המבצע לניתוק פורט סעיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המבצע לניתוק פורט סעיד
מלחמה: מלחמת ההתשה
פנטום מטיל פצצות

מטוס F-4 פנטום מטיל פצצות
תאריך התחלה: 31 במאי 1970
תאריך סיום: 2 ביוני 1970
משך הסכסוך: 3 ימים
מקום: צפון ומרכז תעלת סואץ
עילה: המארב המצרי ב-30 במאי 1970
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)מצרים

כוחות

מאות מטוסי הפצצה וירוט

כוחות קרקעיים בחזית התעלה

אבידות

אין

השמדת מערך הנ"מ שבגזרה
ניתוק פורט סעיד
ניתוק בסיסים
הרס מוצבים ובסיסים

המבצע לניתוק פורט סעיד היה מבצע צבאי של צה"ל במלחמת ההתשה שנמשך שלושה ימים ונועד לניתוק יבשתי של עיר הנמל פורט סעיד והפצצה כבדה של מתקנים צבאיים שונים בסביבתה. הפעולה בוצעה כתגמול לפשיטה מצרית שבה נהרגו 18 חיילי צה"ל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שבת, 30 במאי 1970, פשטו כ-70 חיילי קומנדו מצריים על צדה המזרחי של תעלת סואץ וטמנו מארב לכוחות צה"ל סמוך לציר עיקרי המוביל לפורט פואד. המארב המצרי פתח באש לעבר טנק ישראלי ולעבר נגמ"ש והשמיד אותם. לאחר מכן פתחו כוחות מצריים בהרעשה ארטילרית במטרה לעכב הגעת תגבורת ישראלית ולאפשר לחיילי הקומנדו לסגת חזרה לשטח מצרים. לקראת ערב נתקל כוח שפינה נפגעים של צה"ל מהמארב הראשון במארב נוסף, שגם בו נפגעו חיילי צה"ל. בסך הכל נהרגו בשתי ההיתקלויות 18 חיילי צה"ל, שישה נפצעו ושלושה נלקחו בשבי.[1]

ישראל הופתעה מהתעוזה המצרית ומהצלחת המארבים ותכננה פעולת תגמול חריפה במיוחד. הוחלט לצאת למחרת היום למבצע גדול שבו יופצצו מטרות צבאיות רבות בגזרה הצפונית של התעלה ותנותק עיר הנמל פורט סעיד למעבר יבשתי ממצרים.

המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע החל יום לאחר המארב המצרי, ב-31 במאי בשעה 13:15. בשלב הראשון הותקפו והושמדו סוללות טילי קרקע אוויר ותותחי נ"מ שהגנו על מרחב פורט סעיד וזאת כדי לאפשר את המשך התקיפה האווירית ללא הפרעה. בשלב זה הותקפו גם סוללות ארטילריה ותחנות מכ"ם גילוי אווירי במרחב. בהפצצה נטלו חלק עשרות רבות של מטוסי F-4 פנטום וסקייהוק שהיו מטוסי הקו הראשון של חיל האוויר הישראלי. בהתקפות הושמדו המטרות ומשלב זה חיל האוויר הישראלי יכול היה להמשיך את תקיפותיו ללא הפרעה משמעותית של ירי נ"מ.

בשעות אחר הצהריים עבר חיל האוויר לשלב השני שבו הותקפו תשתיות שהובילו אל פורט סעיד וממנה: גשרים, מעברי מים מתוקים וכבישים. ההפצצות הביאו לחסימת הדרכים אל עיר הנמל, להצפות מי ים על פני שטחים נרחבים ולניתוק קווי הספקת מי שתייה לאזור. עד לסוף היום נותקה כמעט לחלוטין העיר פורט סעיד מאספקה של סחורות אליה וממנה.

השלב השלישי החל ב-1 ביוני בשעה 7:10 בבוקר. כחמישים מטוסי תקיפה מדגם מיסטר, אוראגן וסקייהוק הפציצו בונקרים, טנקים וכוחות קרקעיים אחרים באופן שיטתי, כאשר במקביל פיטרלו זוגות של מטוסי מיראז' 3 להגנה מפני מטוסי ירוט מצריים שעלולים להיות מוזנקים כנגדם. בשעה 9:30 הוזנקו 18 מטוסי פנטום שחלקם נשאו פצצות במשקל 950 ק"ג שפוצצו ומוטטו אל תוך המים מספר גשרי אבן גדולים. למרות ההרס הרב שזרעו ההפצצות הישראליות, המצרים לא הזניקו מטוסי ירוט כנגדם ואש הנ"מ שנורתה לעבר המטוסים הישראליים הייתה דלילה (מאחר שרוב אמצעי הנ"מ הושמדו בגל התקיפה הראשון). הפגיעות של חיל האוויר היו מדויקות ולא נפגעו מטוסים ישראלים. לפיכך הוחלט בישראל להמשיך את המבצע, להרחיבו דרומה, לפגוע ולנתק כוחות מצריים נוספים למעבר יבשתי אל מצרים.

