המונומנטים ההיסטוריים של היראיזומי
 | |||||||||
| ההיכל המוזהב של מקדש צ'וסון-ג'י | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
יישוב, אתר היסטורי  | ||||||||
| מיקום |
היראיזומי | ||||||||
| מדינה |
 יפן | ||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
176.2 הקטאר | ||||||||
| קואורדינטות | 39°00′04″N 141°06′28″E / 39.001111°N 141.107778°E | ||||||||
| האתר הרשמי | |||||||||
  | |||||||||
המונומנטים ההיסטוריים של היראיזומי הם קבוצה של חמישה אתרים מסוף המאה האחת-עשרה ומהמאה השתים-עשרה באזור היראיזומי (אנ') במחוז איווטה ביפן שנוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשנת 2011 בשם "היראיזומי - המקדשים, הגנים והאתרים הארכאולוגיים המייצגים את בודהיזם הארץ הטהורה".[1][2]
היראיזומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך ארבעה דורות מסביבות 1087, כאשר פוג'יווארה נו קיוהירה (אנ') העתיק את מפקדתו ואת מקום מגוריו ממקום צפוני יותר, עד 1189, כאשר הצבא של מינאמוטו נו יוריטומו שם קץ לממלכת פוג'יווארה הצפונית, שימשה היראזומי כמרכז פוליטי, צבאי, מסחרי ותרבותי חשוב.[3] כמה מקדשים מרכזיים הקשורים לבודהיזם הארץ הטהורה נוסדו ומומנו על ידי האצולה המקומית, אך מותם של התורמים וסדרה של שריפות תרמו לדעיכתם לאחר מכן. כשמצואו באשו ביקר ב-1689 הוא כתב בהתרגשות ביומן המסע "הדרך הצרה לצפון הרחוק" (אוֹקוּ נוֹ הוֹסוֹמיצ'י): דשא קיץ... שרידי חלומות של חיילים". סדרה של חפירות מאמצע המאה העשרים ואילך בשילוב עם אזכורים בכרוניקה אזומה קגאמי (אנ') מהמאה ה-13, ובמיוחד העתירה "בונג'י-נו-צ'ומון" משנת 1189, וה"שווה סוג'ואו" ("תחינת הנזירים") משנת 1313 מארכיון מקדש צ'וסון-ג'י תרמו רבות להבנת האתרים והתקופה.[4]
רשימת אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | סוג | הערות | תמונה | קואורדינטות |
|---|---|---|---|---|
| צ'וסון-ג'י (אנ') (中尊寺境内) |
מקדש בודהיסטי | נאמר כי נוסד על ידי אנין (אנ') בשנת 850. נבנה מחדש על ידי פוג'יווארה נו קיוהירה (אנ') בתחילת המאה השתים עשרה עם פגודה והדאיצ'וג'ו-אין, אולם גדול המוקדש לאמידה. שריפות ב-1337 כילו מבנים רבים ואוצרות מקדשים; באופן יוצא דופן, הגופות החנוטות של פוג'יווארה נו קיוהירה ויורשיו נקברו בקונג'יקידו, ההיכל המוזהב המוקדש לאמידה (בתמונה אוצר לאומי של יפן). המתחם הוא אתר היסטורי מיוחד של יפן.[5] | .jpg) |
39°00′07″N 141°06′00″E / 39.00186419°N 141.10007091°E |
| מוצו-ג'י (אנ') (毛越寺境内) |
מקדש בודהיסטי | נאמר כי נוסד על ידי אנין (אנ') בשנת 850; נבנה מחדש על ידי פוג'יווארה נו מוטהירה (אנ') במאה השתים עשרה; על השמדתו בשרפה בשנת 1226 יש קינה בכרוניקה אזומה קגאמי (אנ') מהמאה ה-13 על אובדן מונומנט 'שאין כמותו בתקופתנו'; גן עדן מהמאה ה-12, עם פלג מרוצף אבן, בריכה, חוף חלוקי נחל, חצי אי, אי ואבני נוי מוגדרים מקום מיוחד של יופי נופי. המתחם והמקדשים הנלווים מוגדרים אתר היסטורי מיוחד.[6] |  |
38°59′26″N 141°06′56″E / 38.99053116°N 141.11545706°E |
| קנג'יזאיו-אין (אנ') (観自在王院跡) |
מקדש בודהיסטי | נוסד בסמוך למוצו-ג'י עם שני אולמות אמידה על ידי אשתו של פוג'יווארה נו מוטהירה במאה השתים-עשרה. נהרס בשרפה ב-1573; גן גן העדן שלו מהמאה ה-12 עם נחל, בריכה, חוף חלוקי נחל, אי ומפלי אבן הוא מקום של יופי נופי. |  |
38°59′17″N 141°06′37″E / 38.9881789°N 141.11037523°E |
| מוריוקו-אין (אנ') (無量光院跡|無量光院跡) |
מקדש בודהיסטי | נוסד עם פסל מונומנטלי של אמידה על ידי פוג'יווארה נו הידאהירה (אנ') במאה השתים עשרה; בדגם של ביודו-אין השייך אחד מהמונומנטים ההיסטוריים של קיוטו העתיקה. גן גן עדן מהמאה השתים עשרה עם בריכה, אי ואבני נוי, אתר היסטורי מיוחד.[7] |  |
38°59′35″N 141°06′57″E / 38.99293001°N 141.1158882°E |
| הר קינקאיסן (אנ') (金鶏山|金鶏山) |
הר | הפסגה משמשת לקבורת סוטרה (אנ'). שרידים של אולם שזוהה כשייך לפולחן גונגן (אנ') הקשור לפולחן של מאיטריה (אנ') (הבודהה העתידי, ביפן קרוי מירוקו). אתר היסטורי. |  |
38°59′36″N 141°06′33″E / 38.99335037°N 141.10920153°E |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Yiengpruksawan, Mimi Hall (1998). Hiraizumi: Buddhist Art and Regional Politics in Twelfth-Century Japan. Harvard University Press. ISBN 0-674-39205-1.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המונומנטים ההיסטוריים של היראיזומי (ביפנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Hiraizumi – Temples, Gardens and Archaeological Sites Representing the Buddhist Pure Land". UNESCO.
- ^ "Hiraizumi – Temples, Gardens and Archaeological Sites Representing the Buddhist Pure Land" (PDF). ICOMOS.
- ^ Yiengpruksawan, Mimi Hall (1998). Hiraizumi: Buddhist Art and Regional Politics in Twelfth-Century Japan. Harvard University Press. ISBN 0-674-39205-1.
- ^ "Historical Study by the Historical Documents". Iwate Prefecture. אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 中尊寺境内 [Chūsonji Precinct] (ביפנית). Agency for Cultural Affairs.
- ^ 毛越寺庭園 [Mōtsūji Garden] (ביפנית). Agency for Cultural Affairs.
- ^ "Muryokoin Temple Site". Mōtsū-ji. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה)
