לדלג לתוכן

המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית
מידע כללי
סוג African-American museum, מוזיאון עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת המול עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום וושינגטון די. סי. עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – 16 בדצמבר 2003
תאריך פתיחה רשמי 24 בספטמבר 2016 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל דייוויד אדג'יה, Phil Freelon עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי פוסטמודרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
גובה 59.46 רגל (מוזיאון) עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 38°53′28″N 77°01′58″W / 38.891111111111°N 77.032777777778°W / 38.891111111111; -77.032777777778
nmaahc.si.edu
(למפת וושינגטון די. סי. רגילה)
 
המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית
המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית (NMAAHC), הידוע בכינויו the Blacksonian, הוא מוזיאון בסמית'סוניאן הממוקם במול הלאומי בוושינגטון הבירה, ארצות הברית.[1] הוא הוקם בשנת 2003 ופתח את משכנו הקבוע בשנת 2016 בטקס בראשות הנשיא ברק אובמה.

ה-NMAAHC הוא המוזיאון הגדול בעולם המוקדש להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית.[2] בשנת 2022 ביקרו בו 1,092,552 מבקרים, והיה המוזיאון השני הכי מתויר בסמית'סוניאן והשמיני הכי מתויר בארצות הברית. באוסף המוזיאון יש יותר מ-40,000 פריטים, כאשר כ-3,500 פריטים מוצגים לקהל. הבניין בן 10 קומות (חמש מעל וחמש מתחת לאדמה) ובגודל של 33,000 מטרים רבועים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של מוזיאון לאומי המוקדש להיסטוריה ולתרבות אפרו-אמריקאית עלה כבר בעשור השני של המאה ה-20. בשנת 1915, נפגשו יוצאי צבא האיחוד אפרו-אמריקאים בכנסייה הבפטיסטית ברחוב התשע עשרה בוושינגטון.[3] מתוסכלים מהאפליה הגזעית שעדיין התמודדו איתה, הקימו הוותיקים ועדה שתעסוק בבניית אנדרטה שתציין הישגים שונים בקהילה האפרו-אמריקאית. מאמציהם נשאו פרי בשנת 1929, כאשר הנשיא הרברט הובר מינה את מרי צ'רץ' טרל, מרי מקלאוד בת'ון ועשרה אישים נוספים לוועדה שהוטל עליה לבנות מתקן לאומי שיציג את הישגי האפרו-אמריקאים באמנויות ובמדעים.

הקונגרס לא תמך בפרויקט, וגם גיוס כספים פרטי לא נחל הצלחה. הצעות להקמת מוזיאון להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית הועלו בקונגרס במשך 40 השנים הבאות, אף אחת מהן לא זכתה לתמיכה מינימלית בלבד.

בתחילת שנות ה-80, טום מאק ייסד את המועצה הלאומית לחינוך ופיתוח כלכלי (NCEED). כוונתו של מאק הייתה להשתמש בארגון ללא מטרות רווח כדי לקדם את רעיונותיו בנוגע לפיתוח כלכלי, חינוך ואמנויות בקהילה השחורה. ב-1985 מאק החל להשתמש ב-NCEED כדי ללחוץ על הקמת מוזיאון אפרו-אמריקאי עצמאי בוושינגטון.[4] מאק לא שיתף פעולה עם קרנות תרבות אחרות בהובלת שחורים שפעלו לשיפור ייצוגם של אפרו-אמריקאים על ידי הסמית'סוניאן ומוסדות פדרליים אחרים.[5] מאק יצר קשר עם חבר הקונגרס מיקי לילנד בנוגע לרעיון שלו להקים מוזיאון לאומי המתמקד באפרו-אמריקאים, וזכה בתמיכתו בחקיקה פדרלית בשנת 1985. לילנד תמך בהחלטה לא מחייבת (HR 666) שדגלה במוזיאון אפרו-אמריקאי במול הלאומי, ועברה בבית הנבחרים בשנת 1986.

