המיתוס של המאה העשרים
 | |
| מהדורה משנת 1939 של הספר מיתוס המאה העשרים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אלפרד רוזנברג  |
| שפת המקור |
גרמנית |
| סוגה |
מסה |
| נושא |
נאציזם, הגזע הארי, אטלנטיס, תולדות האנושות, אנטישמיות, גזענות |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1930 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
יסודות המאה ה-19 |
  | |
המיתוס של המאה העשרים (בגרמנית: Der Mythus des zwanzigsten Jahrhunderts) הוא ספר בעל השפעה רבה, המשלב פסאודו-מדע ופסאודו-היסטוריה, שנכתב על ידי אלפרד רוזנברג הוגה דעות נאצי שהיה אחד מהאידאולוגים המרכזיים של המפלגה הנאצית ועורך העיתון הנאצי פלקישר באובכטר.[1] רוזנברג הורשע בפשעים נגד האנושות במשפטי נירנברג והוצא להורג ב-1946.
בספרו טוען רוזנברג כי הגזע הארי הוא מקור התרבויות הגדולות של העת העתיקה, וכי תרבויות אלו דעכו, לטענתו, עקב "הִתְעַרְבְּבוּת גזעית" עם גזעים שהוא מגדיר כנחותים. רוזנברג רואה בתרבות הארית את פסגת ההתפתחות האנושית, ומייחס את ההידרדרות המוסרית והחברתית של הציוויליזציה להשפעות "שמיות". לגישתו, על המדינה להבטיח כי "גזעים עליונים" ישמרו על עליונותם וימנעו כל מגע מדמם עם "הגזעים הנחותים", ובפרט נישואים בין-גזעיים (מִישְׁלִינְג).
הספר, שפורסם בשנת 1930, הופץ באופן נרחב ברחבי הרייך השלישי, ובמהלך השנים נמכר בלמעלה ממיליון עותקים נתון שהושג בעיקר בזכות תמיכת המשטר הנאצי והמנגנון האידאולוגי שסייע בהפצתו. בשנת 1937 העניק אדולף היטלר לרוזנברג את הפרס הלאומי הגרמני לאמנות ולמדע העיטור הגבוה ביותר בתחום התרבות ברייך כהכרה בתרומתו לאידאולוגיה הנאצית, ובפרט על ספרו זה. במסמך הנלווה לפרס תואר רוזנברג כמי ש"באופן מדעי וחדור תובנה הניח את היסודות להבנת עקרונות הנאציונל-סוציאליזם".[2]
תוכן הספר משלב פסאודו-מדע, גזענות ומיסטיקה. רוזנברג טוען, בין היתר, כי "הגזע הנורדי" מקורו בממלכה האגדית אטלנטיס, וכי תכונותיו האציליות מקנות לו עליונות טבעית המצדיקה, לשיטתו, שליטה בגזעים אחרים ואף אמצעים אלימים לשמירה על טוהר הגזע.[3]
השפעות על רוזנברג
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוזנברג המשיך את דרכם של הוגים אירופאים מן המאה ה־19[4], שעסקו בתאוריות גזע והיררכיות אתניות, ובראשם ארתור דה גובינו מחבר "מסה על אי-השוויון של הגזעים האנושיים". עם זאת, ההשפעה המרכזית עליו הייתה הוגה הדעות הבריטי יוסטון סטיוארט צ'מברלין, ממבשרי "הגזענות המדעית", שרוזנברג ראה בו מורה רוחני וראה בספרו יסודות המאה התשע-עשרה (1899) המשך ישיר לאידאולוגיה שפיתח.[5]
מקורות ההשפעה של רוזנברג כללו גם פרשנות אידאולוגית מגויסת לכתביו של פרידריך ניטשה, המיתוס הרומנטי של ריכרד וגנר סביב הגביע הקדוש (כאשר צ'מברלין היה חתנו של וגנר), אלמנטים מתוך תורתו של ארנסט הקל שהציג תפיסה ביולוגית דטרמיניסטית של החברה וכן אזכורים מיסטיים לפילוסופיה הנוצרית-גרמנית של מייסטר אקהרט ויורשיו. רעיונותיו שיקפו גם את התאוריה הנורדית ותפיסות עליונות גזעית ארית, שהיו נפוצות בקרב חוגים לאומניים באירופה ערב מלחמת העולם הראשונה.
