המחאות באלג'יריה (2019–2020)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המחאות באלג'יריה 20–2019
Manifestation contre le 5e mandat de Bouteflika (Blida).jpg
מחאות 8 ביוני 2019 באלג'יר.
חלק מהמחאות הערביות 2019-20[1]
תאריכי המאבק

16 בפברואר 2019–20 במרץ 2020[2]

[3] (שנה ו־4 שבועות)
מקום אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
עילה התנגדות להתמודדותו של הנשיא עבד אל-עזיז בותפליקה לקדנציה חמישית, למשטרו לשחיתות שבו
מטרה
תוצאה
  • הסרת בותפליקה את מועמדותו לכהונה חמישית
  • התפטרותם של ראשי הממשלה אחמד אויחיא ונור א-דין בדווי
  • דחיית הבחירות לנשיאות ל-12 בדצמבר 2019
  • קריאת הרמטכ"ל אחמד גאיד סלאח לוועדת הבחירות להסיר את בותפליקה מתפקידו
  • התפטרותו של הנשיא עבד אל-עזיז בותפליקה
  • החרמת הבחירות לנשיאות של 12 בדצמבר 2019 על ידי 92% (ע"פ המפלגה לתרבות ודמוקרטיה) או 60% (על פי הנתונים הממשלתיים) מהבוחרים
הצדדים במאבק
המפגינים

ארגונים:


נתמכו על ידי:

Emblem of Algeria.svg ממשלת אלג'יריה
  • Algeria police patch 01.jpg המשטרה האלג'יראית

נתמכו על ידי:

דמויות בולטות
ללא מנהיגות מאורגנת אלג'יריהאלג'יריה סעיד שנגריחה
(רמטכ"ל מכהן)

אלג'יריהאלג'יריה אחמד גאיד סאלח
(רמטכ"ל לשעבר)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-עזיז בותפליקה
(נשיא אלג'יריה לשעבר)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-קאדר בן סאלח
(נשיא אלג'יריה המכהן)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-מג'יד תבון
(נשיא אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה אחמד אויחיא
(לשעבר נשיא אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-מאלכ סלאל
(נשיא אלג'יריה לשעבר)
אלג'יריהאלג'יריה נור א-דין בדווי
(לשעבר ראש ממשלת אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה סאברי בוקאדום
(לשעבר ראש ממשלת אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה עבד אל-עזיז ג'ראד
(ראש ממשלת אלג'יריה)
אלג'יריהאלג'יריה סולימאן שינין
(יו"ר הפרלמנט)
אלג'יריהאלג'יריה מאוולו אל-קדינה
(לשעבר יו"ר הפרלמנט)
אלג'יריהאלג'יריה טייב בלאיז
(לשעבר ראש ועדת הבחירות)
אלג'יריהאלג'יריה בל-קאסם זגמאטי
(שר המשפטים)
אלג'יריהאלג'יריה קאמל בלג'וד
(שר הפנים)
אלג'יריהאלג'יריה סאלח א-דין דהאמון
(לשעבר שר הפנים)

נפגעים
הרוגים: [13][14][15]3 (2 בנסיבות לא ברורות)

פצועים: 183 (112 שוטרים)[16] עצורים: 400+ [17][16][18]

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ההפגנות באלג'יריה ב-2019–2020, המכונות גם מהפכת החיוכים[19][20] או אל-חיראכ,[21]ערבית: الحراك) החלו ב־16 בפברואר 2019, שישה ימים לאחר שעבד אל-עזיז בותפליקה הצהיר רשמית על מועמדותו לכהונה חמישית לנשיאות. הפגנות אלה, שהתקיימו ללא תקדים מאז מלחמת האזרחים באלג'יר, היו לא אלימות וגרמו לצבא אלג'יריה לדרוש את התפטרותו המיידית של בותפליקה, שהתרחשה ב-2 באפריל 2019.[22] בתחילת מאי נעצר מספר לא מבוטל של בעלי כוח שהיו מקורבים לממשל המודח, כולל את אחיו הצעיר של הנשיא לשעבר, סעיד.[23][24]

שורשם של המתחים הגוברים במשטר האלג'יראי יכולים להמצא בתחילת שלטונו של בותפליקה שהתאפיין במונופול של המדינה על הכנסות משאבי טבע ששימשו למימון מערכת קליינטליסטית של הממשלה למען הבטחת יציבותה.[25] ההפגנות הגדולות נערכו במרכזים העירוניים הגדולים באלג'יר מפברואר ועד דצמבר 2019. בגלל היקפן המשמעותי, המחאות משכו סיקור תקשורתי בינלאומי וגררו ראשי מדינות ואנשי מדע להגיב עליהן בפומבי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד אל-עזיז בותפליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד אל-עזיז בותפליקה, נשיא אלג'יריה לשעבר מ-1999 עד 2019.