תשומת הלב של הקונגרס הניעה את הסמית'סוניאן לשפר את התצוגות שעסקו בהיסטוריה האפרו-אמריקאית. בשנת 1987, המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית מימן תערוכה גדולה, בשם "מהשדה למפעל", שהתמקדה בהגירה הגדולה מהדרום העמוק בשנות ה-50.[6]

"מהשדה למפעל" עודד את מאק להמשיך ולחתור למוזיאון. בשנים 1987 ו-1988, NCEED החלה לגייס תמיכה בקרב חברי קונגרס שחורים לחקיקה שתקים מוזיאון היסטוריה לאומי אפרו-אמריקאי עצמאי בוושינגטון הבירה. אך NCEED נתקלה בהתנגדות מצד איגוד המוזיאונים האפרו-אמריקאיים (AAMA), ארגון גג שייצג מוזיאונים מקומיים קטנים לאמנות, תרבות והיסטוריה אפרו-אמריקאיים ברחבי ארצות הברית.[7] ג'ון קינארד, נשיא AAMA ומייסד שותף של מוזיאון אנקוסטיה (שהפך לחלק מהסמית'סוניאן בשנת 1967), התנגד למאמצי NCEED. קינארד ו-AAMA דגלו בכך שהקונגרס יקים במקום זאת קרן בסך 50 מיליון דולר ליצירת קרן לאומית לתמיכה במוזיאונים מקומיים להיסטוריה אפרו-אמריקאית. [8] אחרים, הצביעו על ההיסטוריה הארוכה של אפליה נגד עובדים שחורים בסמית'סוניאן והטילו ספק האם הסמית'סוניאן יכול לנהל כראוי מוזיאון היסטוריה אפרו-אמריקאי.[9] [10][11] בנוסף, מוזיאונים אפרו-אמריקאים מקומיים רבים חששו כי ייאלצו להפוך לשלוחות של מוזיאון הסמית'סוניאן המוצע. מוסדות אלה נלחמו במשך עשרות שנים למען עצמאות פוליטית, כלכלית ואקדמית מממשלות מקומיות הנשלטות על ידי לבנים, ולעיתים גזעניות. כעת הם חששו לאבד את העצמאות שהושגה בעמל רב.[8]

כשתקצוב המוזיאון המשיך להתמהמה בקונגרס, תומכי המוזיאון האפרו-אמריקאי ניסו להציע כי מוזיאון האינדיאנים הלאומי שאושר בקונגרס באותה עת, והמוזיאון האפרו-אמריקאי יחלקו את אותו חלל. הפשרה לא צלחה והצעת החוק נפלה.[12]

במאי 1990 הקים הסמית'סוניאן ועדה מייעצת בת 22 חברים, בראשות מרי שמידט קמפבל.[13] אך בשלב זה רבים במועצת המנהלים של הסמית'סוניאן האמינו כי תרבות והיסטוריה אפרו-אמריקאית אינן ניתנות להגדרה וכי לא ניתן למצוא מספיק חפצים ואמנות בעלי משמעות לאומית כדי לבנות מוזיאון.[14] ב-6 במאי 1991, לאחר שנת מחקר, פרסמה המועצה המייעצת דו"ח התומך בהקמת מוזיאון לאומי, ומועצת המנהלים של הסמית'סוניאן הצביעה פה אחד לתמוך ברעיון. עם זאת, ההצעה שאימצו לא קראה למוסד עצמאי אלא לתצוגה שתשכון באולם המזרחי של בניין האמנויות והתעשיות הקיים. המנהלים אישרו גם "פרויקט זיהוי אוספים" כדי לזהות תורמים שעשויים להיות מוכנים לתרום, למכור או להשאיל את פריטיהם למוזיאון החדש.[15]

שנות ה-90

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1991 מועצת המנהלים של הסמית'סוניאן ניסחה חקיקה והגישה אותה לקונגרס בפברואר 1992. הצעת החוק ספגה ביקורת מצד טום מאק ואחרים על כך שהציב את המוזיאון בבניין קטן וישן מדי כדי לאכלס כראוי את האוסף המיועד, ולמרות שזכתה לאישור הן בוועדות בית הנבחרים והן בסנאט, הצעת החוק גוועה שוב.

בשנת 1995, בנימוק של בעיות מימון, הפסיק הסמית'סוניאן את תמיכתו במוזיאון המוצע, ותמכה רק בתצוגה במסגרות הקיימות. המזכיר החדש של הסמית'סוניאן, אירה מייקל היימן, הטיל ספק בצורך במוזיאונים "אתניים" במול הלאומי.[16] רבים, כולל מרי קמפבל שמידט, ראו בכך צעד אחורה,[17] אך ההנהלה הכחישה זאת ואף ערכה מסע גיוס כספים לתצוגה שכזו.