הגזענות החליפה את המיתוס במציאות; והעולם שיצרה עם הסטריאוטיפים, המעלות והחסרונות שלו, היה עולם של אגדות, שהציג אוטופיה בפני אלה שחיפשו מוצא מבלבול המודרניות ומהמיהר הזמן. היא עצרה את השמש וביטלה שינוי. כל הרע הוטל על הגזעים התזזיתיים הנחותים, שחסרו הערכה לסדר הקבוע של הדברים.
— לקראת הפתרון הסופי: היסטוריה של הגזענות האירופית (1978)[6]
תקציר
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאוריות הגזע של רוזנברג שילבו תפיסות ביולוגיות והיסטוריות שנחשבות כיום למומצאות וחסרות ביסוס מדעי. הוא שייך את ה"גזע הארי" לעמים הנורדיים של צפון אירופה, אך גם כלל בו את הברברים של צפון אפריקה (רעיון שמקורו ככל הנראה במיתוס הקבילה, שהומצא על ידי קולוניאליסטים צרפתים) ואת המעמדות הגבוהים של מצרים העתיקה שלכאורה היגרו מאטלנטיס.
לשיטתו של רוזנברג, התרבות המודרנית הושחתה על ידי השפעות "שמיות" בעיקר היהדות והנצרות אשר יצרו "אמנות מנוונת" וגרמו לניוון מוסרי וחברתי.
הוא טען כי על הגזעים ה"עליונים" לשלוט בגזעים ה"נחותים", ולמנוע נישואין בין-גזעיים. את המאבק הזה תיאר במונחים ביולוגיים-מוסריים, כ"טיהור נשמת הגזע" בדומה לפעולתו של מנתח המכרית גידול ממאיר. רעיונות אלו שימשו בהמשך להצדקת פשעים שביצע המשטר הנאצי, לרבות פשעים נגד האנושות והשמדת היהודים.
בפרשנות המיתולוגית שלו להיסטוריה, טען רוזנברג כי עמים אריים נודדים ייסדו את התרבויות הגדולות של העת העתיקה, ואלה דעכו בשל נישואי תערובת עם גזעים "נחותים". בין התרבויות שמנה: הארית, היוונית, ההודית והרומית. הוא ראה בפלישות הגרמאניות לאימפריה הרומית מעשה של "הצלה", שנועד לשמר את תרבותה אשר, לשיטתו, הושחתה הן על ידי ערבוב גזעי והן על ידי נצרות "יהודית-קוסמופוליטית".
רוזנברג טען כי רדיפות ההוגנוטים בצרפת ובאזורים נוספים באירופה סימלו לדעתו את חיסול השרידים האחרונים של היסוד הארי באותם אזורים. לטענתו, תהליך זה הושלם עם פרוץ המהפכה הצרפתית. באירופה של זמנו ראה רוזנברג את אזורי צפון אירופה, שבהם התקבלה הפרוטסטנטיות, כביטוי הקרוב ביותר לאידיאל הארי הן מבחינה גזעית והן מבחינה רוחנית. עם זאת, הוא דחה את שני הזרמים המרכזיים בנצרות, הקתוליות והפרוטסטנטיות, וראה בהם גרסאות של "נצרות שלילית".
רוזנברג ייחס חשיבות רבה לגרמאנים הקדם־נוצריים ולזרם האריאני הקדום בנצרות, אשר התנגד לדוקטרינה של השילוש הקדוש. בהשפעת רעיונותיהם של יוסטון סטיוארט צ'מברלין והוגים נוספים מתנועת הפולק הלאומנית בגרמניה, טען כי ישו היה בן תערובת שמוצאו חצי גרמאני וחצי יהודי, וכי הדת הנוצרית בראשיתה הייתה בעלת אופי גרמאני־ארי שנמהל בהשפעות מונותאיסטיות יהודיות. לדבריו, נוצר עיוות דתי עמוק כאשר פאולוס הפיץ את הנצרות בגרסתה ה"יהודית־קוסמופוליטית", דבר שהוביל להשחתת עקרונותיה המקוריים.
הספר מביע עוינות הן כלפי הקתוליות והן כלפי הפרוטסטנטיות, ורואה בקוסמופוליטיות של הכנסייה הנוצרית וביסודותיה היהודיים את אחד הגורמים לניוון הרוחני של גרמניה. רוזנברג הדגיש את עמדותיהם של זרמים נוצריים מוקדמים, ובהם המרקיוניזם והמניכאיזם, שלדבריו שיקפו באופן מדויק יותר את דמותו של ישו כפי שתפס אותה. לשיטתו, ישו היה דמות ארית שנלחמה ביסודות היהודיים של הדת, והנצרות המקורית הייתה קרובה ברוחה למסורת הרוחנית של העמים הנורדים. על פי פרשנות זו, אותם זרמים הציעו נצרות טהורה יותר, שנוגדת את השפעות היהדות ואינה נושאת את המאפיינים ה"כנועים" של הכנסייה המאוחרת.
רוזנברג ראה ברפורמציה הפרוטסטנטית ובמרטין לותר שלב ראשוני בלבד בדרך להשבת הרוח הארית, אך ביקר את הפרוטסטנטיות על כך שלא ניתקה עצמה לחלוטין מהיסודות השמיים של הנצרות. היא לא הרחיקה לכת דיה, והמשיכה לבטא גרסה פולשנית של הנצרות שהתפתחה מאז ימי קרל הגדול, ואינה תואמת את רוחו של העם הגרמני.
בדיוניו על עתיד הדת, הציע רוזנברג לאפשר קיום של מגוון מסגרות רוחניות, ובהן מה שכינה "נצרות חיובית" גרסה מתואמת אידאולוגית של הדת הנוצרית עם עקרונות הגזע הארי. הוא טען כי פולחני יהוה ו"ווטן" אינם רלוונטיים עוד, אך התייחס אל דמותו של ווטן כאל סמל גרמני חשוב, והשווה אותו להוגים גרמנים בני זמנו.
התבטאויותיו של רוזנברג עוררו את התנגדות הכנסייה הקתולית, אשר האשימה אותו באימוץ פגאניזם גרמאני. רוזנברג דחה את ההאשמה, והבהיר כי הוא מתייחס אל האל הפגאני ווטן כדמות היסטורית וסמלית מן המיתולוגיה הגרמאנית, ולא כדמות דתית פעילה. הוא הביע עמדות גזעניות כלפי תושבי תת-היבשת ההודית, ודחה את ההינדואיזם כדת שהתערבבה עם תרבויות "נחותות", אם כי ציין לחיוב את צורותיו הקדומות, שלדבריו לא הושפעו עדיין מן האוכלוסייה המקומית. מיתוס נוסף שמצא חן בעיניו היה סיפור אטלנטיס, שלדבריו ייתכן ומקורו בזיכרון מעומעם של מולדת ארית עתיקה.
רוזנברג גינה את האסלאם ותיאר אותו כדת אנטי־נוצרית ואנטי־אירופית. הוא ראה בו הוכחה למה שכינה "עוני רוחני פנימי" של הערבים, והשווה את השקפת האסלאם על החיים שלאחר המוות להשקפה היהודית, אשר הייתה שנואה עליו.
השפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוהנס שטייצינגר כותב כי "רוזנברג מילא תפקיד מרכזי בהקמת האידאולוגיה הנאצית" וכי "אידאולוגיה נחשבת לגורם הכרחי, אך לא מספיק, להשתתפות ברצח עם"[7]. במהלך משפטי נירנברג, התייחס השופט רוברט ה. ג'קסון לספר כ"מסה משמימה המטיפה לדת נאצית חדשה ומשונה"[8]. וירק מציין כי "רוזנברג משעמם הן את הבלתי משכילים והן את המשכילים, אך הוא אלוהי למחצה-משכילים, שמשתאים משעמום רציני וגרנדיוזיות מעורפלת כמלומדת וסמכותית".[9]
בעדותו במשפטי נירנברג, מפקד מחנה ההשמדה רודולף פרנץ הס אמר כי ספר זה היה אחד ממקורות האנטישמיות שלו.[10] למרות התמיכה הנאצית במיתוס המאה העשרים ותפקידו הבכיר של רוזנברג בקידום האידאולוגיה הנאצית, בחוגים פרטיים היו למנהיגים נאצים הסתייגויות מהמיסטיקה שלו. אדולף היטלר הצהיר כי אין לראות בספר את האידאולוגיה הרשמית של המפלגה הנאצית[11] ותיאר אותו בפרטיות כ"מיסטיקה" ו"שטויות".[12]
ההיסטוריון יוהנס שטייצינגר כתב כי רוזנברג מילא תפקיד מרכזי בגיבוש האידאולוגיה הנאצית, וכי לדעתו, אידאולוגיה מהווה תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק להשתתפות ברצח עם.[7] במהלך משפטי נירנברג, התייחס השופט רוברט ה' ג'קסון אל הספר כאל "מסה משמימה המטיפה לדת נאצית חדשה ומשונה".[8] ההיסטוריון וירק העיר בסרקזם כי "רוזנברג משעמם הן את הבלתי משכילים והן את המשכילים, אך בעיני חצי־משכילים הוא כמעט אלוהי, שכן הם משתאים בפני שיעמום רציני וגרנדיוזיות מעורפלת שמתיימרת להיות מלומדת וסמכותית".[9]
אלברט שפר העיד כי יוזף גבלס נהג ללעוג לרוזנברג, ובאחת ההזדמנויות אף כינה את ספרו "גיהוק פילוסופי".[13][14] הרמן גרינג התבטא בלגלוג כלפי ההשפעה התרבותית של רוזנברג, ואמר: "אם רוזנברג היה קובע את המדיניות, היינו מקבלים רק טקסים, תינג (אספות עם מסורתיות), מיתוסים וכל מיני הונאות כאלה".[15]
פסיכולוג הכלא האמריקאי גוסטב גילברט, שליווה את משפטי נירנברג, דיווח כי אף אחד מהנאצים הבכירים שראיין לא הפגין היכרות מעמיקה עם כתביו של רוזנברג. עם זאת, ביומניו ציין גילברט כי רעיונותיו של רוזנברג צפו ועולים שוב ושוב בדבריהם של הנחקרים, גם מבלי שציטטו אותו ישירות.
כך למשל, תיעד גילברט שיחה שבה סיפר פרנץ פון פאפן כי "דוד" שאל את רוזנברג האם ידע שרודולף הס, מפקד אושוויץ, קרא את כתביו. לדבריו, רוזנברג השיב תשובה מתחמקת.[16]
”בארוחת הצהריים העיר פון פאפן, "דוד שאל אותו אם הוא ידע שהס, מפקד אושוויץ, קרא את כתביו. זה היה, כמובן, עיקר העניין. רוזנברג רק נתן תשובה מתחמקת."”
אף על פי שרוזנברג מילא תפקידים בכירים בתחום התעמולה, הפיקוח על האזורים הבלטיים ובזיזת אמנות בארצות הכיבוש, העמדות האנטי־נוצריות המובהקות שביטא בכתביו הפכו את מינויו לתפקידים מרכזיים לעניין רגיש ולעיתים גם למבוכה בעיני הנהגת המפלגה, בעיקר לאחר עליית הנאצים לשלטון.[17]
ב־1937, רק 0.49 אחוז מתושבי המבורג הזדהו עם תנועת אמונה אנטי־נוצרית בעלת מאפיינים נאו־פגאניים, וזאת אף שהעיר נחשבה למוקד תמיכה פוטנציאלי ברעיונות מסוג זה.[18] לעומת זאת, הנצרות הגרמנית ו"נצרות חיובית" זכו למעמד חזק בקרב הציבור והמשטר. הביקורת הרבה שנמתחה על מיתוס המאה העשרים לאחר פרסומו ב־1930 נבעה בעיקר ממסריו האנטי־נוצריים הברורים.