עבד אל-עזיז בותפליקה היה נשיא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של אלג'יריה מאז 1999. במהלך נשיאותו אירעו שתי חנינות (באמצעות משאל עם) ללוחמים לשעבר במלחמת האזרחים באלג'יר (1999 ו-2005). (מלחמה אסימטרית מורכבת בין גרילה אסלאמית לממשלה אשר גבתה מספר שנוי במחלוקת של כ-200,000 נפשות בין 1991–2002).[26][27] כמעט מחצית מהאוכלוסייה האלג'יראית נולדה לאחר סיום הסכסוך, בתקופה בה חזרו ונשנו סקנדלי שחיתות פוליטית במדינה.

עם עלייתו של בותפליקה לשלטון בשנת 1999, החל הוא במשימה דיפלומטית לשיקום דמותה של אלג'יריה בעולם. במיוחד לאחר בחירתו מחדש בשנת 2003, בותפליקה החל לנקוט בצעדים שמטרתם הייתה לרכז את הכוח במדינה בידי השלטון (כיוון שהתפלג בין קבוצות שונות בזמן מלחמת האזרחים).[22] במהלך כהונתו כנשיא, העביר בותפליקה את מרכז הכוח בפוליטיקה האלג'יראית ממזרח למערב, ובמיוחד לעיר תלמסאן. שם, עקב מעבר מרכז הכוח השלטוני, החלו חלק להפוך לדמויות בעלות כוח בתקשורת, בממשל ובמשטרה. עקב מעבר מרכז הכוח לתלמסאן, החלו לזרום אליה כספי ציבור (בערך 10 מיליארד דולר) לפרויקטים של בנייה שכללו בתוכם: בניית אוניברסיטה, מלונות, מוזיאונים ושדות תעופה. בנוסף, 155 מיליון יורו הושקעו בבית מגורים ממלכתי בעיר, שנותר לא שלם. רבים מחוזי העבודות הציבוריות ניתנו לחברות סיניות, שלכאורה לא תמיד שילמו לקבלנים המקומיים.[28]

עתירת נפט במהלך האביב הערבי, הממשלה הצליחה להשתיק את ההתנגדות לה במהלך הפגנות 2010–2012 (מהלך אשר הגדיל את הוצאותיה).[29]

העדכון החוקתי האלג'יראי של 2016 (אנ'), הגביל את מספר הכהונות הנשיאותיות שבהן מועמד יכול לכהן לשתיים. ולמרות זאת, בותפליקה היה רשאי להתמודד לכהונה חמישית, מכיוון שהחוק לא היה רטרואקטיבי.[30]

מאז 2005, ובמיוחד לאחר שבותפליקה עבר שבץ מוחי בשנת 2013, יכולתו לשלוט במדינה הוטלה בספק. שמועות על מותו היו נפוצות שכן הוא אושפז לעיתים תכופות, כבר לא דיבר בפומבי והצהיר מעט מאוד בכתב.[31] בהקשר זה, חלק מן האלג'יראים ראו במועמדותו לבחירות לנשיאות 2019, שתוכננו במקור ל-18 באפריל 2019, 4 ביולי 2019 או 2020, כמשפילה.[32]

שחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים במשטרו של בותפליקה הואשמו בהשתתפות במעשי שחיתות במספר מקרים. בשנת 2010, סונאטרץ' (אנ'), חברת הנפט והגז שבבעלות המדינה, השעתה את כל הנהלתה הבכירה לאחר ששניים מסמנכ"לי החברה נעצרו תחת אישומי שחיתות. שר האנרגיה של אלג'יריה, צ'אקיב חליל הודיע כי נשיא החברה וכמה מן המנהלים הבכירים בה ימצאו מכאן והלאה תחת פיקוח בתי המשפט.[33][34] בשנת 2013, חליל הואשם גם הוא בקבלת שוחד מחברת בת של חברת האנרגיה האיטלקית אני.[35] לדברי אל וואטן (אנ') (עיתון עצמאי בשפה הצרפתית באלג'יריה), חיוב יתר של עבודות ציבוריות ותיאורים מטעים אודות סחורות מיובאות הם שתי הפרקטיקות הנפוצות בעזרתן הונו אנשי המשטר.[36]

ב-26 ביוני 2018 פיטר בותפליקה את עבד אל-גאני האמל מתפקידו כראש המשטרה הארצית (DGSN), אף על פי שהיה חלק ממעגל הקרובים אליו. אירוע זה הוא קרה לאחר שאחד הנהגים של האמל הפך לחשוד בפרשיית קוקאינגייט (פרשייה בה מספר רב של בעלי כוח במשטר האלג'יראי היו שותפים לסחר והעברת קוקאין דרך גבולות המדינה). בין היתר, בעקבות הפרשייה הובאו למשפט בגין שוחד גנרל הצבא האלג'יראי, ארבעה שופטים ושני תובעים ציבוריים.[37][38]

המחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחאות אלו הן המחאות הנרחבות ביותר באלג'יריה מאז 2001. הרוב המוחלט של המוחים הוא צעירים שלא חוו במלואה את מלחמת האזרחים האלג'יראית.

תפקידן המרכזי של נשים בהפגנות היה למזער את האלימות,[39] וסימן ניגוד חריף למחאות של 1988 שהובלו בעיקר על ידי סלפים.[40]

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור, מטרת המפגינים הייתה לבטל את מועמדותו של עבד אל-עזיז בותפליקה לכהונה חמישית, ורצו שראש הממשלה אחמד אויחיא יתפטר מתפקידו. באופן כללי, הם קראו לניקוי בית יסודי של ממשל החמולות, הידועות באופן קולקטיבי בשם le pouvoir ("הכוח").[41]

יחד עם נסיגתו של הנשיא, המפגינים קראו יותר ויותר לדמוקרטיה, חירויות ולשלטון החוק, יעדים שמחאות רבות טוענות שאינם ממומשים ושממשיכים למשוך אלג'יראים לרחוב.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריתות של קבוצות אזרחים ודיאלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים הקימו את הקולקטיב הפמיניסטי Femmes algériennes pour un changement vers l'égalité (אנ') ב־16 במרץ 2019, אשר ייסד את הכיכר הפמיניסטית הנועדה לפעול לחיזוק התפקיד הפוליטי של נשים בהפגנות. איגודי אזרחים ואנשים פרטיים יצרו את ברית Dynamiques de la société civile (אנ') (איחוד של ארגוני סחר מקצועיים, ארגוני זכויות אזרחיים ומספר בודדים בשלטון האלג'יראי) ב-15 ביוני, במטרה לתאם הצעות לארגון מחדש של המבנה הפוליטי של המדינה האלג'יראית. ב־26 ביוני מפלגות פוליטיות ו"הליגה האלג'יראית לזכויות אדם" יצרו את ברית "כוחות האלטרנטיבה הדמוקרטית" לה מטרות דומות, כולל ארגון אספה מכוננת למערכת פוליטית חדשה עם רשות שופטת הנפרדת מן השלטון המרכזית.

ב־6 ביולי, "הפורום האזרחי לשינוי", שנוצר ב-9 במרץ 2019 על ידי 70 קבוצות אזרחים, ו"כוחות השינוי" קיימו ועידה בה הציעו לקיים פאנל לדיאלוג עם הממשלה בו יתמכו בקיום בחירות לנשיאות. הפאנל בן 13 האנשים, (Instance nationale de dialog et de médiation), נוצר והובל על ידי קארים יונס. על הפאנל ועל קיום הבחירות נמתחה ביקורת רבה מצד המפגינים ומצד כוחות האלטרנטיבה הדמוקרטית, שגרסו כי כל עוד נמשכים מעצרי המפגינים מסיבות פוליטיות וכל עוד נעדרים עקרונות דמוקרטיים בסיסיים מהשלטון, לא מתקיימים התנאים המתאימים לקיום בחירות לבחירות.

קבוצות אזרחים שמו עצמם לפיקוח על מעצרם של משתתפי המחאה וקראו לשחרורם. "הרשת למלחמה נגד דיכוי" הוקמה ב־1 ביוני 2019 בכדי לקרוא לשחרור אסירים שביניהם לואיזה חאנון, האישה הראשונה שהתמודדה על נשיאות אלג'יריה, והדג' גרמוול, חבר הליגה האלג'יראית לזכויות האדם. הוועדה הלאומית לשחרור עצורים (אנ') (CNLD) הוקמה ב־26 באוגוסט 2019. בסוף דצמבר, מספר שבועות לאחר הבחירות לנשיאות שבהן ניצח עבד אל-מג'יד תבון, היה ל-CNLD תיעוד של 180 מוחים אשר במעצר או אשר כבר נשפטו, ועל פי דיווחם, הם לא ראו "שום סימן" לכך שהממשלה הולכת להפסיק את מעצריה התכופים של המפגינים.

ב־25 בינואר 2020, 400 אנשים ממפלגות פוליטיות שונות וארגוני אזרחים שונים השתתפו בפגישה שאורגנה על ידי כוחות האלטרנטיבה הדמוקרטית באלג'יר. סיכום הישיבה היה לקיים ישיבה נוספת בה יקבעו השיטות והכללים המפורטים ליישום דמוקרטיזציה במהלכה יפורקו מוסדות "לא לגיטימיים" קיימים ותאורגן אספה מכוננת.

מוסדות ממשלתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־11 במרץ הוכרז כי הנשיא בותפליקה לא יבקש בחירות חוזרות; כי ראש הממשלה אחמד אוריה התפטר והוחלף על ידי שר הפנים נורדיין בדואי (אנ'); וכי הבחירות לנשיאות באפריל 2019 נדחו עד להודעה חדשה.[42] מחקירות נבחרי הציבור החשודים עלה כתב אישום בנושא "שחיתות והעברות הון בלתי חוקית מעבר לים" ב-1 באפריל 2019. עלי חדאד (איש עסקים ואחד האנשים העשירים באלג'יריה, הבעלים של תאגיד הבינוי ותשתיות ETRHB) נעצר בניסיון לחצות את הגבול לתוניסיה לאחר שהנזיל 38 מיליון אירו של הון בלתי חוקי.[43][44] באותו יום הבטיח בותפליקה לפרוש עם תום כהונתו, ב־28 באפריל.

ב-2 באפריל 2019 התפטר בותפליקה מתפקידו כנשיא, לאחר שהופעל עליו לחץ מצד הצבא לפרוש במידי.[45][46] על פי סעיף 102 לחוקה האלג'יראית, הוא הוחלף כנשיא ביניים על ידי ראש בית הנבחרים, עבד אל-קאדר בן סאלח, שלא היה כשיר להתמודד בבחירות העוקבות. אותן, על פי חוק היה צריך לקיים תוך לא יותר מ-90 יום ממועד ההתפטרות.[47][48]

הבחירות לנשיאות נערכו סופית ב־12 בדצמבר 2019, למרות ההתנגדות העממית הרחבה. מפלגת התרבות והדמוקרטיה העריכה ששיעור ההצבעה יעמוד על 8% מקהל הבוחרים, וביססה זאת על הדחייה רחבה של הבחירות בקרב העם. שיעור ההצבעה הרשמי עמד על 39.88%, כאשר עבד אל-מג'יד תבון נבחר רשמית בסיבוב הראשון עם 58.13% מהקולות הכשרים, מה שייתר את קיומו של הסבב השני בבחירות.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף השבוע שעקב להתפטרותו של בותפליקה, המפגינים בסודן קראו לצבא לתמוך בצידם כנגד נשיא המכהן עומר אל-בשיר. למרות מצב החירום שהכריז הנשיא על מנת לטפל בהפגנות, המפגינים העלו מחאה במרחב הציבורי מחוץ למטה הראשי של הכוחות המזוינים.[49]

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלג'יריהאלג'יריה אלג'יריה: ב-5 במרץ 2019, ה"ארגון הלאומי של המוג'אהדין" (ארגון בעל השפעה רבה של חיילים ותיקים שלחמו במלחמת העצמאות של אלג'יריה) הצהיר באופן רשמי בעיתונאות כי הוא תומך במחאות, ומקונן על "העימות בין המפלגות השלטוניות לאנשי העסקים חסרי המצפון שהרוויחו באופן לא חוקי מכספי ציבור".[50]

בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגובות הבינלאומיות היו זהירות: מרבית המדינות והארגונים הבינלאומיים נמנעו מלהגיב עד 5 במרץ 2019.