אישור ותקצוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, הוגשה מחדש הצעת ח בבית הנבחרים להקמת מוזיאון.[18] מועצת המנהלים של הסמית'סוניאן חזרה בה ביוני 2001 ותמכה בהקמת מוזיאון לאומי עצמאי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית.[19] ב-29 בדצמבר חתם הנשיא ג'ורג' ווקר בוש על חקיקה להקמת ועדה בת 23 חברים שתבחן את הצורך במוזיאון, כיצד לגייס את הכספים לבנייתו ולתמוך בו, והיכן יש למקמו. בטקס החתימה, הביע הנשיא את דעתו כי יש למקם את המוזיאון במול הלאומי.[20]

כאשר הקונגרס דן בסוגיה, מיקומו של המוזיאון הפך לנקודת המחלוקת העיקרית. לאחר דיונים ופשרות בית הנבחרים העביר את "חוק המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית" ( Pub. L. 108–184 ב-19 בנובמבר, ובעקבותיו הסנאט יומיים לאחר מכן. הנשיא ג'ורג' ווקר בוש חתם על הצעת החוק ב-16 בדצמבר.[21] החקיקה הקצתה 17 מיליון דולר לתכנון מוזיאונים ותהליך בחירת אתר, ו-15 מיליון דולר לתוכניות חינוכיות.[22] החקיקה הקימה ועדה לבחירת אתר, וחייבה אותה לדווח על המלצתה תוך 12 חודשים. ועדת בחירת האתרים הוגבלה לבחירה מתוך ארבעה אתרים: האתר שממערב למוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית, אתר בניין ליברטי לואן הפדרלי, פארק בנקר ובניין האמנויות והתעשיות.[21]

תחרות אדריכלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלטי בנייה באתר העתידי של המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית בוושינגטון הבירה
אתר הבנייה – 20 בינואר 2013

ב-8 בפברואר 2005, בעוד ועדת בחירת האתר עדיין דנה בנושא, הנשיא בוש אישר את הצבת המוזיאון במול הלאומי.[23]

ועדת בחירת האתר לא פרסמה את המלצתה עד 31 בינואר 2006 - איחור של 13 חודשים. היא המליצה על האתר ממערב למוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית.

מועצת הנאמנים של המוזיאון ערכה תחרות אדריכלים בשנת 2008.[24] קריטריוני התחרות קבעו כי הההצעה תכבד את ההיסטוריה והנופים של אנדרטת וושינגטון, וכן ידגים הבנה של החוויה האפרו-אמריקאית. העיצוב נדרש לשקף אופטימיות, רוחניות ושמחה, אך גם להכיר ולשלב את "הפינות האפלות" של החוויה האפרו-אמריקאית. המבנה נדרש לתפקד כמוזיאון, אך גם להיות מסוגל לארח אירועי תרבות מסוגים שונים.[25] מאות אדריכלים וחברות הוזמנו להשתתף בתחרות העיצוב. שש חברות נבחרו כמתמודדות סופיות:[26][27]

התכנית שהציעה הקבוצה של אדג'יה זכתה בתחרות.[28] התכונית הציעה מבנה אשר בקומות מעל הקרקע תהיה בצורת פירמידה מדורגת הפוכה מוקפת רשת ברונזה. העיצוב נעשה בהשראת כתר מתרבות היורובה (אנ')[29] שלוש הצורות הטרפזיות המוערמות נעשו בהשראה מראש פסל של אולווה מאיסה (אנ')[30] המוצג כיום בתוך המוזיאון.[31]

ב-10 ביוני 2013, תרמה אשת התקשורת אופרה וינפרי 12 מיליון דולר להקמת המוזיאון. בנוסף למיליון דולר שתרמה בשנת 2007. הסמית'סוניאן הודיע כי יקרא לאולם הקולנוע בן 350 המושבים על שמה.[32] תרומות בולטות נוספות התקבלו מחברות ענק כמו ג'נרל מוטורס[33], מיקרוסופט, גוגל ולס פארגו[34] ועוד. בנובמבר 2016, שחקן הכדורסל לברון ג'יימס תרם 2.5 מיליון דולר לתערוכה על הישגיו של המתאגרף מוחמד עלי.[35]

