המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828-1829)
מלחמה: מלחמת העצמאות היוונית
January Suchodolski - Akhaltsikhe siege.jpg
המצור על אחלציה, 1828
תאריך התחלה: 26 באפריל 1828
תאריך סיום: 14 בספטמבר 1829
משך הסכסוך: שנה ו-20 שבועות
מלחמה לפני: המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812)
מלחמה אחרי: מלחמת קרים
מקום: אסיה הקטנה, הקווקז והבלקן
תוצאה: ניצחון של האימפריה הרוסית ובעלות בריתה
הצדדים הלוחמים

האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית
ממלכת צרפתממלכת צרפת  ממלכת צרפת
בריטניהבריטניה  בריטניה
ממלכת יווןממלכת יוון  ממלכת יוון

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית

ראשי מדינה
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ניקולאי הראשון
ממלכת צרפתממלכת צרפת שארל העשירי
בריטניהבריטניה ג'ורג' הרביעי
ממלכת יווןממלכת יוון אותון 
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית מהמוט השני 
מפקדים

האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית פטר ויטגנשטיין
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית איוואן פסקביץ'
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ניקולאי הראשון

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית מהמוט השני
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית חוסיין פאשה

כוחות

100,000 חיילים (כוח התחלתי)

150,000 חיילים

המלחמה העות'מאנית-רוסית בין השנים 1829-1828 הוצתה על ידי קרב נאווארינו ומאבק היוונים לעצמאות, ובמהלכה כוחות רוסיים התקדמו לעבר בולגריה, לאזור הקווקז, ולצפון-מזרח אסיה הקטנה, בטרם הטורקים תבעו הסכם שלום. בעקבותיו נחתם הסכם אדירנה ב-14 בספטמבר 1829, שנתן לרוסים את מרבית החוף המזרחי של הים השחור ואת פתח נהר הדנובה. האימפריה העות'מאנית גם הכירה בריבונות הרוסית על גאורגיה ועל שטחים בארמניה של היום. לסרביה ניתנה אוטונומיה ורוסיה הורשתה לכבוש את נסיכות מולדובה וואלכיה (בנוטלם על עצמם אחריות על שגשוגן של הנסיכויות והבטחה לחופש סחר מוחלט להן) עד אשר הטורקים ישלמו להם פיצויים נרחבים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה התלקחה עקב סגירת מיצרי הדרדנלים לספינות האימפריה הרוסית, בעקבות כעסו של הסולטאן העות'מאני מהמוט השני על שיתוף הפעולה הרוסי עם היוונים בקרב נאווארינו. יש הסוברים שהמלחמה היא חלק ממלחמת העצמאות היוונית. המלחמה התנהלה בשתי חזיתות: חזית אסיה הקטנה והבלקן, וחזית הקווקז.

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ הלחימה, היה הצבא הרוסי מורכב מ-92 אלף חיילים, והוא עמד בפני כוח עות'מאני של כ-150,000 חיילים בפיקודו של חוסיין פאשה. ביוני 1828 חצו היחידות הרוסיות העיקריות בפיקודו של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה את הדנובה ונכנסו לדוברוג'ה. מוקדם יותר, הפילדמרשל הרוסי פטר ויטגנשטיין חדר לוולאכיה, וכבש את בראילה ובוקרשט.

לאחר מכן, הרוסים שמו מצור על שלושת מעוזי המפתח של בולגריה: שומן, וארנה וסיליסטרה. בעזרת צי הים השחור בפיקודו של אלכסיי גריג נכבשה וארנה ב-10 באוקטובר 1828, אולם המצור על שומן היה קשה יותר, שכן חיל המצב העות'מאני בעיר, שמנה 40,000 חיילים, עלה בהרבה על הכוח הרוסי. נוסף על כך, כוחות עות'מאנים אחרים עהפריעו באופן משמעותי לקווי האספקה ​​הרוסיים, והרעב שנוצר בעקבות כך, והתפשטות המחלות במחנה הרוסי הפילו יותר חיילים רוסים מאשר נפלו בלחימה לאורך כל המלחמה.

לאחר החורף החליט הצבא הרוסי לעזוב את שומן ולסגת לבסרביה. בפברואר 1829 פטר ויטגנשטיין בן ה-60, שהזהירות שלו בתכנונים הצבאיים נחשבה על ידי רבים כמוגזמת, הוחלף על ידי הנס קרל פון דיביץ' הנמרץ יותר, ואילו הצאר חזר לסנקט פטרבורג. ב-16 בפברואר 1829 נכבשה עיר הנמל סוזופול, לאחר מצור קצר שהוטל על ידי הצי. ב-7 במאי 1829 חצה דיביץ' עם 60,000 איש שוב את הדנובה, והמשיך את המצור על סיליסטרה. בעקבות כך שלח הסולטאן צבא של 40,000 חיילים לחזק את סיליסטריה, אולם הכוח הושמד על ידי דיביץ' בקרב קיולבצ'ה ב-30 במאי, וכעבור כמה שבועות נפלה סיליסטרה לרוסים.

במקביל בחזית הקווקז הצליח איוואן פסקביץ' להשיג הצלחות משמעותיות נגד הטורקים, למרות הנחיתות המספרית הגדולה וכבש את אחלציחה, קארס ודויובאייזיט. תחת פיקודו שירת המשורר הלאומי הרוסי אלכסנדר פושקין, שלימים הקדיש כמה מיצירותיו לפסקביץ'. ב-27 ביוני כבשו כוחותיו של פסקביץ' את ארזורום בצפון מזרח אנטוליה, וכך צוין יום השנה ה-120 של קרב פולטבה.

ב-2 ביולי הפתיע דייביץ' את הטורקים במתקפה טרנס-בלקנית, הראשונה בהיסטוריה הצבאית הרוסית מאז מסעותיו של סוויאטוסלב, נסיך קייב במאה העשירית. קבוצה של 35,000 חיילים רוסים ומתנדבים בולגרים חצתה את ההרים הבולגרים וצעדה היישר לקונסטנטינופול. ב-12 ביולי נפלה בורגס, וב-31 ביולי הובס צבא טורקי נוסף ליד סליבן. ב-28 באוגוסט כבר היו הרוסים באדירנה, 60 ק"מ מקונסטנטינופול, ובהלה פרצה ברחובות הבירה העות'מאנית.

בעקבות כך לא הייתה לסולטאן ברירה אלא לבקש שלום, והסכם השלום נחתם באדירנה ב-14 בספטמבר 1829. בהסכם אדירנה רוסיה זכתה ברובו החוף המזרחי של הים השחור ובדלתה של הדנובה. האימפריה העות'מאנית הכירה בעליונותה של רוסיה בגאורגיה וארמניה של ימינו, סרביה השיגה אוטונומיה, ורוסיה הורשתה לכבוש את מולדובה וולאכיה עד לתשלום פיצויים גבוהים על ידי הטורקים. שאלת המעבר דרך הדרדנלים נקבע ארבע שנים מאוחר יותר בחוזה הונקאר איסקלסי.

עם יציאת הכוחות הרוסים ממפרץ בורגס נמלטו משם כמה אלפי בולגרים, ולפי ההערכות, כ-100,000 בולגרים התיישבו בשטחים שסופחו לאימפריה הרוסית לפי הסכם אדריאנופול ובסרביה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמות העות'מאניות רוסיות
1568 - 1570 1676 - 1681 1686 - 1700
1710 - 1711 1735 - 1739 1768 - 1774
1787 - 1792 1806 - 1812 1828 - 1829
1853 - 1856 1877 - 1878 1914 - 1918