המלחמות האנגלו-בורמזיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגל אימפריית קונבאונג
דגל בורמה הבריטית

המלחמות האנגלו-בורמזיות מתייחסות למערכה שהתחוללה לאורך כ-60 שנה (1824 עד 1885) בין האימפריה הבריטית (ונציגתה חברת הודו המזרחית הבריטית) לבין "האימפריה הבורמזית השלישית" (אנ') של בורמה. המערכה נחלקת ל-3 מערכות משנה (המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה, השנייה והשלישית) ובסופה ניצחו הבריטים, השתלטו על בורמה וקטעו רצף של כ-1,000 שנה של שלטון בורמזי עצמאי. במערכה זו הביאו הבריטים לידי ביטוי את עליונותם הימית שאיפשרה להם להביא כוחות קרקעיים למרכז בורמה ולסייע להם באש תותחים.

ההוצאות הכספיות שהיו כרוכות בניהול מערכה זו היו הגבוהות ביותר עד לתקופה זו והן הביאו את "חברת הודו המזרחית הבריטית" לסף פשיטת רגל ולאיבוד זכויותיה וחלק מזכיונות המסחר שלה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-19 חיזקה בריטניה את שליטתה באזורים שונים ברחבי הגלובוס והפכה לאימפריה[1]. אחד האזורים החשובים ביותר היה הודו שם שימשה חברת הודו המזרחית הבריטית כזרוע השלטונית של בריטניה. חברה זו החזיקה צבא משלה שסייע לשמר את כוחה של החברה.

כחלק מחיזוק אחיזתה של בריטניה במזרח אסיה פעלה "חברת הודו המזרחית הבריטית" להרחיב את השטחים בהם שלטה וכך בתחילת המאה ה-19 הגיעה ההתפשטות לגבולותיה של האימפריה של בורמה. באותה תקופה שלטה בבורמה "שושלת קונבאונג" (אנ') (שנקראה גם האימפריה הבורמזית השלישית) ששלטה במדינה החל מ-1752. גם אימפריה זו, כמו האימפריה הבריטית, הייתה במגמת התפשטות דבר שהאיץ את תחילת הסכסוך בין שתי האימפריות[2].

ההיסטוריה של המערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה בין הבריטים לבורמזים נמשכה, כאמור, כ-60 שנה ונחלקה למספר מלחמות:

המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה
הפלישה הבריטית ליאנגון ב-1824

המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה פרצה ב-5 במרץ 1824 והסתיימה ב-24 בפברואר 1826. המלחמה התחוללה בצפון מזרח הודו ובמרכזה ובסיומה נכנעו הבורמזים וויתרו על שטחים רבים באזור צפון מזרח הודו לטובת הבריטים. במהלך הקרבות נהרגו כ-15,000 חיילים הודים ובריטים מצבאה של "חברת הודו המזרחית הבריטית" וכ-20,000 חיילים בורמזיים.

העילה הרשמית לפרוץ מלחמה זו הייתה פלישת בורמה, בספטמבר 1823, לטריטוריות בצפון מזרח הודו שהיו בבעלותה של "חברת הודו המזרחית הבריטית". בנוסף כללו הבריטים בשיקוליהם לפתיחת המלחמה גם את מאמצי הבורמזים לשפר את יחסיהם עם צרפת שהיוותה יריבה לבריטניה. בעקבות פלישה זו שלחו הבריטים כוחות לגבולה הצפון מזרחי של הודו והקרבות הראשונים החלו ב-5 במרץ 1824.

המלחמה נמשכה כשנתיים והסתיימה בניצחון מוחלט של הבריטים, שידעו לנצל את יתרונם הימי, ובחתימת הסכם שלום.

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה החלה עם פלישת כוח של כ-10,000 חיילים בורמזים לצפון מזרח הודו שם נחלו ניצחונות עקב ניסיונם העדיף בלחימת ג'ונגלים.

קרב יאנגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריטים ניצלו את עוצמתם הימית וב-11 במאי 1824 פלשו עם ארמדה ימית, שכללה כ-10,000 חיילים, לנמל יאנגון והשתלטו על מרכז העיר. פעולה זו נתקלה בהתנגדות מועטה מאחר שצבא בורמה נערך בקו הגנה כ-16 ק"מ ממערב לעיר. ניסיון של כוח המגן הבורמזי לכבוש שוב את יאנגון נכשל ולכן הוזעקו הכוחות התוקפים שנלחמו במערב בורמה. ב-30 בנובמבר 1824 פתח צבא בורמה, בהיקף של כ-30,000 חיילים, במתקפה כוללת על יאנגון. גם מתקפה זו נכשלה, עקב עדיפות הנשק הבריטי, וכ-6,000 חיילים בורמזים נהרגו.