בנייה בספטמבר 2015

ב-24 בספטמבר 2016, חנך ברק אובמה רשמית את המוזיאון החדש. הפתיחה נעשתה באמצעות צלצול בפעמון החירות, במקום גזירת הסרט המסורתית.[36] הפעמון הגיע מהכנסייה הבפטיסטית הראשונה שהוקמה בידי אפרו-אמריקאים, בשנת 1776 בוויליאמסבורג, וירג'יניה,[37] שם באותה תקופה היה אסור לשחורים להתאסף או להטיף.[38][36] במהלך נאומו הסנציוני בפתיחת המוזיאון, הזיל אובמה דמעות כשתיאר את מחשבותיו לגבי ביקור במוזיאון עם נכדיו העתידיים.[39]

יותר מ-600,000 איש ביקרו במוזיאון בשלושת החודשים הראשונים שלו. לאחר שישה חודשים, חצה רף המבקרים את ה-1.2 מיליון איש[40] המבקרים בילו במוזיאון בממוצע שש שעות,[41] פי שניים מהזמן שהוערך לפני פתיחת המוזיאון.[40]

לאחר השנה הראשונה לפעילותו הודיעו הסמית'סוניאן כי במוזיאון היו 3 מיליון מבקרים. בממוצע ביקרו במוזיאון 8,000 איש ביום, מספר כפול מהצפוי.[42] הנוכחות הרבה גרמה לבלאי ולשחיקה של המוזיאון.[43]

אוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסל של בנג'מין בניקר

הסמית'סוניאן מנה את מספר הפריטים באוסף המוזיאון בשנת 2012 ביותר מ-18,000 פריטים.[44] חדשות CBS דיווחו במאי 2015 כי האוסף גדל ל-33,000 פריטים,[45] ועד מאי 2019 מספר זה עלה ליותר מ-40,000 פריטים.[46] כ-3,500 פריטים מוצגים לקהל הרחב.

בין הפריטים הבולטים באוסף נמנים:

'לבנים בלבד' - שירותי גברים וטרקלין עישון בקרון מספר 1200 של חברת הרכבות הדרומית, 1923, שעוצב מחדש כקרון מופרד בשנת 1940.
image of ashley's sack, a cloth feedsack that has been embroidered.
שק אשלי
  • מספר פריטים מסאו ז'וזה פאקט אפריקה, ספינת עבדים טבועה שנחפרה מול חופי דרום אפריקה בשנת 2015. ההריסות נמצאות בבעלות מוזיאוני איזיקו של דרום אפריקה, והפריטים הושאלו לטווח ארוך ל-NMAAHC.[47]
  • מכתב מאת טוסן לוברטיר, מנהיג מרד העבדים בהאיטי בשנת 1791.[48]
  • תנ"ך בבעלותו של נט טרנר, שעמד בראש מרד עבדים בווירג'יניה בשנת 1831.[49]
  • שק אשלי, שק אוכל רקום ביד מאמצע המאה ה-19 שניתן במתנה מאם שפחה, רוז, לבתה בת התשע, אשלי, כאשר היא נמכרה.[50]
  • אזיקים, תגים ובגדים שלבשו עבדים בדרום העמוק של אמריקה לפני 1860.[48][51]
  • בגדים שלבשו עבדים אפרו-אמריקאים.
  • פריטים שהיו בבעלותה של הארייט טאבמן, כולל כלי אוכל, ספר מזמורים וצעיף פשתן ומשי שניתן לה על ידי ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת.[52]
  • קרון רכבת מצ'טנוגה, טנסי, ששימש נוסעים אפרו־אמריקאים בתקופת חוקי ג'ים קרואו. הקרון נבנה בשנת 1922 ושוחזר בעלות של יותר מ־222,000 דולר.
  • מזרקת שתייה מופרדת מתקופת ג'ים קרואו, עם שלט "Colored" שציין כי היא מיועדת לשחורים בלבד.
  • שמלות ופריטי לבוש של מעצבת האופנה אן לואו, אשר עיצבה לבני משפחות דה פונט, רוזוולט ורוקפלר, ולג'קלין קנדי ביום חתונתה לג'ון פ. קנדי בשנת 1953.
  • תיבת ציוד ועיטור לב הארגמן של ג'יימס ל. מקולין, מטייסי טסקיגי.
  • מטוס אימונים דו־כנפי מסוג PT-13D Stearman ששימש את טייסת טסקיגי בשנת 1944.
  • שלט אוטובוס בנאשוויל, טנסי, מתקופת ההפרדה הגזעית, המורה על אזור ישיבה נפרד לשחורים.
  • מגדל שמירה ותא כלא מבית הסוהר אנגולה בלואיזיאנה – כלא אכזרי שפעל בתנאים קשים והיה מיועד לאסירים אפרו־אמריקאים. תא הכלא נבנה על חורבות מבנה ששימש בעבר למגורי עבדים.
  • סקסופון אלט מסוג King Super 20 שיוצר במיוחד עבור צ'ארלי פארקר, ונוגן על ידו משנת 1947 ועד מותו בשנת 1955.
  • הארון מזכוכית בו נקבר אמט טיל, נער אפרו־אמריקאי בן 14 שנרצח בלינץ' גזעני ב־1955. מותו בישר את תחילתה של התנועה לזכויות האזרח.
  • שמלה שתפרה רוזה פארקס ביום בו סירבה לפנות את מקומה באוטובוס לגבר לבן – אירוע שהוביל לחרם האוטובוסים של מונטגומרי.
  • חצוצרה של נגן הג'אז לואי ארמסטרונג.
  • כפפות האיגרוף של מוחמד עלי וקסדת האימונים שלבש כאשר עוד נקרא קסיוס קליי.
  • שמלה של השחקנית והזמרת פרל ביילי.
  • גלימה וחליפת במה של זמר הנשמה ג'יימס בראון.
  • ה"מאת'רשיפ" – אביזר במה גדול בצורת חללית שעיצב ג'ורג' קלינטון להופעות של להקות Parliament ו־Funkadelic.
  • קאדילק קבריולה אדומה בבעלותו של זמר הרוקנרול צ'אק ברי.
  • ציורים ופסלים מאוסף Barnett-Aden, שנתרמו על ידי מייסד רשת BET, רוברט ל. ג'ונסון.
  • ציוד התעמלות של גבי דאגלס, האפרו־אמריקאית הראשונה שזכתה במדליית זהב בקרב רב אולימפי (2012).
  • פריטים ממטה הקמפיין של הנשיא ברק אובמה בשנת 2008 בעיר פולס צ'רץ', וירג'יניה.
  • מדיו של קובי בראיינט ממשחקי גמר ה־NBA בשנת 2008, בה זכה בתואר ה־MVP. קובי ואשתו ונסה היו בין התורמים הראשונים להקמת המוזיאון.

