המכון הגיאולוגי לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המכון הגיאולוגי לישראל[1] הוא מוסד מחקר ממלכתי בתחום מדעי האדמה, הפועל במסגרת מינהל מדעי האדמה במשרד האנרגיה והמים. במכון קיים מאגר מחקרים גאולוגיים שנעשו במדינת ישראל וגם בתקופת המנדט הבריטי[2].

מיקרוסקופ אלקטרוני סורק במעבדת המכון הגיאולוגי לישראל

המכון מקיים מסכת הדוקה של שיתוף פעולה מקצועי עם מוסדות מחקר ממשלתיים, אוניברסיטאות וגורמים אחרים בארץ ובחו"ל.

המכון מקיים מעקב רצוף אחרי רעידות אדמה המורגשות בישראל. הוא גם הפיק מפה המצביעה על הסיכונים ברעידת האדמה לפי אזורים שונים בארץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הגאולוגי לישראל הוקם על בסיס המכון הגאולוגי של ממשלת המנדט הבריטי[3]. תחילה היה המכון באחריות משרד המסחר והתעשייה[4] ובהמשך הועבר לאחריות משרד ראש הממשלה וממנו למשרד החקלאות[5] ומשרד הפיתוח. כעת הוא באחריות המשרד לתשתיות לאומיות, אנרגיה ומים. בשנותיו הראשונות עסק המכון בהכנת מפה גאולוגית של ישראל בקנה מידה של 1:20,000[6]. בשנת 1952 עברו משרדיו למבנה בית החולים סנט ג'ון ובשנת 1962 עבר למחנה שנלר[7]. בשנת 1966 הועברה מחלקת הנפט למכון הנפט[8].

משנת 2014 נבנה משכנו החדש ברחוב ישעיהו ליבוביץ' בגבעת רם.

ראשי המכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש המכון עמד בשנים הראשונות פרופ' יהודה ליאו פיקרד[9]. בשנת 1954 הגיע לישראל ד"ר פריץ ברוצן, מומחה לגאולוגיה משוודיה[10] שבמשך זמן מה שימש כמנהל המכון[11][12]. לאחריו ניהל יעקב בן-תור את המכון במשך שנים רבות[13]. בסוף שנת 1966 התפטר בן-תור והחליפו אליהו זוהר[8] שכיהן בתפקיד במשך מעל עשור[14]. במהלך שנות ה-80 כיהן כראש המכון ד"ר יוסף ברטוב[15]. מסוף שנות ה-80 כיהן כמנהל המכון ד"ר עמוס ביין[16]. בשנת 2005 התמנה זאב בנימין בגין לראש המכון כמחליפו של ד"ר עמוס ביין[17]. עם שובו לחיים הפוליטיים בשנת 2009 החליפו ד"ר איתי גבריאלי, ובשנת 2015 התמנתה ד"ר רבקה אמית לראש המכון.

יעדי המכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הוא גורם מרכזי בתחום המחקר היישומי במדעי האדמה. הוא מהווה בסיס מקצועי למקבלי ההחלטות ולגורמים הסטטוטוריים בתחומים אלה, כגון נציבות המים, מינהל מקרקעי ישראל, מינהל התכנון, המשרד לאיכות הסביבה והממונים על המכרות והנפט.

להלן תחומי הפעולה העיקריים של המכון:

  1. ריכוז ידע בתחום מדעי האדמה. יצירת מרכז מידע לאומי בתחום מדעי האדמה הכולל מסדי נתונים בתחום מדעי האדמה. הערכת נכסי הטבע הכוללים: מים, נפט וגז ומחצבים לבנייה, סלילה ותעשייה.
  2. גורם מרכזי בהערכת סיכוני רעידות אדמה ובזיהוי אתרים מועדים להכשל תשתית בשל העתקים, התנזלות וגלישות וכן כל כשל גיאוטכני אחר והגדרת תהליכים ומגמות בעלי השלכה תשתיתית, סביבתית ואקלימית דוגמת עתידו של אגן ים המלח.
  3. מתן מענה לצורכי פתוח פרויקטים לאומיים ספציפיים כגון תוכניות מתאר להבטחת חומרי גלם לבניה ולתעשייה ולהתמודדות עם בעיות תשתית מהותיות כגון בורות ים המלח. יצירת מרכז לניטור ומעקב אחר הגורמים המשליכים על תחום מדעי אדמה .

רעידות האדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הגיאולוגי מקיים מעקב רצוף אחרי רעידות האדמה המורגשות בישראל. לאור זאת ניתן למצוא באתר המכון : כללי התנהגות בעת רעידות האדמה. המכון גם מציג מבט על התפוצה של קבוצת רעידות האדמה החזקות בישראל וסביבותיה במאה השנים האחרונות, כפי שמופיעה מפת מיקום רעידות האדמה באזורינו, מלמד שרובן התרחשו באזורים הבאים:

