המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של אומבריה

המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של אומבריה
Museo archeologico nazionale dell'Umbria
מידע כללי
סוג	ארכאולוגיה
כתובת	piazza Giordano Bruno, 10 - Perugia, Piazza Giordano Bruno 10, 06121, Piazza Giordano Bruno 10, 06121 Perugia, Piazza Giordano Bruno 10, Perugia
מיקום	פרוג'ה
מדינה	איטליה
מבקרים בשנה	19,398 (נכון ל־2015)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1948
תאריך פתיחה רשמי	1948
מידות
שטח	3,600 מ"ר (נכון ל־2018)
קואורדינטות	43°06′26″N 12°23′31″E / 43.107105°N 12.391884°E
	האתר הרשמי
	(למפת אומבריה רגילה) פרוג'ה טרני פוליניו צ'יטה; די קאסטלו; ספולטו גוביו אסיזי מארקה אברוצו לאציו טוסקנה המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של אומבריה

המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של אומבריה (באיטלקית: Museo archeologico nazionale dell'Umbria) הוא מוזיאון לתצוגת ממצאים ארכאולוגיים ממחוז אומבריה. המוזיאון שוכן מאז 1948 במבנה של מנזר לשעבר בפרוג'ה, אחד המבנים הגדולים והנאים בעיר, הכולל מגדל פעמונים מסיבי של הכנסייה.

המוזיאון נחשב לריכוז חשוב של עתיקות אטרוסקיות. הוא כולל אוספי עתיקות משתי תקופות: הפרהיסטורית והאטרוסקית-רומא העתיקה. רוב הממצאים התגלו באזור במאה ה-19. החשובים שבהם הם אלו: סרקופג של ספרנדיו (Sperandio), אבן מיל של פרוג'ה (cippo of Perugia) ושערי הברונזה של מצודת סנט קסטלו לשעבר. במוזיאון שוחזר בית קברות עתיק של משפחה אטרוסקית, היא משפחת צ'אי-קוטי (Cai-Cutu) מהמאה ה-3 עד המאה ה-1 לפנה"ס, יחד עם אביזרי קבורה. חלק מהאוספים הפרהיסטוריים נרכשו מפרטיים ומראשית המאה ה-20, הפריטים הם מחפירות יזומות באזור.

המדור הפרהיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאי התקופה הפרהיסטורית מוצגים לאורך פרוזדור ארוך של 26 מטר. חלקם, היו במקור אוסף פרטי והשאר נחשפו בראשית המאה ה-20. הממצאים כוללים: כלים לשימוש יום-יומי, כלי-נשק וכן קישוטים. התיארוך של התצוגה הוא מתקופת הברונזה ומאוחר יותר, מתקופת הברזל.

אטרוסקית-רומאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו ממצאים שנחשפו במאה ה-19. החשוב שבהם הוא "צ'יפו של פירוג'ה" (איט') - הכתובת הארוכה ביותר בשפה האטרוסקית.

אבן הצ'יפו, נמצא בשנת 1822, בגבעת סן-מרקו, בקרבת העיר פרוג'ה. לאבן היה בסיס רחב וגס, אשר רק חלק ממנו נחשף, הוא חלק הכתובת המצויה במוזיאון.

הכתובת מבוססת על אלף-בית שהיה מקובל בצפון אטרוריה ובאופן מיוחד בפרוג'ה, במאות ה-2 וה-3 לפנה"ס. הכתובת ניתנת לקריאה מימין לשמאל, כוללת 24 שורות בחלק הקדמי ועוד 22 שורות בחלק השמאלי. מהכתובת זוהו ארבעה קטעים.

השורה הראשונה כתובה באותיות גדולות, השורה ה-12 מייצגת הפסקה ברצף. השורה הבאה מתחילה מעט בהזזה ובהמשך כתוב בקטע במלואו. בשורה 9 אפשר להבחין בתיקון הכתיבה. במקום אחר יש הדגשה על מילה כתובה.

הכתובת כוללת הסכם חוזי בין שתי משפחות וולטינה (Velthina), משפחה המוכרת בפרוג'ה ו"אפונה" (Afuna), משפחה מאזור קיוסי (Chiusi). ההסכם הוא על רכוש השייך לאציל ממשפחת וולטינה. השורה הראשונה והשנייה כוללת את שם השופט ושמות העדים הקשורים לעסקה. השורה החמישית עוסקת בהרשאה לבצע את ההסכם, מוזכרות בשורה המושגים "ציבור" ו"אטרוסקים". בשורה 12 מופיע המונח "נאפר" שהוא יחידת מדידה. הסיום, הוא כמקובל בסוף מסמך^[1]

להלן הטקסט:

Lato A:

Teurat tan-na larezu-l am-e vaχr.

Lautn Velθina-š, ešt-la Afuna-s, spel eθ car-u tezan,

fušler-i tesn-š tei-š Rašne-š ipa am-a hen.

Naper χi-i Velthinaθur-aš ar-aš,

perašcem-ul mlesc-ul, zuci enesc-i ep-l, tular-u.

Aule-ši, Velθina-š Arnza-l, clen-ši,

θi-i θi-l šcuna cen-u, epl=c feli=c Larθal-š Afuni-š,

clan, θunχul θe fala-š.

Χi=em fušl-e, Velθina hinθa cap-e, muni=cle-t, mas-u,

naper šran=c zl, θi-i falš-ti.

Veltina hut naper penez-š mas-u.

Acnina cl-el Afuna, Velθina mler zin-ia.

In temam-er cn-l Velθina zi-a šaten-e tesn-e,

Eca Velθinaθur-aš tHaura hel-u tesn-e Rašn-e ce-i.

Tesn-š tei-š Rašne-š χimθ, špel θuta šcu-na, Afuna men-a hen.

Naper ci cn-l har-e ut-uš-e.

Lato B:

Velθina šatena zuci enesc-i ipa spelane-θi fulum-χva.

spel-θi, rene-θi.

Esta=c Velθina, acil-un-e, tur-un-e, šcu-n-e.

Ze-a zuci enesc-i aθumi=cš.

Afuna-š penθ-na am-a.

Velθina, Afun[a]θur, un-i ei-n zeri, una cla θi-l θunχulθ-l.

Iχ ca ceχa ziχ-uχ-e.

שיחזור קבר משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקומת המרתף של המוזיאון שוחזר בית הקברות של בני משפחת צ'אי קוטו האטרוסקית בארבעה חדרים, כפי שנמצאו במקור. הסדר שבו הם נמצאו חשוב להבנת השינויים שחלו מהשימוש בשפה האטרוסקית לשימוש בשפה הלטינית. ככל שהכתובות חדשות יותר, מספר הביטויים בלטינית גדול יותר.

בית הקברות התגלה בשנת 1938 בגינתו של איכר. חדרי הקבורה היו מכוסים גג וכאשר הוסר הגג נמצאו בו כחמישים ארונות קבורה מכל הגדלים. הארונות עשויות ברובם מאבן מקומית, כאשר שניים כוסו בסטוקו. כאשר הנורמה של שריפת מתים נפוצה, הארון קטן ורק כתובת עם השם מופיע עליו.

השמות על הארונות הם של גברים בלבד וכוללים שם פרטי, שם משפחה, שם האב ולעיתים גם שם משפחת האם. בארונות של אנשים מבוגרים נרשם גם עיר המוצא של האדם. עם התרחבות השימוש בלטינית, הופיעו שני שמות המשפחה. כך למשל : שם המשפחה האטרוסקי "קוטו" שונה ללטינית "קוטיוס".