  • האיחוד האירופיהאיחוד האירופי  האיחוד האירופיהנציבות האירופית קראה לכיבוד חופש הביטוי והחופש להתאגדות.[51][52]
  • ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הבריתמחלקת המדינה של ארצות הברית הוציעה הצהרה המבקשת מן המדינה האלג'יראית לתמוך באזרחים האלג'יראים ובזכותם למחות בצורה לא אלימה.[53][54]
  • צרפתצרפת  צרפת – ב-12 במרץ 2019 בג'יבוטי, בירך נשיא צרפת עמנואל מקרון את בותפליקה על החלטתו לא לנסות ולהיבחר בבחירות הקרובות, והחמיא לממשל האלג'יראי על תוכניתו לקיום וועידה חוקתית.[55]
  • רוסיהרוסיה  רוסיה – סגן ראש הממשלה האלג'יראי החדש החל בסיור דיפלומטי במוסקבה, שם נפגש עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב,[56] שאמר במסיבת עיתונאים משותפת ב-19 במרץ 2019 כי "מוסקבה לא מתערבת בענייני הפנים של אלג'יריה", והוסיף שבעיניו "העם האלג'יראי הוא זה שיקבע את ייעודו על בסיס חוקיהם הלאומיים הבינלאומיים."[57]
  • תוניסיהתוניסיה  תוניסיה – אף על פי שנשיא תוניסיה אל-באג'י א-סבסי הצהיר שאנשי אלג'יריה "חופשיים לבטא את דעתם על שלטונם"[58], לא יצאה תגובה רשמית מן הממשל התוניסאי המתייחסת לאירועי המחאות. מחאות אורגנו ב-9 במרץ 2019, בהן הביעו אזרחים תוניסאים תמיכה באזרחים האלג'יראים ובמאבקם.[59]
  • איטליהאיטליה  איטליהראש ממשלת איטליה ג'וזפה קונטה ייעץ להאזין ל"בקשות השינוי של החברה האזרחית" ואמר שהוא מאמין ש"אלג'יריה תהיה מסוגלת לעבור שינוי דמוקרטי המכבד את אזרחיה, ומועיל לממשל".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המחאות באלג'יריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Habbal, Tesbih; Hasnawi, Muzna (10 באוקטובר 2019). "In the Midst of Chaos, an Invincible Arab Spring – This month's protests in Syria, Iraq, and Egypt prove that what began in 2010 was just the beginning of a long revolution.". The Nation. אורכב מ-המקור ב-2019-10-21. בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2019. 
  2. ^ Zerrouky, Madjid (8 ביוני 2019). "A Kherrata, aux sources du soulèvement algérien" [In Kherrata, at the root of the Algerian uprising]. Le Monde. אורכב מ-המקור ב-2019-12-13. בדיקה אחרונה ב-13 בדצמבר 2019. In reaction [to the 10 February announcement of Bouteflika's candidacy], posters had been posted in town and in surrounding villages. "We call on everyone to participate in a peaceful march against the fifth term and against the existing system. ... " The rendez-vous was given as 16 February. (תבנית:Lang-fr)  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  3. ^ "Imposante manifestation contre le cinquième mandat à Kherrata" [Imposing demonstration against the fifth term in Kherrata]. Algérie Patriotique (בצרפתית). 16 בפברואר 2019. אורכב מ-המקור ב-2019-02-17. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  4. ^ 1 2 Lamriben, Hocine (10 בספטמבר 2019). "Réunies hier au siège du RCD : Les Forces de l'Alternative démocratique rejettent "l'agenda de la présidentielle"". El Watan. אורכב מ-המקור ב-2019-11-03. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2019. 
  5. ^ "Le FCC en congrès pour porter appui à l'élection présidentielle : Son coordonnateur, et désormais président, Abderrahmane Arar se porte candidat au scrutin" [The FCC meets in support of the presidential election: its coordinator, and now its president, Abderrahmane Arar, runs for election]. תבנית:Ill (בצרפתית). 6 באוקטובר 2019. אורכב מ-המקור ב-2019-12-26. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2019. 
  6. ^ "Femmes algériennes pour un changement vers l'égalité" [Algerian women for shifting to equality]. El Watan (בצרפתית). 21 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-2019-12-22. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2019. 
  7. ^ Iddir, Nadir (17 בנובמבר 2019). "Dynamiques de la société civile : Cap sur la conférence nationale" [Dynamiques de la société civile: towards a national meeting]. El Watan (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-2019-12-15. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2019. 
  8. ^ Litamine, Khelifa (21 באוגוסט 2019). "Création d’un comité national pour la libération des détenus du Hirak" [Creation of a national committee for the release of Hirak detainees]. Algérie Eco (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-2019-12-24. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2019. 
