המכון לפריון העבודה והייצור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המכון לפריון העבודה והייצור הוקם בשנת 1951, על פי החלטת ממשלה מ-1950, בהתאם להסכם בין נציגים של משרד העבודה, משרד התעשייה והמסחר, ההסתדרות הכללית, התאחדות בעלי התעשייה ואגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל. תפקידיו של המכון היו לפעול למען הגברת פריון העבודה, שיפור המוצרים, מניעת בזבוז, שכלול ההספקה וייעול השימוש בכלים ומכשירים[1]. במשך שנים פעל המכון בבית הדר[2].

המכון כלל מדורים שונים, בהם:

בשנת 1984 תיאר שר העבודה והרווחה, משה קצב את פעילות המכון[8]:

"פעילות המכון בשנים 1981-1983 התרכזה בקידום התעסוקה באזורי פיתוח ובסיוע לעשרות מפעלי תעשייה בשילוב תהליכי ייצור מתוחכמים, במגמה לחזק את כושר הייצור והייצוא, לקדם את הייצוא, לקדם קליטת אקדמאים במקצועות מתאימים לצורכי ייצוא, להפעיל חוגי איכות בתעשייה ושיטות למדידת עבודה ולהצמדת השכר לתפוקה המתאימה, לקדם את השימוש במיקרו-אלקטרוניקה וברובוטיקה. בתהליכי ייצוא המכון פועל לשיפור הניהול, וכן הוא מסייע למאות עסקים זעירים בנושאים של תכנון ייצור, שיפור שיטות עבודה והעלאת איכות המוצרים. במשך שלוש השנים האחרונות הדריכה מערכת ההדרכה של המכון והכשירה מעל ל-50000 לומדים. השנה לומדים במכון 24000 איש. מערכת ההדרכה של המכון מקיימת קורסים שונים להסבה מקצועית בנושאים הדרושים למשק, עוסקת בשיפור מערכת יחסי העבודה בתחום מערכת המחקר של המיכון וכן היא עוסקת בשורה ארוכה של מחקרים ועבודות, שיש להם השלכות לאומיות כלכליות וחברתיות."

בסוף שנות ה-80 בסביבות 11% מתקציב המכון הגיע מתקציב המדינה והשאר הגיע מהכנסות מפעילות, בעיקר מקורסים שניהל.

המכון הוציא לאור את כתב העת "המפעל"[9] והיה שותף בחלוקת פרס קפלן. כן קיים המכון את שבוע פריון הייצור.

בשנת 1998 הופרט המכון ונמכר לחברת פילת[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]