המטרופוליט סטפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המטרופוליט סטפן
Стефан I-екзарх
Стефан (Шоков).jpg
המטרופוליט סטפן (סטויאן פופגריגורייב שוקוב)
לידה 7 בספטמבר 1878
שירוקה לקה, מחוז סמוליאן, נסיכות בולגריה
פטירה 14 במאי 1957 (בגיל 78)
באניה, מחוז פלובדיב, בולגריה
מדינה בולגריה
עיסוק כומר אורתודוקסי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נוצרית אורתודוקסית
פטריארך הכנסייה הבולגרית
תקופת כהונה 21 בינואר 19456 בספטמבר 1948 (3 שנים ו-32 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המטרופוליט סטפן, (בבולגרית: Стефан I-екзарх,‏ 7 בספטמבר 1878 - 14 במאי 1957), היה הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית בבולגריה. חסיד אומות העולם שסייע בהצלת יהודי בולגריה, מגירוש אל מחנות ההשמדה, בשנת 1943.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרופוליט סטפן נולד בשם סטויאן פופגריגורייב שוקוב, בכפר שירוקה לקה, (Широка лъка), אשר בדרום בולגריה, סמוך לגבול היווני.

בין השנים 18961900, עבד בתפקידי הוראה שונים בכפרים הסמוכים. את ההסמכה לכמורה הוא קיבל בעיר קייב בשנת 1904. עד שנת 1910 לימד בבית הספר לבנים בעיר פלובדיב. בשנה זו מונה לתפקיד מזכיר הפטריארכיה הבולגרית באיסטנבול, בשם הנזיר סטפן. לאחר תום מלחמת הבלקן הראשונה, שב לבולגריה והתיישב בעיר סופיה. בין השנים 19151919, התמחה בתאולוגיה בשווייץ. בשנת 1922 מונה לבישוף של העיר סופיה, תפקיד בו כיהן 22 שנים. בשנים אלו סייע רבות לפליטים בני לאומים שונים, אשר הגיעו לבולגריה לאחר מלחמת הבלקן הראשונה ומלחמת העולם הראשונה ולא נחשבו לאזרחים בולגרים על ידי השלטונות. לחלק מהפליטים ניתן דרכון ננסן ו-4,000 מהם גורשו מבולגריה בספטמבר 1939, רובם יהודים. ב-16 באפריל 1925 יצא המטרופוליט סטפן ללא פגע מהפיגוע בכנסיית סווטה נדליה, אף על פי שגג הכנסייה קרס מעל הבמה ממנה נשא את דרשתו.

הצלת יהודי בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיNuvola kdict glass.png
להרחבה בנושא זה ראו: יהדות בולגריה במלחמת העולם השנייה, בולגריה במלחמת העולם השנייה

ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה אל ההסכם התלת צדדי שבין גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית והאימפריה היפנית. בתמורה להצטרפותה סופחו אליה שטחי תראקיה ומקדוניה שנלקחו מיוון ומיוגוסלביה אותן כבשה גרמניה.

בתחילת 1942, בעקבות ועידת ואנזה החל משרד הפנים הבולגרי בתכנון הטיפול ב"שאלה היהודית" בדומה לפתרון הסופי שתוכנן על ידי הנאצים לשאר אירופה. בינואר 1942, החלו דיונים בממשלה הבולגרית, שכותרתם: "פתרון סופי של בעיית היהודים בבולגריה", כלומר – גירושם למחנות ההשמדה והחרמת רכושם. בתאריך ה-22 בפברואר 1943 נכנע המלך הבולגרי וחתם על צו הגירוש. ב-4 במרץ 1943 החל מבצע גירושם של יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט (בשטחי סרביה המודרנית) והם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. הגירוש בוצע על ידי שוטרים בולגרים, אשר הכו את המגורשים ובזזו את רכושם.[1]

