המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין
 | |
| מכון מחקר | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1974–הווה (כ־50 שנה)  |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 30°51′15″N 34°46′57″E / 30.85415833°N 34.78247778°E |
| האתר הרשמי | |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין | |
  | |
המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין מהווים יחד אחת מהפקולטות האקדמיות של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המכונים ממוקמים בקמפוס שדה בוקר של האוניברסיטה, שנמצא במדרשת בן-גוריון שבלב הנגב, ישראל.
במכונים לחקר המדבר לומדים כ-220 סטודנטים לתארים מתקדמים וכ-50 לפוסט-דוקטורט. הסטודנטים מגיעים מ-20 מדינות שונות בעולם. המכון לחקר המדבר כולל שלושה מכוני מחקר מוכרים: מכון צוקרברג לחקר מים, המכון השווייצרי לחקר הסביבה והאנרגיה היבשתית והמכון לחקלאות וביוטכנולוגיה של אזורים צחיחים על-שם שוחרי צרפת.
מטרתו המוצהרת של המכון היא להילחם במדבור ולחקור אתגרים עולמיים על מחקר סביבתי[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1972 המליצה המועצה להשכלה גבוהה להקים מכון מחקר שיבצע חקירות מדעיות בדרום הנגב, המלצה זו קיבלה את אישורה של ממשלת ישראל ב-1973 ושנה לאחר מכן הוקם המכון לחקר המדבר במדרשת בן-גוריון. עמוס ריצ'מונד מונה להיות המנהל הראשון של המכון. ב-1976 אוחד המכון לחקר המדבר עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והפך למעשה לפקולטה נפרדת של האוניברסיטה. ב-1980, בעקבות תמורה נדיבה של קרן ג'ייקוב והילדה בלאושיין למכון לחקר המדינה שונה שמו של המכון ל"מכון יעקב בלאושטיין לחקר המדבר"[2].
בתחילת המאה ה-21 אורגן מחדש המכון והוא חולק ל-3 תת-מכוני מחקר נפרדים אך שקשורים זה לזה ולעיתים קרובים גם עושים מחקרים משותפים אחד עם השני.
מכוני המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכון צוקרברג לחקר מים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכון צוקרברג לחקר מים הוא מכון רב תחומי שמתקמד בפיתוח טכנולוגיות חדשניות לאספקת מים לענפי התעשייה והחקלואה וכן לקידום השימוש הבר קיימא במקורות המים[3]. במכון פועלות שתי מחלקות: המחלקה להידרולוגיה סביבתית והמחלקה להתפלה וטיפול במים.
המכון לחקלאות וביוטכנולוגיה של אזורים צחיחים על-שם שוחרי צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכון לחקלאות וביוטכנולוגיה של אזורים צחיחים על-שם שוחרי צרפת עוסק במחקר וביישום פתרונות חקלאיים שמטרתם היא שיפור ייצור המזון בעולם, אך במיוחד באזורים צחיחים בהם שיטות חקלאיות מסורתיות הן קשות או לעיתים אף בלתי אפשריות ליישום[4][5].
המכון השווייצרי לחקר הסביבה והאנרגיה היבשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכון השווייצרי לחקר הסביבה והאנרגיה היבשתית עוסק ביישום ובהפצת ידע בתחומי האנרגיה סולארית, פיזיקה סביבתית ואקולוגיה מדברית[6]. המכון כולל שתי מחלקות, המחלקה לאנרגיה סולארית ופיזיקה סביבתית והמחלקה לאקולוגיה מדברית.
בית הספר הבינלאומי ללימודי המדבר על שם אלברט כץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית הספר הבינלאומי ללימודי המדבר על שם אלברט כץ
בית הספר הבינלאומי ללימודי המדבר על שם אלברט כץ הוא בית ספר בינלאומי הממוקם בהמכון לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין, המהווה חלק מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב שהוקם ב-1999. בית הספר מציע מספר תוכניות לימוד, התוכנית הראשונה בלימודי המדבר, השנייה עוסקת באקולוגיה ושמירה על הטבע, השלישית מתעסקת בפיזיקה סביבתית ואנרגיה סולארית והאחרונה מתמקדת בהידרולוגיה ואיכות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין- דרור פויר, נמאס לכם מחדשות רעות? הצצה לפקולטה למדעי השיפור. ובלי אף בדיחה על קורונה, באתר גלובס, 15 בפברואר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The Jacob Blaustein Institutes for Desert Research - Message from the Director". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.
- ^ "The Jacob Blaustein Institutes for Desert Research - Overview". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.
- ^ "The Jacob Blaustein Institutes for Desert Research - Welcome to BIDR". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-04.
- ^ "French Associates Institute for Agriculture and Biotechnology of Drylands - Our Tasks". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.
- ^ "Welcome to FAAB". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.
- ^ "The Swiss Institute for Dryland Environmental & Energy Research - SIDEER". in.bgu.ac.il. נבדק ב-2021-03-03.