לדלג לתוכן

המכתב הגנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המכתב הגנוב
The Purloined Letter
איור לסיפור "המכתב הגנוב" משנת 1902
איור לסיפור "המכתב הגנוב" משנת 1902
מידע כללי
מאת אדגר אלן פו
שפת המקור אנגלית
סוגה ספרות בלשית
מקום התרחשות פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה דצמבר 1844 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
תרגום אהרן אמיר, אלינוער ברגר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המכתב הגנוב (באנגלית: The Purloined Letter) הוא סיפור קצר מאת אדגר אלן פו. הסיפור הוא סיפור חלוצי בסוגת הספרות הבלשית, והוא השלישי מבין שלושת סיפוריו של פו המציגים את הבלש ק' אוגוסט דוּפֶּן, אחד המופעים הראשונים בספרות של דמות הבלש המודרני, המשתמש בשכלו החריף וביכולת ההסקה הלוגית שלו על מנת לפתור תעלומות (שני הסיפורים האחרים המציגים את דמותו של דופן הם "הרציחות ברחוב מורג" ו"תעלומת מארי רוז'ה"). הסיפור הופיע בשנתון "המתנה" (The Gift) בשנת 1844, ומאז הודפס בקובצי סיפורים רבים. לעברית הוא תורגם מספר פעמים, בין היתר על ידי אהרן אמיר ואלינוער ברגר. הסיפור זכה לפרשנויות תרבותיות רבות, ובין היתר זכה לפרשנות פסיכואנליטית של ז'אק לאקאן ולפרשנות דקונסקטרוקטיבית של ז'אק דרידה.

עלילת הסיפור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספר האלמוני של הסיפור נמצא בחברת הבלש הפריזאי ק' אוגוסט דופן. אליהם מצטרף ג', מפקד משטרת פריז. ג' מביא לידיעת דופן כי מחדר השינה של המלכה נגנב מכתב המיועד לה. הגנב הוא השר חסר המצפון והשאפתן ד', אשר החליף את המכתב במכתב אחר, וחסר ערך, כאשר ביקר בחדרה של המלכה, והוא משתמש בידע שלו באשר לתכנו של המכתב כדי לסחוט את המלכה. דופן מסכים עם מסקנותיו של ג' - שתכנו של המכתב לא פורסם עדיין לציבור מכיוון שאם יתפרסם התוכן יתרחשו אירועים רבים שטרם התרחשו, ושהשר ד' מחזיק את המכתב במקום נגיש, בו יוכל לפרסמו בהתראה קצרה.

המשטרה חיפשה חיפוש יסודי בביתו של ד', ואף על גופו, אך המכתב לא אותר. המשטרה חיפשה ברהיטים, בקירות ומתחת לשטיחים למקומות מסתור חבויים, אך לא מצאה דבר. דופן מציע כי המשטרה תמשיך בחיפושיה ומבקש, ומקבל, תיאור של המכתב. חודש לאחר מכן מציע המפקח ג' המתוסכל פרס בן 50,000 פרנק על איתור המכתב. דופן מבקש ממנו כי יכתוב המחאה לפקודתו על הסכום המוצע, ואז מוסר לידיו את המכתב שנמצא במגירת השולחן שלו.

