המודל הצ'יליאני

המודל הצ'יליאני הוא כינוי לשיטת ניהול כספי ביטוח פנסיוני, שתוכננה ויושמה לראשונה בצ'ילה החל משנות השמונים של המאה ה־20 ועד ימינו, במסגרת מודל כלכלי ליברלי שהונהג במדינה. הרעיון המרכזי במודל הוא התאמת רמת הסיכון לגיל החוסך: ככל שהחוסך צעיר יותר, תיק ההשקעות שלו נוטה לכלול רכיבים בעלי סיכון גבוה יותר, ואילו ככל שגיל החוסך עולה, תיק ההשקעות מותאם לרמת סיכון נמוכה יותר. בנוסף, אם קרן פנסיה אינה משיגה את התשואה המינימלית המצופה מהשקעותיה, עליה לממן את ההפרש עד למינימום שנקבע. אם הקרן אינה מסוגלת לממן את הפער, על המדינה להשלים אותו.

שיטה זו הוצגה בעולם כשיטה יעילה ואומצה על ידי חלק ממדינות OECD, שבהן נהגה עד אז פנסיה תקציבית. חלקים ממנה אומצו גם בישראל, שם מכונה המודל לעיתים מודל חכ"מ (חיסכון כספי מותאם). עם זאת, פתיחת שוק ההון לתחרות בין קרנות הפנסיה בצ'ילה הובילה לירידה במספר קרנות הפנסיה הפרטיות, ויש הטוענים כי המודל כשל וכי אינו אפקטיבי.

ב־2 בנובמבר 2022 הציג נשיא צ'ילה, גבריאל בוריץ', הצעה לרפורמה מקיפה בשיטת הפנסיה הנהוגה במדינה.

היסטוריה

במהלך המאה ה־20, ועד אמצע שנות ה־70, נקטה צ'ילה מדיניות כלכלית שמרנית ובירוקרטית. התקנות והנהלים הרבים שהונהגו האטו את הצמיחה, והתחום הפנסיוני נשלט בידי קבוצות לחץ אשר העניקו תנאים מועדפים למעט חוסכים ביחס לרוב אזרחי המדינה. מצב זה שימר את מעמדה הכלכלי הנחות של צ'ילה בקרב מדינות אמריקה הלטינית והוביל לרמת אינפלציה גבוהה

מאמצע שנות ה־70 עברה צ'ילה שינויים כלכליים מקיפים, ובהם רפורמות בשוק הפנסיוני שנחשבות לאחת המשמעותיות ביותר. את רעיון הפרטת קרנות הפנסיה שאב, שר העבודה והרווחה, בממשלת גנרל פינושה, חוסה פיניירה מהגותו של הכלכלן מילטון פרידמן, כפי שהוצגה בספרו קפיטליזם וחופש. במסגרת המודל, כל עובד בצ'ילה חויב להפריש מדי חודש כ־10% משכרו (מעל רמת שכר מינימלית של 2,800 דולר) לקרן פנסיה פרטית. עובד שהפריש באופן רציף במשך 20 שנות עבודה היה זכאי לקצבת פנסיה מינימלית בגיל פרישה.

קרנות הפנסיה שהוקמו בעקבות הרפורמה היו קרנות פרטיות, הדומות במבנה שלהן ל"קרן פנסיה חדשה" הנהוגה בישראל. על פי המודל, במקרה שאחת מהקרנות פשטה רגל, המדינה התחייבה להבטיח את זכויות החוסכים באמצעות תקציב ציבורי, כלומר באמצעות קרן פנסיה ממלכתית משלימה. החלק הפנסיוני של המודל הוחל רשמית ב־4 בנובמבר 1980, ביוזמת שר העבודה והרווחה חוסה פיניירה .

תיאור המודל

גיל וסיכון

המודל מבוסס על ההנחה כי חוסכים אינם מתמחים בניהול סיכונים ולכן נדרשת התאמת רמת ההשקעה לגילם. ככל שהחוסך צעיר יותר, ניתן להשקיע את חסכונותיו במסלולים עתירי סיכון, מתוך ציפייה לתשואה גבוהה בטווח הארוך. לעומת זאת, ככל שהחוסך מתקרב לגיל פרישה, כספיו מועברים למסלולים סולידיים יותר כדי להבטיח שחסכונותיו לא ייפגעו. המעבר בין המסלולים מתבצע באופן אוטומטי, אך לחוסכים ניתנת האפשרות לבחור מסלול אחר בהתאם לרמת הסיכון הרצויה להם.

כללי

כל גוף מוסדי נדרש להציע מוצר פנסיוני אחד בלבד, ובמסגרתו חמישה מסלולי השקעה שונים – A עד E – המדורגים לפי רמת הסיכון.