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביקורת שפרסמה בניו יורק טיימס, כתבה מבקרת האמנות הולנד קוטר, "הנרטיב המורכב ביותר, עם התרוממות רוח וטרגדיה שנראים כאילו נמצאים במסלול התנגשות קבוע, משתרע על פני חמש קומות של גלריות", וכי הוא "מחזיק בכמה מהחומרים העתיקים והמטרידים ביותר". קוטר הוסיף כי "זה נהדר שהמוזיאון מערבב הכל יחד: זה אומר שאי אפשר פשוט לבחור גרסה נוחה של ההיסטוריה". לסיכום כתבה "אני מקווה, למעשה - שהמוזיאון לעולם לא יושלם, או יחשיב את עצמו ככזה; שהפרשנות שלו להיסטוריה האפרו-אמריקאית, שהיא היסטוריה אמריקאית, תישאר זורמת, ביקורתית ומבלבלת מאוד: אמיתית, במילים אחרות".[53]

The Contemplative Court

מבקר הוול סטריט ג'ורנל, אדוארד רוטשטיין, טען כי "אפילו ביקור של יום שלם אינו מספיק לסקירה מדוקדקת. זה לבדו הישג מרשים". רוטשטיין כתב כי "המוזיאון מאיר עיניים, מטריד, מרגש - ופגום". הוא כתב שאנו "רואים את האבולוציה של עיתונים, עסקים, כנסיות ומוסדות אפרו-אמריקאים אחרים. גלריות המוקדשות למוזיקה וספורט מבהירות עד כמה ההיסטוריה והתרבות האפרו-אמריקאית הן פשוט היסטוריה ותרבות אמריקאית". הוא גם כתב שיש "גם חוסר רצון להטיל ספק בפרספקטיבה כזו או אחרת, או לתת הערכה מדוקדקת של סכסוכים. הדוקטרינות האמיתיות של אלייז'ה מוחמד, מנהיג אומת האסלאם ומורו של מלקולם אקס, אינן מוזכרות. ומדאיג עוד יותר, הפנתרים השחורים מאופיינים כאילו היו עובדים סוציאליים חמושים בהגנה, השקפה פוליטית-פוליטית של רדיקליזם שחוזרת על עצמה בהקשרים אחרים".[54]