דופן מסביר למספר האלמוני כי המשטרה לא לקחה בחשבון את הפסיכולוגיה של יריבם, השר הסחטן, כשביצעה את החיפוש. המשטרה חיפשה מקומות מסתור חבויים, אך המכתב היה מונח גלוי לעין כל. הוא מספר כי הגיע לביתו של השר כשהוא חובש משקפיים ירוקות כדי להיראות כמי שראייתו לקויה, וביצע חיפוש מהיר בביתו, ושם ראה מכתב מקומט המונח במקום גלוי ליד כרכוב האח. דופן הסיק כי זהו המכתב שהשר ד' קיפל מבפנים לבחוץ, הכניס למעטפה חתומה, וקימט כדי להסתיר את טבעו. הוא הותיר מאחוריו קופסה של טבק הרחה ולמחרת הגיע כדי לאסוף את הקופסה. כאשר מהומה המתרחשת בחוץ (אותה ארגן דופן) מושכת את תשומת לב השר, מחליף דופן את המכתב הרגיש במכתב דומה שהכין מראש, ויוצא מבית השר כשהמכתב בידיו. כמי שתומך במלכה ונושא טינה רבת שנים לשר, מקווה דופן כי השר ינסה להשתמש במכתב שהותיר בידיו כדי לבצע את הסחיטה, וכך יביא למפלתו הפוליטית. במכתב כתב דופן ציטטה ממחזהו של פרוספר ז'וליו דה קרביון "אטראוס ותיאסטס", האמורה לשמש כעלבון הסופי לשר ד' - Un dessein si funeste, / S'il n'est digne d'Atrée, est digne de Thyeste (אם תוכנית כה מרושעת אינה ראויה לאטראוס, היא ראויה לתיאסטס)[1]

פרסום הסיפור ותרגומו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום הסיפור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הופיע לראשונה בסוף שנת 1844 בקובץ שנתי שנקרא "המתנה" שיצא לרגל ראש השנה האזרחי של שנת 1845. שכרו של פו על פרסום הסיפור היה שנים עשר דולר. לאחר מכן נכלל הסיפור בקובץ "סיפורי אדגר אלן פו" (Tales by Edgar A. Poe) שיצא לאור בשנת 1845.

תרגומי הסיפור לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מופיע בקובצי הסיפורים הבאים:

ניתוחים ופרשנויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסיכואנליטיקן הצרפתי ז'אק לאקאן שהעניק לסיפור את אחת הפרשנויות הנקראות ביותר

לקוראי הסיפור "המכתב הגנוב" ברור כי המדובר בסיפור מורכב ומתוחכם בו שתולים רמזים רבים מעבר לעלילתו הבסיסית, שניתן לפרשם בצורות רבות כמתייחסים לעניינים שונים. פו עצמו שתל רמז מסוג זה במוטו שהעניק לסיפורו, Nil sapientiae odiosius acumine nimio (אין דבר השנוא על התבונה יותר מפקחות יתרה) ובכך אמר אמירה אירונית גם על עלילת הסיפור, וגם על גיבורו ק' אוגוסט דופן. אך הרמז האמיתי מצוי במקורו של הציטוט. פו מייחס אותו לסנקה, אך הוא למעשה מאת פטררקה המאוחר מסנקה ביותר מאלף שנים.[2]

תכונה זו של "המכתב הגנוב" זיכתה את הסיפור לפרשנויות וניתוחים מקיפים במהלך השנים מחוקרי ספרות וחוקרי תרבות, אך התובנה הנקשרת ביותר עם הסיפור היא פסיכואנליטית. הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אק לאקאן ייחד למכתב הגנוב את אחד הסמינריונים הנקראים והמשפיעים ביותר שלו. לאקאן טען כי תכנו של המכתב אינו מעלה ואינו מוריד, וממילא אין לדעת מהו. הערך של המכתב הוא במיקומו היחסי בשרשרת האובייקטים האוחזים בו.[3]

שולמית אלמוג וגל אמיר כותבים:

"עניינו של לאקאן אינו בניתוח ספרותי מעמיק של יצירתו של פו, אלא באישוש התזה שלו, הנוגעת לשאלה שהעסיקה אותו רבות – יחסו של המסמן אל המסומן. הוא מתייחס אל המכתב הגנוב עצמו כאל המסמן שאיבד את משמעותו. המכתב לא מקבל את ערכו בשל הטקסט שאותו סימן, אלא בשל מיקומו היחסי ביחס לשרשרת הידיים שעבר – משולחו המסתורי אל המלכה, ממנה אל השר, מן השר אל דופֶּן, ובחזרה אל המלכה. על פי ניתוחו של לאקאן לעולם לא נגיע אל מהותו של הדבר עצמו, אל טקסט המכתב. כל שנותר הוא מיקומו היחסי של המסמן בשרשרת האובייקטים."[4]

