המועצה הלאומית לשלום וסדר
![]() | |
מדינה |
תאילנד ![]() |
---|---|
שם רשמי |
คณะรักษาความสงบแห่งชาติ ![]() |
מנהיגים |
פריות צ'אן-אוצ'ה ![]() |
תקופת הפעילות |
22 במאי 2014 – 16 ביולי 2019 (5 שנים) ![]() |
מטה |
בנגקוק ![]() |
![]() ![]() |
המועצה הלאומית לשלום וסדר (בתאית: คณะรักษาความสงบแห่งชาติ) הייתה חונטה צבאית ששלטה בתאילנד בין ההפיכה הצבאית ב-22 במאי 2014 ועד 16 ביולי 2019.[1] ב-20 במאי 2014 הכריז הצבא על משטר צבאי ארצי בניסיון לעצור את המשבר הפוליטי המתגבר במדינה ולהדיח את הממשלה הנבחרת באופן דמוקרטי.[2] ב-22 במאי הדיח הצבא את ממשלתה של יינגלאק צ'ינאוואט והקים את המועצה הלאומית לשלום וסדר כדי להשתלט על השלטון במדינה. החונטה הטילה צנזורה על מערכת השידורים בתאילנד, השעתה את רוב סעיפי חוקת 2007 (למעט הסעיף הנוגע למלך), ועצרה חברים בקבינט התאילנדי.[3] המועצה הלאומית לשלום וסדר פורקה רשמית לאחר השבעת הקבינט החדש ב-16 ביולי 2019.[4][5] מבקרים, כגון השגריר התאילנדי לשעבר פיתאיה פוקאמאן, טוענים כי המועצה "למעשה עדיין קיימת במלואה. סמכויותיה השרירותיות... הועברו אל פיקוד המבצעים לביטחון פנים בראשות ראש הממשלה."[6]
שם
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם המקורי באנגלית שהחונטה אימצה היה "המועצה הלאומית לשמירת השלום והסדר" (National Peace and Order Maintaining Council, NPOMC).[7] השם שונה מאוחר יותר ל"המועצה הלאומית לשלום וסדר" (National Council for Peace and Order, NCPO) ב-24 במאי 2014.[8]
מניעים ומטרות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטרה המוצהרת של ההפיכה ושל המועצה הלאומית לשלום וסדר (NCPO) הייתה להשיב את הסדר על כנו בתאילנד ולקדם רפורמות פוליטיות.[9] בפרט, החונטה הצבאית התחייבה לטפל בשחיתות, להפחית מתחים פוליטיים, לשנות את הכלכלה התאילנדית, לפתור בעיות במערכת החינוך ובתשתיות, ולחלק באופן שוויוני את תקציב המדינה בין האזורים השונים. עם זאת, מאז ההפיכה, הצבא התאילנדי לא הצליח להוכיח כי הוא מנהל כלכלי נייטרלי ונבון הממנע מערבוב בין עסקים לפוליטיקה. בכירים בצבא נראים כעשירים באופן בלתי מוסבר. הגנרלים הואשמו בכך שמינו מקורבים לחונטה לתפקידים בכירים בחברות תאילנדיות, הגדילו את תקציבי הביטחון, ולא התקדמו משמעותית ברפורמות כלכליות.[10]
התאמת גישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז השתלטותה על השלטון, המועצה הלאומית לשלום וסדר עשתה שימוש נרחב במשטר צבאי כדי להעמיד לדין מתנגדים, לאסור פעילות פוליטית, ולצנזר את התקשורת. למעלה מ-1,000 אנשים, בהם אקדמאים, בלוגרים פוליטיים, פעילים ופוליטיקאים, נעצרו או נשלחו ל"התאמת גישה" במתקנים צבאיים. היו טענות על שימוש בעינויים. התביעות לפי חוקי הלסה מאז'סטה המחמירים של תאילנד, המגנים על המלוכה מפני עלבונות, גברו באופן משמעותי.[11] בדו"ח השנתי שלה בינואר 2015, ארגון Human Rights Watch קבע כי השלטון הצבאי הוביל את זכויות האדם בתאילנד ל"צניחה חופשית".[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hjelmgaard, Kim; Stanglin, Doug; Dorell, Oren (2014-05-22). "Thai military declares coup, detains party leaders". USA Today. נבדק ב-2014-05-23.
- ^ "Riot police pulled out". Bangkok Post. 20 במאי 2014. נבדק ב-2018-09-01.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Botelho, Greg; Hancocks, Paula; Olarn, Kocha (2014-05-22). "Thai military takes over country in coup—again". CNN. נבדק ב-2014-05-23.
- ^ Nanuam, Wassana; Bangprapa, Mongkol (17 ביולי 2019). "HM gives cabinet moral support". Bangkok Post. נבדק ב-17 ביולי 2019.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ ""หัวหน้าคสช."เตรียมแถลงสารขอบคุณปชช. โวทำก้าวหน้าหลายเรื่อง เตรียมพ้นสภาพพรุ่งนี้". 15 ביולי 2019.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Pookaman, Pithaya (19 ביולי 2019). "Thailand's Government a Junta by Any Other Name". Asia Sentinel. נבדק ב-19 ביולי 2019.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "สำนักข่่าวแห่งชาติ: National Peace and Order Maintaining Council Announcement 1/2014". Thainews.prd.go.th. אורכב מ-המקור ב-2014-05-22. נבדק ב-2014-05-23.
- ^ "Junta summons TV operators, TV network operators". The Nation. 2014-05-24. אורכב מ-המקור ב-25 במאי 2014. נבדק ב-2014-05-24.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Harlan, Chico (23 במאי 2014). "One day after coup, Thai junta moves to tighten its grip over the country". Washington Post. נבדק ב-10 באוקטובר 2014.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Kurlantzick, Joshua (27 באוגוסט 2018). "Review— Khaki Capital: The Political Economy of the Military in Southeast Asia". Kyoto Review of Southeast Asia (23). נבדק ב-1 בספטמבר 2018.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ^ Haworth, Abigail (2015-03-22). "Bangkok's Big Brother is watching you". The Guardian. נבדק ב-22 מרץ 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Thailand: Human Rights in Free Fall". Human Rights Watch. 2015-01-29. נבדק ב-22 מרץ 2015.
{{cite web}}
: (עזרה)