• מסלול A: רמת הסיכון הגבוהה ביותר (40%–80% חשיפה לניירות ערך בעלי הכנסה משתנה).
• מסלול B: רמת סיכון גבוהה, אך נמוכה מזו של A.
• מסלול C: רמת סיכון בינונית.
• מסלול D: רמת סיכון נמוכה.
• מסלול E: המסלול השמרני ביותר, ללא חשיפה להכנסה משתנה

פירוט החלוקה למסלולים

כדי לאזן בין סיכון לתשואה, החוסכים משויכים אוטומטית למסלול בהתאם לגילם:

• עד גיל 35 – מסלול B.
• גברים בני 36–55 ונשים בנות 36–50 – מסלול C.
• גברים מגיל 55 ומעלה, נשים מגיל 51 ומעלה וגמלאים – מסלול D.
• מסלולי A ו־E אינם מסלולי ברירת מחדל, אך ניתן לבחור בהם בתנאים מסוימים.

תנאים והגבלות

המודל מתיר לחוסך לפצל את כספו בין שני מסלולים לכל היותר. ניתן לעבור ממסלול מסוכן למסלול סולידי בכל גיל. עם זאת, חוסכים המשויכים למסלול D כברירת מחדל אינם רשאים לעבור למסלול A, וחוסכים שהגיעו לגיל פרישה אינם רשאים לעבור למסלולים A או B

יישום המודל במדינות שונות

מדינות רבות ברחבי העולם הביעו עניין במודל הצ'יליאני ובתוצאותיו על כלכלת צ'ילה. בין המדינות שניסו לאמץ מרכיבים ממנו ניתן למנות את ארצות הברית, הודו, מקסיקו, בוליביה, אל סלוודור, הונגריה, פולין, קזחסטן ועוד

המודל הצ'יליאני בישראל

מאז שנת 2008 החלו גורמים שונים בשוק ההון, בהם הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון דאז ידין ענתבי, לבחון את משמעות יישומו של המודל הצ'יליאני בישראל. ההתייחסות הייתה לגרסתו המעודכנת של המודל בצ'ילה, החל מאוגוסט 2002, שבה נקבעה חלוקה למסלולים מותאמי גיל כפי שתוארו לעיל.

משנת 2010 פרסם משרד האוצר מספר טיוטות תקנות תחת הכינוי "מודל חכ"מ" (חיסכון כספי מותאם). התקנות נדחו שוב ושוב, בין היתר בעקבות מחלוקות עם פורום החוסכים לפנסיה בישראל וחברי ועדת הכספים של הכנסת.

בנובמבר 2014 פרסם משרד האוצר טיוטה עדכנית, ולאחר קבלת הערות מגופים שונים פרסם בפברואר 2015 הנחיה מחייבת. מאז ינואר 2016 המודל מיושם בפועל בישראל.

ביקורת על המודל

ביקורת על המודל הצ'יליאני הובעה במספר מישורים:

• המודל מגביל את הזכאות לפנסיה – עובדים עצמאים שלא הפרישו לפחות 20 שנה אינם זכאים לקצבה, מה שעלול להותירם ללא תמיכה כספית בשנות הפרישה.
• המודל מעודד מעבר תכוף בין מסלולים ומוצרים, מה שמוביל להוצאות גבוהות על פרסום ושיווק ולדמי מעבר נוספים
• הוא מאפשר ליצרנים לגבות עמלות ודמי ניהול משתנים, דבר שמייקר את העלות לחוסכים.
• בישראל, הביקורת העיקרית התמקדה בהיעדר רשת ביטחון מספקת לחוסכים מבוגרים, למשל באמצעות איגרות חוב מיועדות בהיקף גבוה יותר, שיכלו לספק הגנה נוספת לחסכונותיהם המושקעים בשוק ההון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המודל הצ'יליאני בוויקישיתוף

• אתר פורום החוסכים לפנסיה
• מנחם קלי, ‏המודל הצ'ילאני הוא פתרון חלקי, מנחם קלי, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2009
• אליצפן רוזנברג, המסלול החדש של החיסכון הפנסיוני, באתר ynet, 16 בדצמבר 2008
• רחלי בינדמן, המודל הצ'יליאני יוצא לדרך: הסיכון בחיסכון הפנסיוני יותאם לגיל החוסך, באתר כלכליסט, 17 בפברואר 2015
• אסא ששון, המודל הצ'יליאני מגיע לישראל: מנהלי הפנסיה יגדירו את המסלולים מותאמי הגיל, באתר TheMarker‏, 7 באוקטובר 2015