המזכיר הראשי של ממשלת המנדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המזכיר הראשי הראשון של ממשלת המנדט, וינדהאם דידס (ראשון מימין) לצד הנציב העליון הרברט סמואל, לורנס איש ערב והאמיר עבדאללה בועידת קהיר (1921)

המזכיר הראשיאנגלית: Chief Secretary) של ממשלת המנדט היה התפקיד השני בחשיבותו בהיררכיה של הממשל הבריטי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. המזכיר הראשי (אנ') שימש כסגנו וממלא מקומו של הנציב העליון, ובתפעול השוטף היה אחראי על כל הפעילות האדמיניסטרטיבית השלטונית. תפקיד זה היה זהה לתפקידו של "המזכיר הקולוניאלי" במושבות בריטניה, אלא שבארץ ישראל, שלא הייתה מושבה בריטית כי אם שטח מנדט בריטי, הוא נקרא "המזכיר הראשי".

המזכיר הראשי היה למעשה ראש הרשות המבצעת בארץ ישראל בתקופת המנדט ושימש ממלא מקום הנציב העליון, בתקופות בהן הנציב נעדר מן הארץ. בשנים הראשונות לכינון ממשלת המנדט בארץ, עד שנת 1922, היה כינויו של בעל תפקיד זה "המזכיר האזרחי".

בתפקיד המזכיר הראשי שימשו האישים הבאים בתקופות הבאות:

ביחסם ליישוב היהודי והתנועה הציונית לא נבדלו המזכירים זה מזה. רובם שירתו ראשית לכול את האינטרס הבריטי, שהיו בו תנודות ביחסו ליישוב על פי מדיניותם של הנציבים העליונים השונים.

בלט ביחס האוהד ליישוב המזכיר הראשי הראשון וינדהאם דידס, ואילו שני מזכירים ראשיים גילו בצורה בולטת יחס עוין ליישוב.

שלט המוצב לרגלי מלון המלך דוד מפרט על הפגיעה בו על ידי תנועת המרי העברי באמצעות האצ"ל ב-22 ביולי 1946, מכיוון ששכנה בו מזכירות ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל והמפקדה הראשית של הצבא

האחד היה הארי לוק שהיה יהודי מומר ונשא אחריות רבה לפרוץ מאורעות תרפ"ט. בעת הטבח של קהילת חברון, התקשר אליו במהלך יום השבת הרב הראשי לארץ ישראל אברהם יצחק הכהן קוק ודרש ממנו לדכא את המתפרעים הערבים. לוק ענה שאין לו פקודה לעשות כן, והרב קוק ענה "אני נותן לך פקודה כזו!". לוק לא נענה לבקשה. הוא הורה על סגירת העיתונות העברית והפסקת קשרי הטלפון לחו"ל והציבור בארץ נאלץ להיות ניזון רק מההודעות הרשמיות של ממשלת המנדט. הוא טען כי היהודים הם שתקפו ראשונים את הערבים במקומות רבים. כשנציג היהודים דרש כי ממשלת המנדט תשלם פיצויים ליהודים שנפגעו, השיב לוק כי היהודים אוספים כספים רבים בחו"ל ואין צורך להעמיס זאת על הממשלה. כשנפגשו לוק והרב קוק באירוע רשמי לאחר זמן, סירב הרב קוק ללחוץ את ידו של לוק, מכיוון ש"הייתה מגואלת בדם יהודים".

השני היה הנרי גרני, האחרון שמילא את תפקיד המזכיר הראשי בתום תקופת המנדט, שרחש איבה לתנועה הציונית, אם כי יחסו אליה היה קורקטי. אחדים ממנהיגי היישוב סברו כי השפעתו בשנה האחרונה לשלטון המנדט עולה על זו של הנציב העליון וראו את השפעתו כבעלת אופי מסוכן. דב יוסף אמר עליו: "פקיד ערמומי וזהיר, ראקציונר עד תוך תוכו, מעריץ את כח הזרוע העריצה, שאליה הצטרפו רגשות אנטישמיים" וזאב שרף הוסיף: "לא היו בו לא היושר ולא התמימות שבהם הצטיין הנציב העליון". עם זאת כשנתקבלה תוכנית החלוקה, אף המליץ להקים במהרה מדינה יהודית.

המזכיר הראשי ג'ון שאו נחשב כעוין ליישוב, אם כי לא התייחס ליישוב באיבה גלויה, והרושם נוצר גם כתוצאה מאישיותו הקרה והמתנשאת.

השירות בארץ ישראל שימש הכשרה טובה למשרת מושלים במושבות. רוב המזכירים הראשיים נתמנו לאחר גמר תפקידם בארץ ישראל למושלים כלליים במושבות.

כמושלי מושבות כיהנו: