מדען ראשי (ממשלת ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף המדען הראשי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במדינת ישראל, המדען הראשי במשרד ממשלתי הוא אדם שתפקידו לרכז ולהוביל את מעורבותו של המשרד בפעילות מדעית הקשורה לתחומי אחריותו. המדענים הראשיים בכל המשרדים חברים בפורום מדענים ראשיים, שבראשו עומד שר המדע והטכנולוגיה.

התואר "המדען הראשי" ללא ציון שם המשרד, בהתייחס למגזר הפרטי מוענק למדען הראשי ברשות החדשנות (לשעבר לשכת המדען הראשי), שהוא יושב ראש הוועדה לחלוקת המשאבים לעידוד התעשייה על פי החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, ותקציבו הוא הגדול ביותר מבין תקציבי המדען הראשי במשרדים השונים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-60 החל תהליך של מינוי מדענים ראשיים במשרדי הממשלה השונים, עוד לפני החלטת ממשלה בעניין. במאי 1966 מינה ראש הממשלה לוי אשכול את אפרים קציר לעמוד בראש ועדה שתארגן את המערכות הממשלתיות למחקר ופיתוח. אולם עוד לפני שהוועדה החלה לעבוד, נוצר ביולי 1966 התפקיד של מדען ראשי של מערכת הביטחון, שאויש על ידי אפרים קציר, שהחליף את תפקיד היועץ המדעי לשר הביטחון בו כיהן דוד ברגמן מראשית ימי המדינה.[1][2] במרץ 1967 פורסמה כוונה למנות מדען ראשי למשרד הדואר,[3] אולם המינוי לא יצא אל הפועל.

הוועדה לארגון המחקר והפיתוח החלה לפעול כשנה אחר כך והגישה את המלצותיה בדצמבר 1968 והם אושרו על ידי הממשלה בראשות גולדה מאיר באוגוסט 1969. הוועדה המליצה, בין השאר, להקים מינהל למחקר חקלאי ליד משרד החקלאות ולמנות מדענים ראשיים במשרד החקלאות, משרד הפיתוח, משרד המסחר והתעשייה ומשרד הבריאות. כן הוצע לבחון את הצורך במשרת מדען ראשי במשרד התקשורת, משרד השיכון ומשרד התחבורה, משרדים בעלי זיקה מחקרית.[4] המשרד השני לו מונה מדען ראשי היה משרד הפיתוח, לו מונה למדען ראשי פרופ' אברהם פצ'ורניק באפריל 1970.[5] בשנת 1973 החליטה הממשלה למנות מדען ראשי גם למשרד השיכון,[6] החלטה שלא יצאה אל הפועל. בשנת 1978 היו מדענים ראשיים בשבעה משרדים: משרד הביטחון, משרד המסחר והתעשייה (כיום משרד הכלכלה), משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד התחבורה, משרד התקשורת ומשרד החקלאות.[7]

היו שהעמידו בסימן שאלה את האפקטיביות של המדענים הראשיים. פרופ' סעדיה עמיאל אמר: "יש לכל שר יועץ מדעי או מדען ראשי, אבל נדמה כי היום משמשים אנשים אלה חותמת גומי להחלטות השרים".[8]

פורום המדענים הראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 החליטה הממשלה על הקמת פורום מדענים ראשיים בה יהיו שותפים המדענים הראשיים של כל משרדי הממשלה,[9] שבראשו עומד שר המדע והטכנולוגיה. הפורום לא הראה פעילות רבה ובשנת 2012 הוא הושק מחדש על ידי השר דניאל הרשקוביץ ופרופ' אהוד גזית, המדען הראשי במשרד המדע דאז, ונקבע שהוא יקיים פגישות חודשיות.[10][11] מטרות הפורום הוא לתאם בין מאמצי המחקר של משרדי הממשלה האזרחיים השונים.

