המחאות בפרו (2022–2023)
.jpg) | |||
| חלק מהמשבר הפוליטי בפרו (2017–הווה) | |||
|---|---|---|---|
| תאריכי המאבק | 7 בדצמבר 2022 – יולי 2023 (גל עיקרי) (כ־6 חודשים ו־24 ימים) | ||
| מקום | פרו, בעיקר דרום המדינה | ||
| קואורדינטות | 13°31′S 71°58′W / 13.517°S 71.967°W | ||
| עילה | הדחת פדרו קסטיו ומינוי דינה בולוארטה לנשיאה; חוסר אמון ציבורי במוסדות | ||
| מטרה | בחירות כלליות חדשות, שחרור פדרו קסטיו, כינון אספה מכוננת, פיזור הקונגרס, התפטרות בולוארטה | ||
| שיטת המאבק | הפגנות, חסימות כבישים, כיבוש שדות תעופה, קריאות למרד אזרחי | ||
| סטטוס | דיכוי המחאה, שמירה על הסדר הקיים; קריאות למחאות חוזרות | ||
| תוצאה | למעלה מ-60 הרוגים, מאות פצועים, מאות עצורים; הכרזה על מצב חירום; חקירות נגד בולוארטה ואחרים | ||
| הצדדים במאבק | |||
| |||
| דמויות בולטות | |||
| |||
| נפגעים | |||
| |||
  | |||
לאחר הדחתו של נשיא פרו, פדרו קסטיו, ב-7 בדצמבר 2022,[1] פרצה סדרת מחאות ברחבי המדינה נגד ממשלת הנשיאה דינה בולוארטה והקונגרס של פרו. ההפגנות, שלא היו מאורגנות על ידי הנהגה מרכזית, כללו תנועות שורש עממי, ארגונים חברתיים וקהילות ילידיות, שדרשו שינויים פוליטיים רחבים לרבות בחירות חדשות והקמת אספה מכוננת.[2]
קסטיו הודח לאחר שהכריז על פיזור הקונגרס והתכוון להקים "ממשלת חירום", פעולה שתוארה כניסיון הפיכה עצמית על ידי מוסדות המדינה המרכזיים. תומכיו של קסטיו טענו כי הקונגרס פעל להדיחו באמצעים פוליטיים. התמיכה הציבורית בנשיאה בולוארטה ובקונגרס הייתה מהנמוכות ביותר באמריקה הלטינית.[3] המחאות כללו דרישות להתפטרות הנשיאה, שחרורו של קסטיו, וקיום בחירות כלליות.
ב־14 בדצמבר 2022, אישר בית המשפט העליון של פרו את מעצרו של הנשיא המודח פדרו קסטיו למשך 18 חודשים, לאחר שהואשם בניסיון הפיכה עצמית בעקבות ניסיונו לפרק את הקונגרס של פרו ולהקים ממשלת חירום. החלטה זו התקבלה בצל מחאות סוערות ששטפו את המדינה, בהן נהרגו לפחות שבעה בני אדם ונפצעו עשרות, חלקם מאש כוחות הביטחון. תומכיו של קסטיו, בהם רבים מהאוכלוסיות הילידיות בדרום המדינה, מחו על מה שתיארו כניסיון הפיכה מצד הקונגרס, ודרשו את שחרורו, את פיזור הקונגרס, עריכת בחירות כלליות חדשות וייסוד אספה מכוננת שתנסח חוקה חדשה.[4]
פעולות הכוחות הובילו לביקורת מצד ארגוני זכויות אדם וגורמים בינלאומיים, אשר תיעדו גם הפרות חמורות כגון הרג ללא משפט ושימוש בעינויים. הממשלה הכחישה את ההאשמות והביעה תמיכה בפעולות כוחות הביטחון. במקביל, נעשה שימוש בטקטיקת "terruqueo", שבמסגרתה כונו מפגינים "טרוריסטים", דבר שגונה על ידי האומות המאוחדות. חקירה רשמית נפתחה נגד בולוארטה ושרים נוספים בגין פשעים חמורים, לרבות חשד לרצח עם.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריית המרכזנות בפרו תרמה להעמקת אי-שוויון כלכלי ולפערים בין האזורים הכפריים לבין אזור הבירה לימה, שנהנה ממרבית היתרונות החברתיים-כלכליים במדינה.[5][6] ריכוז העושר והחינוך בלימה הוביל לתפיסות תרבותיות שהגדירו תושבים ילידיים מאזורים כפריים כנחותים.[7][8]
במהלך המאה ה-20, תהליכי גלובליזציה האיצו את הפער בין מרכז לפריפריה. ערים מרכזיות חוו גידול כלכלי וחיבור לשווקים בינלאומיים, בעוד אזורים כפריים סבלו מבריחת מוחות ומחסור במשאבים[9]. אזרחים אנאלפביתים בפרו לא היו זכאים להצביע עד 1979. בין 1919 ל-2021, מרבית הנשיאים הנבחרים הגיעו מלימה – 11 מתוך 18.[10]
