המכון לאסטרטגיה ציונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המכון לאסטרטגיה ציונית
לוגו המכון לאסטרטגיה ציונית
פרטי הארגון
מדינה: ישראלישראל  ישראל
פעילות: מכון מחקר ציוני
התאגדות: עמותה, מכון מחקר
נשיא: עו"ד יואל גולובנסקי
מנכ"ל: מירי שלם
יו"ר: ד"ר יועז הנדל
שנת ההקמה: 2005
מייסדים: ישראל הראל, נתן שרנסקי, משה יעלון ויואל גולובנסקי
http://www.izs.org.il/

המכון לאסטרטגיה ציונית הוא מכון מחקר ישראלי שמטרתו, כעולה מפרסומיו, "לתרום לשגשוגה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי תוך שמירה על ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית[1].

המכון הוקם בתחילת שנת 2005 על ידי ישראל הראל ועורך הדין יואל גולובנסקי, ומאז 2012 עומד בראשו ד"ר יועז הנדל.[2] המכון פועל בירושלים.

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות המכון בפברואר 2016. מימין לשמאל: הדוברת גבריאלה רוזנשטיין, מנהל הפרויקטים עדי ארבל, עומר אריכא, המנכ"לית מירי שלם, מנהל תוכנית 'החלוץ' ד"ר נתי אבנרי, מנהל פרויקט 'שביל הזהב' אריאל פינקלשטיין, מנהלת 'זכויות אדם כחולבן' נוה דרומי

המיזם הראשון של המכון היה הצעת חוקה, שגובשה על ידי צוות מומחים והוגשה בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ה-16 והכנסת ה-17.

צוותי עבודה נוספים של המכון עוסקים בסוגיות הנוגעות לעתידה הקרוב והרחוק של ישראל:

הפורום האסטרטגי-מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורום מומחים ממגוון תחומים המשמש גם כוועדה המייעצת של המכון. בראש פורום זה עומד משה ארנס.

הצוות החוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות מומחים בראשות פרופ' אברהם דיסקין שגיבש את הצעת החוקה של המכון[3]. לקראת כינונה של הכנסת ה-17, התקבצו מספר אנשי אקדמיה, מדינאים, שופטים, רבנים ואנשי ציבור אחרים, וניסחו הצעת חוקה מפורטת למדינת ישראל. בהצעה ניתן דגש על סעיפי הזהות של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי ועל רפורמות משמעותיות בקשר שבין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת. חברי צוות החוקה מלבד פרופ' דיסקין הינם: פרופ' משה קופל, פרופ' ברכיהו ליפשיץ, השופט (בדימוס) אורי שטרוזמן, הרב דן בארי, ד"ר יצחק קליין, עו"ד יואל גולובנסקי וישראל הראל. הצעה זו היוותה בסיס לעבודתה של ועדת חוקה, חוק ומשפט בבואה להגיש הצעת חוקה בפני הכנסת. ביולי 2006 הגיש המכון לאסטרטגיה ציונית לנשיא המדינה ולכנסת את הצעת החוקה שלו הקרויה: "חוקה למדינת ישראל". צוות החוקה ליווה את הדיונים שניהלה ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת ה-17, בראשותו של ח"כ מנחם בן ששון[4].

צוות קרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות מומחים בראשות פרופ' ישראל אומן ומזכיר התק"ם לשעבר, דובי הלמן. צוות זה עוסק בגיבוש תוכניות לשמירה על אדמות המדינה בעיקר בגליל ובנגב. בין החברים הנוספים בצוות זה פרופ' גדעון ביגר, פרופ' חיים גבירצמן, פרופ' יוסי כץ וגלעד אלטמן, מייסדה של הסיירת הירוקה.

"ריבונות על תנאי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון עוסק בניטור היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל. במסגרת פעילות זו ערך המכון בשיתוף עם העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים (NGO-MONITOR) מחקר רחב בנושא[5] שבעקבותיו הונחה הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (בהשראת חוקים דומים הקיימים בארצות הברית ונורווגיה) על שולחן הכנסת. הצעת החוק אושרה בחודש פברואר 2011[6].

מחקרי דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במכון מספר מומחים לענייני דמוגרפיה, דוגמת ד"ר יצחק רביד, יעקב פייטלסון וד"ר מייק וייז, המפרסמים מעת לעת מחקרים בנושא זה. בשנת 2008 פרסם המכון מחקר מקיף של יעקב פייטלסון בנושא המגמות הדמוגרפיות בארץ ישראל (1800-2007)[7]. ביולי 2011 פרסם המכון מחקר בנושא המגמות הדמוגרפיות והשלכותיהן על מערכת החינוך בישראל[8]. על פי מסקנות המחקר, הנתונים מצביעים על תהליך של גידול מהיר במספר תלמידי כיתות א' בחינוך העברי בשנים הקרובות, על התייצבות ואף ירידה במספר תלמידי כיתות א' בחינוך הערבי, וכן על ירידה בשיעור תלמידי החינוך החרדי מכלל התלמידים היהודים.