משרד הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשרד הביטחון כיהנו כמדען ראשי:

משרד הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המדען הראשי במשרד הכלכלה

בשנות ה-60 של המאה ה-20 כיהן במשרד הכלכלה (אשר בשעתו נקרא משרד התעשייה) פרופ' יעקב גרוס כיועץ מדעי לשר במשרה חלקית. בשנת 1969 הוחלט להרחיב את המחקר והפיתוח ולמנות במשרד מדען ראשי במשרה מלאה[13] ובשנת 1971 הוקמה לשכת המדען הראשי ופרופ' גרוס נודע כמדען הראשי הראשון של המשרד.[14] בשנת 2016 מכוח החלטת הממשלה על הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית (תיקון לחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה), הוקמה רשות החדשנות, אשר החליפה את "לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה". הרשות נועדה לקדם את החדשנות בתעשייה הישראלית, בדגש על תעשיית ההייטק הישראלית שמהווה מנוע צמיחה עיקרי במשק הישראלי, ולרבות התעשייה המסורתית. תפקידיה של רשות החדשנות הוא ליזום פעילות מחקר ופיתוח במימון ממשלת ישראל ולהעניק תקציבים ליזמים ותעשיינים. מתוקף תפקידיה מפעילה רשות החדשנות תוכניות לקידום יזמות וחדשנות טכנולוגית, שמטרתן לשמור על היתרון התחרותי של התעשייה הישראלית בעולם. בין היתר, מוצעים תנאי מימון, יצירת שיתופי פעולה בין חברות בתעשייה ובינן לבין קבוצות מחקר באקדמיה, יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים, על מנת לסייע לתעשייה בהשתתפות בסיכונים הכרוכים בהשקעה במחקר ופיתוח (מו"פ).

בראש הרשות עומד יו"ר הרשות שהוא גם המדען הראשי במשרד הכלכלה והתעשייה. יו"ר הרשות והמדען הראשי המכהן הוא ד"ר עמי אפלבום. המדען הראשי מתמקד בעידוד וקידום יזמות, מינוף כישורים מדעיים ויכולות טכנולוגיות ומתווה את מדיניות המחקר והפיתוח הממשלתית בישראל ועל ידי כך מחזק את כושר התחרות של התעשייה הישראלית בשווקים הגלובליים. המדען הראשי מסייע לחברות ישראליות להגדיל את בסיס הידע התעשייתי הקיים על ידי יצירת ידע טכנולוגי חדש וחדשני ותמיכה בשיתופי פעולה תעשייתיים בינלאומיים ובשיתופי פעולה בין התעשייה לאקדמיה. 

המדען הראשי במשרד הכלכלה הוא יושב ראש הוועדה לחלוקת המשאבים לעידוד התעשייה על פי החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה והוא חולש על התקציב הגבוה ביותר מבין כל שאר המדענים הראשיים. לכן, כאשר משתמשים במונח "המדען הראשי" במגזר הפרטי הישראלי מתכוונים לרוב למדען הראשי של משרד הכלכלה.

כיהנו לאורך השנים:

משרד החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדען ראשי במשרד החינוך מונה לראשונה בשנת 1974 על ידי השר אהרון ידלין. לתפקיד מונה עוזר שילד אשר בכוונה לא היה איש חינוך אלא איש אקדמיה מתוך רצון למנות לתפקיד אדם שלא שייך לממסד של המשרד. שילד כיהן בתפקיד בשנים 1974-1976.[20] באותן שנים היה תפקיד המדען הראשי היחיד במשרד החינוך שלא היה כפוף למנכ"ל המשרד. רב המדענים הראשיים שבאו אחריו היו אנשי אקדמיה בכירים מתחום מדעי והערכת החינוך. החזיקו בתפקיד, בין השאר: פרופ' שלמה קוגלמס,[21] פרופסור יוסף באשי (1981-1993), פרופ' פרלה נשר (1993-1995), מבית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, פרופ' זמירה מברך (1998–2001), מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' דוד נבו (2003), מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' סידני שטראוס (2005–2008), מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

המדען הראשי עוסק בעיצוב מדיניות המחקר בתחום החינוך, קביעת קריטריונים להקצאת משאבים למחקר, קביעת עדיפויות מחקר בתחומי החינוך השונים ויצירת מסגרות ונהלים מתאימים לביצוע של מחקרים והפצת ממצאיהם. בנוסף אמון על שילוב ידע ומדע בשירות המדיניות, סיוע בקביעת מדיניות ובקבלת החלטות על בסיס ידע מדעי, איתור בעיות אשר לצורך טיפולן ראוי להסתייע בידע מדעי וקביעת המדיניות בנוגע לפעולות ההערכה של מדיניות המשרד ותוכניותיו.