  9. ^ "Création du Pacte de l’Alternative démocratique (PAD) France (Communiqué)". L'Avant-Garde. 26 בספטמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-2019-11-03. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2019. 
  10. ^ "EU condemns the arbitrary arrests of political opponents in Algeria". Algiers Herald (באנגלית). 13 בספטמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-2020-01-15. בדיקה אחרונה ב-13 בספטמבר 2019. 
  11. ^ "Human Rights breaches in Haiti, Algeria and Cuba". European Parliament (באנגלית). 28 בנובמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-2020-02-28. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2019. 
  12. ^ 1 2 "Regional Organizations Condemn EP’s Interference In Algeria’s Affairs". Echorouk Online (באנגלית). 29 בנובמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-2020-02-28. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2019. 
  13. ^ "Blessé vendredi dernier, un jeune manifestant est mort aujourd'hui — TSA" [Wounded last Friday, a young protestor died today - TSA]. TSA (בצרפתית). 19 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-19 April 2019. בדיקה אחרונה ב-19 באפריל 2019. 
  14. ^ "Algérie: un manifestant blessé meurt" [Algeria: A wounded protester dies]. Le Figaro (בצרפתית). 19 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-19 April 2019. בדיקה אחרונה ב-19 באפריל 2019. 
  15. ^ "'The B's must go': Algerians keep up pressure on old guard". Al Jazeera. 19 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-6 May 2019. בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2019. 
  16. ^ 1 2 "Größte Proteste gegen Bouteflika: 200 Verletzte und 200 Festnahmen in Algerien" [Biggest protests against Bouteflika: 200 injured and 200 arrests in Algeria]. ZDF (בגרמנית). 9 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-3 April 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  17. ^ "Proteste weiten sich aus: Hunderte Festnahmen in Algerien" [Protests are spreading: hundreds of arrests in Algeria]. n-tv (בגרמנית). 8 במרץ 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  18. ^ "Algerian Police Arrest 400 in Protest Calling for Overhaul of Political System". Haaretz (באנגלית). 12 בדצמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-2020-03-02. בדיקה אחרונה ב-14 בדצמבר 2019. 
  19. ^ Adlène Meddi (15 במרץ 2019). "Algérie, les 4 pièges à éviter pour la "révolution du sourire"" [Algeria, the 4 traps to avoid for the "smile revolution"]. Le Point (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-26 March 2019. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2019. 
  20. ^ Myriam Belkaïd (19 במרץ 2019). "La révolution du sourire, Acte 1, scène 4" [The Smile Revolution, Act 1, Scene 4]. HuffPost Maghreb (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-27 March 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2019. 
  21. ^ "26th Friday Protest Marches Reiterate Main Hirak Movement's Demands". Algeria Press Service. 16 באוגוסט 2019. אורכב מ-המקור ב-24 August 2019. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2019. 
  22. ^ 1 2 Tlemçani, Rachid (2008). "Algeria Under Bouteflika: Civil Strife and National Reconciliation". Carnegie Papers 7. אורכב מ-המקור ב-25 July 2011. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2019. 
  23. ^ "Algeria: Said Bouteflika and two spy chiefs arrested". DW. 4 במאי 2019. אורכב מ-המקור ב-26 May 2019. בדיקה אחרונה ב-25 במאי 2019. 
  24. ^ "Algeria Military Judge Orders Arrest of Bouteflika's Brother". Asharq Al-Awsat. 5 במאי 2019. אורכב מ-המקור ב-26 May 2019. בדיקה אחרונה ב-25 במאי 2019. 
  25. ^ Rasmus Alenius Boserup; Luis Martinez, eds. (2016). Algeria Modern: From opacity to complexity. CERI/Sciences Po. London: Hurst. ISBN 9781849045872. 
  26. ^ Pascal Jalabert. "Bouteflika écoute le peuple et renonce" [Bouteflika listens to the people and gives up]. Le Progrès (בצרפתית). עמ' 2–3. אורכב מ-המקור ב-27 March 2019. בדיקה אחרונה ב-12 במרץ 2019. Sa première prioité, rétablir la paix, alors que l'Algérie est plongée dans la guerre civile depuis 1992 contre le guérilla islamiste (quelque 200 000 morts en dix ans). 
  27. ^ Mellah, Salima. "The Massacres in Algeria". אורכב מ-המקור ב-16 May 2018. בדיקה אחרונה ב-26 באפריל 2019. 