מבקר האדריכלות של הלוס אנג'לס טיימס כריסטופר הות'ורן, כתב כי המוזיאון הוא "הבניין הציבורי המרשים והשאפתני ביותר שהוקם בוושינגטון בדור האחרון" וכי למרות "כמה פגמים וסימנים מצערים של קיצוץ בעלויות, העיצוב מצליח כמעט בדיוק במידה שהוא אניגמטי ואף הפכפך, ומכסה פערים עצומים באופי הלאומי מבלי להיות נאיבי מספיק כדי לנסות לסגור אותם. הבניין מאמץ זיכרון ושאיפה, מחאה ופיוס, גאווה ובושה".[55]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Morris, Wesley; Wortham, Jenna (2016-10-06). "Our Journey to the 'Blacksonian'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-02-28.
  2. ^ "13 destinations for African-American history and culture". National Geographic Society. 23 במאי 2019. אורכב מ-המקור ב-21 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Yahr, Emily (24 בספטמבר 2016). "'We did it': Read John Lewis's emotional speech at the African American Museum opening". The Washington Post. נבדק ב-10 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Ruffins 1998, p. 80.
  5. ^ Ruffins 1998, pp. 80–81.
  6. ^ Blakey 1994, pp. 45–46.
  7. ^ Ruffins 1998, p. 81.
  8. ^ 1 2 Ruffins 1998, p. 82.
  9. ^ Ruffins 1998, p. 8.
  10. ^ Robinson 2001, p. 179.
  11. ^ Trescott, Jacqueline (13 באפריל 1997). "A Splendid Setting For Black History". The Washington Post. p. G1. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Swisher, Kara (16 באוקטובר 1989). "Black-History Museum Plan Sparks Debate". The Washington Post. p. A1. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Trescott, Jacqueline (8 במאי 1990). "Toward a Black Museum". The Washington Post. p. B2. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Ruffins 1998, p. 83.
  15. ^ Masters, Kim (23 בספטמבר 1991). "New Museum Takes a Baby Step". The Washington Post. p. C7. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Trescott, Jacqueline (30 ביולי 1995). "African American Museum Is Stalled". The Washington Post. p. G1. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Newsome, Steven (13 באוגוסט 1995). "New Name, Same Mission". The Washington Post. p. G2. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Trescott, Jacqueline (2 במאי 2001). "Congressmen to Push Again For African American Museum". The Washington Post. p. C1. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Trescott, Jacqueline (26 ביוני 2001). "Black History Museum On Mall Is Endorsed". The Washington Post. p. C4. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Trescott, Jacqueline (29 בדצמבר 2001). "African American Museum Idea Moves Ahead". The Washington Post. p. C1. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 "National Museum of African American History and Culture Act. Public Law 108-184; 117 Stat. 2676–2683" (PDF). Government Printing Office. 19 בפברואר 2003. נבדק ב-22 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Trescott, Jacqueline (21 בנובמבר 2003). "African American Museum Bill Clears Senate". The Washington Post. p. C1. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Trescott, Jacqueline (9 בפברואר 2005). "Bush Backs Mall Site For African American Museum". The Washington Post. p. C1. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Trescott, Jacqueline (11 ביולי 2008). "Designer Sought for African American Museum". The Washington Post. p. C3. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Trescott, Jacqueline (28 במרץ 2009). "Architectural Firms Compete to Design African American History Museum". The Washington Post. p. C1. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Trescott, Jacqueline (30 בינואר 2009). "6 Finalists Vie to Design Black History Museum". The Washington Post. p. C1. נבדק ב-26 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Kennedy, Randy (14 באפריל 2009). "Architects Chosen for Black History Museum". The New York Times. נבדק ב-3 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Trescott, Jacqueline (15 באפריל 2009). "Designer Chosen for Black History Museum". The Washington Post. p. C1. נבדק ב-26 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Taylor, Kate (23 בינואר 2011). "The Thorny Path to a National Black Museum". The New York Times. p. A1. נבדק ב-14 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Architectural Design, The Corona". nmaahc.si.edu. נבדק ב-2024-03-08.
  31. ^ "A new Smithsonian museum highlights the enormous influence African American culture has had on all of us". qz.com. נבדק ב-2024-03-09.