החל משעות הצהריים הזניק חיל האוויר מטוסי תקיפה רבים לעבר יעדים במרכז התעלה. משימות הפצצה של מחפורות בהקמה או יעדים שלא היו סביבם אמצעי נ"מ הוקצו למטוסי תקיפה צרפתיים מתיישנים ומשימות תקיפה באזורים מוגנים יותר הוקצו למטוסי הפנטום והסקייהוק החדישים. גל תקיפה זה, שנמשך עד החשיכה, היה אינטנסיבי והשתתפו בו 54 מטוסים. במהלך ההפצצות פטרלו מטוסי מיראז' שהגנו על מטוסי התקיפה מפני מיירטים מצריים. חלק מהמטרות היו כבישים וגשרים אל מוצבים ובסיסים מצריים שונים בחזית התעלה.

ביום המחרת, 2 ביוני, המשיכו מטוסי חיל האוויר לכתוש את כוחות הקרקע שבמרכז גזרת התעלה. גל התקיפה הראשון, שבו 28 מטוסים, הפציץ בשעה 8:00. הגל השני ובו 24 מטוסים ב-10:15. בצהריים הוזנקו עשרה מבנים מכל הסוגים כולל מטוסי הווטור המיושנים (בסך הכל 40 מטוסים). המבנים הוזנקו בזה אחר זה בהפרשי זמן קצרים להפצצת מטרות שונות בגזרה המרכזית. בין המטרות היו מצבורי דלק, מכוני טיהור מים, גשרים ומתקני תשתית. בשלב זה הזניקו המצרים מטוסי מיג 21 שהתקרבו עד למרחק של 12 מייל מאזורי ההפצצה. אליהם הופנו מטוסי מיראז' ופנטום ישראליים שהיו במשימת פטרול אך המיגים המצריים נסוגו לעומק מצרים. ההפצצות הסתיימו ב-17:20 לאחר שהופצצו כל המטרות המתוכננות. בזה תם המבצע.

ב-3 ביוני, במקביל לגיחות צילום שמטרתן הייתה בדיקת תוצאות ההפצצה, ביצע חיל האוויר סיורים אלימים במטרה להפגין נוכחות ולמנוע שיקום של האתרים הפגועים. בכל שעה לערך הוזנק זוג מטוסי סקייהוק לעבר האזור שהופצץ. המטוסים תקפו ברקטות מטרות מזדמנות. הזוג הראשון המריא בשעה 6:45 והאחרון ב-18:10. במהלך היום הזניקו המצרים לראשונה מטוסים לעבר החזית. בסך הכל הוזנקו ארבע רביעיות של מטוסים מצריים. אליהם הפנתה הבקרה האווירית הישראלית מטוסי מיראז'. בקרבות אוויר שנערכו ביום זה הופלו ארבעה מטוסי מיג 21 מצריים. שני המיגים הראשונים הופלו על ידי דרור חריש, השלישי על ידי רן פקר ורביעי על ידי איתמר נוינר. גם בימים הבאים המשיך חיל האוויר לפטרל באזור המופצץ, לפגוע במטרות מזדמנות ולשבש את פעולות השיקום.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפצצות חיל האוויר היו אינטנסיביות והביאו להרס שיטתי של מתקני הצבא והתשתית המצרית בגזרה הצפונית והמרכזית של תעלת סואץ. בסך הכל הטילו מטוסי חיל האוויר כ- 4,000 פצצות.
  • ירי הנ"מ המצרי היה מועט מאחר שבגל התקיפה הראשון הושמדו רוב אמצעי הנ"מ המצריים. לפיכך נמשכה ההפצצה ללא הפרעה משמעותית מצד כוחות הקרקע המותקפים.
  • לחיל האוויר לא היו נפגעים. ביום שלאחר המבצע נפגע ככל הנראה מאש נ"מ מטוס מיסטר. טייסו נטש את המטוס בשלום מעל שטח ישראל.
  • המצרים נמנעו בשלושת ימי המבצע מלהזניק מטוסי ירוט כנגד מטוסי חיל האוויר. יום לאחר המבצע הוזנקו מבני ירוט מצריים לעבר מטוסי חיל האוויר ובקרבות אוויר הופלו ארבעה מטוסים מצריים.
  • במהלך המבצע שהו הכוחות המצריים באופן רצוף בבונקרים מתחת לפני הקרקע. במטרה להתיש את הכוחות המצריים ולמנוע מהם מנוחה ושינה ביצע חיל האוויר בשעות הלילה יעפים במהירות גבוהה ובגובה נמוך.
  • העיר פורט סעיד שמנתה אז כ-25,000 תושבים ומחנות צבאיים בגזרת התעלה הצפונית והמרכזית נותקו למעבר יבשתי ונותקה אספקת המים אליהם. במהלך המבצע ולאחריו נעשה מאמץ מצרי לספק מים לעיר באמצעות סירות ובאמצעות הובלת כדי מים שנשאו חיילים ואזרחים בהליכה רגלית בעיקר בשעות הלילה.
  • כוחות סובייטיים שהיו מוצבים באותה העת במצרים עקבו אחר ההפצצות וכתוצאה מהן ניאותו להגביר מעורבותם בהגנת שמי מצרים מפני חיל האוויר הישראלי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), עמ' 811–828
  • זאב שיף, כנפים מעל סואץ - ספורו של חיל האוויר במלחמת ההתשה, 1970, עמ' 219–221

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]