במהלך כהונתו, ביטל פרופ' יוסף באשי את המבחנים הפסיכומטריים כדרך לנבא הישגים עתידיים של תלמידים בגלל הסטיגמה שמבחנים כאלו עלולים להדביק לתלמיד. לקראת סוף כהונתו הוא ניסה לקדם מבחני משוב ארציים לבתי הספר, אולם היוזמה בוטלה על ידי שרת החינוך שולמית אלוני. בסוף שנת 2003 התפטר פרופ' דוד נבו מתפקיד המדען הראשי בין השאר בעקבות חילוקי דעות סביב מבחני המיצ"ב. למרות שהוא תומך במבחני המיצ"ב ולא היה מבטל אותם, דרך היישום לטענתו היא בעייתית מכיוון שהמבחנים משמשים כשוט כלפי המנהלים, במקום להיות כלי עזר עבורם.[22]

בשנת 2009 מונה ד"ר גבי אביטל לתקופת ניסיון בתפקיד המדען הראשי במשרד החינוך, אך בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו הוא פוטר בשנת 2010.[23] בשנת 2011 מונה לתפקיד פרופ' זכריה מדר.[24] בנובמבר 2013 מונה לתפקיד פרופ' עמי וולנסקי מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדען הראשי של משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים עוסק בהיבטי מחקר ופיתוח ובתמיכה מדעית-טכנולוגית למקבלי החלטות בכל תחומי העשייה של המשרד, שהם: אנרגיה לסוגיה ולשימושיה השונים, מים, השילוב בין אנרגיה ומים, פיתוח והפקה של משאבי טבע מקומיים ומדעי האדמה והים. למדען מספר תוכניות למימון ולתמיכה בפרויקטי מחקר ופיתוח, החל ממחקר יישומי ובסיסי באקדמיה, דרך פרויקטי הזנק[25] מתוכנית Startergy וכלה בפרויקטי חילוץ והדגמה.[26] בנוסף, למשרד תוכנית מלגות לסטודנטים בנושאי הליבה של המשרד. כמו כן, למדען הראשי פעילות בינלאומית ענפה במחקר ופיתוח באמצעות שותפות ומעורבות בפורומים בינלאומיים ובתוכניות מימון פרויקטי מו"פ בינלאומיים. במסגרת תוכניות המימון, לשכת המדען הראשי במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים מקדמת פרויקטים שמטרתם פיתוח תחליפי נפט לתחבורה מבוססי גז טבעי, תאי דלק, הנעה חשמלית וביודלקים מתוך ראייה כוללת המוקדשת למציאת פתרונות ארוכי טווח להפחתת התלות בדלקים, פרויקטים בתחום האנרגיות המתחדשות כגון אנרגיית הרוח, אנרגיית השמש וייצור חשמל באמצעותן, וקיימות במרחב האורבאני.

המדענית הראשית הנוכחית במשרד היא ד"ר ברכה חלף. משרד הפיתוח, שהוסב למשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה ומים, היה המשרד השני למנות מדען ראשי, אחרי משרד הביטחון. באפריל 1970 מונה לתפקיד פרופ' אברהם פצ'ורניק.[27] בשנים 1980–1983 כיהן בתפקיד חיים אילתה[28] ובהמשך שנות ה-80 של המאה ה-20 כיהן בתפקיד דן זסלבסקי,[29] בשנים 2002–2005 החזיק בתפקיד ד"ר מיכאל בייט[30] ובשנת 2007 כיהן כמדען ראשי, ד"ר יוסי ברטוב.[31] מ-1 בנובמבר 2007 כיהן בתפקיד המדען הראשי של המשרד, ד"ר שלמה ולד.[32] במרץ 2015 הוא הוחלף על ידי ד"ר ברכה חלף.[33]

משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2000–2003, כיהנה בתפקיד פרופ' חגית מסר-ירון, ומתחילת שנת 2003 עד סוף שנת 2004 לא היה למשרד מדען ראשי[34] ואז מונתה לתפקיד פרופ' מינה טייכר שכיהנה עד אמצע שנת 2007.[31] פרופ' דוד מנדלוביץ' כיהן בתפקיד בשנים 2008–2010, פרופ' דני וייס מונה לתפקיד ב-27 באוקטובר 2010 [1]. בין השנים 2012 ל-2014 כיהן פרופ' אהוד גזית בתפקיד. אחריו כיהנה פרופ' נורית ירמיה. באוגוסט 2016 מונה פרופ' אלכסנדר בליי למדען ראשי במשרד המדע.[35]

