסגרת משחק הליגה האירופית.

צוות השחקנים הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קראתי הרבה ספרים על כדורגל, כולל אלו שנכתבו על ידי מאמנים ושחקנים אגדיים. שוחחתי רבות עם מאמנים, שופטים, שחקנים, מנהלים, פרשנים, רופאים... אני צופה בכדורגל, לומד את השערים, העבירות, הכרטיסים האדומים, השערוריות. אני צופה בליגת האלופות, מכיר את כל השחקנים המודרניים. נרשמתי לכל אנשי הכדורגל באינסטגרם. אני אפילו התחלתי להתלבש כמו שחקן כדורגל: מצאתי את עצמי פתאום עם שישה זוגות של נעלי ספורט. אני אוהב את התרבות הזאת. כמובן, יש תופעות שונות בכדורגל מודרני, אשר אני לא מברך אותם, אבל יש הרבה דברים שאני אוהב ואני מנסה לשלב אותם לתוך הסרט"[7].

לדברי דנילה, זמן רב הוא חלם לגלם תפקיד מאמן כדורגל. בשלב הראשוני של העבודה על הסרט הוא החל להשתתף בפרויקט כשחקן ומפיק, אך בשלב מסוים הוא הבין שהוא רוצה "לספר את הסיפור בעצמו" בתור במאי. בתחילת הקריירה שלו, ב-2005, קוזלובסקי גילם דמות של כדורגלן בשם ניקולאי בסרט "גרפסטום" של אלכסיי גרמן הבן ולכן העניין לא היה זר לו. עלילת אותו הסרט גוללה את תולדות הכדורגל באימפריה הרוסית.

אולגה זוייבה, שעבדה עם קוזלובסקי על הסרט "על האזור", בתחילה ביקשה את התפקיד של ואריה. אך דנילה הרגיש כי היא אינה מתאימה לדמות והמשיך לחפש שחקניות אחרות. בינתיים, אולגה עיבדה את התסריט, העניקה לדמותה של ואריה יותר כוח, אומץ ומעט אקסצנטריות ולבסוף דנילה אישר את ליהוקה לתפקיד.

כל צוות הצלמים וההפקה עטו ביגוד ומעילים של קבוצת הכדורגל הבדיונית "מטאור", כך שאם המצלמה תפסה בטעות חלק מהצלמים, הם היו נראים כחלק מצוות המועדון.

הפרויקט נוצר בתמיכת משרד הספורט של רוסיה, התאחדות הכדורגל הרוסית ובסיועו של ויטאלי מוטקו. הסרט גם קיבל את תמיכתו הכספית של קרן הקולנוע הרוסי[8].

הצילומים נמשכו מ-24 באפריל ועד 6 ביולי 2017. לצורך צילום בסיס האימונים של קבוצת "מטאור" בוצע שימוש באצטדיון המרכזי בנובורוסיסק, המשמש כמגרש הבית של קבוצת צ'רנומורץ. בנוסף בוצעו הצילומים בשישה אצטדיוני כדורגל שונים, כולל "אוטקריטיה ארנה", "ארנה חימקי" ואצטדיון "קרסנודאר". בסרט נטלו חלק 200 שחקני כדורגל מקצועניים, ביניהם אלן גטאגוב ודמיטרי סיצ'ב

לצורך צילום קהל האוהדים השתמשו ב-450 ניצבים. על פי הערכות של המגזין "StarHit", עלות משכורתם הסתכמה בכ-5 מיליון רובל[9].

שיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2017 פורסמה כרזת הסרט הרשמית וב-2 בינואר 2018 פורסם הקדימון הרשמי הראשון[10][11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]