  28. ^ Farid Alilat (17 ביולי 2015). "Algérie: Tlemcen Power, une ville au coeur du pouvoir" [Algeria: Tlemcen Power, a city in the heart of power]. Jeune Afrique (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-6 April 2019. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2019. Quant aux entrepreneurs locaux qui ont bénéficié de projets en tant que sous-traitants des Chinois, ils attendent toujours d'être payés. 
  29. ^ Youcef Bouandel (6 במרץ 2019). "Algerians have learned the lessons of the Arab Spring". Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-10 March 2019. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2019. 
  30. ^ "L'Algérie réforme sa Constitution et limite à deux le nombre de mandats présidentiels" [Algeria reforms its constitution and limits to two the number of presidential terms]. France 24 (בצרפתית). 7 בפברואר 2016. אורכב מ-המקור ב-6 March 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  31. ^ Yassin Ciyow (27 בפברואר 2019). "Abdelaziz Bouteflika, l'absent omniprésent en Algérie" [Abdelaziz Bouteflika, the omnipresent absentee in Algeria]. Le Monde (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-9 March 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  32. ^ Adlène Meddi (24 בפברואר 2019). "Manifestations du 22 février: pourquoi les Algériens sont en colère" [22 February protests: why Algerians are angry]. Le Point Afrique (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-6 March 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  33. ^ "Scandal envelops Sonatrach". Meed. 27 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-7 April 2019. בדיקה אחרונה ב-7 באפריל 2019. 
  34. ^ Martinez and Boserup, Luis and Rasmus (2016). Algeria Modern: From opacity to complexity. London: Hurst & Company, London. עמ' 22. ISBN 978-1-84904-587-2. 
  35. ^ "Algérie: scandale à la Sonatrach" [Algeria: scandal at the Sonatrach]. BBC (בצרפתית). 21 בפברואר 2013. אורכב מ-המקור ב-7 April 2019. בדיקה אחרונה ב-7 באפריל 2019. 
  36. ^ "Le clan Bouteflika et les oligarques ont exacerbé la corruption" [The Bouteflika clan and the oligarchs exacerbated the corruption]. El Watan (בצרפתית). 8 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-18 September 2019. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2019. 
  37. ^ Adlène Meddi (29 ביוני 2018). "Algeria suffers a long hot summer of political scandal – again". Middle East Eye. אורכב מ-המקור ב-6 April 2019. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2019. 
  38. ^ "Algeria's Cocainegate Continues to Uncover Corrupt Officials". The North Africa Post. 15 בספטמבר 2018. אורכב מ-המקור ב-6 April 2019. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2019. 
  39. ^ Aili Mari Tripp (8 במרץ 2019). "Women are deeply involved in the Algerian protests — on International Women's Day, and all the time". Washington Post. אורכב מ-המקור ב-4 April 2019. בדיקה אחרונה ב-15 במרץ 2019. 
  40. ^ Amine Kadi (7 במרץ 2019). "Les Algériennes descendent en masse manifester" [Algerian women go down in protest]. La Croix (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-6 March 2019. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2019. 
  41. ^ Massinissa Benlakehal; Sudarsan Raghavan (5 באפריל 2019). "Their president is gone, but Algerians keep protesting and calling for democracy". Washington Post. A circle of Bouteflika allies — the influential lawmakers, relatives and business executives known as the "pouvoir," or power — remains in control of the levers of the nation. They have become the protesters' new targets. 
  42. ^ "Algerian president Adelaziz Bouteflika drops bid for fifth term". BBC. 11 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-12 March 2019. בדיקה אחרונה ב-12 במרץ 2019. 
  43. ^ "Déclenchement de l'opération "mains propres" contre les oligarques" [Triggering of the "clean hands" operation against the oligarchs]. HuffPostMaghreb (בצרפתית). 1 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-18 September 2019. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2019. 
  44. ^ "Algerian businessman with ties to President Bouteflika arrested". Al Jazeera. 31 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-1 April 2019. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2019. 