משרד הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדען הראשי במשרד הבריאות עוסק בעידוד מחקר בנושאים רפואיים בעיקר באמצעות קרן ממשלתית, אך גם בהמלצה על מתן פרסים ומענקי מחקר פרטיים.[36] כך למשל, בתביעה כנגד תנובה בפרשת הסיליקון בחלב, הוסכם שחלק מהפיצוי שיינתן יהיה בצורת קרן מחקר שבראשה יעמוד המדען הראשי של משרד הבריאות.[37] בנוסף, המדען הראשי עוסק בפיקוח על מחקר רפואי, למשל פיקוח על ניסויים בבעלי חיים לפי החוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), ועל מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים.[38]

לשכת המדען הראשי הוקם במשרד בשנת הכספים 1971-1972[39] והמדען הראשי הראשון היה פרופ' הנרי נויפלד,[40] שכיהן בתפקיד עד אפריל 1979, אז החליפו פרופ' דוד דנון.[41] בשנת 1991 כיהן כמדען הראשי של משרד הבריאות פרופסור עודד אברמסקי,[42] בשנים 2001–2008 החזיק בתפקיד פרופסור רמי רחמימוב וכיום מחזיק בו בני שהרבני.

דו"ח של המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, בראשות פרופסור עודד אברמסקי טוען שמשרד הבריאות לא גיבש מעולם מדיניות לגבי תחומי המחקר הרפואי הנדרשים בישראל, כי אין מעקב מסודר אחרי המחקרים שמתבצעים, אין יכולת לקבוע מדרג חשיבות למחקרים ואין קריטריונים לגבי איכות המחקרים. הדו"ח ממליץ לנהל מאגר מידע שיטתי על המחקר הרפואי המבוצע בתמיכתו וממליץ שכל מחקר במשרד הבריאות ילווה על ידי ועדה מדעית בראשות המדען הראשי.[43]

משרד התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ב-1967 פורסמה כוונה למנות מדען ראשי למשרד הדואר[3] אולם העניין לא יצא אל הפועל. בסוף שנת 1970 הוחלט שוב על מינוי מדען ראשי למשרד,[44] ולתפקיד מונה ד"ר יהודה קלע[45] אשר כיהן בשנים 1971–1978, תחילה תחת התואר סגן המדען ומשנת 1975 בתואר המדען הראשי.[46] לאחריו כיהן בתפקיד דוד בירן.[47] בשנים 1983–1985 שב יהודה קלעי לכהן בתפקיד[48] ובשנת 1986 מונה לתפקיד ד"ר אדם ליבנה.[49] בינואר 2006 בוטלה יחידת המדען הראשי במשרד.[50] בשנת 2014 הוחלט על הקמתה מחדש של יחידת המדען, ובאוקטובר 2014 מונה לתפקיד ד"ר אמיר אדלר.[51]

משרד התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדען הראשי במשרד התחבורה משמש יועץ מדעי לשר התחבורה ולמנכ"ל המשרד ומנהל את יחידת המדען הראשי במשרד; מוביל את התכנון האסטרטגי והחדשנות הטכנולוגית בתחום התחבורה בישראל, תוך התבססות על מידע ומחקר, על מנת לשרת את תהליכי קביעת מדיניות התחבורה וקבלת ההחלטות במשרד; פועל לשיפור איכות התכנון התחבורתי ולקידום הידע והמידע המשרת את קהילת מתכנני מערכות התחבורה בישראל; מגבש הצעות למדיניות כוללת של המשרד; מבצע בקרה על הכנת תוכנית אב לתחבורה; מקדם מחקרים וחדשנות בתחום התחבורה; מקדם טכנולוגיות חדשות והנעות חלופיות לכלי רכב; מנהל מערך סקרים ומאגרי מידע בתחבורה; יו"ר הוועדה הבינמשרדית לניסויים בדרך, דירקטור בארגון אקומושן וחבר בוועדת התחבורה של האיחוד האירופי במסגרת תוכנית הורייזן 2020.

במאי 1975 מונה שלום רייכמן, שייעץ למשרד במשך שנים, למדען הראשי של משרד התחבורה.[52][53] בראשית שנות ה-2000 תפקיד המדען הראשי במשרד לא היה מאויש.[50] בשנים 2007–2009 כיהן בתפקיד פרופ' יוסף פרשקר,[54] בשנים 2011–2013 כיהן בתפקיד ד"ר אמיר זיו-אב.[55]

בשנת 2014 נתמנה לתפקיד ד"ר שי סופר.

