המדיום הוא המסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המדיום הוא המסר הוא שמו של מאמר שפורסם בשנת 1967 על ידי מרשל מקלוהן. המאמר דן בתרבות המערבית והיה בזמנו מהפכני מבחינת הרעיונות הגלומים בו. מקלוהן היה הראשון שהגדיר את המעבר החברתי והתרבותי ל"חברה אלקטרונית" שהחל להתרחש עם ההתפתחויות התקשורתיות במחצית השנייה של המאה העשרים

כך נוצרה מדורת השבט, צפייה משותפת בטלוויזיה.

עיקרי הרעיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מקלוהן, הכלי (מדיום) שבו נעשה שימוש לצורך העברת מסר, משולב בתוך המסר עצמו, ושילוב זה הוא בעל השפעה בלתי נפרדת על מהותו ותפיסתו של המסר בקרב הקהל אליו הוא מיועד.

מקלוהן טוען כי המכונה, ולא מוצריה, היא שמשפיעה על האדם וסביבתו החברתית. כדי להסביר זאת מתאר מקלוהן 3 שלבים עיקריים:

  1. השלב השבטי, שבו לא קיימת טכנולוגיה, התקשורת בין אדם לחברו מפותחת, יש תחושה של ביחד, שבטיות.
  2. שלב הפרישה מן השבט, המתרחש כתוצאה מהתפתחות הכתב, הדפוס והקריאה. פעולות אישיות מביאות לניכור, אינדיווידואליזם. פעולות שדורשות חשיבה מעמיקה, משמעת עצמית, סבלנות ודחיית סיפוקים.
  3. מדורת השבט החדשה (הטלוויזיה), יוצרת תחושת אחדות מחודשת. טלוויזיה אחת בבית גורמת לכינוס של כל המשפחה שוב ביחד. היווצרות תחושה של כפר גלובלי מתוך צפייה משותפת באירועים שהתרחשו במקומות רחוקים. אין מרחק עקב התפתחות הטכנולוגיה.

השפעת הטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלוהן טען בשנות ה-60, כאשר הטלוויזיה החלה לפרוח בעיקר בארצות הברית ובאירופה, כי הטכנולוגיה משפיעה על חיי בני אדם והתנהגותם. מקלוהן היה אבי הגישה הטכנולוגית, שטוענת בעיקרה שטכנולוגיות תקשורתיות חדשות משפיעות על בני אדם והתנהגותם. הוא תיאר שתי השפעות שהביאה הטלוויזיה:

  1. הטלוויזיה הביאה לאחווה משפחתית, לתחושה של יחד, שבטיות. הטלוויזיה גם נתנה תחושה של שיתוף עולמי, שמקלוהן העניק לו את הכינוי "כפר גלובלי". כל אחד יכול לדעת בזכות הטלוויזיה או הרדיו מה קורה ביבשת רחוקה ממנו להיות מאוחד עם העולם (כמו הנחיתה הראשונה על הירח).
  2. הטלוויזיה פועלת באמצעות צילומים מהירים ומקוטעים, ובשידור חי ככל האפשר.

לדעת מקלוהן, הטלוויזיה השפיעה על התנהגותנו. בני האדם רוצים הכול במהירות, כאן ועכשיו ולא דוחים סיפוקים כמו בעבר. נתגלתה תופעה של חוסר סבלנות וחסר איפוק.

הערכה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, במאה ה-21 רבים טוענים כי מקלוהן צדק [דרוש מקור]. בני האדם הושפעו מהטלוויזיה והאדם נהפך להיות מיידי. האדם המיידי הוא תוצרה של טכנולוגיית הטלוויזיה שכופה על צרכניה סיפוקים מידיים. זהו אדם קצר רוח, עצבני, חסר סבלנות, לא סובלני, וולגארי וילדותי. כמו כן ניתן לומר כי כיום ישנו שינוי במהדורת השבט המאוחדת, סביב הטלוויזיה. בעקבות העובדה כי הטלוויזיה הפכה להיות מוצר זול יש בבתים ריבוי טלוויזיות ובכך יש חזרה לשלב השני של מקלוהן (הפרישה מהשבט) שמדבר על ניכור, התבודדות ואינדיבידואליזם.

מקלוהן הצליח להשפיע על יוצרי פופ רבים כגון אנדי וורהול. הייתה לו השפעה גדולה גם על מנהלי חברות מחשבים גדולות, ביניהן I.B.M, וכן על חברות פרסום רבות.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ferrier, Jean Louis (1999), Art of the 20th Century, Edition du Chene, Turin, p. 611.
  • Britannica multimedia 99,CD-ROM, Mcluhan, Britannica, 1999.
  • Marshall McLuhan: "The Medium is the Message"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרשל מקלוהן, המדיום הוא המסר, דן כספי (עורך), תקשורת המונים - מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, 1995.