תוכנית מנהיגות צעירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית שמטרתה לאתר ולטפח צעירים שיהוו את מנהיגי המחר של ישראל ברוח הערכים בהם תומך המכון. לשם כך, נבחרת מדי שנה קבוצה של כ-25 צעירים, מרביתם סטודנטים לתארים מתקדמים, לשמש כקבוצת דיון העוסקת בסוגיות בהן מטפל המכון. במסגרת התוכנית, מוזמנים החברים להרצאות ונדרשים ללמוד תכנים ומאמרים של מומחים. במסגרת התוכנית נדרשים החברים להתמודד עם הבעיות האסטרטגיות העומדות על סדר יומה של המדינה באמצעות פרסום ניירות עמדה שיופצו בקרב המערכת הפוליטית והמנהל הציבורי.

מפרסומי התוכנית
  • נייר עמדה בנושא פערי בריאות בין מרכז לפריפריה בישראל[9]
  • נייר עמדה בנושא תמיכה בגרעיני משימה לאומיים[10]
  • נייר עמדה בנושא העצמת תנועות הנוער בישראל[11]
  • נייר עמדה בנושא אתגרי החינוך הטכנולוגי והמקצועי בישראל[12]
  • נייר עמדה בנושא הטיפול בעוני במדינת ישראל[13]
פרויקטים שהופקו במסגרת התוכנית
  • הכנסת ה-17 חותמת מחדש על מגילת העצמאות: לרגל יום העצמאות וחגיגות ה-60 למדינת ישראל, ערך המכון לאסטרטגיה ציונית, בהובלת קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון, מיזם בו התבקשו כלל חברי הכנסת ה-17 לאשר בחתימת ידם את אמונתם בערכי הציונות, כפי שהובעו על ידי מייסדי המדינה במגילת העצמאות. על המגילה חתמו לבסוף 90 חברי כנסת[14].
  • בית המדרש לציונות - להלן.

בית המדרש לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת בית המדרש לציונות היא להנגיש את רעיונותיהם וחזונם של הוגיה ומנהיגיה של הציונות מראשיתה לכלל הציבור במדינת ישראל, באמצעות מפגש עם המקורות ההגותיים. הלימוד, הנערך בשיטה בית מדרשית של חברותא ועיון יסודי בטקסט, נועד לייצר בסיס ידע בתחום ולקיים בירור ערכי מתוך היכרות עם ההשקפות של הזרמים הציוניים השונים. בית המדרש החל כיוזמה של בוגרי "תוכנית המנהיגות הצעירה" של המכון. התוכנית מתקיימת כיום במסגרת ארבע קבוצות לימוד, באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במכללת תל-חי וב-"לגלות" – בית מדרש ירושלמי. בין ההוגים הנלמדים: אחד העם, הרצל, א.ד. גורדון, ביאליק, זאב ז'בוטינסקי, הראי"ה קוק ודוד בן-גוריון ועוד. הלימוד מתייחס לסוגיות אקטואליות.

בית המדרש מוציא סדרה בשם "הזמן", הכוללת חוברות ובהן הגות ציונית בהקשר ללוח השנה העברי וחגיו. החוברות יוצאות לאור בשיתוף עם מרכז מורשת בגין ומכון מורשת בן-גוריון. עד כה יצאו שלוש חוברות, בנושאים שנת שמיטה, תשעה באב ופורים. החוברות עוסקות גם בהגות של יהדות ארצות האסלאם.

מדד החקיקה הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורום הארגונים הציוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון יוזם פגישות עם עשרות ארגונים ציוניים העוסקים בתחומי התיישבות, חינוך, הסברה, קליטת עלייה, תרבות, צדק חברתי, משפטים ומחקר, ומנסה להביא לשיתוף פעולה ביניהם על מנת להאבק במגמות פוסט-ציוניות.

פוסט ציונות באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון לאסטרטגיה ציונית, במסגרת מחקרו של ד"ר חנן מוזס[18], בדק האם ובאיזו מידה קיימת הטיה לכיוון הפוסט ציוני במחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות בישראל, והאם ניתן ייצוג הוגן וממשי גם לאסכולה הציונית. ממצאי הבדיקה העלו שבכל האוניברסיטאות למעט אוניברסיטת בר-אילן אכן קיימת הטיה פוסט ציונית ברורה במחלקות לסוציולוגיה והיא חריפה במיוחד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובאוניברסיטת ת"א[19]

זכויות אדם כחולבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זכויות אדם כחולבן

ב-2013 הקימו המכון לאסטרטגיה ציונית ויועז הנדל את "זכויות אדם כחולבן", ארגון זכויות אדם ציוני שפועל למען שמירת זכויות האדם מתוך גישה ציונית, כמשקל נגד לארגוני זכויות האדם המזוהים עם השמאל. הארגון דואג לזכויות האדם של הפלסטינים במחסומי צה"ל, מחנך לטוהר הנשק ומסייע במתן טיפול רפואי ללא הבדל דת, גזע ומין. על כך זכה הנדל באות אומ"ץ ב-2013.