המשרד להגנת הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדען הראשי במשרד להגנת הסביבה עוסק במימון מחקרים וסקרים בנושאי איכות הסביבה, פיתוח מדדים כמותיים לבחינת איכות הסביבה והגברת המודעות והחינוך לשמירת הסביבה. תקציב המדען הראשי בשנת 2003 היה כ-2 מיליון ש"ח, בסביבות 1% מתקציב המשרד.[56] בשנים 1999–2000 כיהנה בתפקיד מרים הרן. החל מיוני 2011 המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה היא ד"ר סיניה נתניהו.

המרכז למיפוי ישראל, יחידת סמך של משרד השיכון והבינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדען הראשי במרכז למיפוי ישראל מכוון את המחקר והפיתוח במדינת ישראל בתחומי הגיאודזיה, הקדסטר, המיפוי והגיאו-אינפורמציה. המדען מקדם את התקינה והחקיקה בנושאים אלה ומיעץ למנהל בהכנת תקנות המודדים, הנחיות המנהל ותקנים לאומיים. בנוסף, המדען יוזם שיתוף פעולה ופרויקטים לאומיים מתקדמים בתחום עם גופי ממשלה, אקדמיה וחברות בארץ ובעולם. תפקיד המעדען הראשי אויש לראשונה ב 1995 על ידי ד"ר יוסף פוראי, ב 2003 מונה ד"ר גרשון שטיינברד לתפקיד וב 2010 מונה פרופ. ח. ירון פלוס לתפקיד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס כרמלפרופ' אפרים קצ'לסקי - המדען הראשי של מערכת הביטחון, דבר, 22 ביולי 1966
  2. ^ אלוף חורב החל בתפקידו המדעי במערכת הביטחון, דבר, 31 באוגוסט 1966
  3. ^ 3.0 3.1 המדע לעזרת משרד הדואר, דבר, 14 במרץ 1967
  4. ^ צבי לביאהמלצה להקים רשות ממלכתית למחקר, מעריב, 22 באפריל 1969
  5. ^ פרופ' א. פצ'ורניק מדען ראשי של משרד הפיתוח, מעריב, 15 באפריל 1970
  6. ^ יתמנה מדען ראשי למשרד השיכון, דבר, 20 באוגוסט 1973
  7. ^ שלמה גינוסרמדענים ראשיים בשירות הממשלה, דבר, 21 באפריל 1978
  8. ^ יורם פריתכנון חסר שיניים שווה רק כערך הנייר שעליו נעשה, דבר, 27 במרץ 1970
  9. ^ פורום מדענים ראשיים, אתר משרד המדע והטכנולוגיה
  10. ^ פורום המדענים הראשיים במשרדי הממשלה, זמן מדע, עמ' 3
  11. ^ אבי בליזובסקי, פורום המדענים הראשיים הממשלתי הושק אתמול במשרד המדע והטכנולוגיה, 31 במאי 2012, Chiportal
  12. ^ אל"מ יצחק יעקב נתמנה לסגן מדען ראשי במערכת הבטחון, מעריב, 5 בספטמבר 1968
  13. ^ רפאל אלדר, יותר מוח פחות כח, מעריב, 14 באוקטובר 1969
  14. ^ מינהל למחקר תעשייתי בישראל, דבר, 28 בינואר 1972
  15. ^ ישראל תפתח לייזר תעשייתי רב עוצמה, מעריב, 13 במאי 1979
  16. ^ מחפשים מחליף למדען הראשי, מעריב, 3 בינואר 1984; המשך; המשך(תמונה)
  17. ^ כרמל ורניה מסיים את תפקידו כמדען הראשי בתמ"ס, באתר ynet, 7 באפריל 2002
  18. ^ יוסי הטוני, ‏אחרי שש שנים: המדען הראשי, אבי חסון, פורש, באתר "אנשים ומחשבים", 28 בדצמבר 2016
  19. ^ עמירם ברקת, ד"ר עמי אפלבום נבחר ליו"ר רשות החדשנות (המדען הראשי), גלובס, ‏11.9.2017
  20. ^ אורי דרומיהקדיש את חייו להשכלה הגבוהה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2006
  21. ^ א. גבע, משרד החינוך מבקש מהמדען הראשי שלו לבדוק תכנית הרווחה, דבר, 16 בפברואר 1977
  22. ^ אנשיל פפרלמה מורות לא ישנות בלילה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2003
