המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין
 | |
| מכון מחקר | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1974–הווה (כ־51 שנים)  |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 30°51′15″N 34°46′57″E / 30.85415833°N 34.78247778°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין | |
  | |
המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין מהווים יחד אחת מהפקולטות האקדמיות של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המכונים ממוקמים בקמפוס שדה בוקר של האוניברסיטה, שנמצא במדרשת בן-גוריון שבלב הנגב, ישראל.
במכונים לחקר המדבר לומדים כ-220 סטודנטים לתארים מתקדמים וכ-50 לפוסט-דוקטורט. הסטודנטים מגיעים מ-20 מדינות שונות בעולם. המכון לחקר המדבר כולל שלושה מכוני מחקר מוכרים: מכון צוקרברג לחקר מים, המכון השווייצרי לחקר הסביבה והאנרגיה היבשתית והמכון לחקלאות וביוטכנולוגיה של אזורים צחיחים על-שם שוחרי צרפת.
מטרתו המוצהרת של המכון היא להילחם במדבור ולחקור אתגרים עולמיים על מחקר סביבתי[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1972 המליצה המועצה להשכלה גבוהה להקים מכון מחקר שיבצע חקירות מדעיות בדרום הנגב, המלצה זו קיבלה את אישורה של ממשלת ישראל ב-1973 ושנה לאחר מכן הוקם המכון לחקר המדבר במדרשת בן-גוריון. עמוס ריצ'מונד מונה להיות המנהל הראשון של המכון. ב-1976 אוחד המכון לחקר המדבר עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והפך למעשה לפקולטה נפרדת של האוניברסיטה. ב-1980, בעקבות תמורה נדיבה של קרן ג'ייקוב והילדה בלאושיין למכון לחקר המדינה שונה שמו של המכון ל"מכון יעקב בלאושטיין לחקר המדבר"[2].
בתחילת המאה ה-21 אורגן מחדש המכון והוא חולק ל-3 תת-מכוני מחקר נפרדים אך שקשורים זה לזה ולעיתים קרובים גם עושים מחקרים משותפים אחד עם השני.
מכוני המחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכון צוקרברג לחקר מים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכון צוקרברג לחקר מים הוא מכון רב תחומי שמתקמד בפיתוח טכנולוגיות חדשניות לאספקת מים לענפי התעשייה והחקלואה וכן לקידום השימוש הבר קיימא במקורות המים[3]. במכון פועלות שתי מחלקות: המחלקה להידרולוגיה סביבתית והמחלקה להתפלה וטיפול במים.
המכון לחקלאות וביוטכנולוגיה של אזורים צחיחים על-שם שוחרי צרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]המכון לחקלאות וביוטכנולוגיה של אזורים צחיחים על-שם שוחרי צרפת עוסק במחקר וביישום פתרונות חקלאיים שמטרתם היא שיפור ייצור המזון בעולם, אך במיוחד באזורים צחיחים בהם שיטות חקלאיות מסורתיות הן קשות או לעיתים אף בלתי אפשריות ליישום[4][5].
המכון השווייצרי לחקר סביבות צחיחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המכון השווייצרי לחקר סביבות צחיחות (באנגלית: The Swiss Institute for Dryland Environmental & Energy Research; בקיצור: SIDEER) הוא אחד משלושת המכונים המרכיבים את המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המכון עוסק במחקר, בהוראה ובהפצת ידע בתחומי אקולוגיה מדברית, פיזיקה סביבתית ואנרגיה סולארית, תוך התמקדות באתגרים הייחודיים של מערכות מדבריות וסביבות צחיחות.[6]
מבנה ויחידות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת המכון פועלות שלוש קבוצות מחקר מרכזיות:
- המחלקה לאקולוגיה מדברית ע"ש מרקו ולואיז מיטרני – חוקרת את המדבר כמערכת אקולוגית לצורך הבנת תהליכים אקולוגיים כלליים ותהליכים אופייניים לסביבות צחיחות.[7]
- המחלקה לפיזיקה סביבתית ע"ש אלכסנדר ירסין – מיישמת כלים מפיזיקה, מתמטיקה והנדסה לבחינת בעיות סביבתיות רלוונטיות לאזורי צחיחות.[7]
- המרכז הלאומי לאנרגיה סולארית ע"ש בן-גוריון – תשתית מחקר בתחומי אנרגיה מתחדשת, כולל פוטו-וולטאיקה מתקדמת, אופטיקה סולארית, אגירת אנרגיה וחקר חומרים.[8]
תחומי מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקרי המכון משתרעים על פני נושאים כגון: דינמיקה של אוכלוסיות ומערכות אקולוגיות במדבר, שמירת טבע בסביבות צחיחות, פיזיקה של תהליכים אטמוספיריים וקרקעיים באזורי יובש, ניהול משאבי אנרגיה מתחדשת ותכן מערכות סולאריות. עבודת המכון משלבת בין דיסציפלינות ומקדמת פיתוח ויישום ידע וטכנולוגיות סביבתיות הרלוונטיות למדבר ולשולי המדבר.[9]
גישה בין־תחומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המכון מדגיש עבודת רוחב בין תחומי מדעי החיים, מדעי הסביבה, פיזיקה והנדסה, ומאגד תחת קורת גג אחת חוקרים מכל תחומי מדעי הטבע וההנדסה לצורך מחקר בסיסי ויישומי של מערכות מדבריות.[10]
הנהלה ומיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]המכון פועל בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מנהלו הוא פרופ' אריאל נובופלנסקי.[11]
בית הספר הבינלאומי ללימודי המדבר על שם אלברט כץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית הספר הבינלאומי ללימודי המדבר על שם אלברט כץ
בית הספר הבינלאומי ללימודי המדבר על שם אלברט כץ הוא בית ספר בינלאומי הממוקם במכון לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין, המהווה חלק מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב שהוקם ב-1999. בית הספר מציע מספר תוכניות לימוד, התוכנית הראשונה בלימודי המדבר, השנייה עוסקת באקולוגיה ושמירה על הטבע, השלישית מתעסקת בפיזיקה סביבתית ואנרגיה סולארית והאחרונה מתמקדת בהידרולוגיה ואיכות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין- דרור פויר, נמאס לכם מחדשות רעות? הצצה לפקולטה למדעי השיפור. ובלי אף בדיחה על קורונה, באתר גלובס, 15 בפברואר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "The Jacob Blaustein Institutes for Desert Research - Message from the Director". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.
- ^ "The Jacob Blaustein Institutes for Desert Research - Overview". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.
- ^ "The Jacob Blaustein Institutes for Desert Research - Welcome to BIDR". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-04.
- ^ "French Associates Institute for Agriculture and Biotechnology of Drylands - Our Tasks". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.
- ^ "Welcome to FAAB". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.
- ^ The Swiss Institute for Dryland Environmental and Energy Research – About, Ben-Gurion University of the Negev (באנגלית)
- ^ 1 2 Departments – SIDEER, Ben-Gurion University of the Negev (באנגלית)
- ^ The Ben-Gurion National Solar Energy Center, Ben-Gurion University of the Negev (באנגלית)
- ^ Jacob Blaustein Institutes for Desert Research – About, Ben-Gurion University of the Negev (באנגלית)
- ^ About SIDEER – Interdisciplinary Research, Ben-Gurion University of the Negev (באנגלית)
- ^ Prof. Ariel Novoplansky – Faculty page, Ben-Gurion University of the Negev