  32. ^ Clabaugh, Jeff (11 ביוני 2013). "Oprah Winfrey Gives $12M to Smithsonian". Washington Business Journal. נבדק ב-11 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Parker, Lonnae O'Neal (23 בינואר 2014). "GM Foundation Gives $1 Million to National Museum of African American History". The Washington Post. נבדק ב-23 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Smithsonian Institution, Wells Fargo Donates Visual Art and $1 Million to the Smithsonian’s National Museum of African American History and Culture, Smithsonian Institution (באנגלית)
  35. ^ Shingler, Dan (17 בנובמבר 2016). "LeBron James puts up $2.5 million for Muhammad Ali exhibit at nation's new African American museum". Crain's Business Cleveland. נבדק ב-17 בנובמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 Contrera, Jessica (25 בספטמבר 2016). "Descended from a slave, this family helped to open the African American Museum with Obama". The Washington Post. נבדק ב-1 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Hadley, Alicia (1 בפברואר 2016). "'Let Freedom Ring': Church Founded by Slaves Rings Bell For First Time". NBC News (באנגלית). נבדק ב-1 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Contrera, Jessica (24 בספטמבר 2016). "African-American Museum Opening: 'This place is more than a building. It is a dream come true.'". The Washington Post. נבדק ב-24 בספטמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Mallin, Alexander (24 בספטמבר 2016). "New African-American Museum Tells 'Essential Part' of American Story, President Obama Says". ABC News. נבדק ב-2 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ 1 2 McGlone, Peggy (23 במרץ 2017). "Crowds at African American museum are expected to get even bigger". The Washington Post. נבדק ב-24 במרץ 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Lefrak, Mikaela (2 באוקטובר 2018). "Why The African American Museum Won't Get Rid of Timed Entry Tickets Yet". WAMU Radio. נבדק ב-2 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Johnston, Windsor (24 בספטמבר 2017). "National Museum Of African American History And Culture Celebrates 1 Year". NPR. נבדק ב-25 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Kennicott, Philip (22 בספטמבר 2017). "The African American Museum a year later: Still the hottest ticket in town". The Washington Post. נבדק ב-25 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Clough, G. Wayne (ביולי–באוגוסט 2012). "The Collections of the African American History and Culture Museum Await Their New Home". Smithsonian Magazine. נבדק ב-30 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ Pelley, Scott (17 במאי 2015). "A Monumental Project". CBS News. נבדק ב-2 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Bowley, Graham (28 במאי 2019). "Leader of Smithsonian's African American Museum to Direct Entire Institution". The New York Times. נבדק ב-2 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Sanders, Sam (31 במאי 2015). "Wreck of a 221-Year-Old Slave Ship Is Confirmed Off South Africa". NPR. נבדק ב-14 ביוני 2015 {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ 1 2 Trescott, Jacqueline (4 בספטמבר 2009). "Lonnie Bunch, Gathering Pieces for National Museum of African American History". The Washington Post. נבדק ב-30 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ Trescott, Jacqueline; Judkis, Maura (22 בפברואר 2012). "National Museum of African American History and Culture Groundbreaking". The Washington Post. נבדק ב-30 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Cantu, Leslie (29 בדצמבר 2015). "'Filled with my love' Slave artifact to be displayed in new Smithsonian museum". Summerville Journal Scene. נבדק ב-20 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Givhan, Robin (23 במאי 2010). "Black Fashion Museum Collection Finds a Fine Home With Smithsonian". The Washington Post. נבדק ב-30 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Trescott, Jacqueline (11 במרץ 2010). "Collector Donates Harriet Tubman Artifacts to African American History Museum". The Washington Post. נבדק ב-30 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ Cotter, Holland (15 בספטמבר 2016). "Review: The Smithsonian African American Museum Is Here at Last. And It Uplifts and Upsets". The New York Times. נבדק ב-6 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Rothstein, Edward (14 בספטמבר 2016). "National Museum of African American History and Culture Review: A Moving but Flawed Accounting of History". The Wall Street Journal. נבדק ב-6 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Hawthorne, Christopher (13 בספטמבר 2016). "Review: D.C.'s New African American Museum Is a Bold Challenge to Traditional Washington Architecture". Los Angeles Times. נבדק ב-6 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המוזיאון_הלאומי_להיסטוריה_ותרבות_אפרו-אמריקאית&oldid=41169930"