  23. ^ תומר ולמר, פוטר המדען הראשי ששלל את תורת האבולוציה, באתר ynet, 4 באוקטובר 2010
  24. ^ תומר ניר, המדען הראשי של משרד החינוך שוב סרוג, 13 ביוני 2011, אתר סרוגים
  25. ^ מסלול תמיכת קרן ההזנק של המדען הראשי במשרד האנרגיה והמים
  26. ^ מסלול תמיכה בפרויקטי חלוץ והדגמה, המדען הראשי במשרד האנרגיה והמים
  27. ^ אברהם פלג, גם מדובשך וגם מעוקצך, מעריב, 22 במאי 1970
  28. ^ באר שבע, מעריב, 3 באפריל 1986
  29. ^ אבי בליזובסקי, ‏כדי לתמוך באמת בהיי-טק הישראלי, על תקציב המדען להיות גדול ב-400 מיליון שקלים לפחות, באתר "הידען", 20 באוקטובר 2007
  30. ^ קיצור תולדות חיים – דר' מ. בייט, אתר המכון הגאולוגי
  31. ^ 31.0 31.1 רועי גולדשמידט, ‏עתידו של המרכז הלאומי לחקלאות ימית באילת, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 21 באוקטובר 2007
  32. ^ פרוטוקול מס' 3, מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה, יום רביעי, כ"ו באייר התשס"ט (20 במאי 2009)
  33. ^ ד"ר ברכה חלף מונתה למדענית הראשית של משרד האנרגיה, אתר תשתיות, 11 במרץ 2015
  34. ^ למשרד המדע אין מדען ראשי, באתר וואלה! NEWS‏, 13 בדצמבר 2004
  35. ^ רעות הדר, מאוניברסיטת אריאל למשרד המדע, באתר ערוץ 7, 17 באוגוסט 2016
  36. ^ מדען ראשי, אתר משרד הבריאות
  37. ^ ע"א 6339/09, סעיף 14
  38. ^ המועצה להסדרת מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים, הודעה לציבור, 12/02/2010, משרד הבריאות
  39. ^ תנופה להרחבת האשפוז, דבר, 5 בינואר 1971
  40. ^ עדית זרטלהשעות הקשות של הלב, דבר, 7 באפריל 1972
  41. ^ פרופ' דוד דנון המדען הראשי של מש' הבריאות, מעריב, 16 במרץ 1980
  42. ^ חוזר המנהל הכללי, משרד הבריאות, 8/91
  43. ^ דן אבןיו"ר המועצה הלאומית למחקר: משרד הבריאות לא גיבש מעולם מדיניות למחקר רפואי בישראל, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2009
  44. ^ ימונה מדען ראשי במשרד הדואר, דבר, 4 בנובמבר 1970
    מדואר לתקשורת ע"י ריאורגניזציה, דבר, 4 בינואר 1971
  45. ^ סקר על צרכי המשק ברשת תקשורת מחשבים, מעריב, 4 במרץ 1973
  46. ^ הממשלה אישרה, דבר, 1 בספטמבר 1975
  47. ^ אברהם רותםתעשיית התקשורת בישראל היא מן המתקדמות בעולם, מעריב, 27 באוקטובר 1982
  48. ^ מיקי ברקאי, חיים חביב, הלך לעולמו ד"ר יהודה קלע, אתר The com, 23 במאי 2010
  49. ^ מדען ראשי במשרד התקשורת, מעריב, 21 באוקטובר 1986
  50. ^ 50.0 50.1 רון תקוה, ‏מדענים ראשיים וגופי מחקר ופיתוח, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 22 במאי 2006, עמוד 11
  51. ^ אמיתי זיו, אמיר אדלר ימונה למדען הראשי במשרד התקשורת, באתר TheMarker‏, 5 באוקטובר 2014
  52. ^ התקנה לחגור חגורת בטיחות, דבר, 11 במאי 1975; ד"ר שלמה רייכמן, דבר, 10 ביוני 1975
  53. ^ קרנות לשיפור איכות הסביבה יוקמו במימון הגורמים המזהמים, דבר, 2 בינואר 1977
  54. ^ פרופ' יוסי פרשקר מונה למדען הראשי, אתר משרד התחבורה
  55. ^ חיים זרזר, אמיר זיו-אב - המדען הראשי במשרד התחבורה, באתר ynet, 6 בנובמבר 2011
  56. ^ המדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 7 באוקטובר 2003