המלחמה האיטלקית-עות'מאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלחמה האיטלקית-עות'מאנית
Italoturca1.jpg
חיילים איטלקים בלוב
תאריך התחלה: 29 בספטמבר 1911
תאריך סיום: 18 באוקטובר 1912
משך הסכסוך: שנה
מקום: טריפוליטניה העות'מאנית, הים האגאי, מזרח הים התיכון, ים סוף
תוצאה:
שינויים בטריטוריות: איטליה השתלטה על טריפוליטניה, קירנאיקה, פזאן והאיים הדודקאנסיים
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

100,000

24,000

אבידות

3,380 הרוגים
4,220 פצועים
800 נעדרים

14,000 הרוגים
5,370 פצועים

מיקום האיים הדודקנסים

המלחמה האיטלקית-עות'מאנית (איטלקית: guerra di Libia, טורקית:Trablusgarp Savaşı) הייתה מלחמה בין האימפריה העות'מאנית לבין ממלכת איטליה שהתרחשה בין 29 בספטמבר 1911 ל-18 באוקטובר 1912 ברובה בצפון אפריקה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 חילקו ביניהן מעצמות אירופה את אזורי השפעתן בצפון אפריקה. צרפת קיבלה את מרוקו, בריטניה את מצרים ואיטליה את מדינת טריפולי[1].

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף ספטמבר 1911 הפגיזו אניות איטלקיות את טריפולי[2]. החיילים העותמאנים עזבו את העיר והצבא האיטלקי נכנס אליו. בהמשך יצאו החיילים האיטלקיים מן העיר לכבוש מצודות בסביבותיה. ב-23-27 באוקטובר 1911 ביצעו הצבא העותמאני וכוחות ערביים התקפת נגד והאיטלקים נאלצו לסגת חזרה אל העיר[3]. הכוחות העותמאנים הקיפו את העיר וצרו עליה[4][5]. בתחילת דצמבר 1911 הצליחו האיטלקים להכות את העותמאנים ולשחרר את המצור מעל טריפולי[6].

באפריל-מאי 1912 כבשה איטליה את האיים הדודקאנסיים[7]. תחילה נכבשה אסטיפליה, בגלל הנמל שלה[8], ולאחר מכן נכבש האי הגדול ביותר בארכיפלג, רודוס[9][10] ושאר האיים.

באוגוסט-ספטמבר 1912 התקיימו שיחות שלום בין איטליה וטורקיה[11][12], שהסתיימו באוקטובר בחתימת הסכם אוּשִׁי (הידוע גם בשם הסכם לוזאן הראשון). בהסכם הסכימה איטליה להחזיר את האיים הדודקאנסיים לטורקיה, אך הנוסח המעורפל של ההסכם אפשר לה דה-פקטו להמשיך לשלוט באיים. בשנת 1923, לאחר תבוסת העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה וסיום מלחמת יוון-טורקיה נחתם הסכם לוזאן בו ויתרה האימפריה על השליטה באיים באופן רשמי.

כתוצאה של המלחמה קיבלה איטליה את הפרובינציות העות'מאניות טריפוליטניה פזאן וקירנאיקה, שביחד יוצרות את לוב המודרנית.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היקפה המוגבל, למלחמה הייתה חשיבות גבוהה בכך שערערה את מעמדה של האימפריה העות'מאנית בבלקן ועוררה את הלאומיות האתנית בשטחים שנשלטו על ידי העות'מאנים ולתושביהם הייתה זיקה למדינות שונות בחבל. שיאו של תהליך התעוררות זה בא לידי ביטוי שנתיים מאוחר יותר כשפרצה מלחמת העולם הראשונה. לאחר שנוכחו באוזלת היד העות'מאנית אל מול הכוחות האיטלקים וחוסר הארגון בצבא האימפריה, תקפו החברות בליגה הבלקנית את העות'מאנים עוד בטרם הסתיימה המלחמה מול האיטלקים, מתקפה שנודעה בשם מלחמת הבלקן הראשונה.

במלחמה זו נעשה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. במיוחד בצפלינים ומטוסים. ב-23 באוקטובר 1911, צי אווירי איטלקי טס לכיוון הקווים העות'מאנים וב-1 בנובמבר, הוטלה הפצצה הראשונה בהיסטוריה מהאוויר על הכוחות העות'מאנים בלוב.

במלחמה זו התבלטו אנוור פאשה, לימים אחד מחברי הטריאומווירט שהנהיג את האימפריה העותמאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, ומוסטפא כמאל אטאטורק, לימים גיבור מלחמת העצמאות של טורקיה והנשיא הראשון של טורקיה אחרי מלחמת העולם הראשונה וביסס את מעמדו כקצין בצבא.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]