העושר שהצטבר בפרו בין 1990 ל-2020 לא חולק באופן שוויוני. אזורים עירוניים, בעיקר לאורך החוף, נהנו מתשתיות ושירותים מתקדמים, בעוד אזורים כפריים נותרו מאחור.[11][10] בשנות ה-2020, הפערים העמיקו והובילו לעלייה בקיטוב בין אזורים עירוניים לכפריים מבחינת סדרי עדיפויות כלכליים ופוליטיים[9]. מגמות אלו היוו גורם מבני תורם לפרוץ המחאות ב-2022.[8]
סיום המחאות ותוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחאות דעכו בהדרגה במהלך המחצית השנייה של שנת 2023, כאשר התמיכה הציבורית ביוזמות לשינוי פוליטי כמו הקדמת בחירות כלליות או כינון אספה מכוננת נחלשה. על אף הקריאות הנרחבות לשינוי, הקונגרס של פרו דחה את כל ההצעות לקיום בחירות מוקדמות או לבחינה חוקתית מחודשת. בית המשפט העליון של פרו פסק כי זכות ההפגנה אינה מוגנת תחת חוקת פרו, פסיקה שעוררה ביקורת מצד ארגוני זכויות אדם ופעילים אזרחיים.[12]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Asensio, Raúl; Camacho, Gabrielav; González, Natalia; Grompone, Romeo; Pajuelo Teves, Ramónv; Peña Jimenez, Omayra; Moscoso, Macarena; Vásquez, Yerel; Sosa Villagarcia, Paolo (באוגוסט 2021). El Profe: Cómo Pedro Castillo se convirtió en presidente del Perú y qué pasará a continuación (בספרדית) (1st ed.). Lima, Peru: Institute of Peruvian Studies. pp. 27–71. ISBN 978-612-326-084-2.
{{cite book}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Continúan marchas en la ciudad exigiendo Elecciones Generales". Diario El Pueblo (בספרדית). 9 בדצמבר 2022. ארכיון מ-10 בדצמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Indígenas exigen elecciones generales y Asamblea Constituyente". Servindi. 7 בדצמבר 2022. ארכיון מ-10 בדצמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Peru's anti-government movement reignited months after deadly protests". Axios. 19 ביולי 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ פרו: בית המשפט העליון קבע כי הנשיא המודח קסטיו יישאר במעצר, באתר ynet, 13 בדצמבר 2022
- ↑ de la Cadena, Marisol (May 1998). "Silent Racism and Intellectual Superiority in Peru". Bulletin of Latin American Research. 17 (2): 143–164. doi:10.1111/j.1470-9856.1998.tb00169.x
- ↑ Valdivia, Gabriela (2015). "A Geography of Knowledge". Environment and Planning D: Society and Space
- ↑ Giraudo, Laura (2018). "Casta(s), 'sociedad de castas' e indigenismo". Nuevo Mundo Mundos Nuevos. doi:10.4000/nuevomundo.72080
- 1 2 Humanitarian Rights Watch (24 November 2024). "Democracy Is on the Line in Peru". https://www.peru.org/news/peruden-peru
- 1 2 Asensio et al. 2021, pp. 27–71.
- 1 2 O’Boyle, Brendan (3 May 2021). "Pedro Castillo and the 500-Year-Old Lima vs Rural Divide". Americas Quarterly. https://www.americasquarterly.org/article/pedro-castillo-and-the-500-year-old-lima-vs-rural-divide
- ↑ Allen, Nicolas (1 June 2021). "Pedro Castillo Can Help End Neoliberalism in Peru". Jacobin. https://jacobinmag.com/2021/06/pedro-castillo-peru-libre-keiko-fujimori-runoff-election-june-6-neoliberalism
- ↑ Human Rights, Judicial, Supreme Court rules on the right to protest, May 19, 2023