  45. ^ Mehdi Alloui (2 באפריל 2019). "Le président Bouteflika démissionne" [President Bouteflika resigns]. HuffPost Maghreb (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-2 April 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2009. 
  46. ^ Adam Nossiter (2 באפריל 2019). "Algerian Leader Bouteflika Resigns Under Pressure From Army". New York Times. אורכב מ-המקור ב-2 April 2019. בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2019. 
  47. ^ "Algerian Constitutional Council declares presidency vacant". TASS. 3 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-4 April 2019. בדיקה אחרונה ב-4 באפריל 2019. 
  48. ^ "Abdelkader Bensalah, un fidèle de Bouteflika qui va assurer l'intérim en Algérie" [Abdelkader Bensalah, a faithful Bouteflika who will ensure the interim in Algeria]. Le Monde (בצרפתית). 4 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-3 April 2019. בדיקה אחרונה ב-4 באפריל 2019. 
  49. ^ April 2019 "Clashes between rival Sudan armed forces risk 'civil war', protesters warn". The Independent. 10 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-|archiveurl= requires |archivedate= (עזרה). בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2019. Protests [...] have been reignited by the successful 3 April ouster of Algeria's Abdelaziz Bouteflika [...] 
  50. ^ "Algérie: le camp Bouteflika perd certains de ses soutiens – RFI" [Algeria: Bouteflika camp loses some of its support – RFI]. RFI Afrique (בצרפתית). 6 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-8 March 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. collusion entre et des parties influentes au sein du pouvoir et des hommes d'affaires véreux qui ont bénéficié de manière illicite de l'argent public. 
  51. ^ "Washington & EU Support Algerian People's Right to Protest". The North Africa Post. 6 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-4 August 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  52. ^ "Algérie: l'UE appelle au respect de la liberté d'expression" [Algeria: EU calls for respect for freedom of expression]. Le Figaro (בצרפתית). 5 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-8 March 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  53. ^ "Washington & EU Support Algerian People's Right to Protest". The North Africa Post. 6 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-4 August 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  54. ^ "Les Etats-Unis "soutiennent le peuple algérien et son droit à manifester pacifiquement"" [The United States "supports the Algerian people and their right to demonstrate peacefully"]. HuffPost (בצרפתית). 6 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-6 March 2019. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2019. 
  55. ^ "Emmanuel Macron appelle à "une transition d'une durée raisonnable" en Algérie" [Emmanuel Macron calls for "a transition of a reasonable duration" in Algeria]. France 24 (בצרפתית). 12 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-16 April 2019. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2019. 
  56. ^ Lamine Chikhi; Hamid Ould Ahmed (19 במרץ 2019). "Thousands rally in Algiers as protest leaders tell army to stay away". Reuters. אורכב מ-המקור ב-4 April 2019. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  57. ^ Salim Mesbah (19 במרץ 2019). "Conférence de presse conjointe Lamamra et Lavrov: "C'est au peuple algérien de décider de son destin"" [Joint press conference Lamamra and Lavrov: "It's up to the Algerian people to decide their destiny"]. HuffPost Maghreb (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-4 April 2019. בדיקה אחרונה ב-4 באפריל 2019. Moscou refuse toute ingérence dans les affaires internes de l'Algérie [...] C'est au peuple algérien de décider de son destin en s'appuyant sur sa constitution et les lois internationales. 
  58. ^ Daou, Marc (15 במרץ 2019). "Tunisia and Morocco quietly 'uneasy' with Algeria's popular movement". France 24. אורכב מ-המקור ב-6 May 2019. בדיקה אחרונה ב-6 במאי 2019. 
  59. ^ Daou, Marc (15 במרץ 2019). "Tunisia and Morocco quietly 'uneasy' with Algeria's popular movement". France 24. אורכב מ-המקור ב-6 May 2019. בדיקה אחרונה ב-6 במאי 2019.