המין הנמלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המין הנמלט
The Fugitive Kind
כרזת הסרט המין הנמלט
מבוסס על המחזה אורפאוס בשאול של טנסי ויליאמס
בימוי סידני לומט
הפקה מרטין ג'ורו, ריצ'רד שפרד
תסריט מחזה:
טנסי ויליאמס
תסריט:
טנסי ויליאמס, מיד רוברטס
עריכה פרנק גרוס
שחקנים ראשיים מרלון ברנדו
אנה מניאני
ג'ואן וודוורד
מורין סטייפלטון
ויקטור ג'ורי
מוזיקה קניון הופקינס
צילום בוריס קאופמן
מפיץ יונייטד ארטיסטס
מדינה ארצות הבריתארצות הבריתארצות הברית
הקרנת בכורה 14 באפריל 1960
משך הקרנה 119 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 2,100,000‏$
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המין הנמלטאנגלית: The Fugitive Kind) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1960 שצולם בשחור-לבן בבימוי של סידני לומט עם מרלון ברנדו, אנה מניאני וג'ואן וודוורד בתפקידים הראשיים.

התסריט נכתב על ידי טנסי ויליאמס ומיד רוברטס, והוא מבוסס על המחזה אורפאוס בשאול (Orpheus Descending) שהועלה בברודוויי ב-1957, והוא שכתוב של מחזה של ויליאמס בשם Battle of Angels משנת 1940 שלא הוצג.

הסרט הוצג בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בסן סבסטיאן, סידני לומט זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר וג'ואן וודוורד בפרס השחקנית הטובה ביותר.

ב-1990 הופק סרט טלוויזיה "אורפאוס בשאול" המבוסס על אותו מחזה, עם ונסה רדגרייב בתפקיד הראשי

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולנטין ("ואל") קסבייר (מרלון ברנדו) הוא גיטריסט נווד שכינויו הוא "עור נחש" בשל המעיל מעור נחש שהוא לובש כל הזמן. הוא מגורש מניו אורלינס לאחר שגרם למהומה ונזק באחד הבארים.

בליל גשם הוא מגיע לעיירה קטנה הוא דופק על בית מואר ופותחת לו וי טאלבוט (מורין סטייפלטון), אשתו של השריף המקומי. למרות שוואל הוא זר היא לא פוחדת ממנו, מציעה לו לינה ומראה לו את ציוריה. השריף טאלבוט (רוברט ארמסטרונג) חוזר לביתו וגוער בה על שהכניסה זר לביתם.

ואל אומר לה שהוא מחפש עבודה והיא מביאה אותו לחנות הכלבו המנוהלת על ידי ליידי טוראנס (אנה מניאני). ליידי נשואה לגייב טוראנס (ויקטור ג'ורי) שהוא זקן הסובל מסרטן מתקדם ושוכב כל הזמן מטופל על ידי אחות סיעודית.

ליידי מסכימה לאחר היסוס לקבל את ואל לעבודה כי היא נמשכת אליו.

בחנות מסתובבת גם קרול קוטרר (ג'ואן וודוורד), אלכוהוליסטית ונימפומנית, וכמו שאר הנשים היא נמשכת לוואל אך הוא דוחה אותה. רק בפני ליידי הוא לא יכול לעמוד. הוא עובר לגור בחנות.

ליידי מספרת לוואל כי לאביה היה גן גדול ומסעדה, אך תושבי העיירה שרפו אותם לאחר שמכר אלכוהול לכושים ואביה נספה בשריפה.

ואל מכניס חיים חדשים לחייה של ליידי שמתברר לה שהיא בהריון מוואל. החנות משגשגת והם בונים סמוך לה מגדנייה גדולה.

גייב חושד כל הזמן באשתו שהיא בוגדת בו עם ואל. באחת מהמריבות ביניהם הוא מודה שהיה בין אלו ששרפו את הגן של אביה. הוא ביחסים טובים עם השריף שגם הוא אינו סובל את ואל ונותן לו אולטימטום לעזוב את העיירה.

לפני הפתיחה שורף גייב את המגדנייה ויורה בליידי למוות. ואל נכס למגדנייה, אבל הכבאים שהוזעקו על ידי השריף מונעים ממנו בהוראתו לצאת משם על ידי זרמי מים עזים שהם מתיזים לעברו והוא נשרף.

קרול מסתובבת בין ההריסות, מוצאת את מעיל עור הנחש ואומרת כי "כל מין נמלט משאיר סימן לזה שאחריו".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המין הנמלט בוויקישיתוף