בשל תכונה זו של המכתב מתייחס אליו מרדכי גלדמן כאל "מסמן צף", המדגים את תלותו של הסימן בהקשר התרבותי בו הוא מוצג.[5][6]

בתגובה לניתוחו של לאקאן, ענה לו הפילוסוף הדקונסטרוקטוביסט ז'אק דרידה כי מערכת היחסים שהוא מתאר אינה מהותית לסיפור, יותר מאשר כל מערכת יחסים מובנית שנוכל למצוא בסיפור. דרידה רואה את קריאתו של לאקאן ב"מכתב הגנוב" כעוד ניסיון סטרוקטורליסטי לאתר מבנה ועמו אמת בסיסית הנמצאת בסיפור. למעשה, על פי דרידה אף אחת מהסכימות המבניות שניתן לראות בסיפור אינה מהותית יותר מאחרת.[7]

חילופין אינטלקטואליים אלו הביאו לתגובות רבות מפרשני תרבות ויוצרים, שנאספו באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 לכרך בשם "פו הגנוב" - The Purloined Poe.[8] אך הדיון נמשך זמן רב לאחר מכן. בין היתר ידועה פרשנותו של הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק, תלמידו של לאקאן, שניתנה בפרק "מכתב תמיד מגיע ליעדו" בספרו "תיהנו מהסימפטומים" בו הוא מנתח סצנות ידועות בסרטי קולנוע לפי תורת לאקאן. בין היתר כותב ז'יז'ק:

"המטרה של המאמץ ההרמנויטי היא לחשוף את קווי המתאר של ה"מסגרת", ה"אופק" אשר דווקא בהיותו מוסתר, בהשתמטו מאחיזת הסובייקט, קובע מראש את שדה הראייה שלו. מה שאנו יכולים לראות, כמו גם מה שאנו לא יכולים לראות, ניתן לנו תמיד דרך מסגרת של דעות קדומות בתיווכה של ההיסטוריה."[9]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המכתב הגנוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ במקורו של הסיפור באנגלית, וכך גם בתרגומיו השונים לעברית, נותרת הציטטה במקורה הצרפתי ללא תרגום.
  2. ↑ Theodorakis, S. (2009). The Motto in Edgar Allan Poe’s “The Purloined Letter.” ANQ: A Quarterly Journal of Short Articles, Notes and Reviews, 22(1), 25–27. https://doi.org/10.3200/ANQQ.22.1.25-27
  3. ↑ ז'אק לאקאן, "הסמינר על המכתב הגנוב", כתבים, (מרקו מאואס עורך, נועם ברוך מתרגם, 2015), עמ' 11.
  4. ↑ שולמית אלמוג וגל אמיר "מכתב תמיד מגיע ליעדו, על ספרות בלשית מבט ומשפט", 'ספר מני מזוז (פורסם באתר כתב העת הפרקליט, (2024))
  5. ↑ מרדכי גלדמן, "מראה אפלה : מסות ומאמרים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.
  6. ↑ דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "מסמן צף", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
  7. ↑ Jacques Derrida, "Le Facteur de la vérité", Poetics, 21 (1975), pp. 96-147; trans. Willis Domingo, et al., as "The Purveyor of Truth", in "Graphesis: Perspectives in Literature and Philosophy", Yale French Studies, No. 52 (1975), pp. 31-113
  8. ↑ Muller, John P.; Richardson, William J., eds. (1988). The Purloined Poe: Lacan, Derrida, and Psychoanalytic Reading. ISBN 0-8018-3293-4.
  9. ↑ סלבוי ז'יז'ק, "תיהנו מהסימפטומים" (ספריית מעריב, 2004), עמ' 29
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המכתב_הגנוב&oldid=41367991"