קרב דנוביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב זה פרץ במרץ 1825 והתחולל בעיר דנוביו (אנ') (כ-100 ק"מ מצפון מערב ליאנגון). הבריטים שלחו את הצי לעיר זו בה התארגן הצבא הבורמזי. לאחר כחודש קרבות ניצחו הבריטים, הרגו את מפקד צבא בורמה והביאו לנסיגת הצבא הבורמזי.

המערכה בארקאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב זה התחולל במערב בורמה במקביל לקרב דנוביו. הקרב התחולל במהלך מרץ-אפריל 1825 בין הבריטים לשארית הכוחות הבורמזים שנשארו במערב בורמה ובסופם כבשו הבריטים את מדינת ארקאן והביאו לנסיגת הבורמזים.

הפסקת האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1825 הסכימו הבריטים והבורמזים הצדדים לחודש של הפסקת אש במהלכה ניהלו המדינות שיחות שלום. באוקטובר נכשלו השיחות לאחר שהבורמזים דחו את תביעות הבריטים לנסיגה מלאה שלהם ממערב בורמה ולתשלום פיצויים של מיליון פאונד.

קרב פרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב זה החל בנובמבר 1825 בעיר פרום (אנ') (כ-270 ק"מ מצפון ליאנגון). גם כאן ניצלו הבריטים את עליונותם הימית ושלחו צי ספינות עם כוח גדול והצליחו לנצח את הבורמזים. הבריטים ניצלו את המומנטום ורדפו את הבורמזים עד כניעתם.

אמנת יאנדבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה נחתמה ב-24 בפברואר 1826 וכללה ויתור בורמזי על טריטוריות ותשלום פיצוי גדול לבריטניה. נסיגת הבריטים מיאנגון הותנתה בתשלום השלב השני של הפיצוי.

תוצאות הקרב ומימוש הסכם השלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התשלום השני נסוגו הבריטים מיאנגון אך נשארו בדרום בורמה כדי לוודא שהבורמזים מקיימים את האמנה.

במערכה נהרגו כ-15,000 חיילים בריטים (רובם נפטרו מתנאי החיים בג'ונגלים וממחלות טרופיות) וכ-20,000 חיילים בורמזים.

הודו הבריטית ובורמה נפגעו קשה ממבינה כלכלית עקב העלות הגבוהה של המלחמה.

המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה

המלחמה האנגלו-בורמזית השניה פרצה ב-5 באפריל 1852 והסתיימה ב-20 בינואר 1853. המלחמה התחוללה בדרום בורמה ובסיומה סיפחו הבריטים שטחים נרחבים באזור זה. במהלך המלחמה לא נערכו קרבות חיל רגלים ולכן מספר הנפגעים היה נמוך מאוד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1852 נשלח קצין צי בריטי בשם ג'ורג' למברט (אנ') לבורמה, בהזמנתו של המושל הכללי של הודו הלורד דלהאוזי (אנ'). מטרתה של השליחות הייתה לבחון צדדים מסוימים ב"אמנת יאנדבו".

מהלך זה של הבריטים גרם להתנגדות בורמזית ולסילוקו של המושל הבריטי מבורמה דבר שהיווה עילה להכרזת מלחמה מצד הבריטים[3].

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך להכרזת המלחמה יצא למברט בראש צי בריטי לכוון חופי בורמה וב-5 באפריל 1852 החל הצי לתקוף יעדים בבורמה. במסגרת המלחמה נכבשה יאנגון וכן ערים נוספות בבורמה. בעקבות החלטת ממשלת בריטניה לספח את דרום בורמה השלים הצבא הבריטי את כיבוש דרום המדינה עד למרחק של כ-80 ק"מ מבירתה.

תוצאות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בינואר 1853 פורסמה הצהרת הסיפוח של דרום בורמה שנחתמה גם על ידי הבורמזים. כניעה זו הביאה להחלפת המלך הבורמזי.

המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית
טקס חתימת הסכם הכניעה של בורמה ב-27 בנובמבר 1885

המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית פרצה ב-7 בנובמבר 1885 והסתיימה ב-29 בנובמבר 1885. המלחמה התחוללה בכל בורמה ובסיומה סופחה כל בורמה לאימפריה הבריטית בהודו והפכה לפרובינציה של הודו עד קבלת העצמאות ב-1948.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1824 היו בורמה והאימפריה הבריטית נתונים בסכסוך שנמשך כ-60 שנה. לאחר הניצחונות הבריטים במלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה ובמלחמה האנגלו-בורמזית השנייה נקבעו גבולות השליטה של בריטניה בבורמה אד-הוק וללא חתימה על הסכם שלום מוסדר.