  • מפרץ אילת (עקבה) - היה הקטע הפעיל ביותר במאה שעברה, כאשר הבולטת ביותר היא הרעידה מנובמבר 1995 שעוצמתה בסולם ריכטר הייתה 7.1 ולוותה באלפי רעידות משנה חלשות יותר. לאחריו ניכרת הפעילות בים המלח ששיאה ברעידה החזקה ביולי 1927, שהייתה דרגה 6.2, אך גרמה להרבה יותר נפגעים ונזקים משום קרבתה למקומות יישוב. פעילות פחותה בהרבה נרשמה בכנרת, בחולה, ובבקעות שבמזרח השומרון.
סביב העתק הכרמל נרשמה פעילות סיסמית ערה. אמנם עדיין לא ידוע על רעידה חזקה שהתרחשה עליו, אולם משיקולים גאולוגים לא ניתן לשלול את האפשרות כי זו עלולה להתרחש עליו בעתיד.
  • הקשת הקפריסאית - הוא אזור פעיל למרות שאזור ים המלח מהווה גורם סיכון משמעותי יותר בישראל כתוצאה מקרבתו לריכוזי ההתיישבות.
עקר הפעילות מתרחש לאורך חופיו הדרומיים של האי קפריסין, ובהקשר זה ניתן לציין את הרעידה מאוקטובר 1996 שהורגשה היטב גם בישראל.
  • מפרץ סואץ - לכאורה השקט מבין הגבולות. ואולם יש לשים לב למתרחש בקצותיו. בקצה הדרומי שלו ארעה במרץ 1969 ככל הנראה הרעידה החזקה ביותר במאה האחרונה בגבולות תת-הלוח סיני. בשוליים הצפון מערביים שלו ארעה הרעידה של קהיר, באוקטובר 1992, ואף שהגיעה לדרגה 5.9 בלבד, הייתה לקטלנית ביותר במאה האחרונה כאן.

חיזוי רעידות אדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ההתקדמות המדעית, נותר נושא חיזוי רעידות אדמה כאחד היותר סבוכים במחקר הסיסמולוגי. אף שברור כי רעידות אדמה חוזרות ונשנות על אותו ההעתק, הרי שהמחזוריות אינה מסודרת בזמן ולא ניתן להסתמך עליה לשם חיזוי. יחד עם זאת, ניתן להתמודד עם קושי זה כאשר מתייחסים בנפרד ל:

  1. מיקום - מרבית רעידות האדמה באזורנו התרחשו באזור ים המלח. קרבתו לריכוזי האוכלוסייה בישראל מגבירה את הסיכון לבני האדם.
  2. עוצמה - הניסיון שהצטבר בעולם מראה שככל שההעתק ארוך יותר, כך הרעידות שעליו תהינה חזקות יותר. כך או כך, נראה שהרעידה המקסימלית הצפויה באזור ים המלח עלולה להגיע לדרגה 7.5 בסולם ריכטר.
  3. זמן - מאמץ רב מושקע לאיתור מבשרים לרעידות חזקות. כך למשל, מבחינים שלעתים רעש חלש מקדים רעידה חזקה, ואולם רק בדיעבד ניתן היה ללמוד על כך.
בספרות מוכרים גם תיאורים של תופעות טבע והתנהגות מוזרה של בעלי חיים טרם רעידה חזקה.
לעת עתה אין ביכולתנו להסביר תופעות אלה, ולכן גם לא ניתן להיעזר בהן בעת הצורך. לאור זאת רק ניתן לנסח תקני בנייה לעמידות מבנים ברעידות חזקות, כדוגמת התקן הישראלי מס' 413, ולבנות כראוי מבלי לדעת מתי תתרחש הרעידה הבאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכתיב המקובל בוויקיפדיה הוא גאולוגי ולא גיאולוגי. אין אנו משנים שמות של ארגונים, אבל השימוש במילה גיאולוגי תוגבל בערך לשמו של הארגון בלבד
  2. ^ לדוגמה נמצאו במכון תיקים מפורטים על תכנון הניצול של מכרות גופרית בארי משנת 1929
  3. ^ מפה גיאולוגית מלאה של ארץ ישראל, דבר, 28 באוגוסט 1939
  4. ^ ממשלת ישראל בעבודתה, הצופה, 18 ביולי 1948
  5. ^ המכון הגיאולוגי יועבר למשרד החקלאות, הצופה, 17 ביוני 1952
  6. ^ המכון לגיאולוגיה מכין מיפוי בקנה מידה גדול, חרות, 1 באפריל 1951
  7. ^ תחנה סיסמוגרפית גדולה תופעל בינואר בירושלים, דבר, 28 ביוני 1962
  8. ^ 8.0 8.1 התפטר מנהל המכון הגיאולוגי, דבר, 13 בדצמבר 1966
  9. ^ רם עברוןאני מכחיש - משמע אני קיים, דבר, 18 בנובמבר 1971
  10. ^ הגיע גיאולוג משוודיה, חרות, 8 במרץ 1954
  11. ^ פרופסור מפוזר, מעריב, 24 בדצמבר 1954
    הרצאת ד"ר ברוצן, הצופה, 24 בינואר 1955
  12. ^ שלד רמש מאובן מלפני 100 מליון שנה נתגלה בנגב, משמר, 2 באוגוסט 1955
  13. ^ יחיד וציבור, חרות, 26 במרץ 1962
    צבי לביאכאן עומד עוד סטאלין על כנו, מעריב, 28 באוקטובר 1965
  14. ^ קידוח נסיוני לגילוי מרבצי פחם ליד דימונה, דבר, 3 במאי 1977
  15. ^ Yosef Bartov, Geological phenomonology of nuclear tests, CTBTO spectrum 9, page 23; על פי שנתון הממשלה 1982, עמ' 398 הוא היה כבר ב-1982 מנהל המכון.
  16. ^ ישראל, שנתון הממשלה 1990, עמ' 463
  17. ^ Israel national commision for UNESCO, Report on activities 2004-2005, page 19