בשנת 1934, הספר נכלל באינדקס הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית, בהחלטה של הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה. הסיבה הרשמית לכך הייתה לעג כלפי הדוגמות של הכנסייה ושלילת יסודותיה המרכזיים של הדת הנוצרית.[19]
רוזנברג פרסם שתי תוספות לספרו בתגובה לביקורת הקתולית והפרוטסטנטית. בראשונה, על אנשי החושך של זמננו: תגובה למבקרי מיתוס המאה העשרים, האשים את הכנסייה הקתולית בניסיון לפגוע באחדות הלאומית של גרמניה באמצעות טיפוח מגמות בדלנות באזורים הקתוליים.[20] בתוספת השנייה, צליינים פרוטסטנטים לרומא: הבגידה בלותר ובמיתוס המאה העשרים, טען כי הלותרניזם המודרני מתקרב יתר על המידה לקתוליות ואיבד את ייחודו הרוחני.[20] החיבור על אנשי החושך של זמננו נכלל אף הוא באינדקס הספרים האסורים בשנת 1935.[21]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Silberklang, David. "Roots of Nazi Ideology". Yad Vashem. נבדק ב-31 בדצמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Persecution of the Catholic Church in the Third Reich: Facts and Documents. p. 402
- ^ Viereck, p. 233
- ^ Jackson, John; Weidman, Nadine (2005). "The Origins of Scientific Racism". The Journal of Blacks in Higher Education. 50 (Winter 2005/2006): 66–79. JSTOR 25073379. נבדק ב-3 בינואר 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Yahil, 1991, p. 41.
- ^ Mosse, George L. (1978). Toward the Final Solution. Madison, Wisconsin: University of Wisconsin Press. pp. xxxvi–xxxvii. ISBN 9780299330347.
- ^ 1 2 Steizinger, Johannes (2018). "The Significance of Dehumanization: Nazi Ideology and Its Psychological Consequences". Politics, Religion & Ideology. 19 (2): 139–157. doi:10.1080/21567689.2018.1425144. S2CID 55459238.
- ^ 1 2 Jackson, Robert. "Summation Nuremberg War Crimes Trial". Famous Trials. Douglas Linder. נבדק ב-10 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Viereck, p 219
- ^ Gilbert p. 247
- ^ Hitler, Adolf; Hugh Trevor-Roper. Adolf Hitler's Secret Conversations 1941-1944, p. 400.
- ^ Steigmann-Gall, Richard (2003-04-21). The Holy Reich: Nazi Conceptions of Christianity, 1919–1945 (באנגלית). Cambridge University Press. p. 130. ISBN 978-1-107-39392-9.
As he told a circle of confidants, 'What nonsense! Here we have at last reached an age that has left all mysticism behind, and now he wants to start that all over again. To think that I may some day be turned into an SS saint! [...]'
- ^ Albert Speer, Erinnerungen, Frankfurt am Main / Berlin / Wien 1969, p. 139
- ^ Steigmann-Gall, Richard (2003-04-21). The Holy Reich: Nazi Conceptions of Christianity, 1919–1945 (באנגלית). Cambridge University Press. p. 93. ISBN 978-1-107-39392-9.
Goebbels was characteristically succinct, describing the book as an 'ideological belch.'
- ^ Goebbels, Ralf Georg Reuth; Piper; ISBN 3-492-03183-8, p. 304; Original: "... [wenn Rosenberg das Sagen hätte] ... gäbe es nur noch Kult, Thing, Mythos und ähnlichen Schwindel".
- ^ Gilbert, G. M., Nuremberg diary, New American Library, 1961, p. 250.
- ^ Robert Cecil, The Myth of the Master Race: Alfred Rosenberg and Nazi Ideology p.105 ISBN 0-396-06577-5
- ^ Theologische Realenzyklopädie, Volume 8. Page 556. Gruyter Verlag, 1993. ISBN 978-3-11-013898-6
- ^ Bonney, Richard (2009). Confronting the Nazi War on Christianity: The Kulturkampf Newsletters, 1936–1939. Studies in the history of religious and political pluralism. Vol. 4. Bern: Peter Lang AG, International Academic Publishers. p. 122. ISBN 9783039119042.
- ^ 1 2 Richard Steigmann-Gall, The Holy Reich: Nazi Conceptions of Christianity, 1919-1945, p.128.
- ^ "Beacon for Freedom of Expression". beta.nb.no. נבדק ב-2025-01-04.