ב-1878 החלה הידרדרות הדרגתית ביחסים בין שתי המדינות שכללה גירוש השגריר הבריטי מבירת בורמה, חיזוק הקשרים של בורמה עם צרפת, הקמת כפרים מעבר לגבול האנגלו-בורמזי והטלת קנסות על חברה בריטית שעסקה בכריתת עצי טיר.

בריטניה הציבה אולטימטום לבורמה אך הוא נדחה ולכן נפלה ההחלטה לצאת למלחמה.

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה החלה ב-14 בנובמבר 1885 וכמו במלחמות הקודמות התבסס הכוח הבריטי על הימיה החזקה. הצי הבריטי התקדם צפונה במעלה נהרות בורמה ולאחר כיבוש שטחים הגיע הצי, ב-26 בנובמבר 1885, לקרבת בירת בורמה שם החל משא ומתן עם מלך בורמה.

ב-28 בנובמבר נכנעו המלך וחייליו. השייטת הבריטית המשיכה לצפונה של בורמה כדי לבסס את השליטה בכל המדינה.

סיפוח והתנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בינואר 1886 הוברז הסיפוח הרשמי של בורמה על ידי בריטניה. מול הבריטים התייצבו מורדים בורמזים שרובם היו חיילים חמושים שערקו מהצבא והתארגנו ביחידות. המאמץ לדכא את המרד נמשך עד 1896.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hall, D.G.E. (1945). Europe and Burma, 1824–26. Oxford University Press.
  • Hall, D.G.E. (1960). Burma. 3rd ed. London: Hutchinson University Library.
  • Blackburn, Terence R. (2009). The Defeat of Ava: The First Anglo-Burmese War, 1824–-26 (Hardcover ed.). A. P. H. Publishing. ISBN 978-81-313-0544-7.
  • Htin Aung, Maung (1967). A History of Burma. New York: Columbia University Press.
  • Myint-U, Thant (2006). The River of Lost Footsteps: Histories of Burma. New York: Farrar, Straus and Giroux.
  • Harvey, G. E. (1925). History of Burma: From the Earliest Times to 10 March 1824, The Beginning of the English Conquest. London: Longmans, Green, and Co. Retrieved 29 October 2019.
  • Snodgrass, John James (1827). Narrative of the Burmese War: Detailing the Operations of Major-General Sir Archibald Campbell, 1st Baronet's Army, From its landing at Rangoon in May 1824, to the conclusion of a Treaty of Peace at Yandaboo in February 1826. John Murray, London, England. נבדק ב-30 בינואר 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  • Robertson, Thomas Campbell (1853). Political Incidents of the First Burmese War. London: Richard Bentley, New Burlington Street. Retrieved 29 October 2019.
  • Trant, Thomas Abercrombie (1827). Two Years in Ava: From May 1824, to May 1826. London: John Murray, Albermarle Street. Retrieved 29 October 2019.
  • Cox, Hiram (1821). Journal of a Residence in the Burmhan Empire and More Particularly at the Court of Amarapoorah. London: John Warren. Retrieved 29 October 2019.
  • Doveton, F. B. (1852). Reminiscences of the Burmese War, in 1824-5-6. London: Allen and Co. Retrieved 29 October 2019.
  • Gouger, Henry (1860). Personal Narrative of Two Years' Imprisonment in Burmah. London: John Murray, Albemarle Street. Retrieved 29 October 2019.
  • Phayre, Sir Arthur P. (1883). History of Burma: Including Burma Proper, Pegu, Taungu, Tenasserim, and Arakan, from the Earliest Time to the End of the First War with British India. London: Trübner & Co., Ludgate Hill. Retrieved 29 October 2019.
  • Charney, Michael W. Powerful Learning: Buddhist Literati and the Throne in Burma's Last Dynasty, 1752–1885. Ann Arbor: University of Michigan. 2006.
  • Martin D. W. Jones, 'The War of Lost Footsteps. A Re-assessment of the Third Burmese War, 1885–1896', Bulletin of the Military Historical Society, xxxx (no.157), August 1989, pp. 36–40
  • Prendergast, H.D.V. (2016). 'Memorials and trophies' - cannon in Britain from the Third Anglo-Burmese War. Journal of the Society for Army Historical Research 94, pp. 106-128.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במהלך מאה זו התווספו לאימפריה כ-25,000,000 קילומטרים רבועים עליהם גרו כ-400 מיליון תושבים
  2. ^ בורמה פנתה מערבה לאחר שניסיון מוקדם יותר לפלוש לתאילנד ממזרח נתקל בתגובת נגד של הסינים בעלי הברית של תאילנד
  3. ^ קיימים אינדיקטורים שמזה זמן ממושך "פזלו" הבריטים לבורמה בגלל משאבי הטבע שלה (בעיקר יערות עצי הבוק שלה)