המזה עילית (ء)
| המזה עילית | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אלפבית ערבי | |||||||||||||||||||
| ا | ب | ت | ث | ج | ح | ||||||||||||||
| خ | د | ذ | ر | ز | س | ||||||||||||||
| ش | ص | ض | ط | ظ | ع | ||||||||||||||
| غ | ف | ق | ك | ل | م | ||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| סימנים נוספים | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| הרחבות לפרסית | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| הרחבות לאורדו | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| הרחבות לג'אווי | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| אותיות חיצוניות אחרות | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| תשכיל | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
הַמְזָה עִילִית (בערבית: همزة عالية) היא צורה גרפית בלתי־תקנית של הסימן הַמְזָה (ء) בכתב הערבי, שבה ההמזה נכתבת בגובה מורם מעל האות הנושאת אותה. צורה זו אינה חלק מכללי הכתיב התקניים של הערבית הקלאסית או המודרנית, והיא מוכרת בעיקר מתיעוד של כתבי יד היסטוריים ומסורות כתיב לא־אחידות.[1]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההמזה היא סימן דיאקריטי המשמש לייצוג העיצור הסותם הגרוני /ʔ/ בערבית. בכתיב התקני היא נכתבת כעצמאית (ء) או “יושבת” על אחת מהאותיות אליף (أ), ואו (ؤ) או יא (ئ), בהתאם לכללים אורתוגרפיים קבועים.
המזה עילית חורגת ממערכת זו בכך שהיא מוצגת כסימן מוגבה, שאינו יושב ישירות על גוף האות, ולעיתים מופיע כמרכיב גרפי נפרד.[2]
צורה וגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה גרפית, ההמזה העילית דומה בצורתה להמזה הרגילה, אך מיקומה מעל קו הכתיבה גבוה יותר מהמיקום התקני. היא עשויה להופיע מעל אותיות שונות, ובמיוחד מעל האות יֵה, בצורות שאינן תואמות את כללי כתיבת ההמזה המקובלים.
הופעתה משתנה בין כתבי יד, סגנונות קליגרפיים ותקופות שונות, ואין לה צורה אחידה אחת.[3]
שימוש והקשר היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש בהמזה עילית מתועד בעיקר בכתבי יד ערביים ולא־ערביים שבהם לא התקיימה אחידות אורתוגרפית מלאה. חוקרים רואים בה תופעה גרפית שנועדה להבהיר את נוכחות ההמזה מבלי לשנות את גוף האות הנושאת, או כתוצאה ממסורת כתיבה מקומית או קליגרפית.
ההמזה העילית אינה משמשת בערבית מודרנית תקנית, ואינה נלמדת כחלק מכללי הדקדוק והכתיב הרשמיים.[4]
מעמד תקני
[עריכת קוד מקור | עריכה]להמזה העילית אין מעמד תקני במערכות הכתיב של הערבית. עם זאת, היא זוכה לייצוג בתקן יוניקוד במסגרת תווים ייעודיים, שנועדו לשמר ולייצג נאמנה טקסטים היסטוריים שבהם הופיעו צורות כתיב בלתי־תקניות.
יוניקוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקן יוניקוד קיימים תווים הכוללים המזה עילית כחלק מצורת האות, כגון ٸ (ARABIC LETTER HIGH HAMZA YEH, U+0678). הכללתם נועדה לאפשר קידוד מדויק של כתבי יד וטקסטים קיימים, ולא לשמש כהמלצה לכתיב מודרני.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ The Unicode Standard – Arabic Block, The Unicode Consortium
- ↑ Unicode and the Arabic Script, Alan Wood
- ↑ Peter T. Daniels & William Bright (eds.), The World’s Writing Systems Book, פרק “Arabic”., באתר Oxford University Press
- ↑ Proposals for Encoding Additional Arabic Script Characters - World Writing Systems Docs., Oxford Uni. Press