ב-9 במארס 1943 נחתמו צווי גירוש ל-6,365 יהודים מקהילות "בולגריה הישנה" ובכללם 2,500 מיהודי סופיה. ראשי הקהילה הרבנים אשר חננאל ודניאל ציון פנו לסטפן וביקשו את עזרתו. סטפן נפגש עם המלך, ביקש ממנו לבטל את הגירוש וציין שיינתן מחסה לכל יהודי בולגריה בכנסיות. במקביל, אחד ממנהיגי הקהילה פנה אל סגן יו"ר הפרלמנט, דימיטר פשב שהיה בן כיתתו וידידו וסיפר לו על התוכנית הסודית. לאחר שפשב וידא את אמיתות הידיעות, (שעמדו בניגוד לסיכום שהיה ידוע להנהגה הבולגרית). הוא זימן למשרדו ב-9 במרץ כמה חברי פרלמנט ממתנגדי תוכנית הגירוש ואת שר הפנים גברובסקי שהיה פטרונו של בלב, ראש הקומיסריון לענייני יהודים. הוא חשף בפניו את גילוי המזימה ודרש ממנו לבטל את מבצע הגירוש תוך כדי איום בקיום דיון בפרלמנט שיביא להפלת הממשלה. הלחץ של הכנסייה וקומץ חברי הפרלמנט, גרם להשעיית צו הגירוש.

בערי השדה המרוחקות מסופיה, צו ביטול הגירוש הגיע רק למחרת היום. וכך, ב-10 במרץ 1943 אחר חצות, החלה אקציה בפלובדיב וערים אחרות. השוטרים הוציאו את היהודים מביתם וריכזו אותם בחצר בית הספר היהודי. עם הזריחה, בשעה 06:00 בבוקר לערך, הובלו היהודים אל תחנת הרכבת, תוך זעקות שבר, אך בחלוף מספר דקות שוחררו לבתיהם. הגיעה פקודת דחיית הגירוש מהמלך בוריס השלישי. למעשה הצו הושעה עוד יום קודם, הכוונה הייתה לשחרר את היהודים ולא להובילם אל תחנת הרכבת, אך הם לא ידעו זאת וסברו שהם מובלים אל מותם.

באפריל 1943, פרסמה הכנסייה הבולגרית "קול קורא" המביע התנגדות לכל צורה של גזענות ובכלל זה רדיפת יהודים וציינה כי לא תוכל לציית לחוקים כאלו. המלך נכנע פעם נוספת ללחץ הגרמני והחליט לגרש את כל יהודי סופיה לערי השדה. גם במקרה זה, פנה סטפן למלך במכתב, המרמז שיוטל חרם דתי על המלך ובו נכתב "אל תרדוף אחרים, שמא ירדפו גם אותך. אלוהים צופה על מעשיך מהשמים[2] ". עוד ביצעו כמרי הכנסייה טקסי התנצרות המוניים ליהודים, במטרה למנוע את רציחתם. הגירוש לערי השדה אמנם התבצע, אך יהודי סופיה לא נשלחו אל מחנות ההשמדה.[3]

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה בסופיה להוקרת מצילי יהדות בולגריה

בולגריה הייתה המדינה היחידה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אשר מסרה בהסכם ובאישור המלך יהודים שהיו בחזקתה לידי הנאצים, תוך ידיעה ברורה על גורלם הצפוי. 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט ניספו רובם ככולם במחנות ההשמדה. עם זאת, היהודים שהיו אזרחי בולגריה והתגוררו בתחומה לא נפגעו וגם במקרה הזה, מדובר במדינה היחידה באירופה, שהייתה נתונה תחת כיבוש נאצי ויהודיה לא נשלחו אל מחנות ההשמדה. בשנת 1941 נמנו בבולגריה 48,000 יהודים ובשנת 1945 מנו בני הקהילה 51,000 נפשות.

המטרופוליט סטפן, כיהן בין השנים 19441945, כסגן הפטריארך של בולגריה. ב-21 בינואר 1945, הוא נבחר לתפקיד ראש הכנסייה הבולגרית. למרות התנגדותו למעורבות כמרים בפוליטיקה הפנימית, היחס של השלטון הקומוניסטי לדת בבולגריה, גרם לו למתוח ביקורת גלויה כלפי המשטר. הוא אולץ להתפטר ממשרתו ב-6 בספטמבר 1948, פרש למינזר בעיירה באניה שבמחוז פלובדיב, שם הלך לעולמו בתאריך 14 במאי 1957. בתאריך 12 במרץ 1992, 49 שנים לאחר הצלת יהודי בולגריה הכירה מדינת ישראל במטרופוליט סטפן כחסיד אומות העולם.[4] בטקס שנערך במוסד יד ושם, קיבלה את האות בשם המטרופוליט סטפן, אחייניתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המטרופוליט סטפן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, ירושלים, 1999.
  2. ^ בר זוהר, עמוד 177.
  3. ^ בר זוהר מיכאל, 165-191.
  4. ^ על המטרופוליט סטפן והמטרופוליט קיריל באתר יד ושם