"שביל הזהב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון מפעיל פרויקט בשם "שביל הזהב" שמטרתו הסדרת יחסי עם, דת ומדינה בישראל. במסגרת הפרויקט פורסמו מחקרים וניירות עמדה בתחומים המגוונים של יחסי דת ומדינה בישראל: מעמד השבת[20], מערך הכשרות[21], גיור[22], בחירת רבנים[23], הכפילות העדתית בתפקידי הרבנות[24], מערך המקוואות[25][26], מרוץ הסמכויות[27], קבורת חללי צה"ל שאינם יהודים[28] ועוד.

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציב המכון לשנת 2013 היה 621,770 ש"ח, ומומן כמעט כולו (92%) מתרומות מחו"ל.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' אורן יפתחאל מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המשמש כיו"ר משותף של ארגון בצלם, עליו נמתחה ביקורת בדו"ח, טען כי שיטות המחקר לגבי ההטיה הפוסט-ציונית באקדמיה אינן עומדות בסטנדרט אקדמי ומחקרי מקובל[29]. לביקורת זו הגיב עורך המחקר, ד"ר חנן מוזס, תוך כדי ציון כי ישנן טעויות עובדתיות וחוסר העמקה בביקורת של יפתחאל עצמה[30].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חזון ומטרה, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
  2. ^ האנשים באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
  3. ^ המכון לאסטרטגיה ציונית, "חוקת מדינת ישראל"
  4. ^ שחר אילןחוקה בלי הסכמה, באתר הארץ
  5. ^ ריבונות על תנאי: היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל
  6. ^ אישור הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, באתר הכנסת
  7. ^ יעקב פייטלסון, המגמות הדמוגרפיות בארץ ישראל (1800-2007)
  8. ^ יעקב פייטלסון, המגמות הדמוגרפיות והשלכותיהן על מערכת החינוך בישראל
  9. ^ חנה אדלר, פערי בריאות בין מרכז לפריפריה בישראל
  10. ^ אלירן זרד, תמיכה בגרעיני משימה לאומיים
  11. ^ יניב מינקוב, העצמת תנועות הנוער בישראל
  12. ^ אוריאל פרידמן, אתגרי החינוך הטכנולוגי והמקצועי בישראל
  13. ^ מרב יעקובסון, הכנסת תוכנית לניהול כלכלת משפחה כחלק מהטיפול בעוני במדינת ישראל
  14. ^ חתימה מחודשת על מגילת העצמאות, ערוץ 2
  15. ^ עוזי ברוך, עשרה חכים מצטיינים בחקיקה ציונית, ערוץ 7
  16. ^ מדד החקיקה הציונית - דו"ח ביניים: סיכום שנתה הראשונה של הכנסת ה-18
  17. ^ מדד החקיקה הציונית - דו"ח ביניים: סיכום שנתה השנייה של הכנסת ה-18
  18. ^ ד"ר חנן מוזס, פוסט ציונות באקדמיה
  19. ^ להרחבה בנושא: פוסט ציונות באקדמיה, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
  20. ^ נדב אליאש, אביעד הומינר, אייל ברגר ואריאל פינקלשטיין (2014).שבת ישראלית-הצעה להסדרת מעמד השבת בישראל ברוח אמנת גביזון-מדן. המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  21. ^ אסף גרינוולד, נועם בניה ואסתר בראון בן-דוד (2014).מערך הכשרות בישראל: תמונת מצב, בעיות והצעת "ההפרטה הממלכתית". המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  22. ^ אריאל פינקלשטיין (2013).משבר הגיור בישראל, תמונת מצב עדכנית. המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  23. ^ איתן ירדן ואריאל פינקלשטיין (2013).מינוי רבני ערים בישראל. המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  24. ^ אריאל פינקלשטיין (2014).הכפילות העדתית בתפקידי הרבנות בישראל. המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  25. ^ מיכל אחרק-ויין, אריאל פינקלשטיין ודביר שוורץ (2015).מערך המקוואות בישראל: חלק א'-מנהל וכלכלה. המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  26. ^ אריאל פינקלשטיין ומיכל אחרק-ויין (2015).מערך המקוואות בישראל: חלק ב'-המצב התברואתי. המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  27. ^ אריה אולמן ואריאל פינקלשטיין (2014).פתרון למירוץ הסמכויות-הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית. המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  28. ^ אליעד אברוך ולילך בן-צבי (2014).קבורת חללי צה"ל שאינם יהודים על פי ההלכה. המכון לאסטרטגיה ציונית ופרויקט 'שביל הזהב'
  29. ^ אורן יפתחאל, כתב הסתה המתחזה למחקר, באתר ynet
  30. ^ ד"ר חנן מוזס, האשמות אוטומטיות, באתר הארץ